גלילאו, שחי בין השנים 1564-1642, טען שהתאוצה של גוף נופל אינה תלויה בגודלו. אייזק ניוטון (1642-1727) תיאר מאוחר יותר את כוח המשיכה. לדבריו, כל העצמים בעולם נמשכים זה אל זה. בסוף המאה ה-18 נמצאה שיטה מדויקת לחישוב כוח המשיכה. מעניין שאותם מדענים שהיו חלוצים בגילוי כוח המשיכה והגדרתו, הבינו היטב את המקור של הכוח הזה:
גלילאו אמר: "כתבי הקודש והטבע נוצרו על ידי אלוהים".
ניוטון אמר: "המערכת המופלאה הזו של המשיכה בין השמש למערכות הכוכבים ולכוכבי השביט תוכננה ומתקיימת על ידי גורם אינטליגנטי".
ניוטון אמר גם: "כשגיבשתי את העקרונות אודות מערכת השמש, חשבתי על ההשפעה של העקרונות על אמונתו של האדם באלוהים. אין דבר שמשמח אותי יותר מהעובדה שהעקרונות מעצימים אמונה זו".
ברוב ספרי המדע המודרניים כבר אי אפשר למצוא את הציטוטים האלה ושכמותם. הספרים מדברים על כוח המשיכה, אבל מתעלמים מהשאלה כיצד הוא נוצר.
לכוח המשיכה יש תכונות יחודיות:
1. כוח המשיכה אינו משתנה עם הזמן. מדענים רבים חיפשו גורמים שמשנים את הכוח הזה, אבל ללא הצלחה. רבים סברו (ועדיין סוברים) שבעבר הרחוק היה כוח המשיכה חזק יותר, והוא שגרם למפץ הגדול ולמיקום הכוכבים בחלל. אבל כל הממצאים מעידים על כך שכוח המשיכה לא השתנה.
2. כשמתעלמים מהחיכוך עם האוויר, גופים בגדלים שונים נופלים באותה מהירות.
3. כוח המשיכה תמיד גורם להתקרבותם של גופים זה לזה, בניגוד לכוחות אחרים, כמו הכוח המגנטי, שלפעמים מקרבים ולפעמים מרחיקים. כוח המשיכה הוא בעצם הדבק שמחזיק את העולם. הוא האחראי לכך שהגלקסיות השונות לא יתרחקו זו מזו.
4. אין דרך לעצור או לבטל את כוח המשיכה. עצם שנכנס בין שני עצמים אחרים אינו משנה במאומה את כוח המשיכה שביניהם. כלומר, אין כוח שמנוגד לכוח המשיכה. הרגשת חוסר המשקל שחווים בפרק השעשועים למשל, נובעת מתנועות נפילה רגעיות. האסטרונאוטים נראים חסרי משקל רק משום שהמשיכה שלהם לכדור הארץ מתאזנת על ידי כוחות צנטריפוגליים, שמקורם בגורמים אחרים.
5. כוח המשיכה אינו תלוי בהרכב החומר, אלא רק במסה שלו ובמשקלו. על גושי זכוכית, עופרת, קרח ושעווה פועל אותו כוח משיכה - בתנאי שהמסה שלהם שווה.
6. כוח המשיכה נחלש כשהמרחק גדל, אבל אין לו סוף. כוח המשיכה פועל בין כדור הארץ לירח, וגם בין גלקסיות שמרוחקות זו מזו מרחק של מיליוני שנות אור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה