אוקיינוס הקרח הצפוני

אוקיינוס הקרח הצפוני, הנקרא גם האוקיינוס הארקטי, נמצא בחצי הכדור הצפוני, הוא הקטן והרדוד ביותר בין האוקיינוסים. שטח האוקיינוס הוא כ-14.09 מיליון קמ"ר.

 

האוקיינוס ממוקם כולו סביב ובאזור הקוטב הצפוני. האוקיינוס תחום על ידי היבשות צפון אמריקה, אירופה, אסיה, האי גרינלנד ואיים נוספים. לאוקיינוס מחוברים מספר ימים: ים קארה, ים מזרח-סיביר, הים הנורווגי, ים ברנץ ועוד.

 

רכס הרים תת-ימי, הנקרא רכס לומונוסוב, מחלק את האוקיינוס לשני חלקים:

 

אוקיינוס הקרח האירואסיאתי (הנמצא בצד המזרחי של הרכס) ואוקיינוס הקרח הצפון אמריקאי (הנמצא בצד המערבי של הרכס). שני החלקים נקראים גם נאנסן והיפרבוריאן בהתאמה.

 

לאוקיינוס זורמים מים רבים בעיקר מן האוקיינוס האטלנטי דרך זרם הים הנורווגי, הנכנס לאוקיינוס הקרח וזורם לאורך החוף האירואסיאתי. מים זורמים לתוך האוקיינוס גם מן האוקיינוס השקט דרך מצר ברינג. זרם המים היוצא מן האוקיינוס זורם בעיקר לזרם הים המזרחי של גרינלנד. טמפרטורת המים ומליחותם משתנה במשך השנה בהתאם לקיפאון והפשרת הקרח. במשך רוב השנה שטח האוקיינוס מכוסה קרח, מה שמגביל את פעילות בעלי החיים באוקיינוס לאזורים המופשרים והדרומיים יותר. אזור הקוטב והאוקיינוס מהווים את המקור העיקרי לאוויר הקר, הגורם כאשר נפגש בקווי הרוחב האמצעיים (20-70 מעלות צפון) עם אוויר חם מהאזור המשווני, לפעילות מזג אוויר ענפה, הכוללת משקעים קפואים (שלג) ונוזליים (גשם). באוקיינוס אין נמלים רבים ותנועת המסחר בו נמוכה, אך דרכו עוברת הדרך הימית הקצרה ביותר בין צפון אמריקה לרוסיה. הנמלים העיקריים של אוקיינוס הקרח הצפוני ממוקמים בערים מורמנסק וארכנגלסק שברוסיה. פעם בשנה נערך בגרינלנד כנס האוקיינוס הארקטי בו מתקבלות החלטות בנוגע לאוקיינוס.

האוקיינוס הדרומי

האוקיינוס הדרומי הוא כינוי שהוצע בשנת 2000 על ידי ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי למים המקיפים את יבשת אנטארקטיקה. שטחו 20.327 מיליון קמ"ר. מכיוון שהצעה טרם התקבלה באופן מלא, במפות עולם רבות האוקיינוס הדרומי אינו מסומן כלל ומוצג כחלק מאוקיינוסים אחרים - השקט, ההודי והאטלנטי.

האוקיינוס הדרומי - ההצעה

 

המהדורה השנייה של ספר גבולות האוקיינוסים והימים שם הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי (Limits of Oceans and Seas) משנת 1937 הציעה להגדיר את המים סביב אנטארקטיה בתור אוקיינוס נפרד. ההצעה הזאת הורדה מהמהדורה השלישית של הספר שיצאה בשנת 1953, בשל הקושי להגדיר את הגבול הצפוני של האוקיינוס הזה. הניסיון להגדיר באמצעות הבדלים באקלים בין האזורים השונים בעייתי מכיוון שאזורי האקלים זזים בעונות השונות.

 

ההצעה הועלתה שוב בשנת 1999 בסקר בקרב שישים ושמונה המדינות החברות בארגון. עשרים ושמונה נענו להצעה. כל המדינות שענו מלבד ארגנטינה תמכו בהצעה העקרונית. השם "האוקיינוס הדרומי" קיבל שמונה עשר קולות; ההצעה האחרת לשם הייתה "האוקיינוס האנטארקטי". ארבע עשרה מדינות הציעו להגדיר את קו הרוחב ה-60 בתור הגבול הצפוני של האוקיינוס ואילו המדינות האחרות הציעו הגדרות אחרות - בקווי רוחב אחרים או לפי מאפיינים גאוגרפיים.ההצעה עשויה להיכלל במהדורה עתידית של ספר גבולות האוקיינוסים והימים, אך עד אז היא איננה מאושררת.

 

מפות שיוצאות לאור באוסטרליה מציגות את האזור הימי דרומית לאוסטרליה וניו זילנד בתור האוקיינוס הדרומי. במפות שיוצאות לאור במדינות רבות אחרות האוקיינוס הזה אינו מסומן כלל.

האוקיינוס הדרומי - גאוגרפיה

אם הגבול של האוקיינוס הדרומי מוגדר בתור המים בין קו הרוחב הדרומי 60 לבין חופי אנטארקטיקה, אזי שטחו הכולל הוא 20,327,000 קמ"ר והוא מקיף 17,968 ק"מ של חופי אנטארקטיקה וזורם בו זרם מקיף הקוטב האנטארקטי.

האוקיינוס הדרומי - אקלים

טמפרטורת המים נעה בין 2- ל-10 מעלות צלזיוס. הפרשי הטמפרטורות בין מדפי הקרח המקיפים את אנטארקטיקה לבין המים החמים יותר מחוללים סופות ציקלוניות לאורך החופים. בחורף חלקים גדולים מהאוקיינוס קופאים.

האוקיינוס הדרומי - קרקעית האוקיינוס

עומקו של האוקיינוס בין 4,000 ל-5,000 מטרים. מדף היבשת האנטארקטי הינו צר ביותר ועמוק - ומגיע ל-400 - 800 מטרים.

 

הזרם המקיף את אנטארקטיקה זורם ממערב למזרח. זרם זה מעביר 130 מיליון מטרים מעוקבים של מים מדי שנייה.

 

שיא העומק הוא בבקע סנדוויץ' הדרומי - שעומקו בקצהו הדרומי - 7,235 מטרים מתחת לפני הים.

האוקיינוס ההודי

האוקיינוס ההודי הוא האוקיינוס השלישי בגודלו על פני כדור הארץ, שטחו 73.556 מיליון קילומטר רבוע, כ-14.4% משטח כדור הארץ.

 

האוקיינוס תחום מצפון על ידי יבשת אסיה (תת היבשת הודו וחצי האי ערב), במערב על ידי יבשת אפריקה, במזרח על ידי חצי האי המלאי, איי סונדה ויבשת אוסטרליה, ובדרום הוא גובל באוקיינוס הדרומי. הגבול בין האוקיינוס ההודי לבין האוקיינוס האטלנטי נמצא בקו אורך 20 מזרח, מדרום ליבשת אפריקה. הגבול עם האוקיינוס השקט נמצא בקו רוחב 147 מזרח, מדרום ליבשת אוסטרליה. הנקודה הצפונית ביותר באוקיינוס נמצאת בערך בקו רוחב 30 צפון, במפרץ הפרסי. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס הוא כ-10,000 קילומטרים. נפחו של האוקיינוס, כולל המפרץ הפרסי והים האדום מוערך ב-292,131,000 קילומטר מעוקב.

איים קטנים מפוזרים לרוחבו של האוקיינוס. בין מדינות האיים באוקיינוס: מדגסקר, האי הרביעי בגודלו בעולם; איי קומורו; איי סיישל; האיים המלדיביים; מאוריציוס, וסרי לנקה. אינדונזיה גובלת באוקיינוס ההודי. חשיבותו של האוקיינוס כציר בין אסיה ואפריקה הפכה אותו בעבר למוקד סכסוכים. עם זאת, עקב שטחו הנרחב, לא הייתה מדינה ששלטה בו בהצלחה עד לתחילת המאה ה-19, שבה האימפריה הבריטית שלטה על מרבית השטח הסובב את האוקיינוס. עם נפילת האימפריה הבריטית, השליטה עברה להודו ולאוסטרליה.

האוקיינוס ההודי - גאוגרפיה

סגירת הלוחות הטקטוניים של אפריקה, תת-היבשת ההודית ואנטארקטיקה יצרה את האוקיינוס ההודי. ניתן לראות את החיבור בין הלוחות בשלוחת הרמה האוקיאנית, אשר יוצרת מעין צורת Y; כאשר זנב האות Y משתרע דרומה מקצה המדף היבשתי ליד מומבאי שבהודו. האגנים שנוצרים - במזרח במערב ובדרום מחולקים (על ידי רמות) עצמם לאגנים קטנים יותר. המדפים היבשתיים של האוקיינוס ההודי צרים, ורוחבם הוא כ-200 קילומטר בממוצע. יוצא דופן הוא המדף שליד החוף המערבי של אוסטרליה, שבו רוחב המדף הוא 1,000 קילומטר. העומק הממוצע של האוקיינוס הוא 3,890 מטרים.

 

הנקודה העמוקה ביותר בו היא מצולות דיאמנטינה, ליד החופים הדרום-מערביים של אוסטרליה. מצפון לקו הרוחב 50° של חצי הכדור הדרומי, כ-86% מן האגן הראשי מכוסה בסחופת ימית, ומחצית מסחופת זו נוצרת מסוג של פלנקטון בשם גלוביגרינידה. 14% הנותרים מכוסים בסחופת יבשתית. סחופת קרחונים מהווה את מרבית הסחופת במרחבים הדרומיים ביותר.

האוקיינוס ההודי - גאוגרפיה - אקלים

האקלים בשטח האוקיינוס שמצפון לקו המשווה מושפע ממונסונים וסופות טורנדו. רוחות צפון-מזרחיות חזקות נושבות מאוקטובר ועד אפריל; בעוד שממאי ועד אוקטובר נושבות רוחות דרומיות ומערביות. מונסונים בים הערבי גורמים לגשמים בתת-היבשת ההודית. בחצי הכדור הדרומי הרוחות יותר מתונות, אבל סופות קיץ באזור ליד מאוריציוס יכולות להיות חמורות. לעתים מכים ציקלונים את אזור הים הערבי ומפרץ בנגל לאחר שינוי כיוון המונסון. האוקיינוס ההודי הוא האוקיינוס החם ביותר.

האוקיינוס ההודי - גאוגרפיה - תנאי המים

מספר נהרות חשובים נשפכים לאוקיינוס ההודי, ביניהם הזמבזי, השאט אל-ערב, האינדוס, הגנגס, הבראהמאפוטרה, והאיירוואדי. הזרימה מוכתבת במידה רבה על ידי המונסונים. שני זרמים מעגליים גדולים, אחד בחצי הכדור הצפוני הנע בכיוון השעון ואחד דרומית לקו המשווה הנע נגד כיוון השעון, משפיעים על דפוסי הזרימה. בזמן המונסונים החורפיים הכיוון בצפון מתחלף. זרימה ותנועה במעמקי האוקיינוס מושפעת בעיקר מזרימה מכיוון האוקיינוס האטלנטי, הים האדום וזרמים אנטארקטיים. צפונית לקו הרוחב 20° בחצי הכדור הדרומי טמפרטורת המים היא לא פחות מ-22 מעלות (צלזיוס), ומגיעה אף ל-28 מעלות במזרח. דרומית לקו הרוחב 40° מתחת לקו המשווה יורדות הטמפרטורות במהירות. מליחות פני המים נעה בין 32 ל-37 חלקי 1,000, כאשר הרמות הגבוהות ביותר נמדדו בים הערבי ובשטח בין אפריקה הדרומית ודרום-מערב אוסטרליה. מקו הרוחב 65 בחצי הכדור הדרומי ודרומה ניתן למצוא קרחונים במשך כל השנה. בממוצע, לא מגיעים קרחונים צפונית לקו הרוחב 45 דרום.

האוקיינוס ההודי - כלכלה - אתגרים אקולוגיים

האוקיינוס ההודי הוא אחד מהערוצים החשובים לסחר ימי, המחבר את המזרח התיכון, אפריקה ומזרח אסיה עם אירופה ויבשת אמריקה. חלק נכבד מתנועת המסחר היא של נפט ומוצרי דלק, משדות הנפט של המפרץ הפרסי ואינדונזיה. עודפי פחמימן מופקים באזורים שלחופי ערב הסעודית, איראן, הודו ומערב אוסטרליה. כ-40% מייצור הנפט העולמי מגיע מהאוקיינוס ההודי. החול בחופי האוקיינוס עשיר במינרלים והמדינות השוכנות לחוף האוקיינוס מנצלות גם משאבים המצויים בשטח הימי שלהן.

 

כמות הפלנקטון באוקיינוס ההודי מצומצמת יחסית, בשל טמפרטורת המים, למעט בקצוות הצפוניים שלו. אפשרויות הדיג הן מוגבלות, אך בעלות חשיבות למדינות השוכנות לחופיו - לצריכה מקומית ולייצוא. משלחות דיג מרוסיה, יפן, דרום קוריאה וטאיוואן מנצלות את מימי האוקיינוס, בעיקר לצורכי דיג חסילונים ודגי טונה.

האוקיינוס ההודי - כלכלה - אתגרים אקולוגיים

מספר מיני בעלי חיים ימיים מצויים בסכנת הכחדה באוקיינוס ההודי - ביניהם תחש המשכן, כלבי ים, צבי ים ולווייתנאים.

 

בנוסף, זיהום נפט מאיים על הים הערבי, המפרץ הפרסי והים האדום.

האוקיינוס ההודי - היסטוריה ותרבות באוקיינוס ההודי

מימי האוקיינוס ההודי רגועים יותר מאלה של האוקיינוס השקט והאטלנטי. תנועת המונסונים סיפקה לספינות אפשרות לנוע בתחילת העונה, לחכות מספר חודשים ולחזור מזרחה; כך התיישבו האינדונזים במדגסקר.

 

הציוויליזציות הקדומות ביותר, במסופוטמיה (עם התרבות השומרית), מצרים העתיקה, ותת היבשת ההודית (עם תרבות עמק האינדוס) צמחו כולן על נהרות (הפרת והחידקל; הנילוס והאינדוס) ואזורים סביב האוקיינוס ההודי. תרבויות התפתחו גם בפרס (עם תחילת תרבות עילם) ודרום מזרח אסיה (ממלכת פונאן). בתקופת השושלת הראשונה במצרים העתיקה (שנת 3000 לפנה"ס לערך), נשלחו מלחים לחקור את מימי האוקיינוס והגיעו עד ל"ארץ פונט" האגדית (שמשערים כיום כי הייתה מצויה בקרן אפריקה). ספינות ששבו מפונט הביאו איתן זהב ומור. מגעי המסחר המוקדמים ביותר בין מסופוטמיה לבין תרבות עמק האינדוס (ב-2500 לפנה"ס לערך) נערכו לאורך האוקיינוס ההודי. קיימות השערות כי הפיניקים הגיעו לאזור בסוף האלף השלישי לפנה"ס, אך לא הקימו התיישבויות.

 

אודוקסוס מקיזיקוס היה (במאה השנייה לפנה"ס) היווני הראשון שחצה את האוקיינוס ההודי. נטען גם כי יורד ים יווני אחר, היפאלוס, גילה נתיב ישיר מחצי האי ערב להודו, בערך בתקופה זו. במאות הראשונה והשנייה התפתחו יחסי מסחר הדוקים בין מצרים לבין הממלכות הטמיליות של שושלת צ'רה, צ'ולה, וממלכת פאנדיאן. כמו האינדונזים שהתיישבו במדגסקר, גם יורדי הים המערביים השתמשו בתנועות המונסון על מנת לחצות את האוקיינוס. מחבר הפריפלוס לים האריתראי מתאר את המסלול שעברו המלחים, את הנמלים השונים ואת הסחורות לאורך חופי אפריקה והודו בסביבות שנת 70 לספירה.

 

בין 1405 ו-1433 הוביל מגלה הארצות הסיני ג’אנג הה את צי שושלת מינג למספר מסעות ב"אוקיינוס המערבי" (כפי שהסינים קוראים לאוקיינוס ההודי) והגיע לאזורים שלחופי מזרח אפריקה.

 

ב-1497 הקיף ואסקו דה גאמה את כף התקווה הטובה והפך לאירופאי הראשון שהפליג להודו. בשל כוחן העדיף של הספינות האירופאיות המחומשות בתותחים כבדים, הן תפסו במהרה את עמדת השליטה בסחר הימי באוקיינוס.

 

פורטוגל ניסתה לשלוט על הסחר באמצעות הקמת מצודות כוח בנקודות מסחר חשובות, נמלים ומיצרים. פרויקט כזה היה מעבר לכוחה של פורטוגל, ובאמצע המאה ה-17 החליפו אותם מדינות אירופאיות אחרות, בעיקר ההולנדים. חברת הודו המזרחית ההולנדית ניסתה לשלוט על הסחר על מזרח אסיה דרך האוקיינוס ההודי; צרפת והאימפריה הבריטית נכנסו אף הם למאבקי הכוח על השליטה באוקיינוס, ולאחר 1815 תפסה בריטניה את השליטה על האזור.

 

פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הרחיבה את העניין האירופי בסחר באוקיינוס ההודי, אך אף מדינה לא הצליחה להשיג שליטה מלאה בו. מאז מלחמת העולם השנייה ויתרה בריטניה על רוב מושבותיה שמעבר לים, בעיקר באזור האוקיינוס ההודי; והודו, ברית המועצות וארצות הברית הפכו לבעלות העניין העיקריות בשליטה באזור. שתי המעצמות ניסו במהלך המלחמה הקרה להשיג שליטה באמצעות בניית בסיסי צי במדינות זרות. כיום, קיים בסיס אמריקאי-בריטי בדייגו גרסיה, באמצע האוקיינוס.

האוקיינוס האטלנטי - טריטוריות השוכנות לחופי האוקיינוס

האוקיינוס האטלנטי הוא האוקיינוס השני בגודלו והוא מכסה כחמישית משטח כדור הארץ, כ-106.45 מיליון קמ"ר. שמו של האוקיינוס מגיע מן המיתולוגיה היוונית, שם הוא נקרא "ים אטלס".

 

צורתו של האוקיינוס כצורת S הנמתחת על ציר צפוני-דרומי. האוקיינוס מחולק לשני חלקים: צפון האטלנטי ודרום האטלנטי, כאשר הגבול ביניהם עובר בקו רוחב 8 מעלות צפון. גבולות האוקיינוס ממערב - אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית, ואילו ממזרח - אירופה ואפריקה. האוקיינוס מחובר לאוקיינוס השקט מצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, ומדרום במה שנקרא מעבר דרייק, בין דרום אמריקה לבין אנטארקטיקה. בנוסף, תעלת פנמה שבאמריקה המרכזית מהווה מעבר מלאכותי בין שני האוקיינוסים. במזרח, הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי נמצא בקו אורך 20 מעלות מזרח. הגבול בין האוקיינוס האטלנטי לבין אוקיינוס הקרח הצפוני עובר בקו דמיוני הנמתח בין סבאלברד וצפון נורווגיה.

 

האוקיינוס האטלנטי, כאמור, מכסה כ-20% משטחו של כדור הארץ, והוא שני בגודלו לאוקיינוס השקט. בתוספת הימים המחוברים אליו, האוקיינוס מכסה שטח של כ-106,450,000 קמ"ר. ללא הימים המחוברים אליו, שטחו רק כ-82,362,000 קמ"ר. שטח היבשה שמימיו מנוקזים לאוקיינוס האטלנטי ("אגן הניקוז" שלו, במובן מסוים) גדול פי 4 מהשטח המקביל של האוקיינוס ההודי או אף האוקיינוס השקט.

 

עומקו הממוצע של האוקיינוס כולל הימים המחוברים אליו הוא 3,332 מ' ובלעדיהם 3,962 מ'. הנקודה העמוקה ביותר נמצאת ליד פוארטו ריקו ועומקה 8,605 מ'. רוחבו של האוקיינוס האטלנטי נע בין 2,848 ק"מ בנקודה הצרה ביותר לבין 5000 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר.

 

האוקיינוס מחובר לימים ומפרצים רבים, ביניהם: הים הקאריבי, מפרץ מקסיקו, ים לברדור, מפרץ הדסון, הים התיכון, הים השחור, הים הצפוני, הים הבלטי, וים ודל. מאפיין נוסף של האוקיינוס הוא מספר איים מועט יחסית. בין האיים באוקיינוס: סבאלברד, גרינלנד, איסלנד, בריטניה, אירלנד, פרננדו די נורוניה, האיים האזורים, האיים הקנריים ועוד.

האוקיינוס האטלנטי - טריטוריות השוכנות לחופי האוקיינוס

דרום אמריקה:

אורוגוואי
ארגנטינה
ברזיל
איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים
יאנה
גיאנה הצרפתית
ונצואלה
איי פוקלנד
סורינאם
צ'ילה
קולומביה

הקריביים:

אנגווילה
אנטיגואה וברבודה
ארובה
איי בהאמה
בליז
ברבדוס
ברמודה
איי הבתולה הבריטיים
איי הבתולה של ארצות הברית
ג'מייקה
גרנדה
דומיניקה
הרפובליקה הדומיניקנית
האיטי
סנט וינסנט והגרנדינים
איי טורקס וקאיקוס
טרינידד וטובגו
מונטסראט
סן מרטן
סנט לוסיה
סנט מארטן
סנט קיטס ונוויס
פוארטו ריקו
קובה
קוראסאו
איי קיימן

מרכז וצפון אמריקה:

ארצות הברית
גואטמלה
גרינלנד
הונדורס
מקסיקו
ניקרגואה
סן פייר ומיקלון
פנמה
קוסטה ריקה
קנדה

אירופה:

איי פארו
איסלנד
אירלנד
בלגיה
בריטניה
גרמניה
ג'רזי
גרנזי
דנמרק
האי מאן
הולנד
נורווגיה
ספרד
פורטוגל
צרפת
שוודיה

אפריקה:

אנגולה
אסנשן
בנין
גאנה
גבון
גינאה
גינאה ביסאו
גינאה המשוונית
גמביה
דרום אפריקה
חוף השנהב
טוגו
טריסטן דה קונה
כף ורדה
ליבריה
מאוריטניה
מרוקו
נמיביה
ניגריה
סאו טומה ופרינסיפה
סהרה המערבית
סיירה לאון
סנגל
סנט הלנה
האיים הקנריים
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה של קונגו
קמרון

האוקיינוס השקט

האוקיינוס השקט הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ והוא מכסה כשליש משטחו (32.4%), 165.2 מיליון קמ"ר. שטח זה גדול משטח כל היבשות שעל פני כדור הארץ, ששטחן ביחד כ-149 מיליון קמ"ר. בנוסף, הוא מכיל 46% מכמות המים החופשיים שעל פני כדור הארץ. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני. דרום האוקיינוס השקט גובל באנטארקטיקה; קיימת גם הצעה להגדיר את הימים לחופי אנטארקטיקה בתור האוקיינוס הדרומי, ואם ההצעה תתקבל, זה יהיה הגבול הדרומי של האוקיינוס השקט, אולם אין לכך עדיין הסכמה.

 

האוקיינוס משתרע לאורך 15,500 ק"מ מים ברינג באזור הארקטי שבצפון עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד לחופה של קולומביה קרוב לקו הרוחב 5º צפון. מקובל להציב את גבולו המערבי של האוקיינוס במצר מלאקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר בקרום כדור הארץ - שקע מאריאנה, שעומקו 11,022 מטר מתחת לפני הים.

 

25,000 איים מצויים באוקיינוס השקט, יותר מאשר בכל שאר האוקיינוסים גם יחד, ורובם מצויים דרומית לקו המשווה (ראו רשימת איים באוקיינוס השקט).

 

לאורך שולי האוקיינוס השקט קיימים מספר ימים שוליים, שהגדולים שבהם הם ים סלבס, ים האלמוגים, ים מזרח סין, הים היפני, ים סולו, ים טסמן, ים ברינג, ים אוחוצק והים הצהוב.

 

מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן, אשר הגיע לאוקיינוס ב-28 בנובמבר 1520, הוא שכינה אוקיינוס זה "Oceano Pacífico" כלומר שקט, מכיוון שבמרבית נתיב השיט, ממצר מגלן ועד לפיליפינים, היה האוקיינוס שקט. יחד עם זאת, אוקיינוס זה אינו תמיד שקט. סופות טייפון והוריקן רבות הולמות באיים שמצויים בו. בארצות שבשולי האוקיינוס ישנם הרי געש רבים, ולעתים קרובות פוקדות אותן רעידות אדמה. במקרים של צונמי, נחשול מים המתרומם לגובה רב כתוצאה מרעידות אדמה מתחת לפני הים, נגרמים נזקים כבדים ולעתים אף הרס ערים שלמות לאורך החופים.

האוקיינוס השקט - גאולוגיה

אגן האוקיינוס השקט הוא בן 200 מיליון שנה. "קו אנדזיט" מפריד בין הסלע הגעשי הבסיסי של האגן שבמרכז האוקיינוס, ובין האזורים היבשתיים השקועים למחצה (אנדזיט הוא סוג של סלע ממוצא געשי). קו אנדזיט עוקב אחר הקצה המערבי של האיים שמול קליפורניה ועובר דרומית לאיים האלאוטיים, לאורך הקצה המזרחי של חצי האי קמצ'טקה, האיים הקוריליים, יפן, איי מריאנה, איי שלמה וניו זילנד. הוא נמשך צפון-מזרחה לאורך אמריקה הדרומית עד לאיים שמול קליפורניה. לעומת זאת, מהווים אינדונזיה, הפיליפינים, יפן, גיניאה החדשה וניו זילנד שלוחה של הגושים היבשתיים של אוסטרליה ואסיה, ואינם כלולים ב"קו אנדזיט".

 

בתוך הלולאה הסגורה של "קו אנדזיט" מצויים השקעים העמוקים ביותר שבאוקיינוס, כמו גם הרי געש תת-ימיים ואיים ממוצא געשי המאפיינים את האגן המרכזי של האוקיינוס השקט. כאן זורמת לבה לאיטה מתוך סדקים, ויוצרת הרים געשיים בצורת כיפה ענקית, שפסגותיהם, שעברו בליה, יוצרות שרשרות וקבוצות של איים. הפעילות הגעשית מחוץ ל"קו אנדזיט" אינטנסיבית ביותר. שולי האוקיינוס מהווים טבעת של הרי געש מהפעילים בעולם, ולפיכך מכונה אזור זה "טבעת האש".

האוקיינוס השקט - קרקעית האוקיינוס

באגן המרכזי של האוקיינוס השקט הקרקעית אחידה יחסית, בעומק ממוצע של 4,270 מ'. יוצאי דופן הם הרים תת-ימיים תלולים שפסגותיהם שטוחות.

 

האזור המערבי של קרקעית האוקיינוס בנוי משרשרות הרים ומשקעים עמוקים. שרשרות ההרים מתנשאות מעל לפני הים כקבוצות איים, כדוגמת איי שלמה וניו זילנד. רובם של השקעים העמוקים משתרעים בסמוך לשוליים החיצוניים של מדף היבשת המערבי של האוקיינוס, כדוגמת שקע מריאנה (11,022 מטר), שקע הפיליפינים (10,539 מטר) ושקע טונגה (10,822 מטר).

 

לאורך השוליים המזרחיים של האגן הפסיפי מתרוממת שרשרת ההרים הפסיפית המזרחית, חלק מהרכס הכלל עולמי של מרכז האוקיינוס. רוחבה כ-3,000 ק"מ והיא מתנשאת לגובה של 3 ק"מ מקרקעית האוקיינוס.

 

רוב סלעי המשקע שבקרקעית האוקיינוס נוצרים במים עצמם, בין השאר משלדים של בעלי חיים ימיים. סלעי המשקע שמקורם ביבשה מוגבלים לרצועות צרות קרוב ליבשה, משום שרק נהרות מעטים יחסית נשפכים לאוקיינוס השקט ומביאים איתם סחף בכמות מעטה יחסית לגודלו העצום של האוקיינוס.

האוקיינוס השקט - מאפייני המים

טמפרטורת המים באוקיינוס השקט משתנה מנקודת הקיפאון סמוך לקטבים ועד 29º סמוך לקו המשווה. המליחות גם היא משתנה בהתאם לקווי הרוחב. מי האוקיינוס סמוך לקו המשווה פחות מלוחים מאלו המצויים בקווי הרוחב האמצעיים, בשל כמות המשקעים המרובה כל השנה באזור קו המשווה. גם ליד לקטבים המליחות נמוכה יותר משום שבאזורים אלו קיימת התאיידות מעטה של מי הים.

 

כיוון מחזור הזרימה של מי האוקיינוס השקט הוא בדרך כלל עם כיוון השעון בחצי הכדור הצפוני, ונגד כיוון השעון בחצי הכדור הדרומי.

 

"הזרם המשווני הצפוני", הנוצר כתוצאה מרוחות הסחר, זורם בכיוון מערב בקו הרוחב 15º צפון, פונה צפונה סמוך לפיליפינים והופך ל"זרם קורושיו" (או "זרם יפן") החמים. הזרם פונה מזרחה בקו הרוחב 45º צפון. צפונה משם מתפצל זרם קורושיו. חלק מהזרם ממשיך צפונה כ"זרם האלואטי", ושאר המים פונים דרומה להצטרף ל"זרם המשווני הצפוני". "הזרם האלואטי" מתפצל בהגיעו ליבשת אמריקה הצפונית. חלקו הצפוני מייצר את הבסיס לזרם כנגד כיוון השעון בים ברינג. חלקו הדרומי הופך ל"זרם קליפורניה" האיטי וזורם לכיוון דרום.

 

"הזרם המשווני הדרומי", זורם מערבה בקרבת קו המשווה, ופונה דרומה, מזרחית לגיניאה החדשה. הזרם פונה מזרחה בערך בקו הרוחב 50º דרום ומצטרף למחזור הזרימה בכיוון מערב של דרום האוקיינוס השקט, הכולל את הזרם המקיף את אנטארקטיקה. בהגיעו לחופי צ'ילה, מתפצל הזרם המשווני הדרומי. זרוע אחת מקיפה את כף הורן והזרוע השנייה פונה צפונה ויוצרת את זרם הומבולדט (או "זרם פרו").

האוקיינוס השקט - אקלים

פנים אזורי היבשת הגדולים של אוסטרליה, גיניאה החדשה וניו זילנד הם היחידים שאינם חשופים להשפעה האקלימית של האוקיינוס השקט. בשטח האוקיינוס השקט קיימים חמישה אזורי אקלים שונים. רוחות מערביות של קווי הרוחב האמצעיים; רוחות הסחר; אזור המונסון; אזור הטייפון; ואזור השקט המשווני.

 

זרמי אוויר מערביים של קווי הרוחב האמצעיים מתרחשים הן בחצי הכדור הצפוני והן בחצי הכדור הדרומי ומביאים שינויים עונתיים משמעותיים בטמפרטורה. קרוב לקו המשווה, היכן שנמצאים רוב האיים, רוחות הסחר הקבועות מאפשרות טמפרטורה קבועה כל השנה של 21º-27º.

 

אזור המונסון משתרע בחלק המערבי של האוקיינוס השקט בין יפן לאוסטרליה. המאפיינים של אזור אקלים זה הן רוחות הנושבות בחורף מפנים אזורי היבשת לאוקיינוס ובכיוון ההפוך בקיץ. עקב כך, מתרחשים שינויים עונתיים בולטים ברמת העננות ובכמות הגשם. סופות טייפון גורמות לעתים לנזקים נרחבים במערב ובדרום מערב האוקיינוס השקט. התדירות הגדולה ביותר של טייפונים קיימת בתוך משולש שקדקודיו: דרום יפן, מרכז הפיליפינים ומזרח מיקרונזיה. שני אזורי השקט המשווני ממוקמים, האחד מול החוף המערבי של מרכז אמריקה והשני סביב קו המשווה של מערב האוקיינוס. שניהם מאופיינים בלחות גבוהה, עננות ניכרת, רוחות קלות מכיוונים משתנים ועונות שקט ארוכות.

האוקיינוס השקט - אזורים יבשתיים

האזור היבשתי הגדול ביותר הוא יבשת אוסטרליה. כ-3,200 קילומטר דרומית מזרחית לאוסטרליה מצויה קבוצת האיים הגדולה של ניו זילנד. כמעט כל האיים הקטנים יותר של האוקיינוס השקט מצויים בין קווי הרוחב 30º צפון ו-30º דרום, החל בדרום-מזרח אסיה וכלה באי הפסחא. יתרת אגן האוקיינוס השקט נטולה כמעט לחלוטין אזורים יבשתיים. המשולש הגדול של פולינזיה המחבר את הוואי, אי הפסחא וניו זילנד כולל את שרשרות וקבוצות האיים איי קוק, איי מרקיז, סמואה, איי החברה, טוקאלו, טונגה, טובאלו, ואליס ופוטונה ואיי טואמוטו-גמבייה.

 

דרומית לקו המשווה ומערבית לקו התאריך הבינלאומי מצויים איי מלנזיה שהגדול שבהם גיניאה החדשה. קבוצות איים חשובות אחרות במלנזיה כוללת את ארכיפלג ביסמרק, פיג'י, קלדוניה החדשה, איי שלמה וונואטו.

 

איים באוקיינוס השקט הם מארבעה סוגים: איים יבשתיים, איים גבוהים, שוניות אלמוגים ומשטחי אלמוגים מורמים. איים יבשתיים מצויים מחוץ לקו אנדזיט וכוללים את גיניאה החדשה, איי ניו זילנד והפיליפינים. האיים הללו הם חלק מהיבשת הקרובה. איים גבוהים מקורם געשי, וברבים קיימים עדיין הרי געש פעילים. ביניהם הוואי, בוגינוויל ואיי שלמה. הסוג השלישי והרביעי של האיים הם תוצאה של בניית האי מאלמוגים. שוניות אלמוגים הם מבנים נמוכים על גבי בזלת שנוצרה מזרימת לבה מתחת לפני הים. אחת המרשימות שבהם מצויה לאורך החוף הצפון מזרחי של אוסטרליה: שונית המחסום הגדולה. חלק משוניות האלמוגים הם בתצורה האופיינית המכונה אטול. כל אי דומה לסוללה אלמוגית נמוכה בעלת צורה של טבעת מקוטעת, שרוחבה לעתים כמה עשרות מטרים ולפעמים כמה קילומטרים. לפרקים מתרחבת הסוללה ותופחת לאי בתוך הטבעת. בתוך הסוללה נמצאת הלגונה, בריכה פנימית של מי ים שעומקה כ-70-50 מטר בממוצע. לעתים קיימים איים נוספים בתוך הלגונה. איי טואמוטו שב"פולינזיה הצרפתית" מהווים את הריכוז הגדול ביותר של איים מסוג זה. סוג נוסף של שונית אלמוגים נוצר כאשר משטחי אלמוגים מורמים, לדוגמה, האי מקטה בקבוצת איי טואמוטו.

האוקיינוס השקט - היסטוריה וכלכלה

גלי הגירה אנושית חשובים אירעו באוקיינוס השקט בתקופות קדומות, הבולט שבהם הגירת הפולינזים מטהיטי להוואי וניו זילנד. האירופאים הראשונים שראו את האוקיינוס השקט היו הספרדי וסקו נונייז דה בלבואה ב-1513 ואחר כך על ידי פרדיננד מגלן שחצה את האוקיינוס השקט בעת שהקיף לראשונה את כדור הארץ (1519-1522). ההשפעה הספרדית הייתה בולטת ביתרת המאה ה-16, כשספינות הפליגו מספרד לפיליפינים, גיניאה החדשה ואיי שלמה. במחצית המאה ה-16 השתלטו הספרדים על הפיליפינים (שנתכנו כך על שם פיליפ השני מלך ספרד). במהלך המאה ה-17 היו אלה ההולנדים ששלטו במסחר ובתגליות. אבל ינזון טסמן גילה את טסמניה ואת ניו זילנד.

 

המאה ה-18 סימנה פרץ של מחקר על ידי הרוסים באלסקה והאיים האלאוטיים, הצרפתים בפולינזיה, והבריטים בשלושת המסעות של ג'יימס קוק לדרום האוקיינוס השקט ולאוסטרליה, הוואי ולאזור הצפון מערבי של צפון אמריקה.

 

התפשטות האימפריאליזם במהלך המאה ה-19 הביאה להשתלטות על רוב האיים שבאוקיינוס השקט על ידי המעצמות האירופיות (בעיקר צרפת ובריטניה). תרומות משמעותיות לידע האוקיינוגרפי התקבלו כתוצאה ממסעות המחקר של "אה"מ ביגל" שעל סיפונה צ'ארלס דרווין בשנת 1830, האונייה הבריטית צ'לנג'ר בשנות ה-1870, והאוניות "טסקרורה" האמריקנית ו"גזל" הגרמנית. ב-1898 איבדה ספרד את הפיליפינים לארצות הברית בעת מלחמת ארצות הברית-ספרד. לתקופה קצרה במהלך מלחמת העולם השנייה השתלטה יפן על רוב האיים.

 

שבע עשרה מדינות עצמאיות קיימות באוקיינוס השקט: אוסטרליה, פיג'י, יפן, קיריבאטי, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, ניו זילנד, פלאו, פפואה גינאה החדשה, הפיליפינים, סמואה, איי שלמה, טאיוואן, טונגה, טובאלו וונואטו.

 

אחת עשרה מתוכן קיבלו עצמאות מאז 1960. באיי מאריאנה הצפוניים קיימים שלטון עצמי כשיחסי החוץ מנוהלים על ידי ארצות הברית. איי קוק ונאו מנוהלים בצורה דומה על ידי ניו זילנד. איים אחרים הם בשלטון צרפתי (פולינזיה הצרפתית), בריטי, יפני, אוסטרלי ואמריקני. אחת ממדינות ארצות הברית שוכנת באוקיינוס השקט (הוואי).

 

ניצול אוצרות הטבע של האוקיינוס השקט ניתקל בקשיים עקב עומק האוקיינוס. נפט וגז טבעי מופקים במים הרדודים יחסית שמול חופי אוסטרליה וניו זילנד. פנינים נשלות לאורך החופים של אוסטרליה, יפן, גיניאה החדשה, ניקארגואה, פנמה והפיליפינים אף על פי שהכמות בירידה מתמדת. הנכס הגדול של האוקיינוס הוא הדגה. מי החופים של היבשות והאיים עשירים במליחים, סלמון, סרדינים, דגי חרב וטונה.

ב-1986 הכריזו קבוצות מדינות שבאזור האוקיינוס השקט הדרומי על האזור כאזור חופשי מאנרגיה גרעינית, כדי לעצור את הניסיונות שעשתה צרפת בפיצוץ פצצות אטום ולמנוע השלכת פסולת גרעינית לים.

אוקיינוס

אוקיינוס הוא מקווה מים מלוחים גדול מאוד המפריד בין יבשות. האוקיינוסים מהווים חלק גדול מההידרוספירה של כוכב לכת, ומתוך פני השטח של כדור הארץ, 70.8% הם אוקיינוסים - 361,126,444 קמ"ר. בכדור הארץ מוגדרים, לפי הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי, ארבעה אוקיינוסים: האוקיינוס השקט, האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס ההודי ואוקיינוס הקרח הצפוני. הארגון דן גם בהגדרת אוקיינוס נוסף, האוקיינוס הדרומי, אולם ההצעה טרם אושרה. האוקיינוסים מורכבים בחלקם מגופי מים קטנים יותר, למשל ימים ומפרצים, אשר נחשבים לגופי מים שוליים.

אוקיינוס - היווצרות האוקיינוסים וגבולותיהם

לא ידוע כיצד נוצרו לראשונה גופי המים הגדולים על פני כדור הארץ, אולם ישנן מספר תאוריות באשר למקור המים על פניו. התקררותו של כדור הארץ בהאדן שחררה רכיבים גזיים נדיפים שהוחזקו באטמוספירת כדור הארץ בלחץ שהספיק לייצוב המים בצורה נוזלית. לחלופין, כוכבי שביט, גופים טרנס-נפטוניים ומטאוריטים עשירים במים התנגשו בכדור הארץ והביאו מים כדי למלא את האוקיינוסים שבכדור הארץ. תאוריות נוספות כוללות דליפת מים מתוך סלעים הידראטיים וקרינה ששברה קשרים כימיים על פני שטח כדור הארץ ויצרה כך מים.

 

למעשה, האוקיינוסים הם החלקים של קרום כדור הארץ המכוסים מים, וצורתם של אלה התעצבה לפי תזוזת טקטוניקת הלוחות ונדידת היבשות. מכאן שהאוקיינוסים שינו ומשנים את צורתם בצורה מתמדת. אחד האוקיינוסים העתיקים המשוערים הוא פנתלסה שהקיף את יבשת העל פנגיאה. ים טתיס אף הוא היה אוקיינוס עתיק בעידן המזוזואיקון.

 

כיום ישנן מספר שיטות חלוקה לאוקיינוסים, מאחר שכולם מחוברים יחד לגוף מים אחד גדול, אולם החלוקה התקפה היא זו של הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי, שלפיה האוקיינוסים מחולקים לחמישה. האוקיינוס הגדול ביותר הוא האוקיינוס השקט המפריד בין אסיה ואוקיאניה לאמריקה. השני בגודלו הוא האוקיינוס האטלנטי המפריד בין אירופה ואפריקה לאמריקה. יש המחלקים שני אוקיינוסים אלה לצפוני ולדרומי ביחס לקו המשווה. האוקיינוס השלישי הוא האוקיינוס ההודי, דרומית לאסיה ובין אפריקה לאוקיאניה. אוקיינוס הקרח הצפוני סובב את הקוטב הצפוני. האוקיינוס הדרומי, לפי ההצעות השונות, מקיף את יבשת אנטארקטיקה, מצפון לו האוקיינוס השקט, האטלנטי, ההודי, אולם אין הסכמה כללית על גבולותיו.

 

תרשים המתאר את חלוקת האוקיינוסים בכדור הארץ, בהנחה שהאוקיינוס הדרומי נמצא דרומית לקו הרוחב ה־60.

 

 

 

אוקיינוס - מקור השם

במיתולוגיה היוונית אוקיינוס הוא אל הנהר הגדול המקיף את כדור הארץ ומעניק חיים לכל דבר הקשור במים. אוקיינוס היה בנם הבכור של אורנוס וגאיה, ומשום כך הוא נקרא גם בכור הטיטנים. מאחותו נולדו לו כ-3,000 בנים – אלי הנהרות – וכ-3,000 בנות – הנימפות האוקיינידות. אף שפוסידון נטל את תפקיד אל הים, אוקיינוס המשיך למשול על הנהר הגדול. אוקיינוס לא עמד לצד אֶחיו, שיצאו למלחמה כנגד זאוס לאחר שתפס את שלטונו של קרונוס, ולפיכך לא גורש עמם לטרטרוס. מאחר שאוקיינוס הוא אל הנהר המקיף את כל הארץ, מתייחס המונח אוקיינוס גם לכלל גופי המים המקיפים את יבשות כדור הארץ.

אוקיינוס - נתונים

שם מלא	שם מלא באנגלית	מיקום	אחוז     שטח מתוך כדור הארץ	שטח (קמ"ר)	נפח (קמ"ק) - הערכה	עומק מרבי (מטרים)	עומק ממוצע (מטרים)	מליחות
האוקיינוס השקט	Pacific Ocean	מאוקיינוס הקרח הצפוני בצפון ועד האוקיינוס הדרומי בדרום, מוקף מאסיה ואוסטרליה במערב, ומאמריקה במזרח	32.4% מתוך כדור הארץ	165,200,000	622,000,000	11,022 ("תהום צ'לנג'ר" שבשקע מריאנה)	4,270	3.5%
האוקיינוס האטלנטי	Atlantic Ocean	אירופה ואפריקה ממזרח, ואמריקה ממערב. הוא מחובר לאוקיינוס ​​הארקטי בצפון, לאוקיינוס ​​השקט בדרום מערב, לאוקיינוס ​​ההודי בדרום מזרח, ולאנטארקטיקה או לאוקיינוס ​​הדרומי בדרום	20.9% מתוך כדור הארץ	106,450,000	354,700,000	8,380	3,339	3.3-3.7%
האוקיינוס ההודי	Indian Ocean	מתוחם מצפון על ידי תת-היבשת ההודית וחצי האי ערב (או, באופן כללי יותר, על ידי דרום ומערב אסיה), ממערב על ידי מזרח אפריקה. ממזרח - סין, איי סונדה באוסטרליה, ומדרום - אנטארקטיקה או האוקיינוס הדרומי.	14.4% מתוך כדור הארץ	73,556,000	292,131,000	8,047	3,890	3.7%-3.2%
האוקיינוס הדרומי	Southern Ocean	לפי ההצעות השונות הוא מקיף את יבשת אנטארקטיקה, מצפון לו האוקיינוס השקט, האטלנטי, ההודי, אולם אין הסכמה כללית על גבולותיו	4% מתוך כדור הארץ	20,327,000		7,235	4,500
אוקיינוס הקרח הצפוני	Arctic Ocean	בין היבשות צפון אמריקה, אירופה, אסיה, האי גרינלנד ואיים נוספים	2.8% מתוך כדור הארץ	14,056,000		5,450	1,038

אוקיינוס - אזורים

אוקיינוגרפים מחלקים את האוקיינוס לאזורים כתלות במרחק מן היבשת ובעומק, כאשר לכל אזור מאפיינים פיזיקליים וביולוגיים שונים. האזור הקרוב ביותר ליבשת הוא האזור החופי, נקודת המעבר בין היבשת לאוקיינוס הכוללת את תחומי הגאות והשפל. אזור הים הפתוח, האזור הפלָגי, נחלק לאזור נריטי, שהוא האזור שמעל המדף היבשתי, ולאזור אוקייני. מבחינת שכבות עומק, השכבה העליונה באזור הפלגי היא השכבה המוארת, המגיעה לעומק של 200 מ'. שכבה זו היא השכבה בעלת המגוון הביולוגי הרחב ביותר מבין שכבות העומק באוקיינוס, בשל האפשרות לקיים בה פוטוסינתזה. בשכבות עמוקות יותר היצורים ניזונים מחומר אורגני השוקע מן השכבה המוארת או שהם מוצאים לעצמם מקור אנרגיה חלופי. מתחת לשכבה המוארת מופיעה השכבה המזופלגית, המובחנת מהשכבה שמתחתיה על ידי תרמוקלינה של 12 מעלות צלזיוס, שבאזורים הטרופיים ממוקמת בעומקים של 700–1,000 מ'. השכבה הבאה בעומק היא השכבה הבתיפלגית שבה הטמפרטורה נעה בין 4 ל-10 מעלות צלזיוס. שכבה זו מגיעה לעומק של 2,000–4,000 מ'. מעל המישור המצולי שוכנת השכבה האביסלפלגית שמגיעה לעומק של 6,000 מ', ובשקעים האוקיניים מופיעה שכבה נוספת, העמוקה ביותר מבין שכבות האוקיינוס, והיא השכבה ההדלפלגית. בנוסף לשכבות עומק אלה, שכבת האוקיינוס הממוקמת ממש מעל קרקעית הים נקראת אזור בֶּנְתִי, והיצורים החיים בה נקראים בשם כולל – בנתוס.

אוקיינוס - אקלים

הסערות הגדולות ביותר מתרחשות באוקיינוס בדרך כלל, ונראים בו תנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר. באזורים המשווניים מתרחשות סופות טרופיות - הוריקן וטייפון, שהן סופות חמות, בעוד שבאזורים הצפוניים מתרחשות סופות קרות, כמו השקע האטלנטי. זרמי ים משפיעים רבות על האקלים בכדור הארץ.

אוקיינוס - טמפרטורה

טמפרטורת האוקיינוסים קובעת את האקלים ותבניות הרוח באזורים הסמוכים להם, היא נחשבת ליציבה ביחס לתופעות טבע ואקלים ולכן מהווה מדד לאקלים כדור הארץ. יציבות זו מסבירה מדוע אוקיינוסים אינם קופאים, גם באזורים בהם הטמפרטורה נמוכה דיו כדי לגרום למי ים לקפוא. מאז 1880 טמפרטורת פני האוקיינוסים הממוצעת נמדדת באופן קבוע על ידי מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA). ממוצע טמפרטורת פני האוקיינוסים של המאה ה-20 עומד על 16.4 מעלות צלזיוס אך בעקבות ההתחממות הגלובלית הממוצע עולה באופן מתמיד. לעומתה, טמפרטורת מי האוקיינוסים נמוכה ויציבה יותר מזו של פני האוקיינוסים, כאשר הממוצע עומד על 3.9 מעלות צלזיוס. עם זאת, אפשר שגם בתחום זה ניתן לראות את השפעותיה של ההתחממות הגלובלית. כך למשל, טמפרטורת מי האוקיינוסים שנמדדה ביוני 2009 למשל הייתה גבוהה ב-1.06 מעלות צלזיוס מעל הממוצע של המאה ה-20 - הסטייה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם.

אוקיינוס - טמפרטורה - גורמים משפיעים

 

זרמים - מאחר שהאוקיינוס הינו מאגר מים אדיר, שתחום פיזית בין מספר יבשות וימות, הוא נתון להשפעותיהם של זרמים חמים יותר המגיעים מאוקיינוסים שכנים ומפעילות וולקנית בקרקעיתו. עובדה זו משפיעה במידה רבה על גבולותיה המשתנים של אנטארקטיקה, כמעט כפליים, בין עונת הקיץ לחורף (Atlantic Convergence).

מליחות מי הים - מעבר פאזה מנוזל למוצק (או נקודת הקיפאון), יורדת משמעותית כתלות בשבר המסי של המלח במים. נוכחות המלח יוצרת קשרים יוניים איתנים המקשים על היפרדות האטומים בעת חימומם, וגורמת לעלייה בצמיגות הנוזל ובחסינותו לקיפאון. בנוסף, היווצרות של מדפי הקרח באוקיינוס הקרח הצפוני ובאנטארקטיקה, משנה את מאזן המלח בחלקים שאינם קופאים, בהותירם מלוחים יותר וצמיגיים יותר.

קרינה ובידוד - מים צמיגיים הינם דחוסים יותר ולפיכך כבדים יותר. בשל כך הם שוקעים לקרקעית ובמקומם עולים מים חמים יותר שנכלאים בשכבה בין מעטה הקרח העליון למעטה הצמיגי התחתון, שנדחס אף יותר בשל עומקו ובשל "עמוד" המים שמעליו. אזור הכליאה משמש כרצועת בידוד שמשמרת את הטמפרטורה בצורה מיטבית, ומאפשרת לקרינת השמש לחמם את חלקה העליון ולמנוע מהקרח להוסיף להתעבות.

מה מיוחד כל כך במשולש ברמודה?

שלום חגית, מדובר בטעות נפוצה. לא כל מי שעובר במשולש ברמודה נעלם, ומקום זה אינו מסוכן יותר ממקומות אחרים בעולם. למרות הפופולריות הרבה של המקום - אין באזור משולש ברמודה יותר מקרי טביעה. למעשה התעבורה באזור המשולש רבה מאוד, ומדובר באחד מנתיבי השיט העמוסים ביותר בעולם. מקרי הטביעה המתועדים בו לא היו רבים יותר מאשר באזורים אחרים, הזוכים לתעבורה ימית גבוהה.

 

ובכל זאת קיימת תופעה מיוחדת באזור משולש ברמודה: אזור זה זכה לפרסום בעקבות מקרים מוזרים מאוד של ספינות גדולות ואף מטוסים שנעלמו לפתע מבלי להשאיר אחריהם כל זכר או קריאות מצוקה. במקרה מפורסם שנקרא "טיסה 19", נעלמו מספר טייסים מתלמדים יחד עם מפקדם באזור משולש ברמודה, וגם מטוס החילוץ שחיפש אחריהם נעלם כמותם - מבלי שהותירו אחריהם אף שריד. היו ספנים וטייסים שטענו כי המצפנים שלהם השתוללו והשמים בערו באזור ברמודה.

במילים אחרות, למרות שאין במשולש ברמודה יותר מקרי טביעה מאשר במקומות אחרים בעולם, בכל זאת המקרים שקרו בו - מסתוריים בהרבה ממקומות אחרים, ולכן זכו לפרסום רב. אחת התיאוריות שהועלו, היא מגנטיות חזקה באזור המשולש, אשר מסוגלת לשבש קשר אלחוט ואולי אף לבלוע לעיתים ספינות או מטוסים בים.

 

בכתבה אחת שראיתי נאמר, כי משולש ברמודה קיבל מוניטין רע עוד במהלך המסע שערך כריסטופר קולומבוס, שבו התגלתה אמריקה. ביומנו נרשם כי ב-8 באוקטובר 1492 נתקל ב"משהו מוזר המתרחש באזור הימי".

 

האם יש לתופעה איזכור במקורותינו? ובכן, ניתן למצוא לתופעה שכזו איזכור בגמרא, בפירושו של רש"י על מסכת ברכות (דף ח, עמוד א): "כפיטורי בפי ושט - ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל, ומחברין לוחי הספינה על ידי חבלים וקלים שתוחבין בנקביו, ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמידת הנקב". רש"י מתאר מקומות באוקיינוס שהיו ידועים לספנים בימי קדם, שהיו בולעים מתכות ומסוכנים לספנים.

משולש ברמודה

משולש ברמודה הוא אזור שנראה בצורת משולש על המפה ונמצא באוקיינוס האטלנטי בין 3 נקודות – בפורטו-ריקו, איי ברמודה, וקו החוף המזרחי של פלורידה. באזור זה ספינות ומטוסים רבים שעברו בו נעלמו ללא עקבות. בחלק מהמקרים דווקא נמצאו ההריסות אך אנשי הצוות נעלמו וכבר עשורים שלמים שסוגיה זו מסקרנת אנשים רבים ברחבי העולם.

 

עד היום, כבר כמה מאות כלי תעופה וים נעלמו משם והמספר ממשיך לעלות, כל זאת כשכביכול לא נמצאו טעויות אדם או ציוד ואפילו לא אסונות טבע. אותם כלים נעלמו כשהם היו בסדר גמור ולכן צפו להם בעולם תאוריות רבות בנוגע למה שבאמת קורה במקום הזה. סיפורים ומיתוסים רבים ניסו לתרץ את המקרים האלו וספרים נכתבו עליו אך מה באמת התשובה הנכונה?

משולש ברמודה - טיסה 19

המקרה שהצית את כל הסיפור פחות או יותר הוא טיסה 19. חמישה מטוסים מפציצים אמריקאים ועליהם 27 אנשי צוות שיצאו לאימונים ומעולם לא חזרו למרות מזג האוויר הנוח ולמרות שלא היה הסבר לכך שהם נעלמו. מטוס שנשלח לשם על מנת לבדוק את המצב נעלם גם הוא. מה שבפועל קרה הוא שחמשת המטוסים הוטסו על ידי טייסים מתלמדים למעט המפקדים ובשלב מסוים של הטיסה בגלל טעות בחישוב של המפקד אזל הדלק וכולם נאלצו לצנוח לים עם אפס תקווה לשרוד. המטוס שנשלח לחלץ אותם היה מטוס שנקרא בעיני רבים 'פצצה מעופפת' בגלל התקלות הרבות שהיו בו וכך גם טענו מלחים שראו אותו מתפוצץ בשמיים.

משולש ברמודה - מרי סלסט

למרות שהמיתוס קיבל את הפרסום שלו רק בשנת 1952, הוא לא התחיל שם. כריסטופר קולומבוס תיאר ביומן שלו אירוע בו המצפן בספינה השתגע והוא אף חזה בלהבת אש ענקית בשמיים (סוברים כי מדובר היה במטאור), אך סיפור עוד יותר מעניין ארע בשנת 1872 בה הפליגה האוניה מרי סלסט מחופי ניו יורק ולעולם לא הגיעה ליעדה. חודש לאחר מכן נמצאה הספינה על ידי ספינה אחרת שהבחינה שמדובר במרי סלסט אך אף אחד לא נהג בה.

 

כשהמלחים עלו על הספינה הם גם הרגישו שמשהו פה מאוד מוזר, נדמה היה שהאנשים שהיו במרי סלסט עזבו בחיפזון מכיוון שאפילו אוכל היה מוגש על השולחן ולא הייתה שום סיבה לנטוש אותה, מה גם שספינת ההצלה הייתה חסרה אך כל המטען היה עדיין על הספינה (מה שגם הפריך את הטענה שמדובר בשוד של פיראטים). אם קראתם את כל הפסקה הזאת ואתם מתים לתשובה מה קרה שם בדיוק, אנחנו מצטערים לאכזב אתכם אך עד היום לא יודעים מה קרה שם והסוד שמור עם אותם אנשי צוות שנעלמו.

משולש ברמודה - אז מה קרה במשולש ברמודה?

השערות לגבי משולש ברמודה הגיעו מפה ועד להודעה חדשה ואפילו כביכול מחקרים שנערכו הוכיחו שיש שם כל מיני דברים שגורמים לכך וביניהם:

•גז מתאן שנמצא בתחת לקרקעית הים וכתוצאה מכך מקטין את צפיפות המים ושואב לתוכו את הספינות. בנוסף, גם מטוסים יכולים להתלקח כתוצאה מהגז ואפילו להתפוצץ בספונטניות.

•ים סרגסו. אזור מוזר באמצע הים שנדמה כאילו הוא יבשה אך הוא כולו ממים. זרמי המים מקיפים אותו מכל הכיוונים וספינות שיכולות לעלות עליו כביכול נתקעות לנצח.

•ערפל אלקטרוני שיכול להופיע משום מקום ו"בולע" את הספינה או המטוס. כתוצאה מכך הספינות גם מאבדות את הקשר ללא סיבה ונעלמות ללא עקבות.

 

אם אתם רוצים להתפרע יותר במחשבות אז אפשר לקחת בחשבון את האופציות הבאות:

•חייזרים שנמצאים בכדור הארץ מעלימים את הספינות והמטוסים אל תוך החללית שלהם.

•מפלצת ענקית שטורפת את כל העובר במקום.

•הים עצמו בולע את הספינות והמטוסים כי הוא כועס כשעוברים באזורו.

משולש ברמודה - לסיכום

ובכן, לאחר שקראתם את כל ה"תאוריות" המיוחדות שאנשים היו רוצים להאמין שהן נכונות ויש פה משהו 'לא טבעי' אנחנו יכולים להגיד לכם שהדעה הרווחת היום היא שאין שום דבר מיוחד במשולש ברמודה. משולש ברמודה הוא שטח יחסית גדול שבו יש כמות גדולה מאוד של תחבורה ימית ואווירית ועל כן כמות התאונות במקום לא חריגה. בנוסף, חלק מהעלמויות המיוחסות לו בכלל לא היו באזור המשולש, גם במקרים שבהם 'לא נותר זכר' דווקא נמצאו שרידים ומחקרים שנערכו במקום וטענו שאין שום דבר מיוחד במקום זכו להתעלמות מוחלטת מהסיבה הפשוטה – אנשים רוצים להאמין בסיפורי אגדות.

משולש ברמודה

במשולש הימי בין פלורידה לקובה היסטוריה מצמררת של היעלמויות בלתי מוסברות של מטוסים ואוניות. כעת המדענים טוענים כי בידם הסבר, ומקורו בכלל במכתשים בנורווגיה. הקונספירציות (והתשובה)?

 

אנחנו זוכרים שעל ״משולש ברמודה״ שמענו לראשונה מפרק בסדרה המצוירות ״סקובי-דו״, זיכרון ילדות מעורפל של מטוס, חייזרים וכלב מדבר. מאז היעד המסתורי הזה לא מפסיק לרתק אותנו. באופן רשמי, לפחות במפות, הוא בכלל לא קיים. כן, השם ״משולש ברמודה״ הוא השם שניתן בתרבות הפופולרית לאותו אזור ימי באוקיינוס האטלנטי שקודקודיו הם מיאמי, פלורידה, סאן חואן בפורטו ריקו והאי ברמודה. הקונספט של המשולש המסתורי החל בשנות ה-50 של המאה שעברה כשהחלו להתפרסם כתבות על טייסת 19 - חמישה מטוסים של חיל הים האמריקאי, מאויישים ב-14 אנשי צוות - שנעלמו מעל המשולש בטיסת אימון בדצמבר 1945. הכתבות רמזו כי אובדן הטייסת, שסיבת התרסקותה מעולם לא התגלתה, נבע מאיזשהו גורם מסתורי ומיסטי האופף את המשולש.

 

 

 

מאז התקבע המשולש, שאכן תקריות היעלמות רבות התרחשו בו, כמין אזור בו התפר בין הגשמי לעל-טבעי מתערער. ובכן, לא עוד. כנראה. לאחרונה הכריזו מדענים כי מצאו הסבר לוגי ומדעי לאותן ״היעלמויות״. אך לפני כן, מאחר שאנחנו מדור קונספירציות, נספר לכם על כל התיאוריות הנפלאות על ״משולש ברמודה״.

 

נתחיל מהתקריות הבולטות: בשנת 1881 צוות הספינה הבריטית, ה״אלן אוסטין״, פגש בספינת רפאים נטושה בלב ים. הם העבירו אל הספינה צוות שיפליג איתם יחד אל ניו יורק. לפי הסיפורים, כשהגיע למשולש הספינה הנטושה נעלמה, והופיעה בשנית - מינוס הצוות שנעלם לחלוטין. לאחר מכן היא נעלמה לחלוטין עם צוות נוסף שהועלה עליה. בדיקה ברישומים מראה כי אכן הייתה קיימת ספינה בשם ״אלן אוסטין״, אך לא נכתב בשום מקום על אבידות משמעותיות של אנשי צוות על סיפונה.

 

ב-4 במרץ 1918 אבדה ספינת הקרב USS Cyclop אחרי שהרימה עוגן מאיי ברבדוס. הספינה נעלמה כש-309 אנשי צוות על סיפונה, והיא הפכה לאבידה הגדולה ביותר של חיל הים האמריקאי שלא כתוצאה מקרב. ב-5 בדצמבר 1945 אבדה, כאמור, טייסת 19 בטיסת אימונים, וב-28 בדצמבר 1948, מטוס משא מספר NC16002 נעלם לחלוטין ושרידיו ועקבותיהם של 32 נוסעיו לא נמצאו מעולם.

 

 

 

ב-26 בספטמבר 1955 נעלם צוות שלם של יאכטת התענוגות ״קונמרה 5״, למרות שהיאכטה, שנמצאה נטושה, שרדה בים שלוש סופות הוריקן עד שנמצאה. ב-28 באוגוסט 1963 התנגשו צמד מטוסי קרב של חיל האוויר וצללו אל האוקיינוס. הקונספירטורים טוענים כי המטוסים אכן התנגשו והתרסקו, אך ששבריהם התגלו על פני שתי נקודות שונות, המפרידים ביניהן 260 קילומטרים של מים.

 

כדי לחזק את המסתורין, קיימים דיווחים על מצפנים שמשתגעים ולא מסמנים את הצפון באזור המשולש, שינויי מזג אוויר ביזאריים, בלתי צפויים ואלימים. מה גורם לכל אלו? ההסברים נשמעים כמו הסדרה ״אבודים״.

משולש ברמודה - מערבולות זמן

תיאוריות הקונספירציה בטוחות כי המשולש רצוף בקרעי זמן-חלל אליהם נכנסו הספינות והמטוסים הנעלמים. הם פשוט נכנסו אליהם במקרה ומצאו את עצמם בזמן אחר, בעבר או בעתיד. אלו שנעלמו לעד נמצאים, לפי התיאוריה, בזמן אחר. ישנם אלו שנכנסו אל המערבולת והצליחו לצאת ממנה: כשהיה בן 31, נסע הטייס המנוסה ברוס גרנון, יחד עם שני חבריו, לטיסה בשמי האוקיינוס במטוסו הפרטי. הוא מספר שלפתע הם נכנסו למעין ערפל אלקטרומגנטי, סוג של מערבולת בצורת גליל. לטענתו, כשהצליח לצאת מהערפל שכמעט סיחרר והפיל את המטוס, גילה שטס מרחק של 150 קילומטרים בפחות מ-10 דקות. בנוסף גילה כי המערבולת הביאה אותו קדימה בזמן בחצי שעה. יש שטוענים כי אמריקה התגלתה על ידי קולומבוס מאותה סיבה בדיוק.

משולש ברמודה - אטלנטיס העיר האבודה

אפלטון כתב על הציווילזציה האבודה של אטלנטיס שהגיעה לשיא שגשוגה בסביבות שנת 9600 לפנה״ס. הוא טען כי זאת הייתה החברה כה מתקדמת, עד כי הידע המודרני לא יכול להכיל ולתפוס את המדע, הטכנולוגיה והאמנות שהיו ברשותם. ובכל זאת, אירוע הרסני אחד מחק ביממה אחת את העיר.

 

ישנם המאמינים כי מיקומה של העיר היה במרכזו של המשולש, וכי שרידי הטכנולוגיה או הקרינה שנותרה מהאסון, הם אלו האחראים להיעלמויות ולאנומליות המתרחשות במשולש. ב-2 בספטמבר 1968, גילו צוללנים שורה של אבנים הפרוסות על פני 0.8 ק״מ בקרקעית האוקיינוס, וניתן להם השם ״חומת בימיני״. אף אחד לא יודע מי בנה אותה ואיך הגיעה לקרקעית האוקיינוס, ומה גילה האמיתי. עומק קרקעית האוקיינוס באזור המשולש לא מאפשר חקירה באמצעים טכנולוגיים שיש לנו אחר הריסות נוספות. רבים רואים לכך את ההוכחה לקיומה של אטלנטיס במשולש.

משולש ברמודה - שדות גרביטציה אנומליים

זאת פחות תיאורית קונספירציה, אלא יותר תיאוריה מדעית. ״מסקונים״ הם אזורים בעלי צפיפות גבוהה של שדות כבידה. אלו מקומות בהם יש אנומליה בגרביטציה, אך אף אחד לא יודע עדיין למה הם מופיעים. ישנה אפשרות כי קרקעית משולש ברמודה מכילה ריכוז גבוה של מסקונים שכאלה, יכול להיות שאפילו הם חזקים מספיק כדי למשוך ולהטביע ספינות שלמות, או ליצור גלים ענקיים שמעלימים ספינות ברגע.

 

וישנה את האפשרות של חייזרים, כמובן.

 

ועכשיו להסבר המדעי שפורסם השבוע, ופותח בזכות מכתשים שנמצאים בכלל בנורווגיה. מדענים גילו בים ברנץ מצפון לנורווגיה מכתשים ענקיים בקרקעית הים. הם מאמינים כי אותם מכתשים נוצרו בעקבות הצטברות של גז מתאן שהתפרץ לבסוף ויצר מכתשים ברוחב 800 מטרים ובעומק 50 מטרים. השערות המדענים של האוניברסיטה הארקטית של נורווגיה, היא שאותו תהליך בדיוק קורה במשולש ברמודה. הם מאמינים כי השתחררות הגז בפיצוץ מהווה סיכון לכלי שיט השטים מעל ים ברנץ, וכך גם במשולש.

התאוריה על גז המתאן בברמודה הייתה קיימת כבר זמן מה, אבל עכשיו שישנה הוכחה שהתאוריה אכן נכונה, והשתחררות גז מתאן יכולה להיות כה אלימה שהיא יוצרת מכתשי ענק, אפשר לשער כי דבר כזה יכול להיווצר בכל מקום אחר בעולם בו מצטבר גז. המדענים מנסים לברר כעת אם התפוצצות בועות המתאן מספיק חזקות כדי להטביע ספינות, ואם קיימים מכתשים שכאלה גם בברמודה.

 

אז הנה, כל המסתורין של ילדותנו מתפוגג לאיטו כמו גז, בהסבר פשוט ובנאלי כמו החיים. אנחנו עדיין רוצים להאמין לחייזרים, או למסעות זמן.

משולש ברמודה - כך יכולות ספינות להיעלם בים

מכתשי ענק שנמצאו על קרקעית ים ברנץ הצפוני, שנגרמו בשל התפרצויות מתאן במים, יכולים להוות סיכון לכלי שיט באזור. מדענים טוענים כי ייתכן כי זה גם ההסבר להיעלמות המסתורית של כלי שיט וטיס במשולש ברמודה - רחוק מאוד משם.

מדענים גילו לאחרונה מכתשים ברוחב של כמעט 800 מטרים ובעומק של כ-45 מטרים בים ברנץ, שככל הנראה נגרמו בשל מאגרי גז מתאן מול חופיה הסמוכים והרוויים בגז טבעי של נורבגיה. ייתכן כי מתאן דלף ממאגרים של גז טבעי מתחת לפני השטח ויצר חללים שלבסוף פשוט התפוצצו, כך לפחות טוענים החוקרים.

 

"מספר מכתשים ענקיים קיימים על קרקעית הים באזור המערבי-מרכזי בים ברנץ", אמר ל"סאנדיי טיימס" הבריטי אחד המדענים של המחקר אחר המכתשים, מהאוניברסיטה הארקטית בנורבגיה. "ככל הנראה מדובר בתוצאה של התפרצויות אדירות של גז. אזור המכתשים מייצג את אחד האזורים הרגישים ביותר לשחרור מתאן רדוד בים הארקטי".

 

ההתפרצויות שגרמו למכתשים להיווצר עשויות להוות סכנה לכלי שיט השטים בים ברנץ, כך טוענים כעת מדענים. הם אף טוענים כי עובדה זו גם יכולה להסביר את היעלמותם של כלי שיט וכלי טיס

 באזור משולש ברמודה השנוי במחלוקת, הנמצא כאמור אלפי קילומטרים משם. אזור משולש ברמודה משתרע בין הטריטוריה הבריטית בצפון האוקיינוס האטלנטי, דרך פלורידה ועד פורטו ריקו.

 

המדען הרוסי איגור ילצוב, סגן ראש מכון "טרופימוק", אמר בשנה שעברה כי "ישנה השערה שמשולש ברמודה הוא למעשה תוצאה של תגובות של גזים הידרטים (המכילים מים). הם מתחילים להתפרק באופן פעיל עם קרח מתאן שהופך לגז. זה קורה בדרך דמוית-מפולת, כמו תגובה גרעינית, שמייצרת כמויות ענקיות של גז. זה גורם לאוקיינוס להתחמם ולספינות לשקוע במים המעורבבים בכמויות גדולות של גז".