ונצואלה - היסטוריה

כחצי מיליון בני שבטי הקאריב, אראוואק וצ'יבצ'ה חיו באזור שנקרא כיום ונצואלה, עד שהגיעו הכובשים הספרדיים.

 

אמריגו וספוצ'י היה כנראה האירופאי הראשון שהגיע לחופי ונצואלה (ב-1500). אנשי המשלחת שבראשותו הם אלה שהעניקו למדינה את שמה הנוכחי שמשמעותו - ונציה הקטנה, בגלל מנהגם של התושבים שחיו בשפך הנהר לבנות בתים על עמודים הנטועים ביובלי הדלתה.

 

הספרדים התיישבו בתחילת המאה השש עשרה בעיר קומנה (Cumaná), והפכו אותה לעיר מרכזית. המקומיים נאבקו בספרדים, אשר היו נחושים בדעתם לחפש אחר זהב. כאשר מאמציהם עלו בתוהו, נטשו את ונצואלה החבולה.

 

ונצואלה הכריזה על עצמאותה ב-5 ביולי 1811, אך ניסיון ראשון זה להקים רפובליקה עצמאית לא צלח, וכמוהו גם ניסיון נוסף ב-1813. ב-1821 הביסו כוחותיו של המשחרר הגדול של דרום אמריקה, יליד המקום בעצמו, סימון בוליבר, את הספרדים וסילקו אותם מאזור ונצואלה, שנעשה חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה. ב-1830 מרדה ונצואלה בקולומביה הגדולה והכריזה על עצמאות. משבר פקד אותה, מאבקי כוח, הפיכות ומעשי טרור שאיימו על שלמותה, וסדרה של רודנים מיליטנטיים שלטו בה ביד רמה.

זימבבואה

רפובליקת זימבבואה (באנגלית: Republic of Zimbabwe) היא מדינה ללא מוצא לים בחלקה הדרומי של יבשת אפריקה. היא גובלת במוזמביק במזרח, דרום אפריקה בדרום, בוטסואנה במערב וזמביה בצפון.

 

זימבבואה היא המדינה היחידה בעולם הקרויה על שם אתר ארכאולוגי – זימבבואה הגדולה.

זימבבואה - היסטוריה - העידן הקולוניאלי

בשנת 1889 הבטיח המתיישב הבריטי ססיל רודז זכויות כרייה מן המלך לובנגולו משבט הנדבלה. הזיכיון איפשר לחברה הדרום אפריקנית הבריטית British South Africa Company ‏(BSAC) לכרות זהב ומינרלים אחרים, ולנהל את השטח שברבות הימים עתיד היה להפוך לרודזיה. בשנת 1895 קבוצת מתיישבים לבנים מדרום אפריקה, תחת הנהגת ה-BSAC, החלו בהתיישבות במחוז משולנד (Mashonaland) ובכריית מחצבים. בשנים 1896–1897 פרצו מרידות בקרב שבטי השונה והנדבלה, שדוכאו ביד קשה ובכוח רב. מרידות אלו נודעו בהמשך כמלחמת העצמאות הראשונה (הצ'ניורנגה הראשונה). המרידה הונהגה על ידי שאמאנים וצ'יפים מקומיים, שהוצאו להורג עם תבוסתם.

 

רודזיה נוהלה על ידי חברת BSAC בראשותו של רודס עד שנת 1922.

 

במשאל שנערך באותה שנה בקרב המתיישבים הלבנים נדחתה ההצעה לספח את האזור לדרום לאפריקה, ובמקום זאת קיבלה רודזיה בשנת 1923 מעמד של קולוניה בריטית עצמאית. בניגוד למושבות האחרות באפריקה, נהנתה רודזיה מעצמאות רבה יחסית והיא נוהלה על ידי משרד הדומיניום שניהל את הקשרים עם ארצות כמו אוסטרליה וקנדה ולא על ידי משרד המושבות הבריטי. הבחירות ברודזיה היו כלליות, אולם זכות ההצבעה ניתנה רק לאנשים בעלי הכנסה והשכלה. תנאים אלה מנעו כמעט מכל השחורים להצביע. בשנות ה-30 של המאה ה-20 חוקקו ברודזיה חוקי הפרדה גזעית שקבעו אזורים נפרדים ללבנים ולשחורים. עם זאת, חוקי ההפרדה היו רכים יותר מהאפרטהייד של דרום אפריקה. בשנת 1952 החל ראש ממשלת רודזיה, גודפריד היגינס, לדבר על "שותפות" בין הגזעים, אך נטען שכוונתו הייתה ל"שותפות של הרוכב עם סוסו".

 

בשנת 1953 התאחדה רודזיה עם צפון רודזיה (היום זמביה) ועם ניאזאלנד (באנגלית: Nyasaland, היום מלאווי) ליצירת הפדרציה של רודזיה וניאזאלנד. הפדרציה התמוטטה בשנה 1963, אז דרשה דרום רודזיה (שבהמשך נקראה רודזיה) מבריטניה עצמאות, אך הדרישה נדחתה כל עוד לא הועבר השלטון לאוכלוסייה המקומית. בתגובה לכך הכריזה ממשלתו של איאן סמית באופן חד-צדדי על עצמאות מבריטניה ב-11 בנובמבר 1965. למרות שבריטניה ראתה בהכרזה מרד, לא נעשו ניסיונות לפזר את ממשלתה העצמאית של רודזיה. עם כישלון המשא ומתן ב-1968 הובאה רודזיה בפני מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, שם הטילה בריטניה וטו נגד החלטה להטיל עליה סנקציות כלכליות. בשנת 1970 הכריז סמית על היותה של רודזיה רפובליקה, כך ביקש לנתק כל קשר עם הממלכה הבריטית, אך למרות זאת נותרה רודזיה מבודדת מבחינה בינלאומית בגלל מדיניותה המפלה נגד הרוב השחור, מדיניות היונקת את שורשיה מן האפרטהייד הדרום אפריקני.

זימבבואה - היסטוריה - המאבק לעצמאות

המאבק לעצמאות התנהל על ידי שתי תנועות מחתרת, כנגד המשטר הלבן של רודזיה. המחתרת הראשונה, "האיחוד העממי של זימבבואה האפריקנית" – ZAPU – בראשות נקומו והמחתרת השנייה, "האיחוד הלאומי של זימבבואה האפריקנית" – ZANU – בראשות רוברט מוגאבה. המחתרות ניהלו מלחמת גרילה ואילצו את משטרו הלבן של סמית' לנהל עימן משא ומתן. בעקבות ועידה בלונדון בשנים 1979–1980, הוחלט על בחירות כלליות ברודזיה. בפברואר 1980 נערכו לראשונה בחירות חופשיות כלליות במדינה ומפלגת "האיחוד הלאומי של זימבבואה האפריקנית" בראשות מוגאבה זכתה בבחירות. לאחר הבחירות שונה שמה של המדינה לזימבבואה והוחלפו הדגל והסמל הלאומיים.

זימבבואה - היסטוריה - זימבבואה העצמאית

השליט במדינה מאז עצמאותה באפריל 1980 הוא רוברט מוגאבה, אשר היה פעיל במאבק בשלטון הלבן ברודזיה ואף נאסר עקב כך. מוגאבה הנהיג במדינה שלטון יחיד נוקשה, תוך הגבלת חופש העיתונות וזכויות האדם. על פי נציבות האו"ם לזכויות אדם, הנהיג מוגאבה מדיניות של השתלטות ברוטאלית על אדמות חוואים לבנים במדינה. כמו כן נמתחה ביקורת בינלאומית קשה על מוגאבה, אשר ביצע גירוש המוני של רבבות אזרחים מפרברי הארארה, מחשש להפיכה שלטונית נגדו. עקב מדיניות זו סולקה זימבבואה מחבר העמים הבריטי בשנת 2004 והוטלו עליה סנקציות בנושא תרבות וספורט. האיחוד האירופי אסר על מתן ויזות למוגאבה ולשותפיו, בעוד ארצות הברית כוללת את זימבבואה תחת הכותרת "עמדת עריצות" ("Outpost of Tyranny"), לצד איראן וקוריאה הצפונית. זיוף תוצאות הבחירות ב-2006 וב-2008 וכן רדיפתו הרצחנית של שלטון מוגאבה את חברי האופוזיציה ואף מצביעים שנחשד כי תמכו בה, הביאו לגינוי חריף ולבידודה של זימבבואה.

זמביה

רפובליקת זמביה (באנגלית: Republic of Zambia) היא מדינה בדרום מרכז אפריקה. היא גובלת עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, טנזניה, מלאווי, מוזמביק, זימבבואה, בוטסואנה, נמיביה ואנגולה. בירת זמביה והעיר הגדולה ביותר בה היא לוסקה.

זמביה - היסטוריה

בשנת 1889 סחט המתיישב הבריטי ססיל רודז זכויות כריה מן המלך לובנגולו. הזיכיון אפשר לחברה הדרום אפריקנית הבריטית British South Africa Company) BSAC) לכרות זהב ומינרלים אחרים, ולנהל את השטח שברבות הימים יהפוך לרודזיה. בשנת 1895 קבוצת מתיישבים לבנים מדרום אפריקה, תחת הנהגת ה-BSAC החלו בהתיישבות במחוז משונלנד (Mashonaland) ובכריית מחצבים. בשנים 1896-1897 פרצו מרידות בקרב שבטי השונה והנ'גבלה שדוכאו ביד קשה ובכוח רב, מרידות אלו נודעו בהמשך כמלחמת העצמאות הראשונה (הצ'ניורנגה הראשונה). המרידה הונהגה על ידי שאמאנים וצ'יפים מקומיים, שהוצאו להורג עם תבוסתם.

חוף השנהב

 

רפובליקת חוף השנהב או רפובליקת קוט דיוואר (בצרפתית: République de Côte d'Ivoire) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת במדינות ליבריה, גינאה, מאלי, בורקינה פאסו וגאנה, ויש לה רצועת חוף לאורך מפרץ גינאה.

חוף השנהב - מקור השם

המדינה הייתה ידועה כ"חוף השנהב", ובאנגלית היא נקראה Ivory Coast, בגרמנית - Elfenbeinküste, בספרדית - Costa de Marfil, בצרפתית - Côte d'Ivoire, וכן הלאה. בגלל חוסר האחידות שנוצר בזירה הבינלאומית, באוקטובר 1985 ביקשה הממשלה לקבוע את שם המדינה כ-Côte d'Ivoire (שם שהוא מורשת הקולוניאליזם הצרפתי) בכל השפות.

 

למרות החלטת הממשלה, בשפה האנגלית עדיין משתמשים לרוב ב-"Ivory Coast" ובאופן דומה ממשיכים להשתמש בתרגום גם בשפות האחרות. אולם, ממשלות משתמשות ב-"Côte d'Ivoire" מתוך היענות לדרישת המדינה. באתר משרד החוץ הישראלי נכתב שמה של המדינה קוט דיוואר (חוף השנהב), אך בהודעות של משרד ראש הממשלה הישראלי קרויה המדינה "חוף השנהב".

חוף השנהב - היסטוריה

על פי הממצאים הארכאולוגיים, נראה שבחוף השנהב התקיימה נוכחות אנושית משמעותית לקראת סוף תקופת האבן הקדומה, בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני הספירה. סוחרים ברברים מצפון אפריקה הגיעו לאזור בתקופה הרומית המוקדמת, וסחרו במלח, זהב ועבדים.

 

לחוף השנהב הגיעו מגלי ארצות פורטוגזים בדרך הים בשנות השישים של המאה ה-15, וזה הפך למרכז לסחר בעבדים ובשנהב ומכאן שמו.

 

בשנת 1842 השתלטה צרפת על חוף השנהב, והמושבה הצרפתית התקיימה עד לשנת 1946. משנה זו ועד 1960 היא הייתה טריטוריה תחת מנדט צרפתי, במטרה להכשירה לקראת עצמאות. ב-7 באוגוסט שנת 1960 קיבלה חוף השנהב עצמאות מלאה וצורפה לחבר העמים הצרפתי.

 

הנשיא לוראן גבאגבו כיהן בשלטון משנת 2000 ועד 2011. מאז ניסיון הפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראת נשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיר אבידג'אן.

 

בנובמבר 2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצח אלאסן ואטארה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שלט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב - הכוללת נתח של שליש מייצוא הקקאו העולמי. המשבר הפוליטי הפך לעימות מזוין בעל אופי אתני, שגבה את חייהם של כ-1,500 בני אדם, והסתיים באפריל 2011 - עם התערבות כוחות צבא צרפתיים, שעצרו את גבאגבו וסייעו לאואטרה לתפוס את השלטון.

טג'יקיסטן

רפובליקת טג'יקיסטן (בטג'יקית: Ҷумҳурии Тоҷикистон) היא מדינה השוכנת בחלק המרכזי של אסיה. בעברה הייתה חלק מברית המועצות והפכה למדינה עצמאית ב-9 בספטמבר 1991.

 

המדינה גובלת עם אפגניסטן בדרום, הרפובליקה העממית של סין במזרח, קירגיזסטן בצפון ואוזבקיסטן במערב ובצפון.

טג'יקיסטן - היסטוריה

בהתאם לעדויות שנמצאו באתר סראזם האזור בו שוכנת טג'יקיסטן מאוכלס החל משנת המאה ה-4 לפנה"ס. אימפריות רבות שלטו באזור משחר ההיסטוריה. האימפריה ששלטה באזור לאורך הכי הרבה זמן הייתה האימפריה הפרסית, אשר הטמיעה שם את תרבותה ושפתה.

 

האסלאם הגיע לאזור על ידי הערבים במאה ה-7. מאוחר יותר המונגולים שלטו באזור ואחרי זה השטח היה חלק מאמירות בוכרה וח'אנות קוקנד.

 

במאה ה-19, האימפריה הרוסית החלה להתפשט לכיוון מרכז אסיה במהלך המשחק הגדול והשתלטה בין היתר על טג'יקיסטן. לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917 הממשלה הסובייטית החלה בפעולות שונות של מאבק בדת תוך כדי ניסיון לגרום לתהליך של חילון נרחב בקרב תושבי מרכז אסיה. מוסלמים, יהודים ונוצרים כאחת סבלו מרדיפות דתיות ומסגדים, כנסיות ובתי כנסת רבים נסגרו.

 

בשנת 1924 הוקמה האוטונומיה הטג'יקית הסובייטית כחלק מרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית אך בשנת 1929 היא הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטג'יקית. הערים סמרקנד ובוכרה, למרות שרוב אוכלוסייתן הם טג'יקים השתייכו לאוטונומיה האוזבקית הסובייטית.

 

בשנת 1991 התפרקה ברית המועצות וטג'יקיסטן הפכה למדינה עצמאית.

טג'יקיסטן - היסטוריה - תקופת העצמאות

טג'יקיסטן קיבלה את עצמאותה ב-9 בספטמבר 1991, לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי. כנשיאה הראשון של המדינה נבחר רחמון נבייב, שאולץ להתפטר ב-1992 בחודשיה הראשונים של מלחמת האזרחים. בנובמבר 1992 עלה לשלטון אמומאלי רחמון. זמן קצר לאחר קבלת העצמאות בתקופת נשיאותו של נבייב החלה מלחמת אזרחים קשה שנמשכה עד שנת 1997 שבמהלכה נהרגו בין 50 אלף ל-100 אלף איש.

 

הפסקת האש שנכנסה לתוקף בין אנשיו של רחמנוב (המייצגים את הממשלה) לאנשי מיליציה שנלחמו נגד נמשכת עד היום. המתנגדים לא הצליחו להדיח את רחמנוב מהשלטון, ובשנת 1999 כאשר במדינה נערכו בחירות, רחמנוב נבחר כמעט בפה אחד להמשך כהונה.

 

חלק מהתושבים הלא מוסלמים, הרוסים והיהודים, ברחו בזמן המלחמה מהמדינה וכפועל יוצא אחוז המוסלמים במדינה עלה. בעקבות המלחמה של רוסיה באפגניסטן הציבו הרוסים חיילים בגבול בין טג'יקיסטן לאפגניסטן בשטח הטג'יקי עד שנת 2005. לאחר אירועי 11 בספטמבר ותחילת המלחמה באפגניסטן גם חיילים אמריקאים וצרפתים הוצבו באזור הגבול.

טובאלו

טוּבָאלוּ (באנגלית: Tuvalu) היא מדינת אי באוקיינוס השקט. אוכלוסיית המדינה מפוזרת בין תשעה איים סמוכים, חמישה מהם אטולים. למעט קריית הוותיקן ונאורו, טובאלו היא בעלת האוכלוסייה הקטנה מבין כל המדינות הריבוניות בעולם, כ-11 אלף נפש. האיים מגיעים לרום מרבי של 5 מטרים מעל פני הים ונמצאים לפיכך בסכנת הצפה במקרה של עליית גובה פני הים.

טובאלו - היסטוריה

טובאלו יושבה עוד בתחילת המילניום הראשון לספירה, ואולי אף קודם לכן. האירופאים הראשונים הגיעו לאיים עם ספינתו של אלברו דה מנדנה יא ניירה מספרד בשנת 1568. בשנת 1892 הפכו האיים לאיי חסות של בריטניה תחת השם איי גילברט ואיי אליס, כאשר "איי אליס" מתייחס לטובאלו, ובשנת 1915 הפכה החסות לקולוניה.

 

חילוקי דעות אתניים בקולוניה גרמו בשנת 1974 לפולינזים של איי אליס להצביע להפרדה ממיקרונזיה של איי גילברט (בשלב מאוחר יותר קיריבטי). בשנים הבאות הפכו איי אליס למושבה בריטית נפרדת בשם טובאלו. טובאלו קיבלה את עצמאותה בשנת 1978, ויום העצמאות שלה נחגג ב־1 באוקטובר.

טוגו

רפובליקת טוגו (בצרפתית: République Togolaise) היא מדינה במערב אפריקה. היא גובלת בגאנה במערב, בבנין במזרח ובבורקינה פאסו בצפון.

 

בדרום נמצאת רצועת חוף קצרה עם מפרץ גינאה ובה נמצאת הבירה לומה.

טוגו - מקור השם

בשנת 1884, כרת הגרמני גוסטב נכטיגל ברית עם ראש עיירה טוגווויל, ושמה של העיירה זו היה לשם הארץ כולה, לאחר שהייתה למושבה גרמנית. פירוש השם טוגו הוא: "מעבר לים" בשפת האווה – הקבוצה האתנית הגדולה בטוגו.

טוגו - היסטוריה

מעט מאוד ידוע על תולדותיה של טוגו לפני חשיפתה למדינות המערב במאה ה-15, עת הגיעו לאזור חוקרים פורטוגזים שכן העמים שחיו בה קודם לכן לא ידעו קרוא וכתוב ולכן לא העלו על הכתב את תולדותיהם. מחקר אתנוגרפי מעלה כי שבטים שונים נדדו אל המדינה, אווה מניגריה ומבנין, מינה וגווין מגאנה.

טוגו - היסטוריה - קולוניה אירופית

ספנים וחוקרי ארצות פורטוגזים הגיעו לאזור במאה ה-15 והחלו לסחור בעבדים מהאזור אל אירופה ולאחר מכן גם אל אמריקות. אחדים מן השבטים, ובראשם המינה, הפכו לסוכנים של סוחרים פורטוגזים, ונדדו ברחבי מערב אפריקה כדי לקנות עבדים משבט הקאביה ומאחרים.

 

במאה ה-18 טענה דנמרק לבעלות על טוגו, אולם ב-1884 חתמה האימפריה הגרמנית על הסכם עם מלך טוגו, מלפה השלישי, וטוגולנד הפכה למושבה גרמנית.

 

גרמניה תרמה להתקדמות המדעית במוצרי היצוא העיקריים של טוגו (קקאו, קפה וכותנה) ופיתחה את התשתיות לרמה הגבוהה ביותר באפריקה. ב-1914, כחלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשו את טוגולנד כוחות צרפת ובריטניה, אשר חילקו את המדינה ביניהן לאחר המלחמה לטוגולנד הבריטית (ממזרח) וטוגולנד הצרפתית (ממערב), שהפכה לטוגו.

טוגו - היסטוריה - עצמאות מדינית

בתקופת הקולוניאליזם גדל שבט המינה מבחינה פוליטית וכלכלית הודות ליתרונו הגאוגרפי אשר כלל גישה לחופי המדינה, ושיתוף הפעולה הארוך עם אירופה. לעומתו, שבט האוו, אשר פוצל עם חלוקת טוגו, החל להתאגד משני הצדדים למען איחוד, בהנהגת מפלגת CUT (הוועד לאחדות טוגו) בראשות סילבנוס אולימפיו ואחרים. התקוות הללו נגוזו כאשר טוגו הבריטית הצביעה למען איחוד עם גאנה. בשנת 1956 השיגה טוגו אוטונומיה והוקמה ממשלה בראשות ניקולא גרוניצקי. בשנת 1958 זכתה בבחירות הכלליות מפלגת CUT ואולימפיו הפך לראש הממשלה. בהנהגתו טוגו הצרפתית השיגה עצמאות ב-27 באפריל 1960 תחת השם "רפובליקה טוגו". ב-1961 סילבנוס אולימפיו נבחר לנשיא הראשון של המדינה.

טוגו - היסטוריה - התרחבות הכלכלה

 

היה זה שחרור חלקי בלבד, מפני שלמעשה נשארה טוגו תלויה בעיקר במעצמה הקולוניאלית לשעבר, צרפת. ריכוזיות המשטר החד מפלגתי שהנהיג סילבנוס אולימפיו עורר מורת רוח בקרב משכילים וצעירים רבים ובקרב הקבוצות האתניות מצפון המדינה שהרגישו מקופחות. בינואר 1963, בהפיכת בזק, נרצח הנשיא אולימפיו על ידי אנשי צבא, ומרבית שרי ממשלתו נאסרו[5]. אולימפיו הוחלף על ידי יריבו גרוניצקי. בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-80, החלה צמיחה כלכלית, אשר נשענה בעיקר על מאגרי הפוספט שבמדינה. גנאסינגבה אייאדמה, אשר החל לכהן כנשיא בשנת 67', ניסה להפוך את המדינה לגן-עדן לתיירים ומשקיעים, אולם המיתון של שנות ה-80 טפח על פניו והרס תוכניותיו כאשר מחירי הפוספט צנחו, ואיתם כלכלת טוגו.

 

בשנת 2004 אתר קוטמאקו הוכרז אתר מורשת עולמית.

טוגו - היסטוריה - המאבק לדמוקרטיה

בתחילת שנות ה-90 החלה הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על אייאדמה לדמוקרטיזציה, גישה אותה דיכא ביד ברזל. פעילים פרו-דמוקרטים, בעיקר משבט מינה ואווה, דוכאו על ידי כוחות מזוינים אשר הרגו משתתפים בהפגנות במספר התנגשויות. אולם לבסוף הכריע זעמם של אנשי צרפת וטוגו את אייאדמה, והוא נכנע. הוא נושל מכל סמכויותיו ונשאר נשיא רק בתוארו.

 

במקומו נבחר ראש-ממשלה זמני לקחת פיקוד, אך בתוך חודשים ספורים מקום מושבו ושלטונו נהרסו על ידי ארטילריות של צבא אייאדמה. התקריות האלימות נמשכו אל תוך 1993. התקפות טרור נגד העיתונות העצמאית וחיסולים פוליטיים הפכו עניין שבשגרה, בעוד המעבר המובטח לדמוקרטיה קפא על שמריו.

 

האופוזיציה המשיכה ליזום שביתות כלליות, אשר הובילו לעוד אלימות מצד הצבא ולהימלטותם של מאות ואלפי תושבי הדרום אל גאנה ובנין. תוך הפעלת איומים ומנגנון פוליטי חכם אשר פסל מפלגה אחת מן האופוזיציה ולשנייה גרם לסרב להשתתף בבחירות - אייאדמה זכה בבחירות לנשיאות בשנת 1993, ברוב של 96% מהקולות. בשנים הבאות איבדו מפלגות האופוזיציה מכוחן ואייאדמה חזר לשלוט באותה עוצמה כשלפני המשבר.

 

באוגוסט 1996 התפטר אדם קודג'ו, ראש ממשלת טוגו, ושר התכנון קוואסי קלוטסה מונה לראש הממשלה. אייאדמה זכה לחמש שנות כהונה נוספות ביוני 1998 ברוב של 52%, וכמעט הובס על ידי גילקריסט אולימפיו, בנו של סילבנוס אולימפיו. מאוחר יותר התגלו הפרות זכויות אדם נרחבות במדינה.

 

ב-2002, במה שכינו המבקרים הפיכה חוקתית, הצביעה האסיפה הלאומית פה אחד לשינוי החוקה, ובכך אפשרה לאייאדמה להתמודד בשלישית בבחירות 2003. השינוי החוקתי הגביל את מוסד הנשיאות. בינתיים כשל ניסיונו של גילכרייסט אולימפיוס להדיח את האדם אשר הפיל את אביו, כאשר נאסר עליו להתמודד עקב חוקי מסים טכניים. למרות טענות על הונאה בבחירות, זכה אייאדמה ב-57% מן הקולות בבחירות 2003, אשר משקיפים מהאיחוד האפריקאי כינו בחירות חופשיות ושקופות. אייאדמה מת בפברואר 2005.

טונגה

ממלכת טוֹנְגָה (בטונגאית: Puleʻanga Fakatuʻi ʻo Tonga) היא מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט, בערך בשליש הדרך בין ניו זילנד לבין הוואי. היא נמצאת מדרום לסמואה וממזרח לפיג'י.

טונגה - אטימולוגיה

 

בשפות פולינזיות רבות, כולל טונגאית, המילה טונגה פירושה "דרום", שכן הארכיפלג בו שוכנת המדינה הוא הקבוצה הדרומית ביותר של האיים במרכז פולינזיה.

טונגה - היסטוריה

 

 

כבר במאה ה-10 פיתחה החברה הטונגית שושלת של כהני דת קדושים, שבמשך הזמן היו לשליטים.

 

מאז החלו, במאה ה-17 הקשרים עם האירופאים, נעשו מנהיגים אלה למלכים.

 

בשנת 1875 הסתיימה מלחמת אזרחים ארוכה עם עלייתו לכס המלוכה של טאופאהאו (ששינה את שמו לג'ורג' טופו הראשון אחרי התנצרותו). בשנות מלכותו אישרה ממלכת טונגה את חוקתה הראשונה. בשנים שלאחר מכן חתמה טונגה על הסכמים עם המדינות גרמניה וארצות הברית, בהם הוכרה ריבונותה של טונגה. בגלל קשיים פנימיים הולכים וגוברים, ניהלה טונגה משא ומתן עם בריטניה וב-1900 הייתה לשטח חסות בריטי. ב-1905 קיבל הקונסול הבריטי זכות וטו על קשרי החוץ של טונגה. ב-1918 עלתה על כס המלכות המלכה סאלוט טופו השלישית, והיא שלטה על המדינה עד 1965. את מקומה ירש המלך טאופאאהאו טופוו הרביעי.

 

בשנת 1958 נחתם הסכם ידידות בין טונגה לבין בריטניה אשר איפשר מינוי מושל בריטי במקום. ביוני 1970 זכתה טונגה בעצמאות.

 

בשנת 2008 הודיע המלך ג'ורג' טופו החמישי, כי הוא מוותר על רוב סמכויותיו, ומסיים מאות שנים של מונרכיה אבסולוטית. ב-18 במרץ 2012 נפטר המלך ג'ורג' טופו החמישי בבית חולים בהונג קונג, בתור המלך האחרון בעל סמכות אבסולוטית.

טורקיה

טורקיה (בכתיב ארכאי: תורכיה), או בשמה הרשמי הרפובליקה הטורקית (בטורקית: Türkiye Cumhuriyeti ״טִירְקִיֶיה ג׳וּמְהוּרִיֶיטִי״), היא מדינה במזרח התיכון. היא גובלת בדרום בים התיכון, בסוריה ובעיראק, במערב בים האגאי, בצפון-מערב ביוון ובבולגריה, בצפון בים השחור, בצפון-מזרח בגאורגיה ובמזרח בארמניה, באזרבייג'ן (דרך נחיצ'יבאן) ובאיראן.

 

האזור בו שוכנת כיום טורקיה המודרנית היה ערש הולדתן של תרבויות חשובות, בהן האימפריות הביזאנטית והעות'מאנית.

 

בשל המיקום האסטרטגי של טורקיה, בנקודת המפגש בין אסיה ואירופה, התרבות הטורקית היא מיזוג מיוחד במינו של המסורת המערבית והמזרחית. יש לה גם חשיבות גיאו-פוליטית אסטרטגית משמעותית.

 

טורקיה היא רפובליקה חילונית, וחוקתית. מוסטפא כמאל אטאטורק בנה את המערכת הפוליטית שלה ב-1923, לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית.

 

טורקיה נמנתה עם החברות המייסדות של האומות המאוחדות, ושל ארגון המדינות האסלאמיות, והצטרפה לנאט"ו ב-1952. מאז 2005, מנהלת טורקיה משא ומתן להצטרפות לאיחוד האירופי.

טורקיה - שם המדינה

שתי צורות הכתיבה של השם, טורקיה ותורכיה, הן צורות תקניות ומקובלות בשפה העברית.

 

הצורה "תורכיה" מבוססת על תעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות ערביות (تركيا), שהייתה צורת הכתיבה התקנית של השפה הטורקית עד 1928.

 

הצורה "טורקיה" מבוססת על תעתיק השם מתוך צורת הכתיבה שלו באותיות לטיניות (Türkiye), שהיא צורת הכתיבה התקנית בטורקית מאז רפורמת הכתב שהנהיג אטאטורק ב-1928.

 

בטורקית עתיקה, משמעות המילה "טורקי" היא "חזק". ישנן עדויות על שימוש בשם זה כבר בסביבות המאה ה-8, בכתובות האורחון של הגקטורקים מאסיה המרכזית.

 

בפי יהודים כונתה טורקיה במשך שנים רבות תוגרמה או תוגרמא.

טורקיה - היסטוריה - פרהיסטוריה של טורקיה

חצי האי אסיה הקטנה, המהווה את רוב שטחה של טורקיה המודרנית, הוא מהאזורים העתיקים בעולם, המיושבים ברציפות מאז תקופת האבן, וזאת בשל מיקומה במפגשן של אסיה ואירופה. היישובים המוקדמים ביותר מתקופת האבן, הנמנים עם היישובים המוקדמים בעולם כולו, נתגלו בצ'טלהויוק, צ'איאונו, נבאלי ג'ורי (Nevali Cori), גבקליטפה ובאזור העיר מרסין לחופי הים התיכון. יישובה של טרויה החל בתקופת האבן ונמשך עד תקופת הברזל.

 

תושבי האזור דיברו במשך ההיסטוריה שפות הודו-אירופיות, שפות שמיות ושפות חורו-אוררטיות, לפי השלטון והתקופה.

טורקיה - היסטוריה - העת העתיקה

האימפריה המשמעותית הראשונה באזור הייתה האימפריה החתית שהתקיימה בין המאות ה-18 וה-13 לפנה"ס. הפריגים ירשו את החתים עד שהקימרים החריבו את ממלכתם במאה ה-7 לפנה"ס. במקביל, בין שנת 1000 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לפנה"ס התקיימה ממלכת אוררטו בחלקה המזרחי של אסיה הקטנה, עד שנכנעה למדי. את מקומה של פריגיה תפסו מספר ממלכות שהחשובות שבהן היו לידיה, קאריה וליקיה, כולן בחלקה המערבי של אסיה הקטנה, והיוונים החלו מיישבים אותה לקראת סוף האלף השני לפנה"ס.

 

האזור כולו נכבש על ידי הממלכה האחמנית במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס, ולאחר מכן על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 334 לפנה"ס. בתקופה ההלניסטית חלקו מספר ממלכות את שטחה של אסיה הקטנה ובמאה ה-2 לפנה"ס החלו הרומאים בכיבושה והשלימו אותו בשנת 65 לפנה"ס לערך.

טורקיה - היסטוריה - האימפריה הביזנטית

עם חלוקתה הסופית של האימפריה הרומית בשנת 395, באה אסיה הקטנה תחת שליטתה של האימפריה הביזנטית ובירתה בקונסטנטינופול. תור הזהב של האימפריה הביזנטית היה בעת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון במאה ה-6, והיא ידעה פריחה מחודשת גם בתקופת השושלת המקדונית במאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11. ב-1054 התחולל הפילוג הגדול בין הנצרות המערבית לנצרות המזרחית שמרכזה בקונסטנטינופול. במאות הבאות התמודדה האימפריה הביזנטית עם פלישת הסלג'וקים ולאחריהם המונגולים. קיצה של האימפריה הביזנטית בא לה מהעות'מאנים שכבשו לבסוף את קונסטנטינופול ב-1453.

טורקיה - היסטוריה - האימפריה הביזנטית - תיאורו של אבן בטוטה

 

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה (1304–1377) ביקר בטורקיה ב-1330 ותיאר אותה כאזור המופלא שבעולם. הוא מגדיר אותה כך: "אלוהים ליקט לכאן את כל הדברים הטובים הפזורים בעולם". הוא קובע כי תושבי האזור הם מארחים טובים, נקיים והחשוב מכל - מזונם משובח. השימוש הנפוץ בחשיש עורר את תשומת לבו. הוא מתייחס לשלושה נושאים: חלוקת הערים לרבעים לפי עדות, ההשפעה האיראנית והיחס לנשים.

 

אבן בטוטה ביקר באנטליה ומצא בה תופעה חוזרת בערים תחת שליטה עות'מאנית: כל עדה בעיר גרה בתחום משלה. הנוצרים גרים ברבע מהעיר, מסתגרים מאחורי חומה, ששעריו ננעלים בערב. ליוונים וליהודים יש רבעים דומים. המלך, חצרו ועבדיו, הממלוכים, שוכנים ברובע נפרד. כל הרבעים נפרדים והעיר כולה מוקפת ביצורים. החלוקה לרבעי העדות היא בהתאם לעקרון הקמת המֲילֱט, שהתפתח לאחר מכן באימפריה העות'מאנית. משמעותו, כי כל "קהילה דתית" זכתה להכרה רשמית ממוסדות השלטון. הייתה לה זכות לשפוט בין חבריה ולגבות מהם מסים. בראש ה"מילט" עמד מנהיג דתי.

 

גם בקוניה הבירה לשעבר של סולטנות רום. מצא את החלוקה המסורתית לשכונות לכל עדה ועדה. השלטון בעיר היה בידי הסלג'וקים ששלטו, מטעם איראן, בחלקה הפנימי של טורקיה. ההשפעה האיראנית בעיר הייתה מורגשת והתקיימו בה ריקודים מסורתיים של הדרווישים, מסורת מאיראן. ההשפעה האיראנית הורגשה גם בעיר דניזלי.

 

אבן בטוטה מקדיש תשומת לב מיוחדת ליחס לנשים. הוא מבחין בין הנשים הטורקיות, שלהן רוחש הציבור כבוד רב, לבין הנשים היווניות, המשמשות זונות ונחשבות לסחורה. אבן בטוטה פגש בנשים טורקיות שעסקו במסחר ולעתים אף היו ללא רעלה על פניהן.

 

היחס לנשים מיוון היה כאל שפחות. הטורקים קנו נערות יפות מיוון למטרת זנות. כל אחת נדרשה להביא רווחים לאדונה המוסלמי. נאמר לו כי הזונות היו הולכות לחמאם והתמסרו שם ל"שחיתות הראויה לגינוי". גם המושל עסק בסרסרות והייתה לו קבוצת נשים שעסקה בזנות והביאה לו הכנסות ניכרות.

 

בעיר בורסה מצא אבן בטוטה שני מרחצאות מרפא גדולים, אחד לגברים והשני לנשים. כשהגיע לעיר הנמל סינופ לחוף הים השחור ראה אחד-עשר כפרים מסביב לעיר, מיושבים על ידי יוונים - עדות לכך כי בעבר היה יישוב יווני בטורקיה. בסינופ גילה כי תושבי העיר עוסקים בשוד ימי בטכניקה ימית מיוחדת במינה, שמיחסים אותה לסולטאן גאזי צ'לבי: הימאים מתקרבים לאוניות המטרה כשהם שוהים מתחת למים, ואז פוגעים בהן.

טורקיה - היסטוריה - האימפריה העות'מאנית

 

 

מבין הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה התבלטה זו של עות'מאן הראשון שהניח בתחילת המאה ה-14 את הבסיס לממלכה חדשה של שבטים טורקים, שנקראה ברבות הימים על שמו - "האימפריה העות'מאנית".

 

האימפריה הגיעה לשיאה במאה ה-16 בזמנו של הסולטאן סולימאן הראשון ("המפואר"), אז שלטה על הבלקן, חופי הים השחור, הסהר הפורה, חופי ים סוף וצפון אפריקה. במאה ה-17 החל תהליך גסיסתה של האימפריה העות'מאנית, אשר נמשך כ-200 שנה עד לתבוסתה במלחמת העולם הראשונה. במסגרת הסכם סוור חולקו שטחיה של האימפריה בין הכוחות המנצחים. צרפת והממלכה המאוחדת קיבלו את מרבית השטחים במזרח התיכון, איטליה ויוון זכו במרבית שטחה של אנטוליה, והמדינה העצמאית של ארמניה הוקמה במזרח טורקיה, עד שסופחה לברית המועצות לאחר פלישת הצבא האדום ב-1920. כן הוקם אזור כורדי אוטונומי, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות דוכאו על ידי הטורקים.

טורקיה - היסטוריה - הרפובליקה הטורקית

לאור תנאיו המשפילים של הסכם סוור וחלוקת טורקיה, קמה בה תנועת התנגדות למשטר הישן ולשושלת הסולטאנים, בראשותו של מוסטפא כמאל אטאטורק. לאחר שתנועת ההתנגדות הטורקית כבשה את האזורים היווניים, האיטלקיים, הארמניים והכורדיים, נחתם הסכם חדש, הסכם לוזאן, שסיים את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והוביל ליצירת הרפובליקה הטורקית המודרנית. ב-1922 נפל שלטון המלוכה, ואטאטורק התמנה לנשיא המדינה החדשה.

 

אטאטורק היה מנהיג פרגמטי אשר הוביל רפורמות נרחבות בטורקיה, שהביאו למודרניזציה ולהתמערבות והפכו את המדינה המוסלמית לרפובליקה חילונית בעלת אוריינטציה מערבית. במדינה הונהגו שינויים רבים הידועים כרפורמות אטאטורק.

 

הרחוב הטורקי שינה את פניו - נשים טורקיות, שהיו רגילות להתהלך בחוצות עטופות ברעלה, הסירו אותן, ואילו הגברים הסירו את התרבוש המסורתי.

 

הכתב הערבי הוחלף בכתב המבוסס על האלפבית הלטיני. אנקרה הוכרזה כבירה הטורקית החדשה, והחליפה את איסטנבול שסימלה את שלטון הסולטאנים. מוסטפא כמאל הפך לדמות נערצת בקרב חלק ניכר מן הציבור הטורקי, שרואה בו את מקימה של טורקיה החדשה, ומכאן כינויו "אטאטורק" - אבי הטורקים.

 

בראשית ימיה של הרפובליקה הטורקית, מפלגתו של אטאטורק, מפלגת העם הרפובליקנית, הייתה המפלגה היחידה המותרת. בסוף שנות ה-40 הותר קיומן של מפלגות נוספות, וב-1950 אף זכתה בבחירות המפלגה הדמוקרטית האופוזיציונית. ב-1960 צברה מפלגה זו כוח כה רב, עד כי המשטר הדמוקרטי היה בסכנה. הצבא הטורקי, שהופקד על שמירת החוקה, נטל את המושכות לידיו, והעמיד את מנהיגי המפלגה למשפט באשמה של הפרת החוקה. ב-1961 נערכו בחירות חדשות. השתלטות הצבא על המדינה בנסיבות דומות אירעה גם ב-1970. ב-1980 התרחש משבר פוליטי חדש.

 

תנועות פרו-סובייטיות ותנועות אסלאמיות איימו על יציבות השלטון. בתווך ניצבו שתי מפלגות המרכז, שהשוויון בכוחן שיתק את הפרלמנט. הצבא, בראשותו של הגנרל קנאן אוורן, התערב בפעם השלישית. אוורן התפטר מתפקידו בצבא ונשאר לכהן כנשיא המדינה, עד לבחירות שנערכו ב-1983.

 

שנות ה-80 של המאה ה-20 עמדו בסימן ליברליזציה כלכלית אשר שינתה את פני הארץ. ב-1997 שוב התערב הצבא בשלטון, והביא להתפטרותו של ראש הממשלה נג'מטין ארבקן. כיום מתמודדת טורקיה עם פילוג גובר והולך בין התומכים בהמשך הליברליזציה ומצדדים בהצטרפות לאיחוד האירופי, לבין המצדדים בהדגשת אופיה המוסלמי של המדינה.

 

ב-15 ביולי 2016 התקיים ניסיון הפיכה נוסף, כשצבא טורקיה לקח את הרמטכ"ל הטורקי, נאמנו של ארדואן, בשבי והכריז כי הוא שולט במדינה לאור ניסיונות לפגוע בחוקת המדינה ובחילוניותה, המהפכה שדוכאה חיזקה את שלטונו של ארדואן, שניצל אותה על מנת להדיח ממשרתם אלפים ולהעמיד לדין אלפים נוספים, אף שלא הוכח קשר ישיר בינם למהפכה.

 

ב-16 באפריל 2017 נערך משאל עם לאשרור תיקונים לחוקה לפיהם תהפוך טורקיה מרפובליקה פרלמנטרית לרפובליקה נשיאותית בעלת משטר ריכוזי, עם ביטול תפקיד ראש הממשלה.

טורקמניסטן

רפובליקת טורקמניסטן (בטורקמנית: Türkmenistan, מבוטא טורקמנית'טן) היא מדינה השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות (ונקראה באותה תקופה "הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של טורקמניסטן") והיא הפכה למדינה עצמאית ב-27 באוקטובר 1991.

 

המדינה גובלת עם אפגניסטן בדרום מזרח, איראן בדרום, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן בצפון ובמזרח ויש לה חוף על הים הכספי בצד המערבי של המדינה. אוכלוסייתה מונה כ-5,231,422 מיליון בני אדם (2015).

טורקמניסטן - היסטוריה

במשך מאות בשנים, הטריטוריה של טורקמניסטן נכבשה על ידי אימפריות ומלוכות שונות עקב היותה מרכז מעבר חשוב באסיה המרכזית. אלכסנדר הגדול כבש אותה בדרכו להודו. ולאחר מותו, אימפריית פרתיה כבשה אותה ומלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן - שרידי העיר מצויים היום בפרבר של הבירה אשגבאט.

 

במאה ה-7 וה-8 הערבים הביאו את האסלאם לאזור ובתקופה זו התהוותה דרך המשי המפורסמת בין סין למזרח התיכון ואירופה, והמסחר בטורקמניסטן קיבל תמריץ משמעותי.

 

במאה ה-11 ובמאה ה-12 הקים שבט הסלג'וק הטורקמני אימפריה אזורית שהתרחבה עד בגדד (מאוחר יותר הטורקמנים הסלג'וקים ועמים טורקים אחרים התאחדו ויצרו את האימפריה העות'מאנית).

 

במאה ה-13 הוביל ג'ינג'יס חאן את המונגולים למסע כיבושים עד אירופה, וטורקמנים רבים מצאו את מותם עקב אכזריות המונגולים. לאחר מותו איבדו המונגולים את שליטתם בטורקמניסטן, עד שטימור לנג (צאצא של ג'ינג'יס חאן) השתלט על האזורים שאבדו והקים את האימפריה הטימורית.

 

במאה ה-15 ועד המאה ה-17 שלטו הפרסים בטורקמנים. התקופה התאפיינה במלחמות קשות בינם לבין עצמם. המלחמות השבטיות פיצלו והחלישו את הטורקמנים ובמאה ה-18 הצאר הרוסי כבש את האזור. שליטת הרוסים נמשכה עד מהפכת אוקטובר 1917 ולמעשה המשיכה, אחרי תקופה של מאבקים לעצמאות (1917–1922), גם תחת השלטון הקומוניסטי עד שנת 1991. אמנם, אחרי שהצבא האדום של הקומוניסטים השתלט סופית על האזור בשנת 1922 הוקם בשנת 1924 בטורקמניסטן שלטון אוטונומי תחת השם "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית".

 

טורקמניסטן הכריזה על עצמאותה ב-27 באוקטובר 1991, יחד עם רוב מדינות הגוש הסובייטי לאחר התמוטטות ברית המועצות.

טנזניה - היסטוריה

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה (בסוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בורונדי וקונגו, ומדרום בזמביה, מלאווי ומוזמביק. ממזרח המדינה נושקת לאוקיינוס ההודי. הרפובליקה הוקמה כאיחוד של טנגנייקה וזנזיבר.

 

בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם.

טנזניה - היסטוריה

כבר לפני 10,000 שנה האזור המכונה היום טנזניה היה מיושב על ידי שבטים של ציידים לקטים, כנראה שבטי הקויסן. בתקופת הזמן שנעה בין 6,000 ל-2,000 לפני הספירה התיישבו באזור שבטים דוברי שפות כושיות ושבטי בנטו.

 

כבר מתחילת האלף הראשון לספירה ישנן עדויות שסוחרים מפרס וממערב הודו ביקרו בחופי מזרח אפריקה, כולל חופה של טנזניה, אבל האסלאם עצמו הגיע לטנזניה רק במאות השמינית והתשיעית לספירה. בסמוך לתקופת הגעת האסלאם לאזור החלו כבר להיווצר ערי מדינה מקומיות לאורך חופי טנזניה ששפתן הייתה סוואהילית. ערי מדינה אלה, לפי העדויות, קיימו קשרי מסחר ענפים עם שותפים שונים מרחבי האוקיינוס ההודי. הידועה שבערים אלה הייתה קילווה.

 

האזור בו שוכנת טנזניה ואשר כונה טנגנייקה היה קולוניה גרמנית בין השנים 1885 ו-1919, תחת השם מזרח אפריקה הגרמנית.

 

מרד המאג'י-מאג'י, (בגרמנית: Der Maji-Maji-Aufstand) היה התקוממות של עשרות שבטים וקבוצות אתניות במזרח אפריקה הגרמנית (Deutsch-Östafrika), בין שנת 1905 ל-1907, נגד השלטון הקולוניאלי הגרמני. הגרמנים דיכאו את המרד באכזריות במה שנחשב לטבח העם הראשון באפריקה, יחד עם רצח העם של ההררו והנאמה בדרום מערב אפריקה.

 

זכר הטבח מעיב עד היום על יחסי גרמניה-טנזניה. גרמניה סירבה להתנצל רשמית, אם כי היא מעבירה לטנזניה סיוע שנתי בסך של כ-50 מיליון יורו.

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה למושבת-נאמנות בריטית, עד לקבלת העצמאות בשנת 1961 תחת השם טנגנייקה. ג'וליוס נייררה (Julius Nyerere) שימש כשר האחראי למושבה בפני הכתר הבריטי והמשיך בתפקיד ראש ממשלת טנגנייקה בשנת 1960. ב-26 באפריל 1964 התמזגו טנגנייקה והאי השכן זנזיבר, במה שהביא ליצירתה של הרפובליקה המאוחדת של טנזניה. ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה. ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים מאדמתה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה. בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים.

טרינידד וטובגו

הרפובליקה של טְרִינִידַד וְטוֹבַּגּוֹ (באנגלית: Republic of Trinidad and Tobago) היא מדינת איים בקריביים, צפונית לונצואלה. המדינה שוכנת בין הים הקריבי לבין האוקיינוס האטלנטי, וכוללת את האיים טרינידד וטובגו.

טרינידד וטובגו - היסטוריה - מלחמות שליטה קולוניאליות

האיים התגלו ב־1498 על ידי קולומבוס. טרינידד שימש כמקור לעבדים עבור הספרדים שהשתלטו על האי, ואילו האי טובגו ננטש. במאה ה־18 פרצו בטרינידד מגפות שדילדלו את האוכלוסייה והכריחו את מושל האי להתרחק מאזורי הג'ונגל המועדים למחלות ולקבוע את מושבו בפנים היבשת, בפורט אוף ספיין.

 

העיר משכה מתיישבים ומסיונרים והאוכלוסייה הנוצרית גדלה לאחר שהממשל הספרדי הציע הטבות למתיישבים קתולים. כתוצאה מההזמנה, הגיעו צרפתים רבים, תושבי האיים הסמוכים, אל טרינידד, ופורט אוף ספיין התפתחה בקצב מואץ. ב־1797, בתקופת המלחמות בין האנגלים לבין נפוליאון, נשלח לטרינידד צי אנגלי גדול, ועשרים שנה לאחר מכן השלימו האנגלים את ההשתלטות על האי.

 

האי השני, טובגו נשלט משנת 1654 ועד 1691 על ידי דוכסות קורלנד וסמיגליה, אך ב־1658 השתלטו ההולנדים על האי.

 

המלחמה על השליטה באי נמשכה והשתתפו בה בנוסף להולנדים - גם אנגלים וצרפתים, ואגדות על קרבות עקובים מדם נשתמרו לדורות הבאים. גם שודדי הים שלחו ידם לאי ואחיזתם בו התחזקה עם הכרזתו כ"נייטרלי". בינתיים שגשגה הכלכלה. שמו של הטבק (באנגלית tobacco - טובקו) נקרא על שם אי זה שבו החלה תעשיית הטבק את דרכה. גם תעשיית קני הסוכר פרחה עד המשבר הגדול במחירי הסוכר ב־1888. המשבר הכלכלי הביא לסיפוחו של האי לטרינידד תחת שלטון הבריטים.

טרינידד וטובגו - היסטוריה - עצמאות

ב־1958 נכללה המושבה טרינידד וטובגו בפדרציה של איי הודו המערבית, ישות פדרטיבית עצמאית למחצה שכללה את רוב מושבות בריטניה בים הקריבי. המושבה פרשה ממנה מפאת אי רצונה לתמוך במדינות האיים הקטנות והעניות שמסביבה.

 

 בצעד זה (מסיבות דומות) קדמה לה ג'מייקה. עם פרישתה ב־1962 ניתנה לה עצמאות, והפדרציה התפרקה.

 

ב-1976 ניתקה טרינידד וטובגו את קשריה עם הכתר הבריטי, שקודם לכן שימש כריבון סמלי של המדינה, והפכה לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי.

 

אריק ויליאמס, מנהיג התנועה הלאומית-עממית (השמרנים) ומהלוחמים הגדולים בעד העצמאות הנהיג את ארצו במשך שנים רבות לאחר מכן. משאבי הטבע שהתגלו בשנות ה־70, הנפט והגז הטבעי, חילצו את האיים מסכנת העוני הנפוץ כל כך בקריביים, ורמת החיים הייתה לגבוהה מאוד יחסית למקובל באזור, אך עדיין הפערים הכלכליים נותרו גדולים - 7% מהאוכלוסייה מוגדרים כעל סף רעב. זהו נתון טוב יחסית למדינות המתפתחות, אך אינו מאפשר לראות את טרינידד כנמנית עם המדינות המפותחות.

 

עם הדלדלות משאבי הטבע, משתדלת ממשלת טרינידד וטובגו לפתח את התיירות כתחליף. יש הבדל מעמדי בין השחורים המהווים שכבה שלטת ומאוגדים ברובם במפלגה השמרנית, לבין ההודים, התומכים במפלגה הסוציאליסטית.

 

ב-1990 חוללו פעילי ג'מעת אל מוסלמין, ארגון מוסלמי מיליטנטי, ניסיון הפיכה כושל. המורדים, בהנהגת יאסין אבו באכר, השתלטו על הפרלמנט ועל תחנת הטלוויזיה של טרינידד וטובגו, שהייתה אז היחידה במדינה, ושבו את ראש הממשלה, א.נ.ר. רובינסון, ובכירים אחרים. המורדים נכנעו לאחר שישה ימים.