לויטן התעניין במיוחד במדידת התנועה העצמית (ניצבת לקו הראייה) של כוכבים קרובים. הוא מדד את התנועה העצמית של כ-200,000 כוכבים וערך מספר קטלוגים של כוכבים בעלי תנועה עצמית מהירה במיוחד, שכללו עשרות אלפי כוכבים. עיקר העבודה נעשתה באמצעות השוואת צילומים של השמים מתקופות שונות ובתחילת הדרך מומנה עבודה זו באמצעות מלגת גוגנהיים. באופן זה ניתן היה לזהות כוכבים קרובים יחסית ולמפות את הסביבה של מערכת השמש. בין הכוכבים הקרובים יחסית שגילה נמצא גם הכוכב הכפול לויטן 726-8, שאחד ממרכיביו הוא כוכב ההבזק UV בלווייתן. על עבודה זו הוא זכה בשנת 1964 במדליית ג'יימס ווטסון ובשנת 1968 במדליית ברוס. תוצאה נוספת של עבודתו על צילומי השמים הייתה גילויים של מאות ננסים לבנים. לויטן ניסה למצוא קשר בין המרחק של כוכבים ממערכת השמש ובין מהירות התנועה העצמית שלהם. באופן זה הוא קיווה למצוא דרך להערכת המרחק של כוכבים שרחוקים מכדי לחשב את מרחקם באמצעות היסט וכך לחשב את בהירותם המוחלטת ואת תכונותיהם. במשך שנות עבודתו הוא פרסם למעלה מ-500 מאמרים בנושאים אלה וכתב מאמרים בעיתונות לקהל הרחב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה