תכונה ראויה לציון של השלג היא כושר הבידוד המצוין שלו, הנובע מכמות האוויר הרבה הכלואה בתוכו (משקלו הסגולי הוא רק עשירית משל מים).
פעמים רבות קרה, שאנשים שהיו קבורים שעות בשלג לאחר מפולת נשארו בחיים בזכות שמירת חום הגוף. מעטה השלג מבודד את הקרקע ומונע בריחת חום.
לובן השלג גורם להחזרת כ-80% מקרינת השמש אל החלל, אפקט אלבדו התורם להתקררות כדור הארץ. ההתחממות של כדור הארץ עלולה לגרום להמסת שלגים ויצירת תגובת שרשרת, פחות שלג - יותר חום, יותר חום - פחות שלג וכך הלאה, התחממות גדלה והולכת. בעבר היה חשש מתהליך הפוך - ב-1976, הקלימטולוג לוואל פונטה (Lowell Ponte) פיתח, בספר "התקררות: האם התחיל עידן הקרח הבא?" (The Cooling: Has the Next Ice Age Already Begun?), שהיה לרב מכר, תאוריה שעל פיה התרחבות האזורים המכוסים בשלג עלולה לגרום לתחילתו של עידן קרח חדש.
על פי התאוריה, די היה בחמישה חורפים קשים רצופים לשם כך. ההיסטוריון הצבאי דאגלס אורגיל וחוקר האקלים והאסטרופיזיקאי ג'ון גריבין, שניהם מהחברה הגאוגרפית המלכותית, כתבו את המותחן "החורף השישי", שנושאו עתיד אפשרי, המגיע לאחר רצף של חמישה חורפים קשים וראשיתו של עידן קרח חדש. הספר תורגם לעברית והופיע בישראל בהוצאת כתר[4]. בהמשך הופק גם סרט קולנוע בשם "היום שאחרי מחר", עם שינויים מסוימים.
השינויים האקלימיים מאז לא אששו את ההנחה והוגה התאוריה חזר בו.
השלג משפיע על החי ועל הצומח ומאלץ אותם להסתגל לנוכחותו. רובד השלג, המכסה את הקרקע תקופה ארוכה יחסית, חונק את הצמחייה שמתחתיו, עומס השלג על ענפי העצים גורם לשבירת ענפים ואף להתמוטטות העצים. רק בעלי חיים מעטים מסוגלים למצוא את מזונם מתחת למעטה השלג, לכן עוברים האחרים לאסטרטגיות הישרדות שונות, כמו נדידת בעלי חיים ועופות לאזורים חמים יותר או תרדמת חורף. עם הפשרת השלגים ולבלוב הצמחייה החדשה שבים הנודדים ומקיצים הישנים.
באזורים בהם מתקיים השלג לאורך כל השנה, בעלי החיים התפתחו להיות מותאמים לסביבה מושלגת, דוגמת דוב הקוטב, שועל השלג ואחרים. חלק מבעלי החיים באזורים מושלגים ניזונים מדגים, שכן אלה מתקיימים במי נהרות ואגמים, סביבה המושפעת פחות משינויי האקלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה