התושבים הקדומים באזור היבשתי של גינאה המשוונית היו פיגמים, שמספר כיסי התיישבות שלהם עוד נותרו בחלקו הצפוני של האזור. בני בנטו היגרו לאזור בכמה גלים מן המאה השביעית לספירה ועד המאה ה-19. אחד העמים נקרא בשם פאנג, ומניחים שממנו התפתחה הקבוצה האתנית בּוּבִּי, שצאצאיה התיישבו באי בִּיוֹקוֹ.
הספן הפורטוגזי פרנאו דה פו גילה את ביוקו ב-1471, בחפשו דרך ימית להודו. האי, שנקרא ב-1494 על שמו ("פרנאו דו פו" או "פרננדו פו" Fernando Póo; לפני כן כונה בפיו "פורמוזה פלורה" או "הפרח היפה") והאי אנובון, אי נוסף ששייך לגינאה המשוונית כיום, היו מושבות פורטוגזיות מ-1474 ועד 1778, ואז מסרה אותם פורטוגל לספרד, יחד עם זכויות סחר ביבשת, בתמורה לשטחים בדרום אמריקה. באי אנובון, שהיה בלתי מיושב, יישבו הפורטוגזים מתיישבים מאנגולה.
במאה ה-19 היו לבריטניה ולספרד תביעות לבעלות על החלק היבשתי של גינאה המשוונית, ריו מוני (Rio Muni) ובחוזה פריז משנת 1900 נקבע סופית שהאזור יינתן לספרד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה