ב־1958 נכללה המושבה טרינידד וטובגו בפדרציה של איי הודו המערבית, ישות פדרטיבית עצמאית למחצה שכללה את רוב מושבות בריטניה בים הקריבי. המושבה פרשה ממנה מפאת אי רצונה לתמוך במדינות האיים הקטנות והעניות שמסביבה.
בצעד זה (מסיבות דומות) קדמה לה ג'מייקה. עם פרישתה ב־1962 ניתנה לה עצמאות, והפדרציה התפרקה.
ב-1976 ניתקה טרינידד וטובגו את קשריה עם הכתר הבריטי, שקודם לכן שימש כריבון סמלי של המדינה, והפכה לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי.
אריק ויליאמס, מנהיג התנועה הלאומית-עממית (השמרנים) ומהלוחמים הגדולים בעד העצמאות הנהיג את ארצו במשך שנים רבות לאחר מכן. משאבי הטבע שהתגלו בשנות ה־70, הנפט והגז הטבעי, חילצו את האיים מסכנת העוני הנפוץ כל כך בקריביים, ורמת החיים הייתה לגבוהה מאוד יחסית למקובל באזור, אך עדיין הפערים הכלכליים נותרו גדולים - 7% מהאוכלוסייה מוגדרים כעל סף רעב. זהו נתון טוב יחסית למדינות המתפתחות, אך אינו מאפשר לראות את טרינידד כנמנית עם המדינות המפותחות.
עם הדלדלות משאבי הטבע, משתדלת ממשלת טרינידד וטובגו לפתח את התיירות כתחליף. יש הבדל מעמדי בין השחורים המהווים שכבה שלטת ומאוגדים ברובם במפלגה השמרנית, לבין ההודים, התומכים במפלגה הסוציאליסטית.
ב-1990 חוללו פעילי ג'מעת אל מוסלמין, ארגון מוסלמי מיליטנטי, ניסיון הפיכה כושל. המורדים, בהנהגת יאסין אבו באכר, השתלטו על הפרלמנט ועל תחנת הטלוויזיה של טרינידד וטובגו, שהייתה אז היחידה במדינה, ושבו את ראש הממשלה, א.נ.ר. רובינסון, ובכירים אחרים. המורדים נכנעו לאחר שישה ימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה