טיילור וראסל אלן הולס ערכו את מחקרם זוכה הפרסים כאשר טיילור היה פרופסור באמהרסט והולס היה סטודנט לתואר שני אשר למד אצלו. מחקרם נערך בשנת 1974 והם השתמשו ברדיו-טלסקופ הגדול במצפה הכוכבים ארסיבו, פוארטו ריקו.הגילוי שלהם, של הפולסר הבינארי הראשון, סיפק מבחן חסר תקדים של התאוריה של אלברט איינשטיין על גרביטציה.
טיילור זכה בפרס וולף בשנת 1992, תגליתו שעליה זכה בפרס תרמה לרדיו אסטרונומיה ולתורת היחסות הפרטית.
טיילור והולס גילו את הדוגמה הראשונה לרדיו פולסר במסלול כוכבי מתלווה בלתי נראה. רדיו פולסרים מסתובבים, ממגנטים, כוכבי נייטרונים שמתפקדים כמו שעונים מדויקים מאוד.
זה היה ברור מיד כי מערכת זו יכולה לשמש לביצוע בדיקות חדשות של תורת היחסות הכללית. בעקבות כך, הוא פיתח את הטכניקות הניסיוניות ההכרחיות לבדיקת זמני ההגעה של פולסים חלשים ברמת דיוק קיצונית. בשלוש מתוך ארבע הבדיקות של מערכת השמש של תורת היחסות, כלומר נקיפה של מסלול הפולסר הובחנו במהרה הסטה לאדום גרביטציונית (התהליך שבו קרינה אלקטרומגנטית שמקורה ממקור שהוא בשדה הכבידה מצטמצם בתדירות, או הוסט לאדום, כאשר נצפו באזור של שדה כבידה חלש יותר) והשהיית זמן יחסותית במערכת זו ושומשו לפענוח של גושי כוכבים לא מוכרים.
כתוצאה מכך התאפשר חיזוי כמותי של שיעור ההפסד של אנרגיה מסלולית באמצעות הפליטה של קרינה גרביטציונית, מבחן ברמה גבוהה של תורת היחסות הכללית, ומהווה עד כה כראיות הניסיוניות היחידות לגלי כבידה.
תחזית זו אומתה ברמת דיוק גבוהה, יחד עם השגיאה שנותרה שמיוחסת לחלוטין לחוסר הודאות של המיקום והתאוצה של המערכת בתוך הגלקסיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה