בשלב מאוחר בקריירה גילה הרשל שני ירחים של שבתאי – מימס ואנסלדוס, כמו גם ירח אחד של אורנוס – אוברון. שמותיהם של ירחי אורנוס לא ניתנו על ידי ויליאם אלא לאחר מותו על ידי בנו ג'ון ב־1847 וב־1852 בהתאמה.
בנוסף עבד על יצירת קטלוג מקיף של ערפיליות. במקביל עסק בנושא הכוכבים הכפולים והיה הראשון שגילה כי הם אינם רק נצפים ביחד אלא עשויים להוות מערכת כוכבים אחת.
ב־1800 גילה את הקרינה התת-אדומה. הוא גילה אותה על ידי העברת אור שמש דרך מנסרה והחזקת מד-חום ליד הקצה האדום של הספקטרום הנראה. מד החום הראה עלייה בטמפרטורה, וזה הביא אותו למסקנה כי חייבת להיות קרינה בלתי נראית שגורמת לכך.
מחקירת התנועה המדומה של הכוכבים הוא היה הראשון שהבין שמערכות הכוכבים נעות דרך המרחב והראשון שמצא את כיוון התנועה. הוא גילה גם את המבנה של שביל החלב והסיק כי הוא בצורת דיסק.
הרשל הוא שטבע את המונח "אסטרואיד" (הלחם המילים היווניות – אסטרו=כוכב + איד=צורה). ב־1802 (זמן קצר לאחר שהיינריך ויליאם מתאוס אלברוס גילה את האסטרואיד השני, 2 פאלאס ב־28 במרץ של אותה שנה) תיאר הרשל את כוכבי הלכת הגזיים כמרכזה של מערכת שמש קטנה.
הוא הסיק כי לכל כוכבי הלכת הגזיים יש טבעות וזאת על ידי השוואה.
למרות תגליותיו המרובות, לא נמנע ויליאם מהשערות פרועות. במיוחד האמין בכך שיש כוכבים רבים מאוכלסים, כולל השמש. הוא האמין שהשמש מכוסה במעטה עננים אטום המגן על התושבים המשונים שם מפני האטמוספירה החמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה