יעל הפירנאים (שם מדעי: Capra pyrenaica pyrenaica; מוכר גם בכינויו הספרדי בוקארדה), היה אחד מ-4 תת-המינים של יעל איברי שנכחד מן העולם בתחילת המאה ה-21. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1872 על ידי הזואולוג השווייצרי היינריך רודולף שינץ (אנ'). הפירוש של שמו המדעי הוא "תיש פירנאים", והוא מתייחס למקום תפוצתו העיקרי בהרי הפירנאים שבתחומי המדינות - ספרד, צרפת ואנדורה. היעל הפירנאי היה תת-המין השני שנכחד לאחר היעל הפורטוגזי שהוכחד בשנת 1892. בימי הביניים אוכלוסיית היעל הפירנאי הייתה גדולה למדי, אולם ככל שעבר הזמן המספרים פחתו באופן שיטתי - כנראה על ידי שילוב של מספר איומים כמו ציד, אובדן בית גידול, תחרות עם בעלי חיים פראיים וביתיים על מקורות מזון וכן הלאה.
בינואר של שנת 2000 היעל הפרינאי נכחד, אך מדענים ניסו לשבט אותו באמצעות ה-DNA שנלקח מהנקבה האחרונה שהייתה בחיים; לאחר ניסיונות מרובים נולד לבסוף גדי משובט ובכך היעל הפירנאי הפך ליונק הנכחד הראשון שהוחזר לחיים; עם זאת, הגדי מת זמן קצר מאוד לאחר הלידה כתוצאה מפגמים בריאות. תת-מינים אחרים של היעל האיברי ששרדו עד היום הם יעל גראדוס והיעל הספרדי הנפוצים כיום בחלקים גדולים בחצי האי האיברי. מכיוון שהיעל הפירנאי האחרון נכחד לפני שנותח כראוי על ידי מדענים, ישנה מחלוקת בקשר למעמדו הטקסונומי והאם הוא אכן היה תת-מין נפרד. באופן כללי ניתן לומר כי הכחדתו של יעל הפירנאים היא כישלון השימור הגדול ביותר באירופה המודרנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה