בגופם של אורגניזמים חיים, המים הוא מרכיב מרכזי. בחשיפה לטמפרטורות חיצוניות נמוכות, מתחיל תהליך הקפאון בהתגבשות המים לגבישי קרח זעירים. המבנה הגבישי של הקרח הוא בעל קצוות חדים, ועל כן תנועת הגבישים בתוך הנוזל התאי עלולה לגרום לקריעת קרומי התאים ובכך למעשה להרוס אותם. זהו הנזק שנגרם בעת כוויות קור או כאשר מניחים לירקות קפואים להפשיר. כל עוד הנוזל התאי קפוא לחלוטין, לא נוצר נזק לקרום התא מאחר שאין תנועה בתוך התא. מצב הביניים בו קיימים גבישים, וגם נוזל, הוא המסוכן.
כדי להתגבר על נזקים מסוג זה נוקט הגוף החי באסטרטגיות שונות:
פעילות מטבולית לחימום הגוף.
ריכוז גבוה של מלחים בתא כדי להוריד את נקודת הקפאון ובכך למנוע את קפיאת הרקמה.
במידה שרקמה ביולוגית קופאת, כדי להימנע מנזק יש לחממה בצורה מהירה ביותר ולא להפשירה, כדי להימנע ככל האפשר ממצב הביניים בו ישנם גבישי קרח הנעים בנוזל התאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה