ססיליה פיין-גפושקין

ססיליה פיין-גפושקין (באנגלית: Cecilia Payne-Gaposchkin; ‏ 10 במאי 1900 – 7 בדצמבר 1979) הייתה אסטרונומית בריטית-אמריקאית. בשנת 1925 הייתה הראשונה שהראתה שהשמש מורכבת בעיקר ממימן (H), דבר שסתר את הסברות המדעיות של אותם הימים. בשנת 1925 היא הייתה לאדם הראשון שקיבל דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד באסטרונומיה.

ססיליה פיין-גפושקין - קורות חיים - ילדות

 

ססיליה הלנה פיין נולדה בוונדובר, אנגליה, להלנה ואדוארד-ג'ון פיין, פרקליט לונדוני, היסטוריון ומוזיקאי מוכשר, וגדלה במשפחה בת שלושה ילדים. אביה נפטר כאשר הייתה בת ארבע, ואמה גידלה את המשפחה לבדה. פיין למדה בבית ספר לבנות וב-1919 זכתה במלגת לימודים גבוהים ללימוד מקצועות הכימיה, בוטניקה ופיזיקה במכללת נונהאם (Newnham College) שבאוניברסיטת קיימברידג'. במהלך לימודיה קיבל אותה האסטרופיזיקאי הנודע ארתור אדינגטון כתלמידתו, אך למרות גיבויו של המדען החשוב לא התאפשר לה להמשיך ללימודים גבוהים בתחום, מכיוון שנשים לא יכלו לקבל תארים מתקדמים בקיימברידג' של אותם הימים. לאחר שפגשה את הרלו שפלי, מנהל מצפה הכוכבים של הרווארד, החליטה ב-1923 לעזוב את אנגליה לטובת אוניברסיטת הרווארד, שם הפך שפלי ליועץ התזה שלה.

ססיליה פיין-גפושקין - קורות חיים - דוקטורט

בשנת 1925 הייתה פיין לאדם הראשון שקיבל דוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד. האסטרונום אוטו סטרוב שיבח את עבודת הדוקטורט שלה, שלדעתו הייתה "ללא ספק הדוקטורט הגאוני ביותר שנכתב מעולם באסטרונומיה". בתוקף עבודתה הייתה הראשונה שפירשה נכון את ספקטרום אור השמש, והראתה שהשמש עשויה בעיקר ממימן ומעט הליום.

 

מכיוון שעד לאותם הימים רווחה הסברה כי השמש מורכבת ברובה מברזל, פיין הוכרחה לחזור בה מדבריה, ורק לאחר מכן הוכח שצדקה.

ססיליה פיין-גפושקין - קורות חיים - מחקר מאוחר

 

לאחר סיום הדוקטורט, החלה לחקור כוכבים מפיצי אור מסדר גבוה, כדי להבין את מבנה שביל החלב. לאחר מכן, עם בעלה, היא סקרה את כל הכוכבים הבהירים מעשרה מגניטודה (בהירות). כדי ללמוד על כוכבים משתנים, היא ביצעה מעל 1,250,000 תצפיות עם עוזרי המחקר שלה. עבודה זו התרחבה בהמשך למחקר על ענני מגלן, דבר שגרם ל-2,000,000 תצפיות נוספות על כוכבים משתנים. מידע זה הביא למסקנות לגבי מחזור החיים של כוכב.

 

פיין נשארה פעילה במחקר המדעי בהרווארד במהלך כל חייה. היא שימשה עוזרת טכנית לשפלי מ-1927 עד 1938. פעם אחת שקלה לעזוב את הרווארד מכיוון שמשכורתה הייתה נמוכה, משום שלא החזיקה במעמד רשמי. שפלי עשה ניסיונות רבים להשיג לה משרה רשמית, וב-1938 הוגדרה משרתה תחת הכותרת "אסטרונומית". כאשר התמנה לדירקטור ב-1954, ניסה דונלד מנזל לשפר את מעמדה, וב-1956 הייתה לאישה הראשונה שמונתה לפרופסור מן המניין מתוך הפקולטה למדעים ואומנויות בהרווארד. לאחר מכן, כאשר מונתה לראש החוג לאסטרונומיה, הייתה גם לאישה הראשונה במעמד זה בהרווארד.

ססיליה פיין-גפושקין - קורות חיים - חיים אישיים

פיין קיבלה אזרחות אמריקאית ב-1931. כאשר טיילה בגרמניה ב-1933, פגשה את בעלה לעתיד, סרגיי א. גפושקין, ועזרה לו להשיג אשרת כניסה לארצות הברית. הם נישאו במרץ 1934, ונולדו להם שלושה ילדים: קת'רין, אדוארד ופטר.

 

ססיליה פיין-גפושקין - הערכת הקריירה שלה

לפי פטרישיה פרנס (Patricia Farnes) וג. קאס-סימון (G. Kass-Simon), הקריירה של פיין סימנה את נקודת המפנה במצפה הכוכבים של הרווארד.

 

תחת ניהולו של הרלו שפלי, המצפה כבר הציע הזדמנויות במחקר האסטרונומיה לנשים, לעומת מכונים אחרים. הישגים ראויים לציון בנושא הושגו מוקדם יותר במהלך המאה על ידי וויליאמינה פלמינג, אנטוניה מאורי, אנני ג'אמפ-קאנון והנרייטה לאוויט. אך עבודת הדוקטורט של פיין גרמה לנשים להיכנס ל'מיינסטרים'. הנתיב שפרצה בעולם המדעי, שעד אז נשלט על ידי גברים, היווה השראה לנשים רבות.

 

בשנת 1934 זכתה בפרס אנני ג'אמפ קאנון (אנ') על תרומתה למדע האסטרונומיה.

ג'ורג' ספנסר, הדוכס הרביעי ממרלבורו

ג'ורג' ספנסר, הדוכס הרביעי ממרלבורו (אנגלית: George Spencer, 4th Duke of Marlborough‏; 26 בינואר 1738 או 1739 - 29 בינואר 1817) היה אציל בריטי.

 

הוא היה בנם של צ'ארלס ספנסר, הדוכס השלישי ממרלבורו, ואשתו אליזבת טרבור. עד שירש את תואר דוכס מרלבורו ב-1758 הוא נשא בתואר המרקיז מבלנדפורד. הוא התחנך באיטון קולג' בין 1747 ל-1753. ב-14 ביוני 1755 הצטרף למשמר קולדסטרים בדרגת סגן, ובשנה שלאחר מכן הפך לקפטן ברגימנט הרגלים ה-20.

 

ב-1760, לאחר שהפך לדוכס, הוא תפס את מקומו בבית הלורדים, ובאותה שנה התמנה גם ללורד לוטננט של אוקספורדשייר. בשנה שלאחר מכן הוא נשא את שרביט אדוארד הקדוש בהכתרתו של המלך ג'ורג' השלישי. ב-1762 הוא התמנה ללורד צ'מברליין (עד 1763) ולחבר במועצה המלכותית, וב-22 בנובמבר התמנה לתפקיד הלורד שומר החותם. הוא היה אסטרונום חובב, ובנה בארמון בלנהיים מצפה כוכבים פרטי. הוא התכתב באופן קבוע עם האנס קאונט פון ברוהל, שהיה גם כן אציל חובב אסטרונומיה.

 

ב-12 בדצמבר 1768 הוענק לו תואר אביר במסדר הבירית, וב-25 במאי 1786 צורף כעמית החברה המלכותית.

 

ב-1872 הוא נישא לליידי קרוליין ראסל, בתו של ג'ון ראסל, הדוכס הרביעי מבדפורד. לזוג נולדו שבעה ילדים:

ליידי קרוליין ספנסר (27 באוקטובר 1763 - 23 בנובמבר 1813): נישאה לוולבור אליס, הוויקונט השני מקליפדן, ובין השאר ילדה לו את ג'ורג' אגאר-אליס, הברון הראשון מדובר.

ליידי אליזבת' ספנסר (בין 1764 ל-1772; נפטרה ב-1812): נישאה לבן דודה ג'ון ספנסר (נכדו של הדוכס השלישי ממרלבורו) וילדה לו ילדים.

ליידי שארלוט ספנסר (בין 1765 ל-1772; נפטרה ב-1802): נישאה לכומר אדוארד נארס וילדה לו ילדים.

ג'ורג' ספנסר, המרקיז מבלנדפורד (7 במרץ 1766 - 5 במרץ 1840)

ליידי אן ספנסר (5 בנובמבר 1773 - 7 באוגוסט 1865): נישאה לקרופלי אשלי קופר, לימים הרוזן השישי משפטסברי, וילדה לו ילדים.

ליידי אמליה סופיה ספנסר (1774 בקירוב - 30 בינואר 1829): נישאה להנרי פיצ'ס בויס.

לורד פרנסיס אלמריק ספנסר (26 בדצמבר 1779 - 10 במרץ 1845): כיהן כחבר הפרלמנט הבריטי עבור אוקספורדשייר בין 1801 ל-1815, ולאחר מכן קיבל את התואר ברון צ'רצ'יל.

 

הוא מת בארמון בלנהיים ב-29 בינואר 1817, ונקבר בקפלה של הארמון ב-7 בפברואר שלאחר מכן. הצוואה שלו אושרה ב-12 ביוני 1817.

נוויל מסקלין

כוהן הדת ד"ר נוויל מַסְקֶלין (באנגלית: Nevil Maskelyne, עמית בחברה המלכותית, 6 באוקטובר 1732 - 9 בפברואר 1811) היה האסטרונום המלכותי החמישי של בריטניה. הוא כיהן במשרה זו מ-1765 עד 1811.

נוויל מסקלין - חייו

מסקלין נולד בלונדון. אביו מת בהיותו בן 12 ואילו אמו מתה בשנת 1748, כאשר היה עדיין תלמיד בבית הספר וסטמינסטר. עניינו באסטרונומיה התעורר בשנות לימודיו בווסטמינסטר, זמן קצר לאחר ליקוי החמה של 25 ביולי 1748.

 

בשנת 1749 החל את לימודיו בקולג' סנט קתרין, קיימברידג', וסיים ברנגלר, אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1754. בשנת 1755 הוסמך לכוהן דת והיה לחבר ועד המנהלים של המוסד בשנת 1756 ולעמית החברה המלכותית בשנת 1758.

 

בסביבות 1785 נשא מסקלין לאישה את סופיה רוז. בתם היחידה, מרגרט (1858-1786) הייתה אמו של נוויל סטורי-מסקלין (1911-1823), פרופסור למינרלוגיה באוקספורד.

נוויל מסקלין - קריירה

בשנת 1760 מינתה החברה המלכותית את מסקלין לאסטרונום באחת ממשלחותיה לצפות במעבר נוגה על פני השמש בשנת 1761. הוא והמתמטיקאי רוברט וודינגטון נשלחו לאי סנט הלנה. התצפית הייתה חשובה, משום שמדידות מדויקות היו מאפשרות חישוב מדויק של מרחק כדור הארץ מן השמש, ואלה מצדן יאפשרו חישוב מציאותי, ולא יחסי, של גודל מערכת השמש. מכאן, נטען, אפשר יהיה להפיק לוחות אסטרונומיים מדויקים יותר, בייחוד אלה המנבאים את תנועת הירח.

 

מזג אוויר סגרירי מנע את התצפית בליקוי; אף על פי כן, מסקלין ניצל את מסעו לניסוי שיטה לקביעת קו אורך, תוך שימוש במיקום הירח, שנודעה בהמשך כשיטת הניווט על פי מרחק הירח. אחרי שובו לאנגליה ב-1761 חזר מסקלין למשרתו ככהן דת בצ'יפינג בארנט והחל לעבוד על ספר, שהסביר את שיטת מרחק-הירח לחישוב קו האורך וסיפק טבלאות ככלי עזר לשימוש בו.

 

הספר יצא לאור ב-1763 כ"מדריך לימאי הבריטי", שכלל הצעה לחשב מראש את מרחקי הירח לכל שנה והודפס בפורמט נוח לשימוש לנווטים.

 

בשנת 1763 שלחה ועדת קו האורך את מסקלין לברבדוס, כדי לבצע שם ניסוי רשמי של שלושה מתמודדים על פרס קו האורך. היה עליו לבצע תצפיות על גבי ספינה ולחשב את קו האורך של עיר הבירה, ברידג'טאון, על ידי צפייה בירחי צדק. שלוש שיטות הניסוי השעון הימי של ג'ון הריסון (הידועה עתה כH4), הלוחות הירחיים של טוביאס מאייר וכיסא ימאים שבנה כריסטופר אירווין, בכוונה לסייע לתצפיות לווייני צדק מעל גבי ספינה. הן השעון של הריסון והן תצפיות הניווט באמצעות מרחק הירח, שהתבססו על לוחות הירח של מאייר, הניבו תוצאות שתאמו את תנאי חוק קו האורך, אם כי נראה שהשיטה הראשונה מדויקת יותר. השעון של הריסון ציין את קו הורך של ברידג'טאון בשגיאה של פחות משישה-עשר ק"מ, ואילו תצפיות מרחק הירח הגיעו לדיוק בטווח של 30 מייל ימיים.

 

מסקלין מסר את תוצאות הניסוי שלו למועצת קו האורך ב-9 בפברואר 1765.

 

במועד זה כבר התמנה לאסטרונום המלכותי והיה, בתוקף תפקידו, לאחד מ"מפקחי קו האורך". המפקחים הבינו, שמדידת הזמן והשיטות האסטרונומיות למציאת קו האורך משלימות אלו את אלו. שיטת מרחק-הירח הייתה נוחה יותר לפרסום מהיר, הודות להצעתו של מסקלין להוציא לאור לוחות כגון אלה שב"מדריך הימאי הבריטי" שלו מדי שנה בשנה. הצעה זו הביאה לייסודו של "האלמנך הימי", שעל הפקתו היה מסקלין אחראי, בתוקף תפקידו כאסטרונום מלכותי. קיום תצפיות אסטרונומיות, גם אם לעתים מזומנות בלבד, הייתה גם הדרך היחידה לבדוק, שמד הזמן אכן עומד במשימתו כהלכה לאורך מסע ימי ממושך. המפקחים צריכים היו גם לוודא, שאפשר להתקין יותר משעון ימי אחד ושיש אפשרות להעביר את השיטות של הריסון ליצרני שעונים אחרים.

 

מועצת קו האורך החליטה אפוא על מתן מענקים להריסון (10,000 ליש"ט), מאייר (3000 ליש"ט, לאחר מותו) ואחרים, שהייה להם חלק בפיתוח שיטת מרחק-הירח. להריסון נאמר, שיזכה במענק נוסף של 10,000 ליש"ט אם יוכל להוכיח, שהשעון שלו ניתן לשיחזור. ראוי לציין, שאף כי הריסון ובנו האשימו לאחר זמן את מסקלין בדעה קדומה נגד שיטת מדידת הזמן שלהם, האשמות שעליהן חזרו כותבים כמו דאוה סובל ורופרט גולד, מסקלין מעולם לא הציג שיטה או רעיון משלו לשיקול מועצת קו האורך. הוא מילא תפקיד חשוב בבדיקה, בפיתוח ובשימוש בכרונומטרים ימיים ובשיטת מרחק-הירח על סיפון ספינות במסעות ימיים.

 

הואיל ונתצפיות שהוזנו אל תוך האלמנך הימי נערכו במצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', המרידיאן של גריניץ' הוא שהיה לנקודת הייחוס למדידות קו האורך בצי המלכותי ובמפות האדמירליות הבריטית. ב-1884 הומלץ לאמץ אותו כמרידיאן הראשי הבינלאומי.

נוויל מסקלין - מדידת קו רוחב

מסקלין התעניין מאוד במבצעים גאודטיים, בייחוד מדידת אורכה של מעלת קו רוחב במרילנד ובפנסילבניה, שביצעו מייסון ודיקסון בין 1766 ל-1768, בתוצאה של קביעת קו מייסון-דיקסון, ובהמשך קביעת קו האורך היחסי של גריניץ' ופריז. בצד הצרפתי ניהלו את העבודה הרוזן קאסיני, אדריאן-מארי לז'נדר ופייר משן; בצד האנגלי היה אחראי לעבודה הגנרל ויליאם רוי. הטריאנגולציה הייתה ראשיתו של הסקר הטריגונומטרי הגדול של בריטניה, שהתרחב בהמשך להקיף את כל בריטניה. תצפיותיו של רוי הופיעו בארבעה כרכי פוליו גדולים בין השנים 1776 ל-1811, וכמה מהם הודפסו מחדש ב"יסודות האסטרונומיה" של סמיואל וינס.

בריאן מיי

בריאן הרולד מיי (באנגלית: Brian Harold May; נולד ב-19 ביולי 1947) הוא גיטריסט, זמר ומוזיקאי בריטי. מיי זכה לפרסום בעיקר כגיטריסט להקת הרוק קווין ונכלל בקביעות ברשימות נגני הגיטרה הטובים בעולם אשר מתפרסמות במגזינים שונים. מגזין הרולינג סטון דירג את מיי במקום ה-26 ברשימת נגני הגיטרה הטובים ביותר של כל הזמנים, ומגזין עולם הגיטרה דירג את מיי במקום השני ברשימת נגני הגיטרה הטובים ביותר.

 

בנוסף לפרסומו עבור פעילותו המוזיקלית, מיי הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה.

 

הוא השלים את לימודי הדוקטורט, ב-2007, לאחר שזנח אותם בתחילת שנות ה-70, לטובת קריירה מוזיקלית. למרות הצלחתה של קווין, מיי הספיק לפרסם שני מאמרים בנושא ההיסטוריה של היקום בשנות ה-70, וב-2006 פרסם ספר בנושא זה. כיום מיי מתגורר בדרום-מזרח אנגליה במחוז סארי.

בריאן מיי - משפחה

מיי היה נשוי לכריסי מולנס בין 1988-1974 ולזוג נולדו שלושה ילדים: ג'יימס (נולד ב-1978), לואיזה (נולדה ב-1981) ואמילי רות (נולדה ב-1987). פרידתם של הזוג הייתה מתוקשרת מאד, בעיקר בגלל השמועות על רומן שנרקם בין מיי לשחקנית אניטה דובסון, אותה הוא פגש לראשונה ב-1986.

 

מיי ודובסון אכן התחילו להופיע בציבור למן 1988 כזוג ולאחר תקופה ארוכה של זוגיות, התחתנו ב-18 בנובמבר 2000.

בריאן מיי - ביוגרפיה

מיי גדל בהמפטון שבמידלסקס, לא הרחק מלונדון. כשהיה בן חמש למד לנגן על פסנתר, וכשהיה בן שבע קיבל במתנה את הגיטרה הראשונה שלו. מיי למד בבית הספר התיכון בהמפטון, שם הכיר את דייב דילווי, ואף לימד אותו לנגן בגיטרה והשניים החלו לנגן יחדיו בכל הזדמנות.

 

בתקופה זו הגיטרה האקוסטית שקיבל מאביו לא הספיקה לצרכיו ובאוגוסט 1963, כשהוא בן 16 בלבד, החל לבנות בעזרת אביו, שהיה מהנדס אלקטרוניקה, גיטרה חשמלית שכונתה ה-Red Special. הבנייה נמשכה כ-18 חודשים: אח מעץ מהגוני פורק ושימש לבניית צוואר הגיטרה (ועל כן מתייחסים אליה לעתים בתור ה"Fireplace Guitar"), שולחן עץ אלון הפך לגוף הגיטרה, והשריגים נלקחו מגלגל אופניים ישן. מחיר החומרים עמד על שמונה פאונד בלבד, אך למרות זאת התוצאה הסופית הייתה גיטרה איכותית בעלת צליל ייחודי אשר שימשה את מיי בכל הופעותיו מאז ועד היום. במקור, תכנן מיי לבנות גיטרה נוספת, אך לאור שביעות רצונו מה-Red Special ויתר על התוכניות והעביר אותן לגיטריסט לותר אנדרו גייטון. הגיטרה נבנתה ב-2005 ונקראה "The Spade", אך נודעה יותר בשם "Guitar That Time Forgot". בגיטרה לא נעשה שימוש באף הקלטה והיא נותרה ברשותו של מיי. מאפיין נוסף ומיוחד בנגינתו הוא השימוש במטבע סיקספנס כמפרט.

 

מטבעות אלו יצאו מהמחזור בשנות ה-70 של המאה העשרים, ונעשו קשים להשגה עד שב-1993 יוצרו כאלו במיוחד עבור מיי, לבקשתו.

 

ב-1964 צירפו בריאן ודייב את חברם לספסל הלימודים, ביל ריצ'רדס, לאימוני הנגינה שלהם, ואף הקליטו קלטת דמו בשם "Left Handed Marriage" באולפני אבי רוד שבלונדון.

בריאן מיי - קריירה מוזיקלית - 1984: הלהקה

בסתיו 1964 הקימו בריאן ודייב את הלהקה "1984". הלהקה הורכבה מחבריהם לספסל הלימודים בתיכון ונגן מפוחית שהתרשמו ממנו בהופעה - טים סטאפל. הלהקה ביצעה בעיקר גרסאות כיסוי, אך הצליחה להשיג מספר הופעות מרשימות: בתחילת 1967 הופיעה כמופע חימום לג'ימי הנדריקס בקמפוס אימפריאל קולג' בו החל ללמוד מאוחר יותר מיי. הופעה מרשימה נוספת הייתה באירוע "Christmas On Earth" שנערך ב-23 בדצמבר 1967 בתיאטרון אולימפיה בלונדון, ובו הופיעו להקות רבות, בהן פינק פלויד, ג'ימי הנדריקס, טי רקס וטראפיק.

 

הלהקה אף הקליטה מספר קלטות דמו באולפני Thames TV, בהן לשיר שכתבו מיי וסטאפל - "Step on Me", אשר הוקלט על ידי להקת Smile בשנית לאחר כמה שנים. הלהקה התפרקה ב-1967 כאשר מיי החליט להקדיש את זמנו ללימודי הפיזיקה והאסטרונומיה באימפריאל קולג'.

בריאן מיי - קריירה מוזיקלית - Smile

בסתיו 1968, החליט מיי כי הוא מסוגל לשלב את לימודיו עם עיסוקו במוזיקה. הוא שמר על קשר עם חברו טים סטאפל, שכעת למד ב-Ealing College, והם החלו לחפש אחר נגן נוסף. באוקטובר אותה שנה, פרסם בריאן מיי מודעה בלוח מודעות הסטודנטים. למודעה נענה המתופף רוג'ר טיילור, אשר לדבריהם הדהים אותם מהשנייה הראשונה בה כיוון את מערכת התופים. השלישייה הקימה את ההרכב ונתנה לו את השם Smile.

בריאן מיי - קריירה מוזיקלית - Queen

ב-1970 החליט סטאפל כי ברצונו לפנות לכיוונים מוזיקליים שונים והודיע על עזיבתו את הלהקה. בשלב זה הצטרף אל מיי וטיילור סטודנט לעיצוב ושותפו לחדר של סטאפל, פארוק בולסרה - לימים פרדי מרקיורי - ושם הלהקה שונה על פי הצעתו לקווין. בתחילת הדרך הייתה זו להקה קטנה, שביצעה בעיקר גרסאות כיסוי ללהקות אחרות במועדונים באזור הקמפוס. לאחר שבחנו מספר נגני בס, נפלה החלטה לקבל ללהקה את ג'ון דיקון.

 

הלהקה פעלה מ-1970 ועד מותו של מרקיורי ב-1991, ונחשבת עד היום לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם.

 

בהיותו חלק מהלהקה בריאן כתב והלחין מספר שירים רב, מהמפורסמים והמצליחים בהם - " under presure"Tie Your Mother Down", "We Will Rock You", "Who Wants to Live Forever", Save me . בריאן אף נתן את קולו למספר שירים של הלהקה, בהם " '39", "Let me Live" ועוד. כמעט בכל שיר של קווין ניתן היה למצוא סולו שלו, כאשר הבולטים בהם הם הסולואים של השירים We Will Rock You, The Show Must Go On, Killer Queen, Innuendo, Brighton Rock והמפורסם מכולם, שזכה לדירוג במקום העשרים ברשימת הסולואים הטובים בכיותר של מגזין הגיטר-וורלד, Bohemian Rhapsody.

 

מיי הצהיר בראיון כי סבל מדיכאון בסוף שנות השמונים, ואפילו שקל התאבדות. בתקופה זו נפרד מאשתו, אביו נפטר וחברו הטוב פרדי מרקיורי כבר היה בשלבים מתקדמים של מחלתו והלהקה הפסיקה להופיע.

בריאן מיי - קריירה מוזיקלית - קריירת סולו

בשנת 1983, כשהוא כבר נשוי ואב לשני ילדים, התחיל מיי את קריירת הסולו שלו, במקביל לעבודתו עם קווין. כמוזיקאי סולו לא זכה מיי מעולם להצלחה לה זכתה להקת קווין. האלבום הראשון שיצא באותה שנה, "Star Fleet Project", הצליח בצורה בינונית בבריטניה וביפן.

 

באוקטובר 1991 הקים מיי להקה הקרויה על שמו, והוציא את האלבום Back to the Light הכולל את השיר "Driven by you" שבמקור נוצר כפרסומת ליצרנית הרכב פורד והוא השיר המצליח ביותר בקריירת הסולו של מיי (מקום שישי במצעד הלהיטים הבריטי). מיי יצא לסיבוב הופעות לאחר צאת האלבום שנמשך עד 1993 ובמסגרתו אף הגיע לישראל כמופע חימום ללהקת Guns N' Roses. כמו כן הופיע לצד ג'ו קוקר ולהקת הרוק האלטרנטיבי The B-52's. להקת הליווי של מיי החליפה מספר נגנים לאורך שנות קיומה, ואשר חלקם מוכרים מלהקת הגלאם רוק Whitesnake.

 

בשנת 1993 חזר מיי לאולפן ההקלטות יחד עם חברי להקת קווין הנותרים על מנת להקליט את האלבום עליו התחילו בעבודה יחד עם מרקיורי בטרם מותו, Made in Heaven. בזמן זה החליטו חברי להקת הליווי שלו להקים להקה משלהם, SAS, ואף הקליטו אלבום.

 

כבר ב-1995 החל מיי לעבוד על אלבום סולו בשם "Another World", שהוצאתו התעכבה בשל מותו של אחד מהנגנים בתאונת דרכים. האלבום יצא לבסוף ב-1998. שניים מהנגנים בהרכב זה אף הצטרפו מאוחר יותר למיי בסיבוב ההופעות של Queen + Paul Rodgers - Return of the Champions

בריאן מיי - קריירה מוזיקלית - שנות האלפיים

ב-2001 זכה מיי במקום בהיכל התהילה של הרוק אנד רול ביחד עם שאר חברי להקת קווין.

 

ב-2002 פתח מיי את המופע "Party at the Palace" לרגל חגיגות הג'ובלי - חגיגת 50 שנות שלטון של אליזבת השנייה מלכת אנגליה. את ההופעה ביצע מיי מגג ארמון בקינגהאם בלונדון, וניגן את השיר God Save the Queen בגרסת הרוק שהוקלטה קודם לכן על ידי קווין באלבום A Night at the Opera.

 

בשנת 2005 יצאו קווין (ללא ג'ון דיקון) לסיבוב הופעות עולמי יחד עם הזמר פול רוג'רס (שהתפרסם לפני כן כסולן בלהקות Free ובאד קומפני). באותה שנה יצא DVD של סיבוב ההופעות בשם "Queen + Paul Rodgers - Return of the Champions" כמו גם אלבום הופעה באותו השם.

 

ב-2011 ניגן באלבומה של ליידי גאגא Born This Way.

בריאן מיי - אקדמיה

 

בשנות ה-70 למד מיי באימפריאל קולג' בלונדון וסיים תואר ראשון בפיזיקה. הוא החל בלימודי הדוקטורט שלו ואף פרסם שני מאמרים אקדמיים אך נטש את האקדמיה לטובת הקריירה המוזיקלית עם להקת קווין. לאחר מותו של מרקיורי, שב מיי ללימודיו כדי להשלים את הדוקטורט בפיזיקה ואסטרונומיה, כשלושים שנה לאחר שהפסיק אותם. בשנת 2002 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הארטפורדשייר. ב-23 באוקטובר 2006 פרסם את ספרו "Bang!‎" העוסק בהיסטוריה של היקום, בשיתוף עם פטריק מור וכריס לינטוט.

 

ב-2007 הגיש את התזה שלו בנושא "מהירויות רדיאליות בענן האבק הפלנטרי" (A Survey of Radial Velocities in the Zodiacal Dust Cloud) ובתופעה של "שחר מדומה". באוקטובר של אותה שנה קיבל את תואר הדוקטור וכאות כבוד, נקרא אסטרואיד 52665 על שמו. ב-2008 פרסם ספר המבוסס על תזה זו.

 

בנובמבר 2007 התמנה לנגיד אוניברסיטת ג'ון מורס (מִשרה ייצוגית, ללא סמכויות ממשיות) והחליף במשרה זו את שרי בות' - אשתו של ראש ממשלת אנגליה לשעבר טוני בלייר. מיי כיהן בתפקיד עד מאי 2013.

בריאן מיי - דיסקוגרפיה

אלבומי סולו

Star Fleet Project- 1983
1.Star Fleet
2.Let Me Out
3.Blues Breaker - מוקדש לאריק קלפטון, שיר שנעשה בשיתוף עם אדי ואן הלן
Back To The Light - 1992
1."The Dark"
2."Back To The Light"
3."Love Token"
4."Resurrection"
5."Too Much Love Will Kill You"
6."Driven By You"
7."Nothin' But Blue"
8."I'm Scared"
9."Last Horizon"
10."Let Your Heart Rule Your Head"
11."Just One Life" (dedicated to Philip Sayer)
12."Rollin' Over"
13."Driven By You" - שיר שנעשה במקור כפרסומת ליצרנית הרכבים פורד
Live At The Brixton Academy- 1994
Another World- 1998
1.Space
2.Business
3.China Belle
4.Why Don't We Try Again
5.On My Way Up
6.Cyborg
7.The Guv'nor
8.Wilderness
9.Slow Down
10.One Rainy Wish
11.All The Way From Memphis (Hunter)
12.Another World
Furia- 2000 - פסקול לסרט שיצא ב-1999

ברנרד לובל

 

אלפרד צ'ארלס ברנרד לובל (Sir Alfred Charles Bernard Lovell;‏ 31 באוגוסט 1913 - 6 באוגוסט 2012) היה פיזיקאי ואסטרונום בריטי מחלוצי חקר הקרינה הקוסמית.

ברנרד לובל - אודות

נולד בעיירה אולדלנד קומון שליד בריסטול באנגליה. למד ב-Kingswood grammar school ואחר כך למד פיזיקה באוניברסיטת בריסטול וסיים תואר ראשון בשנת 1934 ובשנת 1936 קיבל דוקטורט. במהלך מלחמת העולם השנייה היה בצוות שעבד על פיתוח מערכות מכ"ם בעבור כלי טיס.

 

בשנת 1945, לאחר המלחמה היה לובל מחלוצי חקר הקרינה הקוסמית. הוא ייסד את מצפה Jodrell Bank Observatory, אשר עשה שימוש בטכנולוגיות שפותחו במהלך המלחמה לזיהוי כלי טיס.

 

זכה בפרס המדליה המלכותית לשנת 1960. בשנת 1961 מונה לקצין במסדר האימפריה הבריטית. היה חבר האקדמיה המלכותית השוודית למדעים. בשנת 1937 נישא למרי ג'ויס צ'סטרמן ולזוג שלוש בנות ושני בנים.

ויליאם לאסל

ויליאם לאסל (אנגלית: William Lassell‏, 18 ביוני 1799 - 5 באוקטובר 1880) היה אסטרונום בריטי שהתפרסם בעיקר בגילוי הירחים של אורנוס ונפטון.

ויליאם לאסל - קורות חייו

ויליאם לאסל נולד בבולטון, אז במחוז לנקשייר, כיום במחוז מנצ'סטר רבתי שבצפון-מערב אנגליה ולמד בבית ספר בעיר. בעקבות מות אביו בגיל 15 הוא החל לעבוד בליברפול כשוליית סוחר ולאחר מכן פתח מבשלת בירה והחל לעסוק באסטרונומיה כתחביב. כחלק מתחביבו לאסל בנה בעצמו טלסקופים, הראשונים שבהם נבנו כשהיה בשנות ה-2 של חייו והיו עם מראה בקוטר של 7 אינץ' (17.8 ס"מ) ובעקבותיהם הוא בנה טלסקופים גדולים יותר ויותר עד למראה בקוטר של 24 אינץ' (60 ס"מ). לאסל היה ככל הנראה הראשון להשתמש במעמד משווני על מנת להקל על המעקב אחרי העצמים שבהם צפה בזמן שתנועת כדור הארץ משנה את מיקומם בשמים. בעקבות השגיו בבניית ציוד תצפית ותצפיותיו הוא התקבל בשנת 1839 לחבר בחברה המלכותית לאסטרונומיה ובשנת 1849 קיבל על השגיו מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה. באותה שנה הוא התקבל גם כעמית של החברה המלכותית.

 

בשנת 1852 עבר לאסל למלטה ולקח איתו את הטלסקופ שלו כדי להנות ממיקומה הדרומי יותר של מלטה וממזג האוויר שם שהתאים יותר לתצפיות. במלטה לאסל בנה טלסקופ חדש בקוטר של 120 ס"מ שהושלם בשנת 1861 ודיווח על תגליותיו ועל התצפיות שערך לחברה המלכותית לאסטרונומיה על השגיו אלה קיבל לאסל בשנת 1858 המדליה המלכותית. לאחר שובו לאנגליה הוא קנה בית ליד העיר מיידנהד שבמחוז ברקשייר ובנה בו מצפה כוכבים שבו הציב את הטלסקופ בקוטר 60 ס"מ שלו. בשנת 1870 הוא נבחר לנשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה וכיהן בתפקיד זה שנתיים. הוא נפטר בביתו בשנת 1880.

ויליאם לאסל - עבודתו המדעית

 

לאסל הצטיין בליטוש מראות ובבניית טלסקופים. הוא בנה מכונות ליטוש למראות שהשיגו רמת דיוק גבוהה ואפשרו לייצר מראות עם איכות אופטית גבוהה. כמו כן הוא תכנן ובנה מעמדים לטלסקופים שלו שיוכלו לאפשר כיוון קל אל העצמים ומעקב אחריהם. באמצעות הטלסקופים שבנה הוא גילה בשנת 1847 את טריטון, הירח הגדול ביותר של נפטון, 17 ימים בלבד אחרי גילויו של נפטון עצמו. בשנת 1848 הוא גילה את היפריון, ירחו של שבתאי וב-1851 את אומבריאל ואת אריאל, ירחיו של אורנוס. בשנים שבהן צפה בשמים ממלטה הוא גילה וקיטלג כ-600 ערפיליות וכן מיפה ושרטט את ערפילית אוריון. הוא ביצע תצפיות רבות בכוכבי הלכת ובירחיהם ומדד את גודלם הזוויתי.

ויליאם לאסל - הנצחה

על שמו של לאסל נקראים האסטרואיד לאסל 2636, מכתשים על הירח ועל מאדים וכן המרכזית והרחבה ביותר מבין טבעות נפטון.

קרוליין הרשל

קרוליין לוקרציה הרשל (Caroline Lucretia Herschel; ‏16 במרץ 1750 - 9 בינואר 1848) הייתה אסטרונומית גרמנייה-אנגלייה. הרשל עבדה עם אחיה, ויליאם הרשל, וסייעה לו בכל מהלך הקריירה האסטרונומית שלו.

 

בנוסף, היא גילתה באופן עצמאי מספר כוכבי שביט, ביניהם השביט המחזורי שנקרא על שמה, 35P/הרשל-ריגולט.

 

קרוליין הרשל נחשבת לאחת מהמדעניות הראשונות שזכו להכרה בפני עצמן.

 

היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה קיצבה שנתית מבית המלוכה האנגלי עבור עבודתה המדעית.

קרוליין הרשל - קורות חייה

הרשל נולדה בהאנובר. אביה, יצחק הרשל, היה מוזיקאי, וכל הילדים קיבלו חינוך מוזיקלי. אביה היה ממשפחה יהודית, אך ככל הנראה אמה לא הייתה יהודיה. הרשל הייתה קרובה במיוחד לאחיה, ויליאם, שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנים. ויליאם עבר לאנגליה ב-1766. לאחר מות אביהם שכנע ויליאם את אימם ואחיהם לאפשר לקרוליין להצטרף אליו באנגליה. באותה תקופה היה ויליאם נגן עוגב ומורה למוזיקה בעיר באת' בדרום אנגליה. קרוליין למדה אצלו שירה, והופיעה כזמרת וכסולנית במופעים עליהם ניצח. היא קיבלה הזמנה להשתתף כסולנית בפסטיבל ברמינגהאם, אך סרבה להזמנה זו, ובכך ויתרה על קריירה מוזיקלית עצמאית.

 

באותה תקופה ויליאם היה כבר עסוק בתחביבו, אסטרונומיה, שהפך אחרי כן למקצועו העיקרי. הוא שיתף את קרוליין בידע שרכש, ובמהרה נדבקה ממנו בהתלהבותו. היא סייעה לו הן בבניית טלסקופים, תחום שבו הצטיין, והן בעריכת תצפיות באמצעותם. במרוצת הזמן הוא בנה לה שני טלסקופים משלה, וכאשר הוא לא היה זקוק לסיועה, היא ערכה תצפיות משל עצמה.

 

תגליותיה כללו, בין השנים 1783 ו-1797, גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה (אף שהתברר לאחר מכן שזו התגלתה בנפרד על ידי האסטרונום הצרפתי שארל מסייה), ו-8 כוכבי שביט, מתוכם 5 שאין ספק שגילתה אותם ראשונה.

 

החל משנת 1787 קיבלה הרשל קצבה משלה מארמון המלוכה, בתפקידה כסייעת לאחיה. הקצבה, בסך 50 לירות שטרלינג, ניתנה לה באופן רשמי על ידי המלכה, שרלוט.

 

הרשל ערכה קטלוג של כל גופי השמיים שהיו ידועים עד כה. הקטלוג התבסס על הקטלוג של ג'ון פלמסטיד, שהיה בשימוש באותה תקופה, והוסיפה לו רשימה של התצפיות של הכוכבים שנכללו בו, רשימת טעויות, ורשימה של מאות כוכבים שלא הופיעו בקטלוג המקורי. הקטלוג של הרשל יצא לאור בשנת 1798 על ידי החברה המלכותית.

 

לאחר מותו של אחיה, ב-1822, חזרה קרוליין להאנובר עיר הולדתה. שם, היא המשיכה בעבודתה המדעית, אישררה את תצפיותיו של אחיה, וערכה קטלוג של ערפיליות (Nebulae), לשימושו של בן-אחיה, ג'ון. היא מתה ב-1848, בגיל 98, ונקברה בהאנובר.

קרוליין הרשל - תארים וכיבודים

קרוליין קיבלה מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה על עבודתה (כבוד לו לא זכתה אף אישה אחרת עד לורה רובין בשנת 1996). ב-1835 היא נבחרה לחברות כבוד באגודה האסטרונומית המלכותית, ביחד עם מרי סומרוויל. הן היו שתי הנשים הראשונות שזכו בכבוד זה. בשנת 1838 נבחרה לאקדמיה הלאומית האירית. בשנת 1846, בגיל 96, קיבלה מדליית זהב עבור שירותה ממלך פרוסיה. כמו כן נקראו על שמה, פרט לשביט שגילתה, גם אסטרואיד (281 לוצרטיה) ומכתש על הירח (מכתש ק. הרשל).

 

ב-16 במרץ 2016 בחרו בגוגל לציין 266 שנים להולדתה של הרשל. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בחלק ממדינות העולם לשרבוט גוגל המציג את דמותה של הרשל צופה בכוכבי שביט מבעד לטלסקופ.

ויליאם הרשל

סר פרדריק ויליאם הרשל (באנגלית: Sir William Herschel;‏ 15 בנובמבר 1738 – 25 באוגוסט 1822) היה אסטרונום ומלחין בריטי שנולד בגרמניה, והתפרסם הודות לגילוי כוכב הלכת אורנוס. הוא גילה גם את הקרינה התת-אדומה ותגליות רבות נוספות באסטרונומיה.

ויליאם הרשל - ביוגרפיה

 

ויליאם הרשל נולד כפרידריך וילהלם הרשל בהנובר שבגרמניה, והיה אחד מעשרת בניו (מהם ארבעה מתו בגיל צעיר מאוד) של אייזק הרשל (1767-1707), חבר בלהקה הצבאית של הנובר. אייזק היה יהודי, אך דתה של אשתו אינה ודאית. שם משפחתה, מוריצן, היה חלופה נפוצה באותו זמן ל'בן משה' בקרב יהודים מתבוללים. בשנת 1755 נשלח לאנגליה גדוד המשמר ההנוברי, שבו שירתו ויליאם וג'ייקוב אחיו. בזמן זה, ממלכת הנובר וממלכת אנגליה היו מאוחדות תחת שלטונו של ג'ורג' השני. הרשל למד אנגלית במהירות ובגיל 19 שינה את שמו לפרדריק ויליאם הרשל.

 

הרשל הפך למורה למוזיקה ולמוביל הרכב מצליח. הוא ניגן בכינור ובאבוב ומאוחר יותר בעוגב. הוא חיבר יצירות מוזיקליות רבות, כולל 24 סימפוניות, וקונצ'רטות רבות, וכן מוזיקת כנסייה. רוב המוזיקה שלו נשכחה כיום. לאחר שהיה מוביל הרכב בניוקאסל, לידס, והליפקס, הוא היה לנגן העוגב בקפלה המתומנת בבאת', בה הוא גם היה המנהל של הקונצרטים הפומביים. בתקופה זו הגיעה אחותו קרוליין לאנגליה, לגור עמו ברחוב ניו קינג. גם אחיו ג'ייקוב (1792-1734), אלכסנדר ודיטריך הופיעו כמוזיקאים בבאת'.

 

התעניינותו של הרשל באסטרונומיה גברה לאחר שנת 1773. הוא בנה מספר טלסקופים והכיר את נויל מקסליין. הוא ערך תצפית על הירח, מדד את גובהם של הרי הירח וגם עבד על קטלוג של כוכבים כפולים.

נקודת המפנה בחייו התרחשה בזמן שגר בבאת', ב־13 במרץ 1781, כשגילה את אורנוס אותו זיהה כשביט. הרשל התפרסם בעקבות הגילוי, שאיפשר לו להפוך לאסטרונום במשרה מלאה. הוא כינה את כוכב הלכת החדש בשם גאורגיאם סידאס, על שמו של המלך ג'ורג' השלישי אולם שם זה לא נקלט.

 

באותה שנה הוא קיבל את מדליית קופלי ונבחר לחברות בחברה המלכותית.

 

ב־1782 נבחר לאסטרונום המלכותי של המלך ג'ורג', ועבר יחד עם אחותו לדת' [Datchet] ב־1 באוגוסט 1782. במקביל המשיך בעבודתו כמייצר טלסקופים, אותם מכר לאסטרונומים אחרים.

 

ב־1783 נתן לאחותו, קרוליין לוצרטיה, טלסקופ והיא החלה לעשות בו תצפיות, בעיקר על כוכבי שביט. במקביל שימשה קרוליין כעוזרת שלו בזמן התצפיות. ביוני 1785, כתוצאה מבעיות לחות, הוא וקרוליין עברו לגור בקלי הול באולד וינדסור. ב־3 באפריל 1786 עברו לבית חדש בדרך וינדסור בסלות', בית אשר נהרס ב־1963 על מנת לפנות מקום לבית משרדים גדול.

 

ב־7 במאי 1788 התחתן ויליאם עם האלמנה מרי פיט בכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון שליד סלות'. אחותו קרוליין עברה לדירה אחרת אולם המשיכה לעבוד כעוזרתו.

 

במהלך הקריירה בנה הרשל יותר מארבע מאות טלסקופים. הגדול והמפורסם מביניהם היה טלסקופ מחזיר אור עם מוקד אופטי באורך 12 מטר ומפתח של 126 ס"מ. ב־28 באוגוסט, הלילה הראשון בו השתמש בטלסקופ זה, גילה ירח חדש של שבתאי ולאחר חודש גילה אחד נוסף. אולם הטלסקופ הגדול התגלה כמגושם מאוד, ולכן ביצע הרשל את רוב תצפיותיו עם טלסקופ קטן יותר, בעל מוקד אופטי של 6.1 מטר.

 

לוויליאם ומרי נולד ילד אחד, ג'ון, ב־7 במרץ 1792. ב־1816 הוכתר כאביר על ידי יורש העצר, לימים המלך ג'ורג הרביעי. ב־1820 סייע להקמתה של החברה האסטרונמית של לונדון (שקיבלה ב־1830 אישור מלכותי ושינתה את שמה לחברה האסטרונומית המלכותית).

 

ב־25 באוגוסט 1822 מת הרשל בביתו ונקבר בסמוך לכנסייה על-שם הקדוש לרונסס באפטון.

 

בנו ג'ון הפך גם הוא לאסטרונום. אחד מאחיו, אלכסנדר, עבר גם הוא לבריטניה אולם לא היה מדען.

 

ביתו בבאת', שממנו צפה לראשונה באורנוס, הוא כיום מוזיאון לזכרו.

ויליאם הרשל - תגליות אסטרונומיות אחרות

בשלב מאוחר בקריירה גילה הרשל שני ירחים של שבתאי – מימס ואנסלדוס, כמו גם ירח אחד של אורנוס – אוברון. שמותיהם של ירחי אורנוס לא ניתנו על ידי ויליאם אלא לאחר מותו על ידי בנו ג'ון ב־1847 וב־1852 בהתאמה.

 

בנוסף עבד על יצירת קטלוג מקיף של ערפיליות. במקביל עסק בנושא הכוכבים הכפולים והיה הראשון שגילה כי הם אינם רק נצפים ביחד אלא עשויים להוות מערכת כוכבים אחת.

 

ב־1800 גילה את הקרינה התת-אדומה. הוא גילה אותה על ידי העברת אור שמש דרך מנסרה והחזקת מד-חום ליד הקצה האדום של הספקטרום הנראה. מד החום הראה עלייה בטמפרטורה, וזה הביא אותו למסקנה כי חייבת להיות קרינה בלתי נראית שגורמת לכך.

 

מחקירת התנועה המדומה של הכוכבים הוא היה הראשון שהבין שמערכות הכוכבים נעות דרך המרחב והראשון שמצא את כיוון התנועה. הוא גילה גם את המבנה של שביל החלב והסיק כי הוא בצורת דיסק.

 

הרשל הוא שטבע את המונח "אסטרואיד" (הלחם המילים היווניות – אסטרו=כוכב + איד=צורה). ב־1802 (זמן קצר לאחר שהיינריך ויליאם מתאוס אלברוס גילה את האסטרואיד השני, 2 פאלאס ב־28 במרץ של אותה שנה) תיאר הרשל את כוכבי הלכת הגזיים כמרכזה של מערכת שמש קטנה.

 

הוא הסיק כי לכל כוכבי הלכת הגזיים יש טבעות וזאת על ידי השוואה.

 

למרות תגליותיו המרובות, לא נמנע ויליאם מהשערות פרועות. במיוחד האמין בכך שיש כוכבים רבים מאוכלסים, כולל השמש. הוא האמין שהשמש מכוסה במעטה עננים אטום המגן על התושבים המשונים שם מפני האטמוספירה החמה.

ויליאם הרשל - מקומות הקרויים על שמו

מכתש קטן על הירח

מכתש התנגשות גדול על מאדים

הר געש גדול על הירח מימס של שבתאי

האסטרואיד הרשל 2000
טלסקופ הרשל באי הספרדי לה פלמה

טלסקופ החלל הרשל - ששוגר על ידי סוכנות החלל האירופאית

בית ספר התיכון העיוני בסלות

ג'ון הרשל

סר ג'וֹן פְרֶדרִיק וִילְיַאם הֶרְשֶל, הברונט הראשון (באנגלית: Sir John Frederick William Herschel, 1st Baronet‏), KH ‏,‏ (7 במרץ 1792 – 11 במאי 1871) היה איש אשכולות אנגלי: מתמטיקאי, אסטרונום, כימאי ומחלוצי הצילום. הרשל היה בנו היחיד של האסטרונום ויליאם הרשל ובעצמו אב ל-12 ילדים.

 

הרשל הנהיג את השימוש ביום היוליאני באסטרונומיה, נתן שם לשבעה מהירחים של כוכב הלכת שבתאי ולארבעה מהירחים של אורנוס, הרים תרומות חשובות להתפתחות הצילום, וחקר את תופעת עיוורון הצבעים ואת ההשפעה הכימית של קרינת על-סגול.

ג'ון הרשל - ביוגרפיה

הרשל נולד בסלאו (Slough) שבבקינגהמשייר, מערבית ללונדון, והחל ללמוד בבית הספר היוקרתי איטון. מסיבה שאינה ידועה, אולי בשל חששות אמו או דעות קדומות ביחס למוצאו (אביו, ויליאם הרשל, היה ממוצא גרמני וסבו אייזק היה יהודי), הורחק הרשל מבית הספר והשלים את לימודיו בביתו בעזרת מורים פרטיים. בגיל 17 החל ללמוד ב"סנט ג'ון קולג'" שבאוניברסיטת קיימברידג'. שם התיידד עם צ'ארלס בבג' וג'ורג' פיקוק (George Peacock), לימים מתמטיקאים נודעים, והשלושה כרתו ברית ביניהם "לעשות את המיטב לוֹ יוכלו כדי להיפרד מן העולם כשהוא חכם יותר ממה שהם מצאו אותו". הוא סיים את לימודיו ב-1813 במקום הראשון (המכונה באנגלית, במינוח המיוחד לאוניברסיטת קיימברידג', senior Wrangler) ברמה העליונה של מבחני המתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג', מבחנים יוקרתיים המכונים טריפוס (Tripos). הוא החל לכתוב מאמרים על חשבון אינפיניטסימלי ועל נושאים משיקים במתמטיקה ב-"Philosophical Transactions" ("פרוטוקולים פילוסופיים" - ביטאונה הוותיק (מ-1665) של החברה המלכותית הממשיך לצאת לאור גם כיום), וב-1821 זכה בגין מאמריו אלו במדליית קופלי, פרס שנתי על תרומה למדע, שהוא הפרס החשוב ביותר שמעניקה החברה המלכותית.

 

ב-1816 החל הרשל לעסוק באסטרונומיה ובנה טלסקופ מחזיר אור שקוטר המראה שלו הוא 18 אינץ' (כ-45 ס"מ) ואורך המוקד שלו הוא 20 רגל (כ-6 מטר). בין 1821 ל-1823, יחד עם האסטרונום ג'יימס סאות, הוא המשיך את המחקר של אביו על כוכבים כפולים, צבירי כוכבים וערפיליות. על ידי השוואה בין הרשימות של אביו לתצפיות שערך, גילה הרשל שבכמה גרמי שמים יש תנועה היקפית. עבור עבודתו זו העניק לו מכון צרפת (Institut de France‏ גוף-העל של האקדמיות לשפה, לתרבות ולמדע של צרפת) ב-1825 את מדליית ללנד (Lalande), והחברה המלכותית לאסטרונומיה העניקה לו ב-1826 את הפרס הראשי שלה, מדליית הזהב (בה זכה שוב ב-1836).

 

בין 1824 ל-1827 שימש בתפקיד מזכיר החברה המלכותית, וב-1827 נבחר ליושב ראש החברה לאסטרונומיה (שמה של "החברה המלכותית לאסטרונומיה" באותה עת). ב-1831 קיבל תואר אבירות מדרגה ראשונה (אביר - Knight) ב"מסדר גואלף המלכותי".

 

ב-3 במרץ 1829 נשא לאישה את מרגרט ברודי סטיוארט (Margaret Brodie Stewart‏, 1864-1810). לבני הזוג נולדו 12 ילדים, בהם ויליאם ג'יימס הרשל (William James Herschel‏, 1917-1833) שהיה מחלוצי השימוש בטביעות אצבעות, אלכסנדר סטיוארט הרשל (Alexander Stewart Herschel‏, 1907-1836) שהיה אסטרונום (אם כי פחות ידוע מאביו ומסבו) ואמיליה הרשל (Amelia Herschel‏ 1926-1841) שנישאה לסינולוג סר תומאס פרנסיס וייד (Thomas Francis Wade), שהמציא, יחד עם הרברט ג'ילס, את שיטת התעתוק של כתב שפת המנדרינית התקנית לכתב הלטיני הקרויה שיטת וייד-ג'ילס.

ג'ון הרשל - ביוגרפיה - השהות בדרום אפריקה

 

במטרה לקטלג את כל הכוכבים, צבירי הכוכבים, הערפיליות ושאר הגופים השמימיים כפי שהם נראים בשמי חצי הכדור הדרומי, החליט הרשל ב-1833 לעבור זמנית לדרום אפריקה. מיזם זה אמור היה להרחיב ולהשלים את המיזם אותו החל אביו, ויליאם הרשל, לקטלג את הגופים השמימיים בשמי הצפון.

 

הרשל דחה הצעה של הדוכס מסאסקס (אחד מבניו של ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה) להעמיד לרשותו תאים בספינה של חיל הים המלכותי למטרה זו, והעדיף לשלם מכספו עבור הנסיעה. הרשל ומשפחתו הפליגו בספינת הקיטור Mountstuart Elphinstone שיצאה מנמל פורטסמות' ב-13 בנובמבר 1833 והגיעה לקייפטאון ב-15 בינואר 1834. הרשל התיישב בווינברג (Wynberg – כיום פרוור דרומי של קייפטאון) בבית אחוזה ישן ושמו פלדהאוזן (Feldhausen), שהיה בצדו הדרום-מזרחי של הר השולחן. בבית זה התקין הרשל טלסקופ פרטי שקוטר המראה שלו 21 רגל (כ-6.4 מטרים).

 

בין השאר צפה בחזרה של שביט היילי לשמי כדור הארץ.

 

בנוסף לעבודתו באסטרונומיה, מסע זה לפינה רחוקה של האימפריה הבריטית אפשר להרשל להימלט מהלחצים שהיו מנת חלקו בלונדון, שם היה אחד מאנשי המדע הבריטיים המבוקשים ביותר. בשהותו בדרום אפריקה עסק במגוון נרחב של מחקרים מדעיים כשהוא משוחרר מתחושת החובה לקהילה המדעית הנרחבת. הייתה זו כנראה, כך נזכר מאוחר יותר, התקופה המאושרת בחייו. תוך כדי סטייה יוצאת דופן מאסטרונומיה, הוא שילב בין כישרונותיו לאלו של אשתו, מרגרט, ובין 1834 ל-1838 הם ייצרו 131 איורים בוטניים באיכות מעולה, המראים את הפלורה של אזור הקייפ. ג'ון הרשל השתמש בקמרה לוסידה (סוג של מכשיר אופטי) על מנת לייצר את קווי הרקע המדויקים של הדוגמיות והשאיר לאשתו להשלים את הפרטים. תיק העבודות שהכינו ג'ון ומרגרט הרשל נועד במקור למטרות אישיות. עם זאת, הביצוע המדויק של האיורים הפך אותם ליקרי ערך יותר מאוספי איורים בני זמננו, למרות שאין באיורים של בני הזוג הרשל חתכים של הפרחים כמקובל. 112 מתוך 132 איורי הפרחים עליהם ידוע נאספו והוצאו לאור בשנת 1996 בספר "הפלורה של הרשל" (בלטינית: "Flora Herscheliana").

 

הרעיונות שהופיעו בספרו של צ'ארלס לייל, "עקרונות הגאולוגיה", בדבר היצירה ההדרגתית של נופים, ריתקו את דמיונו של הרשל. הוא כתב לליל הערות על הנושא כשהוא מדרבן אותו לחפש את חוקי הטבע שבבסיס "תעלומת התעלומות" - כיצד נוצרו בעלי החיים השונים, כשהוא מקדים לדבריו צמד חרוזים

 

”ליוצא למסע חיפוש זה אסור שתחושת פחד או כישלון בו תהיה מושלת לנפש נפחדת או ללב חסר אמונה החיפוש הוא חסר תוחלת”

כשהוא מקבל את נקודת ההשקפה שהתפתחות העולם הייתה הדרגתית, העיר:

 

”זמן! זמן! זמן! – אסור לנו לפקפק במהימנות הכרונולוגיה בכתבי הקודש, אבל אנחנו "חייבים" לפרש אותה בהתאם ל"כל דבר" שיתברר לאחר חקירה הגונה כי הוא "האמת", שכן לא ייתכן שיהיו שתי אמיתות. ובאמת התחום לכך קיים, שכן חיי האבות ניתנים להארכה סבירה ל-5,000 או 50,000 שנים כל אחד ואת ימי הבריאה לאלפי מיליונים שנים.”

 

המסמך שכתב הרשל הופץ בין חוגי המדענים, וצ'ארלס בבג' כלל קטעים מתוכו ב"מסת ברידג'ווטר" התשיעית (הבלתי-רשמית), שהעלתה השערה בדבר כללים שנקבעו על ידי מתכנת אלוהי. ב-3 ביוני 1836, בעת שהספינה "ביגל" עגנה בקייפטאון, ביקרו רוברט פיצרוי, רב החובל של הספינה, וחוקר הטבע הצעיר צ'ארלס דרווין את הרשל. מאוחר יותר הושפע דרווין מכתביו של הרשל בעת שפיתח את תאוריית האבולוציה שלו, שהוצגה לבסוף ב"מוצא המינים". בשורות הפותחות עבודה זו כתב דרווין כי כוונתו היא "לשפוך מעט אור על מוצא המינים; - תעלומת התעלומות, כפי שקרא לכך אחד מהפילוסופים הגדולים ביותר שלנו", כשהוא מתייחס להרשל.

 

החל ב-25 באוגוסט 1835, בזמן שהרשל שהה בדרום אפריקה, החלה להתפרסם בעיתון ניו יורק סאן סדרה של שישה מאמרים שהיו חתומים לכאורה בשמו וטענו למציאת חיים על הירח, וכללו תיאור של מגוון חיות פנטסטיות. את המאמרים שגרמו להתרגשות רבה כתב ריצ'רד אדמס לוק שהחליט להשתמש בשמו של ג'ון הרשל משום שהיה אז האסטרונום הידוע ביותר. אירוע זה זכה לכינוי מתיחת הירח הגדולה, אם כי ריצ'רד אדמס לוק טען אחר כך שכוונתו הייתה בעצם סאטירית ולא התכוון שמאמריו יילקחו ברצינות. בתחילה היה הרשל משועשע וציין שתגליותיו האמיתיות לעולם לא יכלו להיות כה מדהימות. השעשוע פינה את מקומו מאוחר יותר לכעס, כאשר נאלץ להתמודד עם שאלות מאנשים שלקחו ברצינות את המתיחה.

 

ג'ון הרשל - ביוגרפיה - החזרה לאנגליה

 

הרשל חזר לאנגליה ב-1838 וקיבל תואר ברונט (baronet, תואר אצולה אנגלי העובר בירושה ומוענק על ידי המלך. מעמדו מתחת לברון ומעל אביר) מהמלכה ויקטוריה, שנה אחרי הכתרתה.

 

ב-1847 פרסם הרשל את הספר "תוצאות התצפיות האסטרונומיות שנעשו בכף התקווה הטובה". בספר זה הוא הציע שמות לכל שבעת ירחי שבתאי שהיו מוכרים, שמות בהם נעשה שימוש גם כיום: מימס, אנסלדוס, טתיס, דיוני, ריאה, טיטאן ויאפטוס. באותה שנה העניקה החברה המלכותית להרשל בפעם השנייה את הפרס החשוב ביותר שלה, מדליית קופלי, בגין עבודה זו.

 

כמה שנים אחר כך, ב-1852, הציע הרשל שמות לארבעת ירחי אורנוס שהיו ידועים אז, שמות בהם נעשה שימוש גם היום: אריאל, אומבריאל, טיטניה, ואוברון.

 

ג'ון הרשל מת בשנת 1871, בהיותו בן 79, בקולינגווד (Collingwood), שבסמוך לביתו בכפר הוקהרסט (Hawkhurst) שבמחוז קנט. נערכה לו הלוויה ממלכתית והוא נקבר במנזר וסטמינסטר.

 

ב-1879, שמונה שנים לאחר מותו, התפרסמה רשימה של למעלה מ-10,000 כוכבים כפולים שנתגלתה בעיזבונו.

ג'ון הרשל - תרומותיו בתחומים אחרים - תרומותיו לצילום

הרשל תרם כמה חידושים חשובים לטכנולוגיית הצילום. הוא לא התעניין ביישומים המסחריים של הצילום, ולא ראה בו מדיום ליצירת דימויים (הוא העדיף לרשום בעצמו את תצפיותיו), אלא התעניין באפשרויות שמספק הצילום לחקר תכונות האור והשפעתו על חומרים, וכן לחקר סודות היקום הבלתי נראים לעין.

 

הרשל היה מיודד עם אחד מאבות הצילום, ויליאם הנרי פוקס טלבוט, וסייע לו בפיתוח ושכלול ההמצאה. טלבוט, שזנח לזמן מה את ניסוייו עם חומרים רגישים לאור משנת 1835, מיהר לכתוב לידידו הרשל על גילוייו לאחר שנודע לו על הכרזתו של פרנסואה אראגו ב-7 בינואר 1839, כי הומצא תהליך צילום בצרפת (הדאגרוטיפ). בעת שהמתין לביקורו של טלבוט הצליח הרשל, שהיה חולה באותו הזמן, להמציא לבדו בתוך ימים ספורים שיטות צילום עצמאיות. ב-1 בפברואר הציג הרשל את תוצאותיו לטלבוט. שיטתו הראשונה דמתה ברובה לזו של טלבוט, אך התייחדה בשיפור משמעותי שנבע מהשימוש בנתרן תיוסולפט כקובע (Fixer, מנקה את חלקיקי הכסף הרגישים לאור אשר לא פותחו). הרשל גילה עוד ב-1819 שנתרן תיוסולפט הוא ממס של הליד הכסף, וב-1839 הוא הבין שניתן בעזרתו לשטוף את גבישי הליד הכסף שטרם נחשפו לאור ולקבע את התמונה. ללא הקובע המשיך הליד הכסף שלא נחשף להשחיר, וגרם להיעלמות התמונה לאחר זמן מה. לעומת זאת, שיטתו של טלבוט הצליחה רק לייצב את התמונה בעזרת שטיפת מי-מלח, שהחלישו, אך לא ניטרלו, את פעולתו של הליד הכסף. בנוסף, ב-19 באפריל 1839 המציא הרשל שיטת קיבוע בעזרת מים טהורים בלבד.

 

הרשל ערך מאות ניסויי צילום עם חומרים מגוונים והקדים את זמנו בגילוייו. ב-9 בספטמבר 1839 הצליח ליצור נגטיב על גבי זכוכית - כמה עשורים לפני ששיטה זו הפכה לטכניקת הצילום העיקרית (שיטת הקולודיון). לנגטיב זכוכית היה פוטנציאל לייצר הדפסים עשירים בפרטים, בניגוד לנגטיב הנייר בעל הסיבים, אך הרשל התעניין בזכוכית משום שהייתה נייטרלית מבחינה כימית יחסית לנייר, ואפשרה לו לבודד את פעולתם של חומרים פוטוכימיים (חומרים הרגישים לאור) מהבסיס שעליו הם מונחים. ב-1842 המציא הרשל שיטה להכנת נייר צילום, שהפכה למפורסמת ולנפוצה ביותר שלו, הציאנוטייפ. בשיטה זו מכוסה הנייר בתערובת של שני חומרים (אמוניום ברזל-ציטרתי ואשלגן פריציאני, חומרים נפוצים וזולים יחסית לתרכובות הצילום הסטנדרטי) שלאחר חשיפה לאור על-סגול מקבלים גוון כחול אופייני. נייר צילום זה היה פופולרי בקרב מהנדסים שהשתמשו בו לצילום שרטוטים ומכאן מקור המונח האנגלי blueprint.

 

הרשל ערך ניסויים בשחזור צבע כשהוא שם לב לעובדה שקרני אור מחלקים שונים של הספקטרום נוטים להקנות את צבעם באופנים שונים לנייר הצילום. הוא תכנן בשנת 1842 מכשיר מחקר בעזרת לוח צילום, שנקרא "אקטינוסקופ" (Actinoscope); במכשיר, אור השמש, שנועד להיות מוקרן דרך מנסרה, יאיר בצבעים טבעיים נייר שהוטבל בחומרים רגישים לאור. כך התכוון הרשל לחקור את השפעתו של כל צבע בנפרד. לולא התרשל האופטיקאי שבנה את המכשיר, וגרם לעיכוב שלא איפשר להרשל לפנות זמן עבור עריכת הניסויים בו, ישנו סיכוי סביר שהיה ממציא שיטה ראשונית לצילום בצבע.

 

תרומותיו של הרשל לצילום היו רבות, ולא רק בתחומי הכימיה והמדע; מונחים רבים בצילום חבים לו את המצאתם: הוא זה שטבע את המונח האנגלי לצילום (photography), שעבר מאוחר יותר לשפות אירופאיות אחרות, לאחר שחשש שהשם שבחר טלבוט, "ציורים פוטוגניים" (photogenic drawing) הוא מוגבל מדי; הרשל גם המציא את המונחים "נגטיב" (השם הלועזי המקובל לתשליל) ו"פוזיטיב", אותם לקח כאנלוגיה מתחום החשמל, וכן את המונח האנגלי ל"צילום-חטף" (snap-shot). בנוסף, החל הרשל לסכם באופן סיסטמי את הידע אודות הצילום בתקופתו.

ג'ון הרשל - תרומותיו בתחומים אחרים - תחומים נוספים

הרשל הצטיין גם בתחומים נוספים כדוגמת פיזיקה, כימיה וקריסטלוגרפיה. כך למשל ב-1823 העלה הרשל את ההשערה שניתן לזהות יסודות כימיים על פי ספקטרום הקרינה שלהם, השערה שהוכחה כעבור 40 שנים. הרשל סלל את הדרך לגילוי תופעת הקרינה הפלואורסצנטית על ידי סר ג'ורג' סטוקס באמצעות הוספת הקרינה העל-סגולה לספקטרום. הרשל כתב מאמרים וספרים רבים, את הערכים על "מטאורולוגיה", "גאוגרפיה פיזית" ו"טלסקופ" במהדורה השמינית של אנציקלופדיה בריטניקה ואת הערך "אור" באנציקלופדיה מטרופוליטנה.

 

הרשל הצטיין גם בכתיבה. ב-1830 הוציא לאור ספר על הפילוסופיה של המדע ובערוב ימיו תרגם לאנגלית יצירות של פרידריך שילר ואת האיליאדה של הומרוס.

ג'ון הרשל - הנצחה

על שמו של ג'ון הרשל קרויים אי הרשל (באוקיינוס הקרח הצפוני, צפונית לפרובינציה יוקון שבקנדה), הר הרשל שברכס הרי האדמירליות (באנטארקטיקה) ומכתש J. Herschel על הירח, כמו גם בית הספר לבנות על שם הרשל בקייפטאון, דרום אפריקה המנציח את שהותו בעיר. כמו כן היה קרוי על שמו המינרל הרשליט (באנגלית Herschelite) - סוג של חבזיט, שם שהאגודה הבינלאומית למינרלוגיה החליטה לפסול, והמינרל קרוי כיום חבזיט-Na.

ג'ון הרשל - ספריו

על אברציה של עדשות מרוכבות (On the Aberration of Compound Lenses and Object-Glasses‏), 1821.
על מחקר הפילוסופיה של הטבע (On the Study of Natural Philosphy‏), 1830.

יסודות אסטרונומיה (Outlines of Astronomy‏), 1849. הספר הבסיסי החשוב ביותר באסטרונומיה שנים רבות אחרי שיצא לאור.

מדריך של המחקר המדעי (Manual of Scientific Inquiry‏), 1849. הרשל שימש כעורך.

קטלוג כללי של ערפיליות וצבירי כוכבים (General Catalogue of Nebulae and Clusters‏), 1864. רשימה זו מכילה בעיקר תגליות של אביו, אבל גם שלו.

הרצאות מוכרות על נושאים מדעיים (Lectures on Scientific‏), 1867. אוסף מאמרים בנושא מדע שפרסם לאחר שחזר מדרום אפריקה.

קטלוג כללי של 10,300 כוכבים כפולים ומרובים (General Catalogue of 10,300 Multiple and Double Stars‏), 1879. הקטלוג יצא לאור לאחר מותו.

פרד הויל

סר פרד הויל (באנגלית: Fred Hoyle;‏ 24 ביוני 1915 - 20 באוגוסט 2001) היה אסטרונום בריטי שפיתח את מודל המצב היציב של היקום ולזכותו תרומות חשובות אחרות באסטרונומיה ובקוסמולוגיה. הויל היה מגדולי המתנגדים לתאוריית המפץ הגדול.

פרד הויל - ביוגרפיה

הויל נולד בעיירה קטנה במערב יורקשייר. אביו היה סוחר בדים ואמו מוזיקאית. הוא החל לגלות עניין באסטרונומיה עוד בצעירותו. כנער הוא גילה עניין מועט בלימודים הפורמליים וכתוצאה מכך סבל מחיכוכים רבים עם מוריו ואף החליף מספר בתי ספר. לבסוף הוא השתקע בתיכון עיוני בעיירה הסמוכה בינגלי, בסיומו זכה ב-1933 במלגה ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה ב"עמנואל קולג'" שבאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, התקבל הויל כדוקטורנט בקיימברידג', ובשנת 1939 החל לעבוד כחוקר וכמרצה באוניברסיטה.

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לשירות צבאי בצוות המכ"ם של הצי המלכותי הבריטי, ולאחר מכן קודם והמשיך לעסוק בחקר המכ"ם בתור ראש קבוצת מחקר. במסגרת תפקיד זה נפגש הויל לראשונה עם תומאס גולד והרמן בונדי, שעתידים להיות עמיתי המחקר העיקריים שלו.

 

עם תום המלחמה החלו הויל, גולד ובונדי לפתח תאוריה חדשה אודות היקום, וב-1946 הגיעו לפריצת הדרך בתחום ופרסמו את מודל המצב היציב, המהווה מודל מתחרה למפץ הגדול. הויל היה זה שטבע את המונח "המפץ הגדול", ככינוי גנאי לרעיון שלפיו היקום החל בפיצוץ אדיר ממדים. באופן אירוני, השם התקבל במהירות ונכנס לשימוש על ידי תומכי התאוריה ומתנגדיה כאחד. לפי מודל המצב היציב של הויל ועמיתיו, היקום קיים מאז ומתמיד. כדי להתמודד עם התצפיות (של אדווין האבל ואחרים) שהראו כי הגלקסיות מתרחקות זו מזו, טען הויל שבין הגלקסיות נוצר כל העת חומר יש מאין, וכך מבנה היקום נשאר אחיד. המודל של הויל התחרה באופן צמוד עם מודל המפץ הגדול, אך לבסוף נדחק הצידה עם ריבוי הגילויים והתצפיות שתאמו את תאוריית המפץ הגדול ולא נמצא להם הסבר משכנע במודל של הויל.

הישג מדעי אחר שלו היה פיתוח תאוריות חשובות בתחום הנוקליאוסינתזה כוכבית (תהליכי היווצרות היסודות הכימיים בכוכבים). אולם, הישגיו אלו, שנועדו לחזק את תאוריית המצב היציב, תרמו לא פחות למודל המתחרה של המפץ הגדול, שלימים התקבע כמודל העיקרי בקהילה המדעית. על ההישג זכה שותפו ויליאם אלפרד פוֹלֶר בפרס נובל לפיזיקה ב-1983 (יחד עם סוברהמניאן צ'נדראסקאר), ורבים תמהו מדוע פסחו מעניקי הפרס על הויל.

 

הויל תמך ברעיון התכנון התבוני. הוא טען כי הסיכוי ליצירה של חיים ללא מתכנן, שקולה לסופת טורנדו שפוגעת במחסן גרוטאות, ויוצרת מטוס בואינג 747.

 

הויל הקים בקיימברידג' את המכון לאסטרונומיה תאורטית, ועמד בראשו שנים רבות. הוא קיבל תואר אבירות ב-1972 על הישגיו המדעיים באסטרונומיה ובקוסמולוגיה. הוא חיבר גם מספר ספרי מדע בדיוני, שמהם תורגם לעברית ספרו "הענן השחור" (הוצאת הוצאת זמורה ביתן, 1983).

 

על שמו נקראו האסטרואיד "8077 Hoyle", וכן זן של בקטריה שהתגלה על ידי הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO),‏ "Janibacter Hoylei".