בתחילה היה במקומה של בקעת הירדן עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס הים התיכון והיה מלא מים מתוקים. היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שמתבטאת בתנועה של הלוחות של אפריקה וערב. הבקע נמצא באזור הגבול בין הלוחות והוא אזור-שבירה גאולוגי. החל מתקופת המיוקן העליון (לפני כ-17 מיליון שנה) בה התרחשה תנועת הלוחות, הלוח הערבי הנמצא בצדו המזרחי של הבקע נע צפונה 105 קילומטרים ביחס ללוח האפריקני (והלוח הלבנטיני הצמוד אליו הכולל את סיני, ארץ ישראל ולבנון). בין הלוחות שקעה קרקעית הבקע שהתמלאה עם הזמן בסלעי משקע. הבקע מאופיין בקיום "בורות" (בקעים קטנים יחסית דמויי מעוין) שנמצאים במקומות מסוימים לאורכו. העמוק ביניהם הוא ים המלח. שורה של העתקים תוחמים את שולי הבקע ויוצרים את מצוק ההעתקים היורד אל הבקע בסדרת שברי מדרגות. סך ההעתקה האנכית הכוללת של אגן ים המלח היא בסדר גודל של קילומטרים. על פי הערכת חוקרים עומק אגן ים המלח מגיע ל-6–8 קילומטרים בצפון הים ו-12 קילומטרים בדרומו. קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה. כתוצאה מכך יש בבקע פעילות טקטונית מתמשכת ותופעות של רעידות אדמה המרוכזות באגן הצפוני של ים המלח.
לאחר היווצרות הבקע בתקופת המיוקן העליון, הייתה נוכחות של מי ים בבקע (כתוצאה מחיבורו לים התיכון דרך עמק יזרעאל, והיווצרות לגונה הנקראת על ידי החוקרים בשם לגונת סדום) שנמשכה עד תקופת הפליוקן (1.8-5 מיליון שנים). בתקופה זו הושקעו המלחים המרכיבים את הר סדום. בפליסטוקן המוקדם לפני כ-3.5-3 מיליון שנים נותק הבקע מהים. גוף המים הראשון שהתקיים לאחר ניתוק לגונת סדום מהים מכונה "אגם עמורה" והתקיים כנראה עד תחילת תקופת הקרח האחרונה לפני כ-70,000 שנים. רוב רובה של תצורת עמורה שהורבדה מאגם עמורה קבור בתת–הקרקע, ורק חלקה העליון ביותר מבצבץ אל פני השטח במקומות מסוימים לאורך הבקע. בימה שנוצרה החלו לשקוע משקעים אגמיים (נקראים תצורות עמורה, חלק מחבורת ים המלח). במשך הזמן השתנו המשקעים בגלל גורמים אקלימיים ועונתיים והחלו להופיע משקעי תצורת הלשון האגמיים הנקראים חוואר הלשון.
ים המלח עצמו הוא שריד קטן לימה הגדולה - ימת הלשון, שהשתרעה מחצבה בערבה עד לים כנרת. תחילתה לפני 70,000 שנה. הימה הייתה דומה בתמלחות שלה לתמלחות ים המלח היום. ימת הלשון הגיע לשיאה (כ-170 מטר מתחת לפני הים, או כ-260 מטר מעל מפלס ים המלח) לפני 25,000 שנה.
היא הצטמקה סופית לפני 15,000-17,000 שנה כתוצאה משינויים קיצוניים באקלים. עקבות הצטמצמות הימה ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל האגן, המעידים על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות. ההרכב הכימי של התמלחת בים המלח הוא תוצאה של התאדות מי הימה, השקעת גבס ומלח וריאקציה עם סלעי הסביבה ליצירת דולומיט והמסת הליט (מלח בישול) במשך תקופת קיום הים בצורתו הנוכחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה