בתחילתו היה האינטרנט פרויקט של משרד ההגנה האמריקאי. אולם, בעקבות לחץ בינלאומי בתחילת שנות ה־90 נאלצה ארצות הברית להודיע על ויתור על שליטתה באינטרנט. למרות זאת נסוגה ארצות הברית מהכרזה זאת ביולי 2005 תוך הודעה שנסיגה זו קשורה למלחמה בטרור הבינלאומי (טענה שנדחתה על ידי מרבית הממשלות ועל ידי ארגונים בעולם האינטרנט). נסיגה זו הביאה ליוזמה להפקיע את האינטרנט מרשותה של ארצות הברית על ידי הקמת שרתי שורש נוספים (כיום 13 מ־15 שרתי העל באינטרנט נמצאים בארצות הברית).
כיום האינטרנט מנוהל בעיקר על ידי שורה של גופים בינלאומיים שמורכבים מנציגים מכל העולם בהם אנשי אקדמיה, ממשל, מסחר ואזרחים פרטיים. הבולטים שבהם הם ICANN, שאחראי על הקצאת השמות והכתובות, איגוד האינטרנט העולמי, שמרכז את התיאום הבינלאומי ו־IETF, שהוא הגוף הטכני שקובע את התקנים באינטרנט. בין גופים אלו יש מערכת כפיפויות מורכבת.
במרץ 2004 הועלתה יוזמה להפקיע את השליטה מגופים אלו בשל חוסר יעילות שגילו, במיוחד ICANN, ולהעביר את השליטה לאו"ם.
במשך שנים הרשת נוהלה באופן נייטרלי - הגוף המנהל רק מסדיר את הנושאים הטכניים ואילו כל אחד יכול להתחבר לרשת ולפרסם בה תכנים כפי העולה על רוחו. למרות זאת, יכולה כל מדינה לנטר ולהגביל את תעבורת האינטרנט בשטחה כפי רצונה. כמו כן, כל מדינה יכולה להחיל את חוקיה על גופים ובודדים הפועלים באינטרנט מתוך שטחה. יש מדינות כגון סין, סוריה ואיראן המנצלות יכולות אלו כדי להגביל את הגישה של אזרחיהם לרשת. למרות זאת, הן אינן יכולות להגביל שרתים או משתמשים במדינות אחרות.
מבנה זה מאפשר גם ניצול לרעה כדוגמת השימוש שעושים שולחי דואר הזבל באינטרנט. בשנים האחרונות התפתח ויכוח על אופיה הנייטרלי של הרשת, כאשר החברות המספקות את התשתית תובעות לעצמן זכויות יתר, ומעוניינות לגבות כסף מהאתרים הרווחיים, וזאת בטענה שהן מסבסדות את רווחיהן של חברות אלה.
בישראל מוסדרת הפעילות באינטרנט על ידי איגוד האינטרנט הישראלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה