במטרה לקטלג את כל הכוכבים, צבירי הכוכבים, הערפיליות ושאר הגופים השמימיים כפי שהם נראים בשמי חצי הכדור הדרומי, החליט הרשל ב-1833 לעבור זמנית לדרום אפריקה. מיזם זה אמור היה להרחיב ולהשלים את המיזם אותו החל אביו, ויליאם הרשל, לקטלג את הגופים השמימיים בשמי הצפון.
הרשל דחה הצעה של הדוכס מסאסקס (אחד מבניו של ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה) להעמיד לרשותו תאים בספינה של חיל הים המלכותי למטרה זו, והעדיף לשלם מכספו עבור הנסיעה. הרשל ומשפחתו הפליגו בספינת הקיטור Mountstuart Elphinstone שיצאה מנמל פורטסמות' ב-13 בנובמבר 1833 והגיעה לקייפטאון ב-15 בינואר 1834. הרשל התיישב בווינברג (Wynberg – כיום פרוור דרומי של קייפטאון) בבית אחוזה ישן ושמו פלדהאוזן (Feldhausen), שהיה בצדו הדרום-מזרחי של הר השולחן. בבית זה התקין הרשל טלסקופ פרטי שקוטר המראה שלו 21 רגל (כ-6.4 מטרים).
בין השאר צפה בחזרה של שביט היילי לשמי כדור הארץ.
בנוסף לעבודתו באסטרונומיה, מסע זה לפינה רחוקה של האימפריה הבריטית אפשר להרשל להימלט מהלחצים שהיו מנת חלקו בלונדון, שם היה אחד מאנשי המדע הבריטיים המבוקשים ביותר. בשהותו בדרום אפריקה עסק במגוון נרחב של מחקרים מדעיים כשהוא משוחרר מתחושת החובה לקהילה המדעית הנרחבת. הייתה זו כנראה, כך נזכר מאוחר יותר, התקופה המאושרת בחייו. תוך כדי סטייה יוצאת דופן מאסטרונומיה, הוא שילב בין כישרונותיו לאלו של אשתו, מרגרט, ובין 1834 ל-1838 הם ייצרו 131 איורים בוטניים באיכות מעולה, המראים את הפלורה של אזור הקייפ. ג'ון הרשל השתמש בקמרה לוסידה (סוג של מכשיר אופטי) על מנת לייצר את קווי הרקע המדויקים של הדוגמיות והשאיר לאשתו להשלים את הפרטים. תיק העבודות שהכינו ג'ון ומרגרט הרשל נועד במקור למטרות אישיות. עם זאת, הביצוע המדויק של האיורים הפך אותם ליקרי ערך יותר מאוספי איורים בני זמננו, למרות שאין באיורים של בני הזוג הרשל חתכים של הפרחים כמקובל. 112 מתוך 132 איורי הפרחים עליהם ידוע נאספו והוצאו לאור בשנת 1996 בספר "הפלורה של הרשל" (בלטינית: "Flora Herscheliana").
הרעיונות שהופיעו בספרו של צ'ארלס לייל, "עקרונות הגאולוגיה", בדבר היצירה ההדרגתית של נופים, ריתקו את דמיונו של הרשל. הוא כתב לליל הערות על הנושא כשהוא מדרבן אותו לחפש את חוקי הטבע שבבסיס "תעלומת התעלומות" - כיצד נוצרו בעלי החיים השונים, כשהוא מקדים לדבריו צמד חרוזים
”ליוצא למסע חיפוש זה אסור שתחושת פחד או כישלון בו תהיה מושלת לנפש נפחדת או ללב חסר אמונה החיפוש הוא חסר תוחלת”
כשהוא מקבל את נקודת ההשקפה שהתפתחות העולם הייתה הדרגתית, העיר:
”זמן! זמן! זמן! – אסור לנו לפקפק במהימנות הכרונולוגיה בכתבי הקודש, אבל אנחנו "חייבים" לפרש אותה בהתאם ל"כל דבר" שיתברר לאחר חקירה הגונה כי הוא "האמת", שכן לא ייתכן שיהיו שתי אמיתות. ובאמת התחום לכך קיים, שכן חיי האבות ניתנים להארכה סבירה ל-5,000 או 50,000 שנים כל אחד ואת ימי הבריאה לאלפי מיליונים שנים.”
המסמך שכתב הרשל הופץ בין חוגי המדענים, וצ'ארלס בבג' כלל קטעים מתוכו ב"מסת ברידג'ווטר" התשיעית (הבלתי-רשמית), שהעלתה השערה בדבר כללים שנקבעו על ידי מתכנת אלוהי. ב-3 ביוני 1836, בעת שהספינה "ביגל" עגנה בקייפטאון, ביקרו רוברט פיצרוי, רב החובל של הספינה, וחוקר הטבע הצעיר צ'ארלס דרווין את הרשל. מאוחר יותר הושפע דרווין מכתביו של הרשל בעת שפיתח את תאוריית האבולוציה שלו, שהוצגה לבסוף ב"מוצא המינים". בשורות הפותחות עבודה זו כתב דרווין כי כוונתו היא "לשפוך מעט אור על מוצא המינים; - תעלומת התעלומות, כפי שקרא לכך אחד מהפילוסופים הגדולים ביותר שלנו", כשהוא מתייחס להרשל.
החל ב-25 באוגוסט 1835, בזמן שהרשל שהה בדרום אפריקה, החלה להתפרסם בעיתון ניו יורק סאן סדרה של שישה מאמרים שהיו חתומים לכאורה בשמו וטענו למציאת חיים על הירח, וכללו תיאור של מגוון חיות פנטסטיות. את המאמרים שגרמו להתרגשות רבה כתב ריצ'רד אדמס לוק שהחליט להשתמש בשמו של ג'ון הרשל משום שהיה אז האסטרונום הידוע ביותר. אירוע זה זכה לכינוי מתיחת הירח הגדולה, אם כי ריצ'רד אדמס לוק טען אחר כך שכוונתו הייתה בעצם סאטירית ולא התכוון שמאמריו יילקחו ברצינות. בתחילה היה הרשל משועשע וציין שתגליותיו האמיתיות לעולם לא יכלו להיות כה מדהימות. השעשוע פינה את מקומו מאוחר יותר לכעס, כאשר נאלץ להתמודד עם שאלות מאנשים שלקחו ברצינות את המתיחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה