לאחר השתלטותם של המורים על חצי האי האיברי, החלה התיישבות נוצרית במאה התשיעית בעמקים הגבוהים בפירנאים, אזור שאליו המורים לא העמיקו את שליטתם. למרות חוסר נגישותו נחשף האזור לרעיונות תרבותיים אשר הובאו אליו על ידי סוחרים, נזירים נוסעים ועולי רגל נוצרים לירושלים או לסנטיאגו דה קומפוסטלה. השליטה בעמק עברה בין מספר מדינות מקומיות, עד שבמאה ה-12 הוא סופח לממלכת אראגון. בשל חשיבותו האסטרטגית, שוכנות בעמק מצודות רבות, אולם המצב של רובן מדורדר.
הדמות ההיסטורית החשובה מאחורי הקמת הכנסיות בעמק בואי הוא הבישוף ראמון גיליים (Ramon Guillem), איש כמורה מטולוז שמונה על ידי אלפונסו הראשון, מלך אראגון לבישוף מקומי. הוא פעל רבות בחיזוק השפעת הכנסייה באזור, הקים בו כנסיות והיה לדמות משפיעה ומקורבת לאצילי אריל ואש. במסגרת מסעותיו לצרפת ולאיטליה יצר קשרים עם טובי הבנאים והאמנים וגייס אותם לבניית הכנסיות בעמק.
ההשפעה האדריכלית הניכרת ביותר בקטלוניה הובאה מלומברדיה, ובמאה ה-13 ובמאה ה-15, התפשט הסגנון הרומנסקי ממנה לשאר חצי האי האיברי. סגנון זה הגיע לעמק בואי בשלב מאוחר יחסית, וברחביו הוקמו כנסיות רומנסקיות במספר יוצא דופן, אשר לא עמד ביחס ישר למספר תושביו. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החל מחקר מקיף של האדריכלות הרומנסקית והגותית בקטלוניה, ובשנת 1907 אירגן המוסד ללימודים קטלאניים משלחת לארגון ולעמק בואי והמבנים "נתגלו מחדש". הממצאים עוררו עניין עולמי בעמק ובשנת 1919 רכש מוזיאון מבוסטון פרסקו מאחת הכנסיות בעמק. כדי למנוע רכישות נוספות ו"בריחה" של הפריטים הייחודיים אל מחוץ לקטלוניה, נערך מבצע מקיף להעברת הפרסקאות למוזאון האמנות והארכאולוגיה בברצלונה, ובשנת 1924 הם הועמדו לתצוגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה