תגליתו הידועה של אדווין האבל בדבר ההסחה לאדום של האור המגיע מגלקסיות רחוקות, הובילה למסקנה שהגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות הולכת וגדלה ככל זה שהמרחק ביניהן גדול יותר. מסקנה זו היא הבסיס העיקרי לתיאורית המפץ הגדול, המקובלת כיום כהסבר להיווצרות היקום.
צוויקי התנגד לתיאורית התפשטות היקום, מפני שהחישובים אז הראו מהירות התפשטות שהייתה גדולה מדי ביחס לתצפיות. מיד עם פרסום התגלית ב-1929, צוויקי סיפק השערה חלופית במקום התאוריה החדשה. הוא טען, שהאור מאבד אנרגיה במהלך מסעו בחלל, כתוצאה מפעולה הדדית כבידתית בין חלקיקי האור לבין גופים מסיביים בחלל. הרעיון הזה זכה לכינוי המלגלג האור המתעייף. רק בשנת 1956 תיקן ידידו ואלטר באדה את התצפיות, בהתבססו על משתנים קפאידיים, באופן שתאם את החישובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה