התגלה לראשונה על ידי מטוס של הצי האמריקאי ב-1958. ב-1961 קיבל וינסון מסיב את שמו מן הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים (US-ACAN), על שם קרל וינסון, חבר בקונגרס האמריקאי ממדינת ג'ורג'יה, כאות הוקרה על על תמיכתו בחקר אנטארקטיקה. ב-1 בנובמבר 2006, קבעה הוועדה שמאונט וינסון ו-וינסון מסיב הם ישויות נפרדות.
ב-1963 התחילו שתי קבוצות ממועדון הטיפוס האלפיני האמריקאי להפעיל לחץ על המועצה הלאומית למדע לממן משלחת טיפוס על ההר. מאונט וינסון היא הפסגה הגבוהה ביותר באנטארקטיקה, 4,892 מ' גובהה. היא נמצאת בחלקה הצפוני של הרמה שבשיאו של וינסון מסיב, בחלקו הדרומי של קו הגובה העיקרי של רכס סנטינל, כ-2 ק"מ צפונית לפסגת הוליסטר. ב-1966 אוחדו שתי המשלחות ובראש המשלחת המאוחדת עמד ניקולאס קלינץ'. בדצמבר של אותה שנה, העביר חיל הים את המשלחת מהעיר קרייסטצ'רץ' בניו זילנד לבסיס צבאי אמריקאי באנטארקטיקה. משם עברו במטוס סקי (הרקולס C-130) אל רכס הרי הסנטינל. כל חברי המשלחת הצליחו להגיע לפסגה. הקבוצה הראשונה, שמנתה ארבעה מטפסים, עמדה על ראש ההר ב-18 בדצמבר 1966. עוד 4 הגיעו ב-19 ושלושת האחרונים ב-20 לחודש. משלחת מ-2001 הייתה הראשונה לטפס בנתיב המזרחי, וגם ערכה מדידות GPS של גובה הפסגה. נכון ל-2010, ניסו 1,400 מטפסי הרים להגיע אל פסגת מאונט וינסון.
הטיפוס על וינסון אינו קשה במיוחד מבחינה טכנית, מעבר לסכנות הרגילות של מסע רגלי באנטארקטיקה.
בשנים האחרונות קיבל ההר תשומת לב ציבורית רבה עקב היותו חלק מאתגר הטיפוס: מסע שבע הפסגות, אל הפסגה הגבוהה בכל יבשת. בין השנים 1985–2000 הדריכה חברת Adventure Network International, שהיא היחידה הרשאית להעלות מטפסים באופן פרטי, יותר מ-450 לקוחות אל הפסגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה