תופעת הקשת בענן מוזכרת לראשונה בתנ"ך בספר בראשית, כסמל לברית שכרת אלוהים עם בני האדם לאחר המבול בימי נח, שבה נשבע כי לא יביא עוד מבול על הארץ:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
– ספר בראשית, פרק ט', פסוקים י"ב-י"ז
הרמב"ן בפירושו לפסוקים אלה מסביר כי אין הכרח לפרש שהקשת היא בריאה שנתחדשה לאחר המבול: הוא מעמיד את הדיבור "את קשתי נתתי בענן" כנגד "זאת אות הברית אשר אני נותן", ומבאר כי הקשת התקיימה כתופעת טבע מימי בראשית, והחידוש באותו מעמד הוא קביעתה כ"אות הברית" שכרת האל עם האנושות. הקשת ההפוכה ונטולת המיתר מבטאת באופן סמלי כוונות שלום. הרבי מליובאוויטש לעומת זאת, מסביר שהמבול זיכך את חומר העולם, וקודם המבול לא התאפשרה חדירת אור השמש בעננים והיווצרות הקשת.
רבי יהושע בן לוי, בתחילת תקופת האמוראים, אמר שהרואה את הקשת בענן חייב ליפול על פניו כיוון שמראה כבוד האל מתואר בחזון המרכבה של יחזקאל כקשת בענן. חכמי ארץ ישראל התנגדו למנהג הזה, שהתפרש בעיניהם כסגידה לקשת, וקבעו שבמקום להשתחוות, רואה הקשת יברך ברכה קבועה. להלכה נקבע נוסח הברכה הנאמרת כאשר רואים את הקשת להיות:
"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". הברכה אמורה להזכיר את הבטחת אלוהים לאי-הישנותו של המבול ולברית שכרת עם נח בצאתו מהתיבה.
התלמוד הבבלי פוסק ש"המסתכל בקשת ראוי לו שלא בא לעולם", בשל הקשר שלו למעשה המרכבה, אך יש המפרשים שמדובר בחלק מסודות התורה ולא בקשת ממשית. הגמרא משבחת מספר תנאים, ואומרת שההוכחה לגדלותם בתורה והחשיבות שלהם לדור כולו היא העובדה שבכל ימיהם לא נראתה קשת בענן. כאשר נראית הקשת, משמעות הדבר היא, שהיה ראוי לעולם שיבוא מבול אך בזכות הברית שכרת הקב"ה עם נח הוא לא מביא כעת מבול לעולם.
אותם תנאים היו כל כך משמעותיים לדורם, שבזכותם העולם היה ראוי להמשיך להתקיים. בקבלה הקשת מסמלת את גלות השכינה בין הקליפות.
בתורת החסידות מוסבר שהקשת מסמלת את "העולם חדש" לאחר המבול, עולם מזוכך יותר, שקרני השמש יכולים לחדור דרך מעבה העננים (כלומר שהאור יכול להעיד על מקורו - השמש), ובכך מקבילים לתכלית בריאת התחתונים, היכולת החדשה באדם לגלות את מקורו - הבורא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה