יום ראשון, 15 בינואר 2017

אדוארד צ'ארלס פיקרינג - פרסים וחברויות



חבר בהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1867)
מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1886 ו1901)
פרס וואל של האקדמיה הצרפתית למדעים (1888)
מדליית הנרי דרייפר (1888)
מדליית ברוס (1904)

ויליאם אלפרד פולר


ויליאם אלפרד "וילי" פולר (באנגלית: William Alfred "Willie" Fowler;‏ 9 באוגוסט 1911 – 14 במרץ 1995) היה אסטרופיזיקאי אמריקאי שהתעסק בתהליכים גרעיניים בכוכבים. הוא היה מפורסם בעיקר בשל זכייתו בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1983 וגם בשל פרסום מאמר ביקורת בשנת 1957 בנושא "נוקליאוסינתזה כוכבית" ביחד עם פרד הויל, ג'פרי ברברידג ומרגרט ברברידג'. פולר ועמיתיו בקלטק נחשבים למייסדי התחום של אסטרופיזיקה גרעינית.

ויליאם אלפרד פולר - קורות חיים



פולר נולד בשנת 1911 בפיטסבורג שבפנסילבניה לג'ון מקלאוד פולר וג'ני סאמרס ווטסן פולר. לפולר יש שני אחים צעירים ארתור ווטסון פולר ונלדה פולר ווד. הוא גדל בלימה שבאוהיו בשל עבודתו של אביו, אך הוא ומשפחתו חזרו כל קיץ לפיטסבורג.
 
פולר למד בבית ספר הוראס מאן ובתיכון לימה המרכזי באוהיו. הוא היה נשיא השכבה הבוגרת בשנת 1929. מוריו עודדו אותו להתעניין בהנדסה ובמדע. בנוסף לתחום המדע והטכנולוגיה, הוא למד בתיכון גם ארבע שנים לטינית.
 
בסיום הלימודים בתיכון בשנת 1933, פולר למד באוניברסיטת אוהיו, שם היה חבר באחוות "טאו קאפה אפסילון", הנדסת קרמיקה בגלל שזכה בפרס על מאמר שכתב בנושא ייצור צמנט פורטלנד. כל הסטודנטים להנדסת קרמיקה למדו בנוסף גם מתמטיקה ופיזיקה. הוא הוקסם מפיזיקה ונרשם בשנתו השנייה ללמוד הנדסה פיזיקלית. מרציו באוניברסיטת אוהיו הגדילו את העניין שלו בפיזיקה ניסויית, וויליארד בנט התיר לו לעשות את התזה שלו לתואר ראשון ב"מיקוד של אלומות אלקטרונים" במעבדה שלו.
 
בסיום לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת אוהיו, הוא המשיך ללימודי דוקטורט בפיזיקה גרעינית בקלטק אצל צ'ארלס לאוריטסן. הוא היה ההשפעה הגדולה הראשונה בחייו של פולר. הוא פיקח על עבודת הדוקטורט שלו, שהייתה בנושא "רדיואקטיביות של יסודות נמוכי מספר אטומי". לאוריטסן לימד את פולר דברים רבים, אך יותר מכל הוא לימד אותו כיצד ליהנות מפיזיקה.
 
בשנת 1939 מונה פולר לפרופסור ובשנת 1946 הפך לפרופסור מן המניין במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק), ובמהלך מלחמת העולם השנייה הוא עבד על פרויקט מנהטן ותרם למאמץ האמריקאי בפיתוח נשק גרעיני.
 
פרד הויל היה ההשפעה הגדולה השנייה בחייו של פולר. הוא לימד אותו מהי נוקליאוסינתזה בכוכבים (תגובות היתוך בכוכבים). בשנת 1957 הגיעו לשיאם מאמציהם המשותפים של פולר, הויל, ג'פרי ומרגרט ברבידג' בפרסום מאמר מפתח[4]להתמודדות עם הבעיה של יצירת היסודות בכוכבים בשם "סינתזה של יסודות בכוכבים", שבו פולר הראה כי כל היסודות מפחמן ועד אורניום יכולים להיות מיוצרים על ידי תהליכים גרעיניים בכוכבים שמתחילים במימן ובהליום. מאמר זה שפך אור על תאוריית המפץ הגדול. על פי התאוריה של פולר, אחרי המפץ הגדול, יסודות קלים התחברו יחד ויצרו יסודות כבדים יותר. תאוריה זו, הסבירה את היווצרותם של כל היסודות הכימיים ביקום.
 
מאוחר יותר מחקר אישר את תאוריה זו.
 
אחרי שנת 1964 התעסק פולר גם בבעיות תאורטיות הקשורות לסופרנובות, קריסה כבידתית, היווצרות יסודות קלים ונייטרונים, ובשנת 1983 זכה פולר בפרס נובל לפיזיקה על עבודתו בתחום נוקליאוסינתזה בכוכבים. לאחר מכן חקר פולר על פליטת קרינת רדיו של קוואזרים ותפקוד של חלקיקים תת-אטומיים, כגון נייטרונים. על כך קיבל את מלגת קרל ג'נסקי בשנת 1988.
 
בשנת 1940 התחתן פולר ונולדו לו שתי בנות. בשנת 1988 נפטרה אשתו הראשונה של פולר ובשנת 1989 הוא התחתן בשנית. ב – 14 במרץ בשנת 1995 נפטר פולר בפסדינה שבקליפורניה בגיל 83 בשל כשל כלייתי. הוא היה חובב של רכבות קיטור והחזיק באוסף של דגמי רכבות קיטור בגדלים שונים.
 
על שמו נקרא כוכב הלכת הננסי Williefowler#12137.

ויליאם אלפרד פולר - פרסים



1954 - פולר זכה במלגת גוגנהיים שמוענקת על ידי הקרן לזיכרון לג'ון סימון גוגנהיים בקטגוריית מדעי הטבע. המלגה מוענקת לאישים אשר "הוכיחו יכולות אקדמאיות יוצאות דופן או יצירתיות יוצאת דופן בתחומי האמנות".

1963 - פולר זכה ב"מלגת הנרי נוריס ראסל" (Henry Norris Russell Lectureship) על ידי האגודה האמריקאית לאסטרונומיה.

1965 - פולר זכה ב"מדליית ברנרד על שירות ראוי לשבח למדע" שניתנת כל חמש שנים על ידי ההמלצות של האקדמיה הלאומית למדעים.

1969 - פולר זכה פרס מפעל אפולו שניתן על ידי נאס"א לאנשים ולצוותים שסייעו לאפולו 11 לנחות על פני השטח של הירח.

1970 - פולר זכה בפרס טום בונר לפיזיקה גרעינית על כך שהוביל מחקר בנושא תהליכים גרעיניים והגדיל את ההבנה שלנו את מקור היסודות ואבולוציית הכוכבים.

1973 - פולר זכה בפרס וֶטלֶסֶן (Vetlesen Prize) שמוענק על ידי אוניברסיטת קולומביה על הישגים מדעיים שמספקים הבנה ברורה יותר של כדור הארץ, ההיסטוריה שלו או יחסיו עם היקום.

1974 - פולר קיבל את פרס "המדליה הלאומית למדעים" שמוענקת על ידי הקרן הלאומית למדע (ארצות הברית) ליחידים בתחומי המדע וההנדסה.

1978 - פולר קיבל את "מדליית אדינגטון" על שם האסטרונום הבריטי ארתור אדינגטון המוענקת על ידי האגודה האסטרונומית המלכותית של בריטניה על חקירה איכותית של אסטרופיזיקה תאורטית.

1979 - פולר זכה במדליית הזהב על שם קתרין וולף ברוס על ידי האגודה האסטרונומית הפסיפית בעבור מפעל חיים והישגים יוצאי דופן בתחום האסטרונומיה.

1983 - פולר זכה ביחד עם סוּבּרהמַניאן צַ'נדראסֶקאר בפרס נובל לפיזיקה על מחקריו הניסויים והתאורטיים של התגובות הגרעיניות הנוגעות ליצירת היסודות הכימיים שיש ביקום. הפרס חולק באופן שווה בינו לבין צַ'נדראסֶקאר.

1988 - פולר זכה ב"מלגת קרל ג'נסקי" שניתן כדי להכיר בתרומה יוצאת דופן לתחום אסטרונומיית הרדיו. פולר זכה בפרס זה על מחקריו בתחום הגיל של היקום הנראה לעין.

1989 - פולר קיבל את אות לגיון הכבוד מידי הנשיא הצרפתי פרנסואה מיטראן.

יום שישי, 13 בינואר 2017

מת'יו מורי - קורות חיים


מת'יו פונטיין מורי (באנגלית: Matthew Fontaine Maury; ‏ 14 בינואר 1806 — 1 בפברואר 1873) היה אוקיינוגרף, קרטוגרף, אסטרונום, גאולוג, היסטוריון, וחייל בצי האמריקאי. מהתומכים הבולטים בתאוריית המעבר הצפון-מערבי.

מת'יו מורי - קורות חיים

 
מורי נולד בוירג'יניה, ארצות הברית. הוא היה חייל בצי ארצות הברית. לאחר שהקריירה שלו בתחום זה הופסקה בגיל 33 בעקבות פגיעה קשה בברך הימנית, החל ללמוד ניווט והיה הראשון שחקר ביסודיות את זרמי הים ורוחות הים. בשנת 1842 מונה למפקח הראשי של מצפה הכוכבים בצי האמריקני.

מת'יו מורי - קורות חיים - רוחות וזרמי הים



במסגרת משימותיו במצפה הכוכבים סרק אלפי תרשימים ויומנים של קברניטי אוניות וספינות וקיבץ את המידע שעלה מכל אחד מהם. הוא העריך את כיווניהם ומהירותם של זרמי ים שונים על-פי רמת ההסטה של הספינות ממסלולן הקבוע. לאחר שנים רבות של מחקר, הוציא בשנת 1847 את מפת זרמי הים של האוקיינוס האטלנטי, שזכתה לאהדה רבה בקרב ימאים, מכיוון שבעצם, פיענחה את סוד האוקיינוסים, וקיצרה משמעותית את זמן ההפלגות.
 
לבסוף הוציא בשנת 1855 את הספר הראשון בעולם בנושא האוקיינוגרפיה, "גאוגרפיה פיזית של הים" (Physical Geography of the Sea), שכלל יותר מפות, ואף ביקש מימאים להשליך בקבוקים לים עם ציון המיקום של הספינה, כדי לעקוב אחר הזרמים ולעדכן את המפות.

מת'יו מורי - קורות חיים - מיפוי קרקעית הים


 
מורי ביצע בדיקות רבות כדי למדוד את העומק של קרקעית הים במקומות שונים. הוא שילשל מספינות המחקר שלו חבלים הקשורים למשקולות אל הקרקעית, מדד את עומק המים, ולאחר מכן פרסם את תוצאות המדידות במפות הבתימטריות (מפות קרקעית האוקיינוס) שלו. התוצאות החלו לשכנע אנשים שניתן להניח כבל טלגרף טראנס-אטלנטי, שיאפשר תקשורת בין היבשות אמריקה הצפונית ואירופה.

מת'יו מורי - תאוריית המעבר הצפון-מערבי



מורי היה מאז ומעולם מחשובי התומכים בתאוריית המעבר הצפון-מערבי. הוא המציא תאוריה התומכת בתאוריית המעבר הצפון מערבי. התאוריה אומרת שמכיוון שבגוף לוויתנים באוקיינוס האטלנטי התגלו צלצלי ספינות מהאוקיינוס השקט ולהפך. יש להם ככל הנראה מעבר מהיר בין האוקיינוסים כי הלוייתנים הם יונקים העולים לפני המים כדי לנשום, הם אינם יכולים לעלות לפני המים כאשר האזור שופע קרח, בכף הורן. המסלול עוד לא התגלה בשנים אלו, והיה למטרה בקרב מגלי ארצות רבים. הרבה אחרי מותו של מורי, בשנת 1903, רואלד אמונדסן ומשלחתו עברו לראשונה במעבר הצפון-מערבי.

ג'ון מאת'ר



ג 'ון קרומוול מאת'ר (נולד ב-7 באוגוסט 1946, רואנוק, וירג'יניה) הוא אסטרופיזיקאי אמריקאי, קוסמולוג וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2006 על עבודתו על בתחום קרינת הרקע הקוסמית באמצעות לוויין קובי בשיתוף עם  ג'ורג' סמוט.
 
מחקרם סייע לאמת את תאוריית המפץ הגדול. בהתאם לנימוקי ועדת פרס נובל: "ניתן לראות בפרויקט קובי נקודת ההתחלה של הקוסמולוגיה כמדע מדויק.
 
מאת'ר הוא אסטרופיזיקאי בכיר במרכז טיסות החלל גודארד של סוכנות החלל האמריקאית ב מרילנד ומשמש פרופסור נילווה לפיזיקה באוניברסיטת מרילנד. ב-2007, מאת'ר נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של הטיים מגזין. בחודש אוקטובר 2012, הוא אוזכר שוב על ידי המגזין טיים, בגיליון מיוחד תגליות חדשות בחלל, כאחד של מ-25 האנשים המשפיעים ביותר בתחום החלל.
 
מאת'ר הוא גם מדען פרויקט עבור טלסקופ החלל ג'יימס וב, טלסקופ אשר מתוכנן לשיגור לחלל, לנקודת לגראנז', בשנת 2018 לכל המוקדם.
 
מאת'ר גדל והתחנך בניו ג'רזי, שם סיים לימודי תיכון בשנת 1964.
 
בשנת 1968 סיים תואר ראשון בפיזיקה בהצטיינות יתירה במכללת סווארת'מור. בשנת 1974 סיים דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בין השנים 1974–1976 עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת קולומביה ובמרכז החלל גודארד.

הנרייטה ליוויט



הנרייטה סוון ליוויט (אנגלית: Henrietta Swan Leavitt‏; 4 ביולי 1868 - 12 בדצמבר 1921) הייתה אסטרונומית אמריקנית.
 
נולדה ב-4 ביולי 1868 כבתו של כומר פרוטסטנטי בלנקסטר, מסצ'וסטס. משפחתה התיישבה במסצ'וסטס ביי קולוני בתחילת המאה ה-17. היא סיימה את לימודיה ברדקליף קולג' (שבאותה העת נקרא החברה להוראה קולג'ית לנשים) עם תואר .B.A בשנת 1892. לאחר סיום לימודיה שהתה בביתה מספר שנים, בשל מחלה שבעקבותיה נותרה חרשת.
 
בשנת 1895 החלה ליוויט לעבוד בהתנדבות במצפה הכוכבים של קולג' הרווארד, ובשנת 1902 קיבלה משרה קבועה אצל אדוארד צ'ארלס פיקרינג כאחת הנשים ה"מחשבות", שנשכרו על ידו במטרה למדוד ולקטלג את בהירותם של כוכבים באוסף לוחות הצילומים של המצפה[1]. היא זיהתה כ-2,400 כוכבים משתנים, כמחצית מהכוכבים המשתנים שהיו ידועים באותו זמן, רובם בתמונות מענני מגלן. ב-1908 פרסמה את עבודתה ב-Annals of the Astronomical Observatory of Harvard College שבה דיווחה על כך שמספר כוכבים משתנים הפגינו תבנית משותפת: כוכבים בהירים יותר היו בעלי זמן מחזור השתנות ארוך יותר. לאחר מחקר נוסף, אישרה ליוויט ב-1912 כי משתנים קפאידים בעלי בהירות רבה הם אכן בעלי זמן מחזור גדול יותר, ושהיחס בין הבהירות המוחלטת לזמן המחזור הוא צמוד וניתן לחזוי.
 
חשיבותו הגדולה של הקשר הזה למחקר האסטרונומי, הייתה שהוא סיפק אמת מידה לקביעת מרחקים ביקום. שנה אחת לאחר שליוויט פרסמה את תוצאותיה, קבע איינר הרצשפרונג את המרחק אל מספר קפאידים בשביל החלב, ובאמצעות מדידה זו ניתן היה לקבוע את המרחק לקפאידים נוספים.
 
כאשר נתגלו קפאידים בגלקסיות אחרות, כגון גלקסיית אנדרומדה, ניתן היה למדוד את המרחק גם לגלקסיות אלו. מרחקים אלו אפשרו ליישב את הוויכוח, האם הגלקסיות היו מחוץ לשביל החלב או חלק ממנו.
 
ליוויט לא עבדה באופן סדיר במהלך שהותה בהרווארד, וזאת בשל בעיות בריאות והתחייבויות משפחתיות. בסוף שנת 1921 נפטרה ליוויט ממחלת הסרטן. על שמה נקראים האסטרואיד 5383 ליוויט, ומכתש ליוויט בירח.

מריו ליביו


 
מריו ליביו (נולד ב-1945 בבוקרשט) הוא אסטרופיזיקאי ישראלי-אמריקאי, יהודי יליד רומניה, ומחבר ספרי מדע פופולרי. בין 1991 ל-2015 עבד כאסטרופיזיקאי במכון המדעי של טלסקופ החלל האבל.
 
מוכר לקהל הרחב בעיקר בזכות ספריו הפופולריים, ובהם חיתוך הזהב: קורותיו של מספר מופלא, שזכה בפרס פאנו ובפרס פיתגורס לספרים פופולריים על מתמטיקה. ליביו חבר באגודה האמריקאית לקידום המדע.

מריו ליביו - ביוגרפיה וקריירה מדעית



ליביו נולד בבוקרשט, בירת רומניה, בנם של דורותיאה ליביו, זמרת, והסופר ואיש התיאטרון רובן ליביו (Liviu). התגורר עם סבו וסבתו משום שהוריו ברחו מרומניה מסיבות פוליטיות. הוא עצמו עזב את רומניה בגיל 5 יחד עם הורי הוריו, והם השתכנו בישראל. אחרי שהייה במעון לילדים ואצל משפחה אומנת ברמתיים, התאחד ליביו עם אמו, בעלה החדש ועם סבתו בתל אביב. הוא למד בבית הספר "גרץ" ובתיכון "עירוני ה'". שירת בצה"ל כמש"ק תובלה בפיקוד המרכז ובמילואים שירת כחובש במלחמת ששת הימים, בעיקר במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.
 
קיבל תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה מהאוניברסיטה העברית (בין השאר, אצל הלל פורסטנברג ויורם לינדנשטראוס), תואר שני בפיזיקת חלקיקים תאורטית ממכון ויצמן למדע ותואר דוקטור באסטרופיזיקה תאורטית מאוניברסיטת תל אביב. בתקופה זו גם היה מורה ומחנך בתיכון עירוני ה'. כיהן בדרגת פרופסור מן המניין בפקולטה לפיזיקה בטכניון בין השנים 1981–1991 ולאחר מכן עבר למכון המדעי של טלסקופ החלל האבל.
 
מאז אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 מיקד את פעילויות המחקר שלו בהתפוצצות סופרנובות ושימושיהן במדידת קצב התפשטות היקום. חקר את תופעת החומר האפל, חורים שחורים, והיווצרות מערכות כוכבים סביב כוכבים צעירים. מחברם של עשרות מאמרים בירחוני מדע הרלוונטיים לנושאים המוזכרים.
 
מריו נשוי לסופי, מיקרוביולוגית ואב לשלושה ילדים.

מריו ליביו - חיבוריו הפופולריים



במשך כמעט עשרים שנה פישט ליביו רעיונות רבים מתחום המדעים, בעיקר מתמטיקה ואסטרונומיה, באמצעות ספריו, הרצאותיו, מאמרים בעיתונים, ראיונות רדיו והופעות טלוויזיוניות. הוא ערך מספר הרצאות פתוחות לקהל במוסד סמית'סוניאן, בפלנטריום היידן, בקולג' לאמנות במרילנד, במוזיאון קליבלנד להיסטוריית הטבע ובמרכז המדע בגלזגו כדי לדון בנושאים מדעיים ומתמטיים.
 
ספר המדע הפופולרי הראשון שלו היה היקום המאיץ (The Accelerating Universe), אשר יצא לאור בשנת 2000 (אך לא תורגם לעברית), והביא בשפה פשוטה את התאוריה אודות התפשטות היקום והאצת התהליך ככל שעובר הזמן. הוא בחן את הסיבות לתופעה וההשלכות התאורטיות של יקום מתרחב תמידית, לכאורה, ובמיוחד את השפעתו על האמונה ב"שלמות היופי" של החוקים אשר מנחים את העולם.
 
הוא מגדיר עצמו כ"חובב אמנות מושבע", שברשותו אלפי ספרי אמנות. ליביו משתמש בתחביב למטרות טובות בספרו השני: חיתוך הזהב: קורותיו של מספר מופלא (The Golden Ratio: The Story of Phi) שראה אור ב-2003, שם עקב אחר השפעתו של יחס הזהב (ערכו 1.618 לערך) על גאומטריה, אמנות, אדריכלות, מוזיקה ואף תאוריות הנוגעות לשוק המניות לאורך מאות שנים.
 
ספרו של ליביו, שפת הסימטריה: המשוואה שלא נמצא לה פתרון (The Equation That Couldn't Be Solved: How Mathematical Genius Discovered the Language of Symmetry), יצא לאור ב-2005 ועסק בניסיונות לפתור פולינום ממעלה חמישית, או יותר בכלליות - מתמטיקת הסימטריה. הוא מדגיש את תפקידם הקריטי של המתמטיקאים אווריסט גלואה ונילס הנריק אבל בפיתוח התחום המתמטי הזה.
 
שני הספרים הללו אינם רק סיפורים על ההיסטוריה של המתמטיקה וביוגרפיות מקוצרות של מתמטיקאים אלא כוללים גם הצגה של חלק מהמתמטיקה עצמה, כאשר פיתוחים כבדים יותר מובאים בנספחים.
 
ב-2009 יצא לאור ספרו האם אלוהים הוא מתמטיקאי? העוסק בפילוסופיה של המתמטיקה ובשאלות כגון האם המתמטיקה היא תגלית או המצאה ומדוע היא מתארת בצורה כה טובה את חוקי הטבע.
 
ב-2013 יצא לאור ספרו שגיאות גאוניות העוסק בשגיאות משמעותיות של חמישה מדענים גדולים: צ'ארלס דרווין, ויליאם תומסון, לינוס פאולינג, פרד הויל ואלברט איינשטיין.

מריו ליביו - ספריו בעברית



כל ספריו הופיעו במקור באנגלית, חרף שליטתו של ליביו בעברית כשפת אם. עם זאת, בחלק מספריו הביא דוגמאות מהשפה העברית.

חיתוך הזהב: קורותיו של מספר מופלא, בתרגום עמנואל לוטם, אריה ניר הוצאה לאור, 2004.

שפת הסימטריה: המשוואה שלא נמצא לה פתרון, בתרגום עמנואל לוטם, אריה ניר הוצאה לאור, 2006.

האם אלוהים הוא מתמטיקאי?, בתרגום עמנואל לוטם, אריה ניר הוצאה לאור, 2010.

שגיאות גאוניות, בתרגום עמנואל לוטם, אריה ניר הוצאה לאור, 2013.

וילם יקוב לויטן



וִילֶם יָקוֹבּ לוּיְטֶן (בהולנדית: Willem Jacob Luyten‏, 7 במרץ 1899 - 21 בנובמבר 1994) היה אסטרונום הולנדי - אמריקאי שהתפרסם בעיקר במדידת התנועה העצמית של כוכבים, בגילוי כוכבים שכנים של מערכת השמש ובחקר של ננסים לבנים.

וילם יקוב לויטן - קורות חייו



וילם יקוב לויטן נולד למשפחה מצפון הולנד בסמראנג שבצידו הצפוני של האי יאווה שבאינדונזיה, שהייתה אז תחת שלטון הולנדי. בשנת 1910 הוא צפה בשביט האלי ומאז החל להתענין באסטרונומיה. בשנת 1912 חזרה המשפחה להולנד ועד לסיום לימודיו בבית הספר הוא שלט בשפות הולנדית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. הוא למד באוניברסיטת אמסטרדם וסיים שם את התואר הראשון בשנת 1918 ושלוש שנים מאוחר יותר סיים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ליידן תחת הנחייתו של איינר הרצשפרונג.
 
מחקרו עסק בכוכבים משתנים והתבסס על למעלה מ-13,000 תצפיות שערך לאורך שנות לימודיו. בשנים אלה הוא גם למד את השפות לטינית ויוונית. עם תום לימודיו בשנת 1921 הוא עבר לארצות הברית שם החל לעבוד במצפה הכוכבים ליק ואחרי שנתיים עבר למצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד.
 
בשנים האלה הוא המשיך גם בלימודי שפות ולמד ספרדית, איטלקית ורוסית.
 
בין השנים 1928 ו-1930 הוא ערך תצפיות בבלומפונטיין שבדרום אפריקה, שם גם הכיר את אשתו. הוא שב לארצות הברית בשנת 1931 ועבד באוניברסיטת מינסוטה, שם לימד עד שנת 1967 ולאחר מכן המשיך שם את עבודתו כאסטרונום אמריטוס עד למותו בגיל 95. בשנת 1970 התקבל לויטן כחבר האקדמיה הלאומית למדעים.

וילם יקוב לויטן - עבודתו המדעית



לויטן התעניין במיוחד במדידת התנועה העצמית (ניצבת לקו הראייה) של כוכבים קרובים. הוא מדד את התנועה העצמית של כ-200,000 כוכבים וערך מספר קטלוגים של כוכבים בעלי תנועה עצמית מהירה במיוחד, שכללו עשרות אלפי כוכבים. עיקר העבודה נעשתה באמצעות השוואת צילומים של השמים מתקופות שונות ובתחילת הדרך מומנה עבודה זו באמצעות מלגת גוגנהיים. באופן זה ניתן היה לזהות כוכבים קרובים יחסית ולמפות את הסביבה של מערכת השמש. בין הכוכבים הקרובים יחסית שגילה נמצא גם הכוכב הכפול לויטן 726-8, שאחד ממרכיביו הוא כוכב ההבזק UV בלווייתן. על עבודה זו הוא זכה בשנת 1964 במדליית ג'יימס ווטסון ובשנת 1968 במדליית ברוס. תוצאה נוספת של עבודתו על צילומי השמים הייתה גילויים של מאות ננסים לבנים. לויטן ניסה למצוא קשר בין המרחק של כוכבים ממערכת השמש ובין מהירות התנועה העצמית שלהם. באופן זה הוא קיווה למצוא דרך להערכת המרחק של כוכבים שרחוקים מכדי לחשב את מרחקם באמצעות היסט וכך לחשב את בהירותם המוחלטת ואת תכונותיהם. במשך שנות עבודתו הוא פרסם למעלה מ-500 מאמרים בנושאים אלה וכתב מאמרים בעיתונות לקהל הרחב.

וילם יקוב לויטן - הנצחה



על שמו של לויטן נקראים האסטרואיד לויטן 1964 והננס האדום כוכב לויטן שהוא אחד הכוכבים הקרובים ביותר למערכת השמש.

דייוויד לוי



דיוויד ה. לוי (באנגלית: David H. Levy; נולד ב-22 במאי 1948) הוא אסטרונום יהודי-קנדי, מגלם של 41 אסטרואידים ו-22 שביטים מהם 8 אשר ניתן היה לראות בעין הבלתי מצוידת. בנוסף לעיסוקו באסטרונומיה תצפיתית לוי עושה רבות להנגשת האסטרונומיה והמדע לציבור, הוא כתב 34 ספרים, במשך שנים רבות היה בעל טור במגזין Sky & Telescope ובמגזינים נוספים, במהלך מספר שנים שידר פודקאסט אשר ארכיונו זמין להאזנה.
 
פרסומו של לוי מחוץ לקהילת האסטרונומים קשור במידה רבה לגילוי השביט שומייקר-לוי 9 אותו גילה במשותף עם בני הזוג יוג'ין וקרוליין שומייקר בשנת 1993, שביט זה התרסק אל פני כוכב הלכת צדק שנה מאוחר יותר באירוע שנצפה מרחבי העולם. מבחינה מספרית לוי הינו השלישי מבין מגלי השביטים בהיסטוריה.
 
לוי נולד במונטריאול שבקנדה, עוד כילד התעניין רבות באסטרונומיה אך את תאריו האקדמיים השיג בתחום הספרות האנגלית. ללוי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים אותו קיבל בעבור מחקרו בשם: "השמיים בספרות אנגלית מודרנית מוקדמת.

פרסיוול לוול



פרסיוול לוול (אנגלית: Percival Lowell‏; 13 במרץ 1855 - 13 בנובמבר 1916), אסטרונום אמריקאי חובב שטען שקיימות תעלות על המאדים. מייסד מצפה הכוכבים לוול שבפלאגסטאף, אריזונה.
 
אחיו הגדול אבט היה נשיא אוניברסיטת הרווארד ואחותו איימי משוררת ומבקרת ספרות אימג'יסטית.
 
לוול סיים את לימודיו בהארוורד בשנת 1876 ונסע רבות למזרח הרחוק בטרם החליט ללמוד מתמטיקה ולחקור את מאדים כמקצועו בחיים. התעניין במיוחד בטענה של ג'ובאני סקיאפארלי (מנהל מצפה הכוכבים במילאן) כי יש תעלות במאדים.

בשנת 1894 עבר לפלאגסטאף, אריזונה. בשל הגובה הרב שם והשמים נטולי העננים היה זה מקום מצוין לתצפיות אסטרונומיות. במשך 15 השנים שלאחר מכן חקר את המאדים וכתב שלושה ספרים בנושא בהם טען בין היתר כי בעבר היו חיים אינטליגנטיים על המאדים והם שיצרו את התעלות על פניו.
 
תרומתו הגדולה ביותר לחקר החלל התרחשה בשמונה שנות חייו האחרונות, שבהן חיפש אחר "כוכב הלכת X" שהיה אמור להיות אחרי נפטון. אמנם לוול נפטר לפני שהצליח למצוא את הכוכב, אך החיפוש נמשך אחרי מותו, עד שבשנת 1930 גילה קלייד טומבו את הכוכב וכינה אותו "פלוטו". הסמל של פלוטו מעוצב, לכבודו של לוול, בצורת האותיות PL (ראשי התיבות של שמו).
 
למרות שהחיפוש אחר פלוטו החל בשל חישובים שהראו שכוכבים במערכת השמש מושפעים מכוח הכבידה של כוכב נוסף שאינו ידוע, בעצם החישובים היו מוטעים ופלוטו קטן מכדי להשפיע על תנועת הכוכבים באופן מורגש.

מילטון יומאסון



מילטון לאסל יומאסון (באנגלית: Milton Lasell Humason;‏ 1972-1891) היה אסטרונום אמריקאי.
 
יומאסון נולד בדודג' סנטר, מינסוטה. הוא נשר מבית הספר ולא זכה לקבל השכלה פורמלית לאחר גיל 14. עקב אהבתו להרים, ובייחוד להר וילסון שבקליפורניה (אנ'), החל לעבוד בתור נהג פרדות והוביל ציוד וחומרים אל ראש ההר, בעת בניית מצפה הר וילסון (אנ') שהוקם שם בעשור הראשון של המאה ה-20. בשנת 1917 החל לעבוד בתור שרת במבנה המצפה ומתוך עניין התנדב לעבודת עוזר לילה במצפה. כישוריו הטכניים זכו לתשומת לבם של האסטרונומים במצפה, והאסטרונום ג'ורג' אלרי הייל (אנ') מינה אותו לחבר בצוות המצפה. הדבר היה חסר תקדים, שכן ליומאסון לא היה תואר דוקטור ואף לא תעודת בגרות.
 
יומאסון הצדיק את שיפוטו של הייל במספר תגליות מפתח. הוא זכה למוניטין של צופה קפדן ובעל כישורים טכניים גבוהים. הוא הצליח להשיג תצלומים באיכות גבוהה וספקטרוגרמות בתנאים קשים, והפך למדריך הטכני של האסטרונומים במצפה. במהלך עבודתו במצפה הגיע למצפה האסטרונום אדווין האבל והשניים נעשו חברים קרובים. בשנת 1950 זכה יומאסון לתואר דוקטור למדעים (D. Sc) מאוניברסיטת לונד בשוודיה. הוא פרש בשנת 1957.
 
יומאסון גילה בשיתוף עם האבל את תופעת ההיסט לאדום, המהווה עדות להתפשטות היקום לפי תאוריית המפץ הגדול.
 
יומאסון גילה את כוכב השביט C/1961 R1 שיחודו במרחק האפסיד הארוך שלו, השביט קרוי על שמו. יומאסון היה, ככל הידוע, הראשון לצלם את כוכב הלכת פלוטו, אם כי לא הראשון לזהותו. על שמו נקרא מכתש בירח וכן הכוכבים "Humason-Zwicky".

ג'יל טרטר - השכלה



ג'יל קורנל טרטר (באנגלית: Jill Cornell Tarter; נולדה ב-16 בינואר 1944) היא אסטרונומית אמריקאית והמנהלת לשעבר של פרויקט סט"י.

ג'יל טרטר - השכלה



טרטר רכשה את השכלה באוניברסיטת קורנל, שם היא סיימה תואר ראשון בהנדסת פיזיקה, תואר שני ודוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

ג'יל טרטר - קריירה



טרטר עבדה על מספר פרויקטים מדעיים גדולים, רובם קשורים לחיפוש חיים מחוץ לכדור הארץ.  כאשר הייתה סטונדטית לתארים מתקדמים, היא עבדה בפרויקט רדיו-החיפוש SERENDIP, ויצרה לו ראשי תיבות בדיעבד: "Search for Extraterrestrial Radio Emissions from Nearby Developed Intelligent Populations".
 
היא הייתה מדענית בפרויקטים שונים של נאס"א בשנות ה-90. טרטר פרסמה עשרות מאמרים בנושא החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ וכן בנושא הצורך בחינוך מדעי ראוי. היא ידועה בשל הטבעת המושג "ננס חום".
 
לאחר השקעה של 35 שנים בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ, היא הודיעה על פרישה בשנת 2012.

ג'יל טרטר - פרסים



עבודתה של טרטר בתחום האסטרוביולוגיה והצלחתה כמדענית זיכו אותה במספר פרסים והישגים מארגונים שונים.

פרס מפעל חיים על ידי נשים בחלל בשנת 1989.

2 מדליות שירות ציבורי מנאס"א.

פרס פלנטריום אדלר לנשים במדעי החלל בשנת 2003.

הופיעה ברשימת מאה האנשים המשפעים בעולם של טיים מגזין בשנת 2004.

טרומן הנרי ספורד



טרומן הנרי ספורד (6 בינואר 1836 - 13 ביוני 1901) היה ילד פלא וגאון חישוב. בבגרותו ניהל מצפה כוכבים.

טרומן הנרי ספורד - ביוגרפיה



ספורד נולד ברויאלטון ורמונט ב-6 בינואר 1836. כבר מגיל צעיר משך את תשובת לבם של הסובבים אותו ביכולות החישוב שלו. בהיותו בן תשע, כומר מקומי ביקש ממנו להעלות את המספר 365,365,365,365,365,365 בריבוע. בתוך פחות מדקה טרומן הציג את התשובה הנכונה, 133,491,850,208,566,925,016,658,299,941,583,225, מבלי שנעזר כלל בנייר. בערך בגיל זה פיתח שיטה חדשה לחישוב מחזורי הירח, כאשר הפועל על פיה משתמש רק ברבע מהזמן הדרוש לשיטה אחרת ידועה.
 
שלא כמו גאוני חישוב אחרים, ספורד לא הופיע בפני קהל. הוא למד אסטרונומיה במכללה. שימש כמשנה למנהל מצפה הכוכבים הופקינס בויליאמס קולג', מצפה הכוכבים העתיק ביותר בארצות הברית. כיהן בתפקיד זה עד ליום מותו.
 
בשנת 1894, ספורד לקה בשבץ. הוא נפטר ב-13 ביוני 1901 בניוארק ניו ג'רזי בדירה שחלק עם בנו.
 
על שמו הוקמה מלגת לימודים לאסטרונומיה בויליאמס קולג'.

ביאטריס טינסלי


 
ביאטריס מיוריאל היל טינסלי (באנגלית, Beatrice Muriel Hill Tinsley, ‏27 בינואר 1941 - 23 במרץ 1981) הייתה אסטרונומית וקוסמולוגית ניו זילנדית-בריטית-אמריקנית. מחקרה תרם משמעותית להבנת התפתחות הגלקסיות ולחקר המפץ הגדול.

ביאטריס טינסלי - ביוגרפיה



טינסלי נולדה בצ'סטר אנגליה, האמצעית מבין שלוש אחיות. לאחר מלחמת העולם השנייה עברה משפחתה לניו זילנד. בתחילה גרו בקרייסטצ'רץ' ולאחר מכן בניו פלימות'. היא למדה באוניברסיטה של קנטרברי בניו זילנד תואר ראשון ושני במדעים, וסיימה ב-1961 עם הצטיינות בפיזיקה.
 
במהלך לימודיה בקרייסטצ'רץ' היא נישאה לבן כיתתה הפיזיקאי והאסטרונום, בריאן טינסלי, אולם נישואיה לעובד האוניברסיטה מנעו ממנה להמשיך לעבוד באוניברסיטה.
 
ב-1963 עברה המשפחה לדאלאס, שבטקסס בארצות הברית, אולם ביאטריס לא הצליחה למצוא עבודה בתחומה אלא רק באוסטין, המרוחקת כ-320 ק"מ משם[2]. ב-1966 סיימה את הדוקטורט באוניברסיטת טקסס באוסטין, בנושא התפתחות הגלקסיות והמשמעויות לקוסמולוגיה ( Evolution of Galaxies and its Significance for Cosmology).
 
במהלך השנים, שאפה ביאטריס לאזן בין חיי המשפחה וחייה המקצועיים. היא אימצה שני ילדים בכוונה להמשיך את עבודת המחקר בזמן שהם ישנים. אולם לבסוף החליטה להתגרש ולעזוב את המשפחה ב-1974 כדי לקבל משרת פרופסור משנה באוניברסיטת ייל.
 
ב-1978 הפכה לאישה הראשונה המקבלת מינוי לפרופסורית לאסטרונומיה באוניברסיטה. במהלך עבודתה בייל פרסמה כ-100 מחקרים בתחום האסטרונומיה.
 
ב-1981 נפטרה ממחלת הסרטן.

ביאטריס טינסלי - מחקרה



עבודת הדוקטורט שלה, אשר הסבירה איך התפתחות הגלקסיות משפיעה על תאוריות התפתחות היקום וגודלו, הביאה לשינויים משמעותיים בהבנה של היווצרות גלקסיות. בעבודתה היא הראתה איך המרכיבים הכימיים בתוך הגלקסיות, מסת הגלקסיות וקצב היווצרות הכוכבים לא נלקחו בעבר בחשבון בחישוב התרחבות היקום טינסלי גם חקרה אודות מודלים הבודקים אם היקום הוא סגור או פתוח (כלומר האם היקום ימשיך להתרחב לעד או יתכווץ בחזרה). המודלים שפיתחה הביאו להערכה ראשונית על מבנה היקום מיד לאחר המפץ הגדול.

ביאטריס טינסלי - פרסים והוקרה



ב-1974 הוענק לה פרס ע"ש אני קאנון (Annie Jump Cannon) על ידי האגודה האמריקאית לאסטרונומיה.

לזכרה ניתן "הפרס השנתי ע"ש ביאטריס טינסלי" על ידי האגודה האמריקאית לאסטרונומיה, למחקר פורץ דרך בתחום האסטרונומיה והאסטרופיזיקה.

האסטרואיד 3087 Beatrice Tinsley נקרא על שמה.

בשנת 1974 זכתה בפרס אנני ג'אמפ קאנון (אנ') על תרומתה למדע האסטרונומיה.
ב-2010 הוחלט לקרוא לאחד ההרים בפיורדלנד על שמה.

ב-27 בינואר 2016 בחרו בגוגל לציין את יום הולדתה של טינסלי באמצעות שרבוט גוגל, בו מוצגת דמות אשה הצופה בכוכבים ובכוכב שביט באמצעות טלסקופ.

ג'וזף הוטון טיילור



ג'וזף הוטון טיילור (באנגלית: Joseph Hooton Taylor. Jr; נולד ב-29 במרץ 1941) הוא אסטרופיזיקאי ורדיו-אסטרונום אמריקאי אשר זכה בשנת 1993 יחד עם ראסל אלן הולס בפרס נובל לפיזיקה על גילוי פולסר בינארי.

ג'וזף הוטון טיילור - קורות חיים


 
ג'וזף טיילור נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, הבן השני מתוך שישה לג'וזף הוטון טיילור וסילביה אוונס טיילור. כאשר טיילור היה בן 7 הם עברו לחווה המשפחתית שנמצאת במחוז סינמינסון  בניו ג'רזי.
 
כבר בילדותו הראה טיילור חיבה למדע, לדוגמה הצבת אנטנות גדולות ומסתובבות של חובבות הרדיו על גג החווה ביחד עם אחיו האל.
 
בעזרת אנטנות אלו הם בנו פרויקטים שהם הובילו לתדהמת ההורים והסובבים אותם כמו הטיית ארובה מלבנים. בשנות לימודיו הוא ואחיו מילאו את הקומה השלישית במשדרים ומקלטים של חובבות הרדיו. אחיו והוא עברו התנסויות רבות, הם למדו הרבה דברים עקב ניסוי, טעייה ולמידה עצמית. טיילור גדל בבית פתוח ואוהב, שבו הדלת אף פעם לא הייתה נעולה.
 
הוא התחנך במוסדות של אגודת הידידים (קווייקרים), בבית הספר הפרטי Moorestown Friends School  ובמכללת Haveford בפנסילבניה.בבית הספר מתמטיקה הייתה אהבתו הראשונה ודווקא שם לא התעוררה תשוקתו למדעים כגון פיזיקה וכימיה ובמקום זאת הוא עסק רבות בספורט.בשנתו האחרונה בבית הספר פרויקט הצטיינות בפיזיקה אפשר לו לשלב ידע מעשי באלקטרוניקה בתדר הרדיו יחד עם התעוררות הערכה לחקירה מדעית, ובניית רדיו-טלסקופ עובד.
 
העבודה האקדמית שלו במחלקות האסטרונומיה, פיזיקה ומתמטיקה שימושית באוניברסיטת הרווארד הייתה העבודה הקשה ביותר שהוא זוכר, לפחות בשנתו הראשונה שם. אך המנטור שלו, אלן מקסוול, עזר לו רבות ונתן לו את המרחב והתמיכה שהוא היה צריך כך שבסופו של דבר הוא נהנה מהעבודה על מחקרו ברדיו –אסטרונומיה. בשנת 1968 טיילור קיבל את הדוקטורט שלו באסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד.
 
הוא לימד באוניברסיטת מסצ'וסטס-אמהרסט משנת 1969 עד שנת 1981 ולאחר מכן הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא הפך לפרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה ע"ש ג'יימס מקדונלד בשנת 1986.

ג'וזף הוטון טיילור - גילוי הפולסר הבינארי



טיילור וראסל אלן הולס ערכו את מחקרם זוכה הפרסים כאשר טיילור היה פרופסור באמהרסט והולס היה סטודנט לתואר שני אשר למד אצלו. מחקרם נערך בשנת 1974 והם השתמשו ברדיו-טלסקופ הגדול במצפה הכוכבים ארסיבו, פוארטו ריקו.הגילוי שלהם, של הפולסר הבינארי הראשון, סיפק מבחן חסר תקדים של התאוריה של אלברט איינשטיין על גרביטציה.
 
טיילור זכה בפרס וולף בשנת 1992, תגליתו שעליה זכה בפרס תרמה לרדיו אסטרונומיה ולתורת היחסות הפרטית.
 
טיילור והולס גילו את הדוגמה הראשונה לרדיו פולסר במסלול כוכבי מתלווה בלתי נראה. רדיו פולסרים מסתובבים, ממגנטים, כוכבי נייטרונים שמתפקדים כמו שעונים מדויקים מאוד.
 
זה היה ברור מיד כי מערכת זו יכולה לשמש לביצוע בדיקות חדשות של תורת היחסות הכללית. בעקבות כך, הוא פיתח את הטכניקות הניסיוניות ההכרחיות לבדיקת זמני ההגעה של פולסים חלשים  ברמת דיוק קיצונית. בשלוש מתוך ארבע הבדיקות של מערכת השמש של תורת היחסות, כלומר נקיפה של מסלול הפולסר הובחנו במהרה הסטה לאדום גרביטציונית (התהליך שבו קרינה אלקטרומגנטית שמקורה ממקור שהוא בשדה הכבידה מצטמצם בתדירות, או הוסט לאדום, כאשר נצפו באזור של שדה כבידה חלש יותר) והשהיית זמן יחסותית במערכת זו ושומשו לפענוח של גושי כוכבים לא מוכרים.
 
כתוצאה מכך התאפשר חיזוי כמותי של שיעור ההפסד של אנרגיה מסלולית באמצעות הפליטה של קרינה גרביטציונית, מבחן ברמה גבוהה של תורת היחסות הכללית, ומהווה עד כה כראיות הניסיוניות היחידות לגלי כבידה.
 
תחזית זו אומתה ברמת דיוק גבוהה, יחד עם השגיאה שנותרה שמיוחסת לחלוטין לחוסר הודאות של המיקום והתאוצה של המערכת בתוך הגלקסיה.

קלייד טומבו



קלייד ויליאם טומבו (4 בפברואר 1906 - 17 בינואר 1997) - היה אסטרונום אמריקאי, שגילה את מה שנודע ככוכב הלכת פלוטו וכן אסטרואידים רבים.
 
טומבו קנה את פרסומו בגילוי כוכב הלכת הננסי פלוטו ב1930. נוסף לפלוטו טומבו גילה אסטרואידים רבים ותמך במחקר מעמיק בנושא עצמים בלתי מזוהים.
 
בנעוריו רכש טלסקופ ואייר מראות רבים מבעד לו. טומבו שלח כמה מאיוריו של צדק ומאדים למצפה לואל ובעבורם הוצעה לו משרה במקום. בין השנים 1945 - 1929 עבד טומבו במצפה לואל ולאחריהן המשיך בעיקר במשרות הוראה באוניברסיטאות שונות ובמכוני מחקר צבאיים. במהלך חיפושיו אחר פלוטו גילה טומבו 14 אסטרואידים וקרא לחלקם על שם אשתו, ילדיו ונכדיו.
 
ב1931 קיבל את מדליית ג'קסון-גווית מהאגודה האסטרונומית המלכותית בבריטניה.

קלייד טומבו - גילוי פלוטו



מצפה הכוכבים לואוול בפלאגסטף אריזונה הוקם על ידי פרסיוול לוול אשר השתמש בו לחקירת תעלות מאדים וחיפוש אחר כוכב הלכת X. קלייד טומבו נשכר לצורך ביצוע סריקה שיטתית של אזורים שונים בשמיים לצורך חיפוש אחר כוכב הלכת X בהתאם לתחזיות שניתנו על ידי פרסיוול לואל וויליאם פיקרינג. טומבו השתמש באסטרוגרף בקוטר "13 וצילם את אותם אזורים בשמיים בהפרש של מספר לילות זה מזה, גרם שמימי הנמצע במערכת השמש יראה במקומות שונים באותו צילום בגל תנועתו סביב לשמש. בעוד שלואוול הקדיש את העשור האחרון לחייו לחיפוש כוכב הלכת X, חיפוש שהתמשך מ-1905 ועד לבואו של טומבו, זה מצאו כחצי שנה בלבד לאחר תחילת עבודתו במקום. בעת שהשווה תמונות שצולמו בליל ה-18 בפברואר 1930 עם אלו שצולמו בינואר באותה שנה נוכח שאחת הנקודות בתצלום משנה את מקומה, לנקודה זו אנו קוראים כיום פלוטו.
 
עוד במהלך חייו טומבו נלחם על זכותו של פלוטו לשמור על מעמדו ככוכב לכת, אולם, בהתאם להחלטה של האגודה האסטרונומית הבינלאומית מ-2006 הגדרתו שונתה לכוכב לכת ננסי. החלטה נוספת מ-2008 הגדירה מחדש את פלוטו כראשון במעמד חדש פלוטואיד.

קלייד טומבו - אזכורים והקדשות



על שמו נקרא האסטרואיד 1604 טומבו.

בספרו של רוברט היינליין "חליפת חלל" מוזכר בסיס טומבו על שם המדען הראשי באותו בסיס שמטרתו לצלם את פלוטו.

בסדרט המד"ב מסע בין כוכבים מוזכרת החללית USS טומבו.

מעט מאפרו נישא בחללית ניו הורייזונס במסעה אל פלוטו וקצוות מערכת השמש.

רוברט וילסון



רוברט וודרו וילסון (באנגלית: Robert Woodrow Wilson; נולד ב-10 בינואר 1936) הוא אסטרונום אמריקאי וחתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1978. הוא גילה בשנת 1964, יחד עם ארנו פנזיאס, את קרינת הרקע הקוסמית, ובכך ניתן אישוש לתאוריית המפץ הגדול. תגלית זו נחשבת לאחת המרכזיות במדע האסטרונומיה מאז ומעולם.

רוברט וילסון - חייו ועבודתו



אביו של וילסון היה כימאי שעבד עבור חברת נפט, ורוברט הוא בנו הבכור.
 
רוברט נולד ביוסטון שבטקסס ויש לו שתי אחיות. בילדותו עסק באלקטרוניקה ובמוזיקה בתור תחביב, ובלימודיו בבית הספר הוא הצטיין במתמטיקה ובמדע. את לימודיו הגבוהים החל וילסון באוניברסיטת רייס ביוסטון, שם למד פיזיקה. לאחר סיום לימודי התואר הראשון הוא החל את לימודי הדוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). מחקרו של וילסון התמקד במיפוי אזורים בשביל החלב בעזרת רדיו-טלסקופ. הוא קיבל תואר דוקטור בשנת 1962, והמשיך לעסוק במחקר בקלטק במשך שנה נוספת.

בשנת 1963 הצטרף וילסון למעבדות בל והחל לעסוק שם ברדיו-אסטרונומיה יחד עם ארנו פנזיאס. במסגרת זו, הם גילו את קרינת הרקע הקוסמית, והמשיכו במחקרים נוספים לחפש אחר קווי ספקטרום באזורים שונים בשביל החלב. כך למשל, הם מצאו סימנים ברורים לנוכחות פחמן חד-חמצני בענן מולקולרי שנמצא מאחורי ערפילית אוריון. מחקר המשך התמקד בניסיון לזהות מולקולות אלו, ומולקולות פשוטות נוספות, בעננים מולקולריים ברחבי הגלקסיה. מדידת כמות האיזוטופים של פחמן וחמצן במולקולות פחמן חד-חמצני נתנה אפשרות לבחון מודלים שונים של נוקליאוסינתזה שהתרחשה זמן קצר לאחר המפץ הגדול. וילסון עסק גם בהקמה ובניהול של מצפי רדיו-טלסקופ.

רוברט וילסון נישא בשנת 1958 לאליזבת רודס סאווין והוא אב לשלושה ילדים: שני בנים ובת.