ביולוגים ספרדיים שעבדו עבור הממשלה האזורית באראגון תפסו ב-1999 את הפרט החי האחרון של יעל הפירנאים - נקבה שכונתה סיליה, בפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו. הביולוגים לקחו מסיליה דגימות דם, רקמות מהאוזניים ודגימות של צואה. מהדגימות נאספו שורה של תאים של יעל הפירנאים למטרות שיבוט עתידיות. בתהליך הייתה מעורבת גם חברת הביוטכנולוגיה והסלולר המתקדמת - ACT, שסיפקה נתבים אלקטרוניים שחוברו לסיליה לפני ששוחררה חזרה לטבע. חברת ACT הגיעה להסכמה עם ממשלת אראגון שבמידה ויתרחש פרויקט שיבוט עתידי היעלים המשובטים יוחזרו לבית הגידול ההיסטורי שלהם. בשנת 2000 במקביל למותה של סיליה ולהיכחדותו של תת-המין באופן רשמי, חברת ACT הודיעה כי ממשלת ספרד הסכימה לחברה להשתמש בתאים שנלקחו בעבר מסיליה, ולהקים תוכנית לשיבוטו של יעל הפירנאים בשיתוף פעולה עם קבוצות מדענים נוספות. השיבוט של היעל היה צפוי להיות קל יותר מאשר שיבוטו של הגאור הנדיר שהתבצע אף הוא על ידי חברת ACT, מכיוון שהביולוגיה של היעלים ידועה יותר ותקופת ההריון הרגילה היא כ-5 חודשים בלבד. בנוסף, האפשרות לשבט בעל חיים תלויה בנוכחות פונדקאי מתאים כמו עז הבית למשל, והתהליך היה אמור להיות די זהה לתהליך השיבוט של הכבשה דולי.
שלושה צוותי מדענים - שניים ספרדיים ואחד צרפתי - היו מעורבים בפרויקט השיבוט. הפרויקט היה מתואם גם עם השירות לחקירות מזון וחקלאות של אראגון, המכון הלאומי לחקירת מזון ורפורמה אגררית של ספרד, והמכון הלאומי לחקירה אגררית של צרפת. מנהל הפרויקט - דוקטור חוזה פולצ' מסרגוסה, היה אחד מהמדענים שהשתתפו בעבר בלכידת הנקבה סיליה כדי לקחת ממנה דגימות.
תהליך השיבוט נעשה על ידי העברת גרעין תא-סומטי (תא שאינו תא רבייה - כמו רקמת עור למשל): תחילה נלקחו תאי רבייה (ביציות) של עיזים רגילות, ולאחר שבודדו ושאבו מהם את גרעין התא, נלקח גרעין התא הסומטי של היעל והוחדר לתוך תא הרבייה הריק של העיזים. המטרה בהוצאת גרעין תא הרבייה של העז הייתה למנוע לחלוטין תרומה גנטית של ה-DNA של העיזים ליעל הפירנאי המשובט. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה של הפרויקט התהליך נעשה במספר רב של תאי רבייה.
הנסיונות הראשונים לשיבוט נחלו כישלון. מתוך 285 ביציות מופרות, רק 54 הגיעו לתהליך של מיטוזה (התחלקות גרעין התא), והם הושתלו ב-12 נקבות של יעלים ספרדים ויעזים ששימשו כאם פונדקאית. בסופו של דבר רק שני עוברים שרדו הריון של חודשיים בטרם ההריון נקטע באופן ספונטני. בעקבות כך המדענים הודיעו ב-2003 כי סדרת הניסיונות הראשונה לשיבוט היעל נחלה כישלון. עם זאת, המדענים המשיכו בניסיונות השיבוט במהלך השנים הבאות.
בחודש ינואר 2009, השיבוט הצליח לראשונה חלקית, ובכך יעל הפירנאים הפך להיות היונק הנכחד הראשון שקם לתחייה על ידי שיבוט. בעיקרון תהליך השיבוט די חזר על עצמו: הרקמות שנלקחו מסיליה הוחדרו בביציות של עיזים; מתוך 439 הפריות נוצרו 57 מיטוזות שהושתלו במשך הזמן בעז בית אחת ששימשה כאם פנדקאית. רק שבע מיטוזות בלבד הצליחו להתפתח להריון, אולם בסופו של דבר רק הריון אחד בלבד הושלם במלואו ונולדה גדייה אחת של היעל הפירנאי. ההצלחה לכאורה של הפרויקט לוותה בכישלון חלקי מכיוון שגדיית היעל הפירנאי מתה שבע דקות בלבד לאחר הלידה בשל קשיי נשימה. ככל הנראה הפגמים ב-DNA הקפוא גרמו לפגמים פיזיים בריאות של הגדייה וכתוצאה מכך לא התאפשרה קליטת חמצן נורמלית. למרות הכישלון החלקי, ניסיון השיבוט האחרון הוכיח כי התאים שנלקחו מסיליה הם ברי קיימא ועיזי הבית יכולות לשמש כפונדקאיות בהצלחה. על כן הפרויקט צפוי להימשך כנראה בעתיד.
לאורך כל ניסיונות שיבוט של היעל, המדענים לקחו בחשבון שאפילו אם השיבוט יצליח באופן מלא ונקבת היעל המשובטת תהיה בריאה לגמרי, עדיין יעמדו בפניהם שלוש בעיות עיקריות:
1. גם אם השיבוט היה שורד את כל התהליך בהצלחה, הוא היה עשוי לסבול מתוחלת חיים קצרה במיוחד; מכיוון שמקור השיבוט הוא בדנ"א שנלקח מתאים של פרט מבוגר אשר מכילים טלומרים שהתקצרו עם הגיל (סיליה הייתה אז בת 13), היה חשש שהיעלים המשובטים שיוולדו יהיו אף הם עם טלומרים קצרים, וכתוצאה מכך הם יזדקנו בצורה מואצת.
2. מכיוון שהרקמות נלקחו מנקבת היעל, גם אם תהליך השיבוט יסתיים בהצלחה לא יהיו לצאצאי הנקבה המשובטים זכר שיוכלו להתרבות איתו. פתרון אחד שהוצע היה לשלב בתהליך השיבוט רקמות של זכרים מתת-מינים אחרים, למרות שהצאצאים לא יהיו "טהורים" לגמרי. פתרון שאפתני יותר שהוצע היה הסרת כרומוזום X אחד מהביציות והחלפתו בכרומוזום Y מזכר של תת-מין אחר שקיים, ובכך ליצור זכר פירנאי טהור כמעט לגמרי. עם זאת, טכנולוגיה כזו עדיין בשלבי פיתוח, ולא ידוע האם זה בכלל אפשרי לעשות זאת מבלי לגרום נזק בלתי הפיך לתאים.
3. כדי לייצר אוכלוסיית קיימא של יעלים, יש צורך בדגימות גנטיות מיעלים רבים כדי ליצור מגוון גנטי באוכלוסייה המשובטת. פתרון שהוצע לבעיה זאת נעוץ אף הוא בשילוב של רקמות של תת-מינים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה