1. מרחקו של המקום מקו המשווה – קו הרוחב בו האזור נמצא. טמפרטורה של אזור מסוים תלויה בזוית קרני החמה. האזור המשווני מקבל את הקרינה הרבה ביותר, אזור הקיץ התמידי. בין קווי רוחב אלו לחוגים הקוטביים נמצא האזור הממוזג, בו נראית השמש אפילו ביום הקצר ביותר וקיימות בו 4 תקופות שנה. בכיוון הקטבים נמצא האזור הקוטבי, אזור של חורף מתמיד.
2. מצבו של המקום יחסית לים. חבלי ארץ הסמוכים לים ממוזגים יותר בחורף מאשר חבלי ארץ המרוחקים מהים. בקיץ הם קרירים בדך כלל מחבלי ארץ המרוחקים מהים ושוכנים על אותו קו רוחב.
הקרבה לים משפיעה גם על כמות המשקעים, כפי שהיא משפיעה על הטמפרטורה. כמות הגשם היורד רבה יותר באזור החוף והולכת ומתמעטת ככל שגדל המרחק מהחוף. למרות זאת אין פירושו של דבר שכל הארצות הסמוכות לים נהנות מכמות גשם רבה. לדוגמא, מדבר סהרה משתרע עד לחוף הים, או אגן האמזונס בברזיל הנמצא במרחק 1,600 ק"מ מהים וזוכה לכמות גשמים רבה מאד.
3. גובהו של המקום מעל מפני הים. הגובה משפיע גם על הטמפרטורה וגם על כמות המשקעים.
אקלימו של כדור הארץ משתנה במרוצת הדורות, אם כי הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. קשה לדעת אם בימינו משתנה האקלים באיזה חלק של התבל, כיוון שלא נוהל רישום נאות של שינוי האקלים זמן רב די הצורך.
הבדלי האקלים הם הסיבה העיקרית לשינוי הצמחייה בעולם כולו.
האקלים קובע במידה רבה את סוג הגידולים.
האקלים מכתיב לבני האדם את צורת הדיור שלהם, מה ילבשו ומה יהיה אורח חייהם. גזעים אנושיים שונים מסתגלים לסוגי אקלים שונים.
האדם יכול להסתגל לשינויי אקלים והוא למד ליצור לעצמו תנאי אקלים מלאכותיים. האדם המודרני נעזר בימינו באמצעים מכניים כדי ליצור אקלימים מלאכותיים נוחים לו בתוך חללים סגורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה