הריכוזים של האוֹזוֹן בשכבת האוֹזוֹן באטמוספרה אינם שווים בכל מקום ומקום וגם אינם קבועים! ההיווצרות של האוֹזוֹן תלויה בקרינת השמש, ולכן בעונות השנה השונות ובקווי רוחב שונים נוצרים הבדלים טבעיים בעובי של שכבת האוֹזוֹן.
באזור קו המשווה שכבת האוֹזוֹן היא דקה ביותר, והריכוז שם נשאר קבוע כמעט כל השנה (ערכו כ-260 דובסון). דבר זה מפתיע, כי בקו המשווה קרינת השמש היא מרבית, והיינו מצפים לשכבה עבה יותר. אם כך מדוע הריכוזים הגבוהים ביותר של האוֹזוֹן אינם מתקבלים באזור זה, אלא דווקא באזורים הממוזגים (קווי-הרוחב 35-55)?
לעובדה זאת יש הסבר מעניין: אמנם רוב האוֹזוֹן אכן נוצר בסביבת קו המשווה, אך הוא אינו נשאר שם. הרוחות והזרימה האטמוספרית מסיעות אותו למקומות אחרים, צפוניים (או דרומיים) יותר. וכך, ככל שאנו מתרחקים מקו המשווה, נוצרים הבדלים בעובי שכבת האוֹזוֹן בין עונה לעונה, ממש כמו ההבדלים בתנאי מזג האוויר ובטמפרטורה.
נזק מסוג אחר נגרם לשכבת האוֹזוֹן בשל התפרצויות געשיות גדולות בכדור הארץ, המעיפות כמות עצומה של גזים ואפר געשי למרומי האטמוספרה.
הגזים הנפלטים מהרי הגעש, מכילים כמויות גדולות של גפרית, והם מפרקים את האוֹזוֹן ומפחיתים בצורה קשה את ריכוזו בסטרטוספרה.
עוד גורם טבעי לשינוי של ריכוז האוֹזוֹן הוא מחזור הפעילות של השמש. ידוע לנו שהשמש "פעילה" או "שקטה" במחזור של 11 שנים - זהו מחזור כתמי השמש. ואכן, בשנים שהשמש "פעילה" בהן, היא פולטת יותר קרינה על-סגולה. במצב זה יש עלייה בריכוז האוֹזוֹן באוויר. בשנים שהשמש "שקטה" בהן - הריכוז יורד מעט. בסך הכול, השינויים האלה הם קטנטנים ומגיעים רק ל-2 עד 4 אחוזים מהערך הרגיל.
המדידות והמחקרים מראים ששינויים טבעיים אלה הם כמעט מאוזנים לחלוטין, וששיווי המשקל בין היצירה וההרס של האוֹזוֹן בטבע נשמר כמעט במלואו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה