זרמים - מאחר שהאוקיינוס הינו מאגר מים אדיר, שתחום פיזית בין מספר יבשות וימות, הוא נתון להשפעותיהם של זרמים חמים יותר המגיעים מאוקיינוסים שכנים ומפעילות וולקנית בקרקעיתו. עובדה זו משפיעה במידה רבה על גבולותיה המשתנים של אנטארקטיקה, כמעט כפליים, בין עונת הקיץ לחורף (Atlantic Convergence).
מליחות מי הים - מעבר פאזה מנוזל למוצק (או נקודת הקיפאון), יורדת משמעותית כתלות בשבר המסי של המלח במים. נוכחות המלח יוצרת קשרים יוניים איתנים המקשים על היפרדות האטומים בעת חימומם, וגורמת לעלייה בצמיגות הנוזל ובחסינותו לקיפאון. בנוסף, היווצרות של מדפי הקרח באוקיינוס הקרח הצפוני ובאנטארקטיקה, משנה את מאזן המלח בחלקים שאינם קופאים, בהותירם מלוחים יותר וצמיגיים יותר.
קרינה ובידוד - מים צמיגיים הינם דחוסים יותר ולפיכך כבדים יותר. בשל כך הם שוקעים לקרקעית ובמקומם עולים מים חמים יותר שנכלאים בשכבה בין מעטה הקרח העליון למעטה הצמיגי התחתון, שנדחס אף יותר בשל עומקו ובשל "עמוד" המים שמעליו. אזור הכליאה משמש כרצועת בידוד שמשמרת את הטמפרטורה בצורה מיטבית, ומאפשרת לקרינת השמש לחמם את חלקה העליון ולמנוע מהקרח להוסיף להתעבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה