יום שישי, 13 ביולי 2018

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הרים לבנים (אריזונה)



בשם הרים לבנים (באנגלית: White Mountains) קרויים רכס הרים ואזור הררי בארצות הברית, בחלק המזרחי של מדינת אריזונה בגבולה עם ניו מקסיקו. ההרים הלבנים מהווים את המשכה של אזור המעבר של אריזונה שבשולי מגיון. 

ההרים הלבנים הם חלק מרמת קולורדו שבצפון אריזונה ומאומת נאוואחו. ההרים הלבנים גם כוללים את חלק משולי הרמה של יוטה, של צפון מערב ניו מקסיקו ושל דרום-מערב קולורדו. ההרים הלבנים גובלים בשולי מוגיון במערב; בהרי סן פרנסיסקו בדרום-מזרח; במדבר הצבוע, באומת נאוואחו ובפארק הלאומי פטריפייד פורסט בצפון; ובשמורת האינדיאנים של פורט אפאצ'י בדרום-מערב. 

הפסגה הגבוהה ביותר של ההרים הלבנים היא זו של הר בלדי שמתנשא לגובה של כ-3,480 מטרים מעל פני הים. הגשמים בהרים הלבנים מתנקזים לדרום באמצעות מספר יובלים של נהר סולט, ולצפון באמצעות נהר קולורדו הקטן. בהרים הלבנים ישנם גם מספר אגמים קטנים. 

יום חמישי, 12 ביולי 2018

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - פורפיקד



הר קוואדרה הצפוני (באנגלית: North Quadra Mountain) הוא הר ברכסי הגבול הדרומיים, במדינת אלסקה שבארצות הברית. 

גובהו של ההר 872 מטרים מעל פני הים, והוא מתנשא 750 מטרים מעל סביבתו (והוא ההר ה-221 בהתנשאותו באלסקה). 

ההר נמצא באזור קטצ'יקן. 

הר קוואדרה הצפוני, והר קוואדרה הדרומי מצויים משני עברי חצי האי בוקה דה קוואדרה

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - פורפיקד - מקור השם



שמו של ההר ניתן לו בשנת 1883.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - פורפיקד



הר הגעש פורפיקד (באנגלית: Fourpeaked Mountain, מילולית: ארבע הפסגות) הוא הר געש פעיל בדרום-מערב מדינת אלסקה שבארצות הברית. הסקר הגאולוגי של ארצות הברית כיום (2013) מסווג את ההר כסיכון אווירי. הר הגעש היה רדום במשך 10,000 שנה עד להתפרצותו בשנת 2006. 

גובה ההר 2,104 מטר, ופסגתו מכוסה בשלג-עד והוא חלק מרכס האלאוטים שבמדינה. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - פורפיקד - ההתפרצויות ב-2006



ב-17 בספטמבר 2006 החלו להתקבל דיווחים על ענני קיטור העולים מפסגת ההר. עננים אלו נצפו למרחק רב, עד לעיר הומר שמעבר למפרץ קוק (Cook Inlet), ותוך זמן קצר ניתן אישור מדעי כי ההר מתפרץ. 

על ההר הותקנה מערכת מעקב מתקדמת, שזיהתה רצף של רעידות אדמה קטנות בבסיס ההר, דבר המעיד כי ההר עומד בפני התפרצות קרבה נוספת. אולם ההר בסופו של דבר לא התפרץ, ורמת מסוכנותו הורדה ל"ירוק" במרץ 2007. 

בנוסף, לאחר ההתפרצות התקבל דיווח כי ביולי-אוגוסט 1965 נצפו ענני קיטור העולים מפסגת ההר.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - הר דנאלי



הר דנאלי (באנגלית: Mount Denali), הידוע בעבר רשמית כהר מקינלי (Mount McKinley), הוא ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית ומתנשא לגובה 6,168 מטר. ההר נמצא במדינת אלסקה בארצות הברית כ-210 קילומטר צפון-צפון-מערב לעיר אנקורג' וכ-250 קילומטר דרום-מערב מפיירבנקס, בתחומי הפארק הלאומי דנאלי. 

פירושו של שם ההר הוא "הגדול" בשפה הדינאינא, ובמשך זמן רב היה שמו הרשמי באלסקה בלבד. השם מקינלי ניתן להר באופן רשמי ב-1897 על שמו של נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי על ידי היזם המקומי, וויליאם א' דיקי. למקינלי עצמו לא היה כל קשר לאזור או להר. אולם באוגוסט 2015, בהיענות לדרישת אלסקה, החליטה שרת הפנים של ממשל הנשיא אובמה, בתיאום עם ועדת השמות הגאוגרפיים של ארצות הברית, ששמו של ההר ישוב ויהיה שמו המקורי דנאלי.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - הר דנאלי - מאפיינים ייחודיים



הדנאלי מתנשא, ביחס לסביבתו, לגובה רב יותר מאשר הר האוורסט, אף כי ביחס לפני הים, פסגת האוורסט גבוהה מדנאלי בכ-2,700 מטר. הסיבה לכך היא שרגלי האוורסט נמצאות על הרמה הטיבטית, מישור בגובה 5,200 מטר מעל פני הים, והוא מתנשא, ביחס לסביבתו, לכ-3,700 מטר בלבד. לעומתו, רגלי הדנאלי נמצאות בגובה 600 מטר מעל פני הים, ובגובה של 5,500 מטר ביחס לסביבה הקרובה. 

ההר מתאפיין גם בקור ומזג אוויר קיצוניים במיוחד. מד חום שהושאר בגובה 4,600 מטר על ההר, במשך 19 שנה, הגיע למדידת שיא של 73- מעלות צלזיוס. טיפוס על ההר טומן בחובו סיכון גבוה במיוחד לחלות במחלת גבהים. הסיבה היא לא רק הגובה הרב אלא אף מיקומו הצפוני של הר. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - הר דנאלי - היסטוריה



ההר מוזכר לראשונה ביומני רב החובל ג'ורג' ונקובר, קצין בצי הבריטי שחקר את האזור בסוף המאה ה-18. ונקובר כתב כי ראה את פסגתו המושלגת ממרחק של 350 קילומטרים, בעודו בלב ים. 

הנסיון הראשון לטפס לפסגת ההר נעשה ב-1903 על ידי השופט ג'יימס וויקרשם. הניסיון נערך מהצד הצפוני הקרוי היום "קירו של וויקרשם". במסלול סכנת מפולות שלגים ולא טיפסו עליו מ-1963. 

ב-1903 חוקר הקוטב הנודע, פרדריק קוק, טען שהצליח להגיע לפסגה, אך מאוחר יותר התברר ששיקר. בעקבות התערבות בבר בפיירבנקס ב-1910, משלחת של ארבעה מחפשי זהב קיוו להוכיח שאיש מעולם לא היה על הפסגה, ולהבטיח שאלסקאים יהיו הראשונים להיות שם. בדצמבר אותה שנה, המשלחת יצאה מפיירבנקס על גבי סוסים ומזחלת כלבים. לאף אחד מחברי המשלחת לא היה ניסיון כלשהו בטיפוס הרים. במשך חמישה חודשים הם עשו דרך של כ-200 ק"מ, כשהם מתקיימים על צייד ודייג בלבד. בסופו של דבר, שניים מהם הצליחו להגיע לפסגתו הצפונית של ההר, רק 250 מטר מהפסגה הנכספת. 

פסגת ההר האמיתית נכבשה לראשונה, על ידי צוות בן ארבעה מטפסים, בראשותו של הדסון סטק ב-7 ביוני 1913. דרכם להר הייתה דומה לזו של המשלחת הקודמת. 

בשנות ה-50, נכנסו לשימוש מטוסי סקי, שעזרו לקצר את הדרך הארוכה לפסגה. המטוסים אפשרו למטפסים רבים יותר לנסות ולהגיע למעלה, ומספר המנסים עלה בהתאם. 

הישראלים הראשונים להגיע לפסגת ההר היו דורון אראל (הישראלי הראשון שהגיע לפסגת האוורסט) ומיכאל תמיר ב-1987. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - הר גורדון



הר גורדון (באנגלית: Mount Gordon) הוא הר געש כבוי מסוג חרוט אפר, המהווה חלק מהרי וראנגל שבמזרח מדינת אלסקה שבארצות הברית. ההר ממוקם בין קרחון נאבסקה לבין הר הגעש השכבתי הר דראם. הר גורדון התפרץ לאחרונה בתקופת הפליסטוקן. 

גובהו של ההר 2,755 מטרים. ההר הוא הגבוה בהרי חרוטי האפר מתקופת הפליסטוקן וההולוקן שבהרי וראנגל אשר מרביתם בגובה של פחות מ-100 מטרים.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - אוגוסטין



הר הגעש אוגוסטין (באנגלית: Augustine Volcano) הוא הר געש פעיל היוצר את האי אוגוסטין בצידו הדרום מערבי של מפרץ קוק (אנ') לחוף מדינת אלסקה שבארצות הברית, 280 ק"מ דרום מערבית לאנקורג'. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - אוגוסטין - תיאור ההר



הר אוגוסטין הוא מעגלי בצורתו, שרוחבו 12 ק"מ ממזרח למערב ו-10 ק"מ מצפון לדרום. במרכזו נמצאת הפסגה שגובהה 1,260 מטרים. 

בפסגת ההר מספר כיפות שנוצרו בעקבות ההתפרצויות הרבות של ההר, וסביב הפיסגה שרידים למפולות אדמה רבות שנגרמו בשל ההתפרצויות. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אלסקה - אוגוסטין - התפרצויות בעת האחרונה



ב-27 במרץ 1986 התפרץ ההר, ובשל ענן האפר נעצרה התעופה האווירית באזור העיר אנקורג' למספר ימים. 

ב-11 בינואר וב-13 בינואר 2006 התפרץ ההר מספר פעמים. עמוד העשן והאפר הגיע לגובה של 15,849 מטרים. 

יום חמישי, 5 ביולי 2018

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - איידהו - פסגת קינגס (איידהו)



פסגת קינגס (באנגלית: Kings Peak) הוא הר במחוז בנווה, במדינת איידהו שבארצות הברית. 

גובה הפסגה 1,060 מטרים מעל פני הים. ההר מתנשא לגובה של 112 מטרים מעל סביבתו. 

הפסגה ממוקמת 1.6 קילומטרים דרומית מערבית לעיירה סנט מאריז

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - איווה - הר הוזמר (איווה)



הר הוזמר (באנגלית: Mount Hosmer) הוא הר שגובהו 317 מטרים מעל פני הים. בסמוך לעיירה לאנסינג שבמדינת איווה שבארצות הברית. ההר ממוקם בסמוך לנהר המיסיסיפי העליון, על הגבול בין איווה לבין מדינת ויסקונסין.   

סביבות ההר הן חלק משמורת טבע - פארק הר הוזמר. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - איווה - הר הוזמר (איווה) - מקור השם



ההר נקרא על שם הפסלת הרייט הוזמר, שזכתה במירוץ לפסגת ההר בשנות ה-50 של המאה ה-19. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד



רכס קסקייד (באנגלית: Cascade Range) הוא רכס הרים גדול במערב אמריקה הצפונית, המשתרע מדרום קולומביה הבריטית בקנדה דרך המדינות וושינגטון ואורגון ועד צפון קליפורניה שבארצות הברית. הרכס כולל הרים שמקורם אינו געשי, כדומת ההרים בחלק הרכס המכונה "הקסקיידס הצפוניים" (North Cascades) והרי געש מפורסמים, בחלק המכונה "הקסקיידס הגבוהים" (High Cascades). החלק הקטן השוכן בתחומי קולומביה הבריטית מכונה "הקסקיידס הקנדיים" (Canadian Cascades), או כפי שהתושבים המקומיים קרואים לו "הרי קסקייד" (Cascade Mountains). גם תושבי מדינת וושינגטון נוהגים לכנות באותו שם את חלק הרכס העובר בתחומם בנוסף לכינוי האמריקני המקובל "הקסקיידס הצפוניים", כגון בשמו של הפארק הלאומי הקסקיידס הצפוניים. ההר הגבוה ביותר ברכס הוא הר ריינייר (4,392 מטרים). 

רכס הקסקייד הוא חלק מטבעת האש של האוקיינוס השקט, רצועה סביב שולי האוקיינוס הכוללת הרי געש והרים נלווים. כל ההתפרצויות הגעשיות שבחלק היבשתי של ארצות הברית בתקופה שמעל ל-200 השנים האחרונות היו בקשת הגעשית המכונה הקשת הגעשית של הקסקייד. שתי ההתפרצויות האחרונות ביותר היו ההתפרצויות בהר לאסן בין 1914 ל-1921 וההתפרצות העזה של הר סנט הלנס ב-1980. התפרצויות קטנות התרחשו בהר סנט הלנס מאז, הפעם האחרונה בשנת 2005.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד - גאוגרפיה



רכס הקסקייד משתרע מדרום לצפון החל בהר לאסן בצפון קליפורניה ועד מפגש הנהרות ניקולה (Nicola) ותומסון (Thompson) בקולומביה הבריטית. הנהר פרייזר (Fraser) מפריד בין רכס הקסקייד לרכס הרי החוף (Coast Mountains). הרי הגעש הגבוהים ביותר של הקסקייד, המכונים "הקסקיידס הגבוהים", הם תוואיי הנוף הבולטים ביותר באזורם, כשלעיתים קרובות גובהם כפול משל ההרים סביבם. לעיתים קרובות עולה גובהם על ההרים השכנים בלמעלה מ-1,500מטרים. הפסגות הגבוהות ביותר דוגמת הר ריינייר (4,392 מטרים) בולטים עד למרחק של 80 עד 150 קילומטרים. 

החלק הצפוני של הרכס, צפונית להר ריינייר, מכונה בארצות הברית "הקסקיידס הצפוניים", אבל החלק בקנדה צפונית לגבול עם ארצות הברית מכונה רשמית "הרי הקסקייד", ומסתיים בהר לייטון (Lytton Mountain). בדרך כלל הקסקיידס הצפוניים והמשכם בקנדה מבותרים מאוד. אפילו הפסגות הנמוכות יותר תלולות ומכוסות קרחונים, והעמקים נמוכים יחסית לפסגות ולרכסים. החלק הדרומי של הקסקיידס הקנדיים, בייחוד רכס סקאגיט (Skagit Range), דומה גאולוגית וטופוגרפית לקסקיידס הצפוניים, בעוד שהחלקים הצפונים והצפון מזרחיים תלולים פחות ופחות מכוסים בקרחונים ודומים לאזורים הסמוכים של רמת תומסון (Thompson Plateau). 

כמות המשקעים היורדים על הרכס רבה משמעותית בשל קרבת הרכס לאוקיינוס השקט והרוחות המערביות השולטות בו, בייחוד על המדרונות המערביים בשל עננות אורוגרפית. באזורים מסוימים מגיעה כמות השלג השנתית ל-25 מטרים. בחורף של 1998-99 נמדדה בהר בייקר שבמדינת וושינגטון כמות שלג של 29 מטרים, שיא עולמי לכמות שלג בשנה אחת. קודם לחורף זה החזיק הר ריינייר בשיא העולמי שנקבע ב-1978. גם באזורים אחרים לא נדירים המקרים שבהם הצטברות השלג השנתית מגיעה ל-13 מטרים כדוגמת אגם הלן (Lake Helen), בסמוך לפסגת לאסן. מרבית הפסגות של הקסקיידס הגבוהים הם לפיכך לבנים כל השנה בשל שלג וקרח. במורדות המזרחיים כמות הגשם השנתית נמוכה במידה ניכרת ומגיעה למרגלות מורדות המזרחיים ל-230 מילימטרים בשנה בשל השפעת מדבר צל גשם. 

מעבר למרגלות המזרחיים יש רמה צחיחה שנוצרה בעיקר לפני 17 עד 14 מיליון שנים על ידי הקילוחים הרבים שיצרו את משטח בזלת הנרחב המכונה משטח הבזלת של הנהר קולומביה (Columbia River Basalt Province). ביחד יצרו קילוחים אלו של סלע געשי נוזלי את רמת קולומביה המשתרעת על שטח בן 520,000 קילומטרים רבועים במזרח מדינת וושינגטון, אורגון, וחלקים ממערב איידהו. 

קניון נהר הקולומביה (Columbia River Gorge) הוא המקום היחיד בארצות הברית שבו נחצה הרכס. כאשר הרי הקסקייד החלו להתרומם לפני שבעה מיליון שנים בפליוקן, ניקז נהר הקולומביה את רמת קולומביה הנמוכה יחסית. במקביל להתרוממות הרכס התחתר הנהר בו ויצר את הערוץ ואת המעבר הרחב שקיים בימינו. הקניון גם חשף שכבות בזלת מהרמה שהתרוממו ועברו עיוות.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד - היסטוריה



ילידים יישבו את האזור במשך אלפי שנים ופיתחו מיתוסים ואגדות עם על ההרים ברכס הקסקייד. באגדות אלו היה הר סנט הלנס בעל המראה החינני (קודם להתפרצות של 1980) נערה יפהפייה שעל חסדיה רבו הר הוד והר אדמס.[7] לבני השבטים הילידים היו שמות משלהם להרים ברכס, כולל "טהומה" (Tahoma), השם בשפת לשהוטסיד (Lushootseed) להר ריינייר, ו"לאוואלה- קלאופ" ("Louwala-Clough" – "הר מעשן") להר סנט הלנס. 

בתחילת 1792 חקר ג'ורג' ונקובר את מפרץ פיוג'ט (Puget Sound) וכינה בשמות באנגלית את ההרים הגבוהים שראה. הר בייקר (Mount Baker) קרוי על שם ג'וזף בייקר (Joseph Baker), הקצין השלישי של ונקובר, אף שהאירופאי הראשון שראה את ההר היה מנואל קימפר (Manuel Quimper) שנתיים קודם לכן (1790). קימפר כינה את ההר "לה גראן מונטניה דל כרמלו" ("La gran Montaña del Carmelo" – ההר הגדול של הכרמל"). הר ריינייר קרוי על שם האדמירל פיטר ריינייר (Peter Rainier). מאוחר יותר ב-1792 הורה ונקובר לסגנו ויליאם רוברט ברוטון (William Robert Broughton) לחקור את חלקו התחתון של נהר הקולומביה. ברוטון הוא שנתן את השם הנוכחי להר הוד, על שמו של האדמירל סמיואל הוד (Samuel Hood) מהצי המלכותי הבריטי. את הר סנט הלנס ראה ונקובר במאי 1792, סמוך לשפך הנהר הקולומביה. ההר קרוי על שמו של הדיפלומט הבריטי אלין פיצהרברט, ברון סנט הלנס (Alleyne FitzHerbert, 1st Baron St Helens)

משלחת ונקובר לא נתנה שם לרכס ההרים שכלל פסגות אלו. ונקובר התייחס לרכס בפשטות כ"רכס מושלג מזרחי" ("eastern snowy range"). מגלי ארצות ספרדים שקדמו לו קראו לרכס "סיירה נבדס" (sierra nevadas – מילולית "הרים מושלגים"). 

משלחת לואיס וקלארק חצתה את רכס הקסקייד בשיט בנהר הקולומביה, שבמשך שנים רבות אחר כך הייתה הדרך המעשית היחידה לחצות חלק זה של הרכס. הם היו האירופאים הראשונים שראו את הר אדמס (Mount Adams), אבל הם חשבו שזהו הר סנט הלנס. מאוחר יותר כשראו את הר סנט הלנס הם חשבו שזהו הר ריינייר. במסעם חזרה אתרו לואיס וקלארק מרחוק הר גבוה מושלג אותו כינו הר ג'פרסון (Mount Jefferson) על שם מממן המשלחת, נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון. לואיס וקלארק כינו את רכס הקסקייד "ההרים המערביים" ("Western Mountains"). 

משלחת לואיס וקלארק, ומתיישבים וסוחרים רבים שבאו בעקבותיהם, נתקלו במכשול האחרון במסעם באשדות הקסקיידס (Cascades Rapids) בקניון נהר הקולומביה. תוואי זה של הנהר אינו קיים יותר לאחר שהוצף ב-1934 על ידי המאגר שמאחורי סכר בונוויל (Bonneville Dam). תוך זמן קצר החלו הנוסעים בנהר לכנות את ההרים הגדולים המכוסים בשלג שחלשו על האשדות "הרים שליד האשדות" ("mountains by the cascades"), ואחר-כך קוצר שמם ל"אשדות", באנגלית קסקיידס ("Cascades"). העדות המוקדמת לשימוש בכינוי "רכס הקסקייד" הוא בכתביו של הבוטנאי דייוויד דאגלס (David Douglas‏; 1799-1834). 

ב-1814 חיפש סוחר הפרוות אלכסנדר רוס (Alexander Ross‏; 1783-1856) שעבד עבור החברה הצפון מערבית נתיב בטוח לחציית ההרים. הוא חקר וחצה את הקסקיידס הצפוניים בין פורט אוקנוגן (Fort Okanogan) למפרץ פיוג'ט. הפרטים על הנתיב שבחר מעורפלים בדיווח שלו על המסע. הוא החל את החציה במסלול של הנהר מתאו (Methow River) בדרכו לתוך ההרים. ייתכן שהשתמש במעבר קסקייד (Cascade Pass) על מנת להגיע לנהר סקאגיט (Skagit River). רוס היה האירופאי הראשון שחקר את אזור הנהר מתאו, וכנראה הראשון שחקר את הנהר סטהקין (Stehekin River) ואזור ברידג' קריק (Bridge Creek). בשל הקושי לחצות את הקסקיידס הצפוניים והאוכלוסייה הקטנה של בונים קנדיים בהם, ביצעו חברות הסחר בפרוות מעט מסעות מחקר לתוך ההרים צפונית לנהר קולומביה לאחר מסעו של רוס. 

מסעות מחקר והתיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי הואצו לאחר שחברת מפרץ הדסון הקימה תחנת מסחר גדולה בפורט ונקובר (Fort Vancouver) בסמוך לפורטלנד של ימינו. מבסיס זה יצאו קבוצות של ציידי פרוות לכל רחבי הקסקיידס בחיפוש אחר בונים וחיות פרווה אחרות. לדוגמה, תוך שימוש בנתיב המכונה שביל סיסקיו (Siskiyou Trail) היו ציידי הפרוות של חברת מפרץ הדסון לאירופאים הראשונים שחקרו את דרום רכס הקסקייד בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, תוך מיפוי נתיבים שעברו בסמוך לקרייטר לייק, הר מקלוכלין (Mount McLoughlin), הר הגעש מדיסין לייק (Medicine Lake Volcano), הר שסטה והר לאסן. 

במהלך ההיסטוריה המדינית באזור הפסיפיק נורת' ווסט הוצע קו הרכס של רכס הקסקייד כגבול ליישוב סכסוך אורגון (Oregon Dispute) של 1846. ממשלת ארצות הברית דחתה את ההצעה ועמדה על כך שהגבול יקבע בקו הרוחב 49 החוצה את הרכס צפונית להר בייקר. במשך כל תקופה זו של הסכסוך ועד הקמת מושבת הכתר של קולומביה הבריטית ב-1858 עבר הנתיב העיקרי המכונה "York Factory Express" בין המרכז של חברת מפרץ הדסון בתחנת המסחר יורק (York Factory) שעל מפרץ הדסון לפורט ונקובר לאורך הנהר אוקנוגן לאורך השוליים המזרחיים של רכס הקסקייד ודרך נהר הקולומביה חצה את הרכס. מעברים דרך הרכס עצמו כמעט שלא היו ידועים והשתמשו בהם מעט. במעבר נאצ'ס (Naches Pass) השתמשו על מנת להעביר בקר וסוסים לפורט ניסקואלי (Fort Nisqually). הסוחרים של חברת מפרץ הדסון השתמשו גם במעבר יקימה (Yakima Pass). 

התיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי על מדרונות רכס הרי החוף החלה רק בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19, בתחילה בצורה שולית. לאחר שנחתם הסכם אורגון התגבר זרם המתיישבים שהגיעו דרך שביל אורגון ונחקרו ויושבו המעברים והעמקים הנידחים של מדינת וושינגטון של ימינו, וזמן קצר אחר כך הגיעה הרכבת. אף שכיום חוצים את הרכס כמה כבישים ומסילות ברזל, ובעשורים האחרונים התגברה חטיבת העצים במורדות התחתונים של הרכס, נשארו חלקים גדולים של הרכס אזורי בר אלפיני עוינים. מרבית המחצית הצפונית של רכס הקסקייד, מהר ריינייר צפונה, הם שמורות טבע, כדוגמת הפארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, פארקים פרובינציאליים קנדיים (כדוגמת הפארק הפרובינציאלי א. ק. מנינג (E.C. Manning Provincial Park)) או צורות אחרות של אזור טבע מוגן.

ההיסטוריה של הצד הקנדי של הרכס כוללת את הבהלה לזהב של קניון פרייזר (Fraser Canyon Gold Rush) בשנים 1858-60 ודרך קאריבו (Cariboo Road) הידועה, כמו גם הנתיב הישן של חברת מפרץ הדסון הקרוי שביל דיודני (Dewdney Trail), שהוביל אל פנים הארץ, ודרכים נוספות שקישרו את המזרח לעמקי הנהרות סימילקמין (Similkameen River) ואוקנגן (Okanagan River). 

הקו הראשי הדרומי של מסילת הברזל הפסיפית של קנדה (Canadian Pacific Railway) חדר לרכס דרך המעברים של נהר הקוקיהלה (Coquihalla River), באחד הנתיבים התלולים והמושלגים ביותר שבכל הקורדילירה הפסיפית. מסילת הברזל ומנהרות אותלו (Othello Tunnels) בסמוך לעיירה הופ (Hope), שהוצאו משימוש, הם יעדי נופש תיירותיים, לטיולים ומסעות אופניים. המעבר משמש כיום את כביש 5 של קולומביה הבריטית, מגה פרויקט שנבנה כחלק מהשגשוג הכלכלי של אקספו 86, תערוכה העולמית שנערכה בוונקובר, שכיום הוא הנתיב הראשי מהחוף לתוככי קולומביה הבריטית. קודם לכן עבר הנתיב דרך קניון פרייזר (Fraser Canyon) שממערב למעבר, או דרך מעבר אליסון (Allison Pass) ופארק מנינג לאורך כביש 3 של קולומביה הבריטית מדרום, סמוך לגבול. 

דרך בארלו (Barlow Road) היה הנתיב היבשתי הראשון שעבר דרך רכס שבו השתמשו המתיישבים האמריקנים. הדרך נסללה ב-1845, והיוותה את הצלע היבשתית האחרונה בשביל אורגון (קודם לכן נאלצו המתיישבים לשוט במורד האשדות הבוגדניים של נהר הקולומביה). דרך בארלו נפרדה מהקולומביה בנהר הוד, עברה ליד המדרון הדרומי של הר הוד, והסתיימה באורגון סיטי. כיום מוצב שם השלט "סוף שביל אורגון". הדרך נבנתה כדרך אגרה, מכל קרון שעבר גבו 5 דולר, והיא הייתה הצלחה גדולה. 

בנוסף נקבע מסלול נוסף, שביל אפלגייט (Applegate Trail) שנועד לחסוך מהמתיישבים את השיט במורד הקולומביה. שביל אפלגייט השתמש בחלק מהנתיב של שביל קליפורניה, עד צפון מרכז נבדה. משום פנה שביל אפלגייט צפון מערב לתוך צפון קליפורניה, והמשיך בכיוון צפון מערב כלפי העיירה אשלנד של ימינו. משום יכלו המתיישבים לנוע צפונה לאורך שביל סיסקיו לתוך עמק וילאמט (Willamette Valley). 

למעט ההתפרצות ב-1915 של הר לאסן המרוחק בצפון קליפורניה היה הרכס שקט למשך למעלה ממאה שנים. ואז ב-18 במאי 1980 שברה ההתפרצות הדרמטית של הר סנט הלנס הבלתי מוכר את הדממה הממושכת והסבה את תשומת לב העולם אל הרכס. גאולוגים חששו שההתפרצות של סנט הלנס היא סימן שהרי הגעש הרדומים מזה זמן רב של רכס הקסקייד יהפכו פעילים שוב, כמו בתקופה שבין 1800 ל-1857 שבה התפרצו שמונה הרי געש. אף הר געש לא התפרץ מאז סנט הלנס, אבל אמצעי זהירות ננקטים בכל מקרה, כדוגמת מערכת ההתרעה כנגד להארים שמקורם בהר הגעש ריינייר.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד - גאולוגיה



רכס הקסקייד כולל הרי געש פעילים, כולל הר סנט הלנס, וכמה הרי געש רדומים, כולל הר ריינייר והר בייקר. הטקטוניקה של האזור נחקרה לעומק על מנת לתעד את מידת התזוזה והסיכונים הגעשיים. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד - שימושים



תנאי הקרקע הם בדרך כלל מצוינים לחקלאות, במיוחד במורד הרוח של הרי הגעש. עובדה זו נובעת מכך שהסלעים הגעשיים עשירים בדרך כלל במינרלים מבוססי אשלגן כדוגמת אורתוקלז, והם מתפרקים בקלות. גם לנפולת מהרי הגעש, בייחוד ללהארים יש השפעה ביישור פני השטח וחשובה גם אגירת המים בצורת שלג או קרח. הרים מכוסי שלג אלו דוגמת הר הוד והר בצ'לור (Mt. Bachelor) משמשים בשלהי החורף כאתרי סקי. 

מרבית המים זורמים בסופו של דבר לתוך מאגרי מים, שם הם משמשים תחילה לצורכי נופש, ואחר-כך מייצרים בעזרתם חשמל, ולבסוף משתמשים בהם להשקות יבולים. 

בשל שפע הנחלים שבהם הזרימה חזקה סכורים רבים מהנהרות שמקורם ברכס הקסקייד וכיוונם מערבה על מנת לייצר חשמל. אחד מהסכרים, סכר רוס (Ross Dam) על נהר הסקאגיט, יצר מאגר מים שחוצה את הגבול דרומית מזרחית לעיירה הופ בקולומביה הבריטית, כשהוא מתמשך למרחק של 3 קילומטרים לתוך קנדה. למרגלות המדרון הדרום מזרחי של הר בייקר בקונקריט (Concrete) שבמדינת וושינגטון נסכר הנהר בייקר (Baker River) על מנת ליצור את אגם שנון (Lake Shannon) ואגם בייקר (Baker Lake). 

בנוסף, יש פוטנציאל לכמות גדולה ובלתי מנוצלת של אנרגיה גאותרמית ברכס הקסקייד. תוכנית המחקר הגאותרמי של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית חקר פוטנציאל זה. בחלק מאנרגיה זו כבר משתמשים במקומות דוגמת קלאמת פולס (Klamath Falls) באורגון, שבהם משתמשים בקיטור שמקורו געשי על מנת לחמם מבני ציבור. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה ברכס הייתה 266°C, בעומק 937 מתחת לקרקעית הקלדרה של הר הגעש ניוברי (Newberry Volcano). 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - רכס קסקייד - אקולוגיה



רכס הקסקייד עשיר בפלורה ובפאונה. את האקולוגיה של האזור אפשר להבין אם עוקבים אחרי קו דמיוני מצפון לדרום. כשהקו עובר דרך רכס הקסקייד הוא חוצה כמה אזורים אקולוגיים, ככל שעולים בגובה כך האקלים נעשה קר יותר ואחר-כך הולך ומתחמם ונעשה צחיח יותר. מרבית הגבהים הנמוכים והבינוניים מכוסים ביער של מחטניים, ובגבהים העליונים יש כרי עשב נרחבים כמו גם טונדרה אלפינית וקרחונים. המורדות המערביים מכוסים בצפיפות באשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii), צוגה מערבית (Tsuga heterophylla) ממשפחת האורניים, ואלנוס מאדים (Alnus rubra) מהסוג אלנוס, בעוד שעל המורדות המזרחיים היבשים יותר, צומחים בעיקר אורן הזפת (Pinus ponderosa) עם מעט עצים מהמינים ארזית מערבית (Larix occidentalis), וצוגה הררית (Tsuga mertensiana) ממשפחת האורניים, אשוח תת-אלפיני (Abies lasiocarpa) וארזית תת-אלפינית (Larix lyallii) באזורים הגבוהים. החלק הדרומי של רכס הקסקייד שוכן בתוך אזור הקרוי מתחם הצמחייה של קליפורניה (California Floristic Province), אזור של מגוון ביולוגי גדול. 

בעלי חיים החיים ברכס כוללים: דוב שחור אמריקני, זאב ערבות, שונר מצוי, פומה, בונה, אייליים, אייל קנדי, אייל קורא ומעט להקות של זאב מצוי ששבו מקנדה לשכון ברכס. בכל חלקי הרכס, האמריקני והקנדי, שוכנים פחות מ-50 דובי גריזלי.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת



הרי קלאמת (באנגלית: Klamath Mountains) הם סדרה של רכסי הרים תלולים. המאוכלסים בדלילות, המשתרעים מדרום מערב מדינת אורגון ועד צפון מערב קליפורניה במערב ארצות הברית. הגאולוגיה של ההרים מגוונת, עם שטחים נרחבים של סרפטיניט ושיש, והאקלים מאופיין על ידי חורפים קרים באופן מתון המשופעים בשלג רב וקיצים חמים ויבשים מאוד עם מעט מאוד גשם, בייחוד בדרום. כתוצאה מהגאולוגיה ומסוגי הקרקע, גדלים בו כמה מיני עצים אנדמיים או כמעט אנדמיים, שיוצרים את אחד האוספים הגדולים ביותר של מחטניים בעולם. ההרים הם גם בית גידול למגוון גדול של דגים ובעלי חיים אחרים, כולל דובים שחורים, מיני חתולים גדולים, תנשמות, עיטים ומינים רבים של סלמון. אלפי קילומטרים משטח ההרים מנוהלים על ידי שירות היערות של ארצות הברית.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - גאוגרפיה



הרי קלאמת משתרעים על שטח של 25,595 קמ"ר, אורכם המקסימלי (מצפון לדרום) 249 קילומטרים ורוחבם המקסימלי (ממזרח למערב) הוא 118 קילומטרים. ההרים כוללים כמה רכסי הרים: הרי סיסקיו (Siskiyou Mountains), הרי השיש (Marble Mountains) הרי סקוט (Scott Mountains), הרי טרינטי (Trinity Mountains), האלפים של טרינטי (Trinity Alps), הרי סלמון (Salmon Mountains), והרי יולה-בולי הצפוניים (Yolla-Bolly Mountains). הרכס הוא חלק מהאזור הפיזיוגאוגרפי פרובינציית הגבול הפסיפי (Pacific Border province), שבתורו הוא חלק מהאזור הפיזיוגאורגפי של רכסי החוף הפסיפי (Pacific Coast Ranges). 

שלוש הפסגות הגבוהות ביותר בהרי קלאמת הם הר אדי (Mount Eddy) במחוז סיסקיו בגובה 2,751, פסגת תומסון (Thompson Peak) והר הילטון (Mount Hilton) במחוז טריניטי בגובה 2,744 מטרים ו-2,723 מטרים בהתאמה. שרשרת ההרים הצפונית והגדולה ביותר הם הרי סיסקיו.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - גאוגרפיה - שמורות טבע



חלק גדול מהרי קלאמת מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית. כמה יערות לאומיים שוכנים באזור הרי קלאמת, כולל היער הלאומי שסטה-טרינטי (Shasta-Trinity National Forest), היער הלאומי סיסקיו (Siskiyou National Forest), היער הלאומי קלאמת (Klamath National Forest), היער הלאומי סיקס ריוורס (Six Rivers National Forest) והיער הלאומי מנדוסינו (Mendocino National Forest).

בתוך הרי קלאמת יש 11 שטחים פתוחים מוכרים רשמית שהם חלק מהמערכת הלאומית לשימור השטחים הפתוחים (National Wilderness Preservation System), הן באורגון והן בקליפורניה. 

צ'נצ'לולה (Chanchelulla Wilderness)
קאלמיופסיס (Kalmiopsis Wilderness)
הר השיש (Marble Mountain Wilderness)
הר לאסיק (Mount Lassic Wilderness)
המזלג הצפוני (North Fork Wilderness)
גבעות אדומות (Red Buttes Wilderness)
ראשן (Russian Wilderness)
סיסקיו (Siskiyou Wilderness)
הר סודה (Soda Mountain Wilderness)
האלפים של טריניטי (Trinity Alps Wilderness)
יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness)

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - פעילויות נופש



בהרי קלאמת יש מערכת שבילי הליכה נרחבת, אזורי נופש, ואתרי קמפינג הן פשוטים והן מפותחים. קטע בן 340 קילומטרים של שביל הרכס הפסיפי עובר דרך הרים אלו. קטע זה משביל הרכס הפסיפי מכונה על ידי המקומיים "העיקול הגדול" ("The Big Bend") והוא קטע המעבר בין אזור הצמחייה הים תיכונית של קליפורניה לרכס הקסקייד. 

שביל ביגפוט (Bigfoot Trail) הוא שביל הליכה בן כ-600 קילומטרים דרך הרי קלאמת החל מהשטח הפתוח יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness) ועד עיירת החוף קרסנט סיטי (Crescent City) בקליפורניה. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - גאולוגיה



הסלעים של הרי קלאמת נוצרו כפיסות של קשת איים וקרום יבשתי באוקיינוס השקט. פיסות האיים היו בנויות משברים מבוקעים של יבשות שהיו קיימות קודם לכן וגושי איים געשיים שנוצרו מעל אזורי הפחתה. גושי איים אלו מכילים סלעים עתיקים שגילם עד 500 מיליון שנים, מתוארכים לתחילת עידן הפלאוזואיקון. רצף של שמונה פיסות יבשה נעו מזרחה על גבי לוח פרלון העתיק והתנגשו בלוח הצפון-אמריקאי בין לפני 260 מיליון שנים לבין לפני 130 מיליון שנים. כל התקבצות הותירה פיסת יבשה בת גיל מסוים אחד. בזמן ההתקבצות, גרמה ההפחתה של הלוח הנוחת להתמרה של הסלעים הרוכבים וליצירת מאגמה שחדרה לתוך הסלעים הרוכבים כפלוטון.סלעי סרפטיניט שנוצרו מהתמרה של סלעי קרום ימיים בזלתיים וסלעי תהום שהרכבם גברו עד גרנודיוריט הם סלעים הפוצים בהרי קלאמת. 

קילוחי לבה מאוחרים יותר שמקורם בהרי הגעש הפעילים של רכס קסקייד והסחיפה של רכס החוף של אורגון מצפון, כיסו חלקית סלעים אלו בבזלת וסלעי משקע. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - אקולוגיה - צמחייה



כתוצאה מהגאולוגיה מאפשרים ההרים קיום של מגוון ביולוגי עשיר, ובו כמה חברות צמחייה מובחנות, כולל יערות גשם ממוזגים, יערות יבשתיים לחים, יערות אלון וסוואנות, יערות רום, ואחו אלפיני. מקבץ חברות אלו מהווה את האזור האקולוגי של הרי קלאמת (Klamath Mountains ecoregion). אחת מחברות הצומח העיקריות בהרי קלאמת הוא יער מחטניים-אלון שחור הררי נמוך קליפורני ים-תיכוני (Mediterranean California Lower Montane Black Oak-Conifer Forest).

האזור האקולוגי כולל כמה מינים אנדמיים או כמעט אנדמיים כדוגמת ברושית לאוסון (Chamaecyparis lawsoniana, באנגלית Port Orford cedar או גם Lawson's cypress) ממשפחת הברושיים, אורן בלפור (Pinus balfouriana, באנגלית foxtail pine) ואשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer's spruce) ממשפחת האורניים, יוצרים את אחד מהאוספים הגדולים ביותר של מחטניים שונים בעולם. תחום תפוצתו של הצמח בעל הפרחים Kalmiopsis leachiana ממשפחת האברשיים האנדמי להרי קלאמת מוגבל לתת-הרכס סיסקיו באורגון.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - אקולוגיה - מחטניים



בהרים אלו יש ריכוז גדול של מיני עצים מחטניים מגוונים. שלושים מיני מחטניים (או יותר תלוי היכן מציבים את גבולות אזור הרי קלאמת), כולל שני מינים אנדמיים, אשוחית ברואר, וברושית לאוסון, גדלים באזור שעקב כך הוא אחד מאזורי היערות המחטניים העשירים בעולם במונחים של מגוון המינים המרוכז. באזור יש כמה חברות צמחים אדפיות, כלומר מותאמות לסוג הקרקע הספציפי, בייחוד קרקעות סרפנטיניות.

ב-1969 זיהו הבוטנאים ג'ון סוייר (John O. Sawyer) ודייל תורנבורג (Dale Thornburgh)‏ 17 מינים של מחטניים בשטח של כמייל רבוע (כ-2.5 קמ"ר) סביב אגם ליטל דק (Little Duck Lake) ופלג שוגר (Sugar Creek) בשטח הפתוח ראשן (Russian Wilderness). הם כינו אזור מגוון זה "המייל הפלאי" (Miracle Mile). ב-2013 זיהה ריצ'רד מור (Richard Moore) באזור זה את המין ה-18, ערער מערבי (Juniperus occidentalis, באנגלית western juniper) מהסוג ערער ממשפחת הברושיים, בקניון פלג שוגר. אזור זה נחשב למקבץ העשיר ביותר בעולם של מיני מחטניים ביחס לשטח באזורי אקלים ממוזג. 

מיני המחטניים בהרי קלאמת כוללים: אשוח דאגלס חופי (Pseudotsuga menziesii ssp. menziesii), ברושית לאוסון, אורן הזפת (Pinus ponderosa), אורן הסוכר (Pinus lambertiana), צוגה הררית (Tsuga mertensiana), כמה מינים של אשוח דוגמת אשוח לבן (Abies concolor), ואשוח אדום (Abies magnifica shastensis), אשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer spruce), סקוויה נאה (Sequoia sempervirens), ארז אדום מערבי (Thuja Plicata) וטקסוס פסיפי (Taxus brevifolia), מין של טקסוס.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - אקולוגיה - הצמחייה של האלפים של טריניטי



המינים המיוחדים לאזור האלפים של טריניטי כוללים, אשוח דאגלס, אורן הזפת, אשוח אדום, אשוח לבן, אשוח תת-אלפיני, מיני האלונים אלון שחור קליפורני (Quercus kelloggii), אלון צהוב-קשקשים (Quercus chrysolepis, באנגלית canyon live oak), מין הקטלב Arbutus menziesii  (באנגלית Pacific madrone), מין האדר אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum, ערמונית קליפורנית (Aesculus californica, באנגלית California Buckeye), מין במשפחת הסבונניים, קלוצדרוס מפושק ואורן ג'פרי (Pinus jeffreyi, באנגלית Jeffrey pine). החורשה הצפונית ביותר של אורן סבין (Pinus sabiniana, באנגלית gray pine) שוכנת באזור זה לאורך היובל הדרומי של נהר סלמון.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - אקולוגיה - בעלי חיים



שטחי הבר המיוערים הנרחבים, בתוספת להתיישבות אנושית מועטה בשטחים ההרריים המרוחקים יוצרים בית גידול מעולה לקרוב ל-400 מינים של בעלי חיים. מיני היונקים כוללים: פומת ההרים, דוב שחור אמריקני, שונר מצוי, שונר, דביבון מצוי, דלק, דלק דייג, בונה, שועל מצוי, שועל אפור מצוי, סנאי דואה אמריקני צפוני ושפע של מיני איילים. מיני העופות כוללים: עיט זהוב, עיטם לבן-ראש, נקר כרבולתי (Dryocopus pileatus)‏, Patagioenas fasciata (מין יונה אמריקאית הקרוי באנגלית Band-tailed pigeon) כמה מיני נצים כולל נץ גדול, כמה מיני דורסי לילה, כולל לילית מנוקדת ומגוון נרחב של מינים נוספים רבים. 

בעבר שכנו באזור גם דובי גריזלי וזאבים מצויים. מיזם להשיב לאזור את תת-המין Cervus canadensis roosevelti של האייל הקנדי (באנגלית Roosevelt elk) החל ב-1985 בהרי השיש המערביים, בסמוך לפלג אלק (Elk Creek), במהלך עשר השנים אחר כך הורחב מספרם של בעלי החיים והוגדל תחום תפוצתם, וניתן לצפות באיילים משוטטים בכל רחבי השטח הפתוח הר השיש, בהרי סיסקיו הצפוניים, ולאורך היובל הדרומי של הנהר סלמון. 

שמועות על צפייה בביגפוט מתפרסמות מדי פעם, בייחוד בחלק מהאזורים המרוחקים ביותר של הרי קלאמת, והיצור האגדי משחק תפקיד בסיפורי העם של האוכלוסיות של האינדיאנים.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הרי קלאמת - אקולוגיה - נהרות ודגים



נהרות עיקריים בהרי קלאמת כוללים את הנהרות קלאמת (Klamath) רוג, טריניטי (Trinity), סמית (Smith), סלמון (Salmon), סקוט (Scott) וחלקו העליון של הנהר סקרמנטו. האגם העיקרי בהרי קלאמת הוא אגם קאסל (Castle Lake). 

הפלגים והנהרות הרבים בהרים משמשים אתר רבייה עיקרי לכמה מיני של טרוטה וסלמון ועם זאת מהמחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה דרסטית בכמות הדגים בייחוד של דגי הסלמון. הנהרות והפלגים של האזור האקולוגי משמשים בית לתשעה מינים של סלמון. הירידה בכמות הדגים התרחשה בעיקר בשל הקמת סכרים וכריתת עצים על המדרונות התלולים שגרמו לכמויות גדולות של סחף על קרקעית הנחלים, תהליך שפוגע ברבייה של הסלמון. נקבת הסלמון נוהגת להטיל את ביציה רק על קרקעית המכוסה בחצץ.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה



הר מזאמה (באנגלית: Mount Mazama) הוא הר געש שכבתי שהתמוטט השוכן במחוז קלאמת בחלקה של מדינת אורגון ברכס קסקייד, והוא חלק מהקשת הגעשית של הקסקייד - קשת געשית המשתרעת מצפון קליפורניה בארצות הברית ועד לדרום-מערב קולומביה הבריטית בקנדה. בתוך הקלדרה שנוצרה מהתמוטטות הר הגעש שוכן אגם קרייטר לייק, וכל ההר שוכן בתחומי הפארק הלאומי קרייטר לייק. 

מזאמה נהרס בהתפרצות געשית שהתרחשה בשנת 5,677 לפנה"ס (150‏± שנים). ההתפרצות הקטינה את גובהו המשוער של ההר, כ-3,700 מטרים, בכ-1,500 מטרים. מרבית החומר ממנו היה עשוי הר הגעש צנחה לתוך צינור ההזנה של הלבה ולתוך תא המאגמה שהתרוקנו לאחר ההתפרצות. הנקודה הגבוהה כיום בהר היא פסגת הילמן (Hillman Peak) השוכנת על שפת הקלדרה בגובה 2,487 מטרים. 

השם ניתן להר ב-1896 כאשר מועדון מטפסים מפורטלנד המכונה "המזאמאס" (The Mazamas), שנוסד שנתיים לפני כן, ארגן ביקור בקרייטר לייק. חברי המועדון קראו לפסגת ההר "הר מזאמה", על שם מועדונם. מקור שם המועדון בשפת נאוואטל הוא המזאמה - מין ממשפחת האייליים המצוי במקסיקו ובדרום אמריקה.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - שלב הצמיחה



הר מזאמה החל לצמוח בפליסטוקן, לפני כ-400,000 שנים, בעיקר מקילוחי לבה שהיו מעורבים בחומרים פירוקלסטיים. עוביים של קילוחים מוקדמים אלו נע בין 6 ל-9 מטרים והם התגבשו במשך כמה שנים עד כמה מאות שנים. כמה חרוטי מגן נוצרו כתוצאה מקילוחים אלו, ומספר רב של חרוטי אפר צמחו באזור הסמוך (חלקם חרוטים טפילים). התפרצויות עזות יותר החלו לפני כ-75,000 שנים וגרמו לבניית רצף הרי געש שכבתיים בקו שכיוונו כלפי מערב. 

התפרצויות בונות חרוטים געשיים נמשכו עד לפני כ-50,000 שנים כאשר לבה אנדזיטית זרמה במורד המדרונות הצפוניים והדרום-מערביים של הר מזאמה. ההתפרצויות התחוללו מלועות שונים, כשתוצאת כל ההתפרצויות הייתה הר געש מורכב הבנוי מחרוטי מגן וחרוטים מורכבים חופפים שגובהו הגיע ל-3,400 מטרים. עקב כך, היה להר מזאמה בסיס רחב ומדרונותיו לא היו כה תלולים כמו הר שסטה המצוי באותו רכס. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - העשרה בסיליקה



לאחר שהסתיים שלב בניית החרוט הפכה הלבה שנפלטה מההר עשירה יותר ויותר בסיליקה וצמיגה יותר, שני גורמים הנוטים ללכוד בלבה גזים נפיצים. ההתפרצות הראשית הראשונה במחזור חיים חדש זה של הר מזאמה התרחשה כ-10,000 שנים אחר-כך, כאשר קילוחי לבה דקיטית יצרו סדרה של כיפות גבוהות על המדרון הדרום-מערבי של ההר. מבנים אלו נהרסו אחר-כך עקב התמוטטות או בהתפוצצות שמקורה בקיטור (ראו התפרצות פריאטית). כך או כך, ההריסה יצרה מפולות אדמה גדולות שהותירו שרידים החל בקצה העליון של עמק מנסן (Munson Valley), וכלה בתצורת הנוף המכונה "עמוד השדרה של השטן" (Devils Backbone) על שפת הקלדרה. 

תקופת ההתפרצות הבאה של הר מזאמה התרחשה בין לפני 30,000 שנים ללפני 25,000 שנים. בהתפרצות זו נפלטה לבה ריודקיטית (המכילה תכולת סיליקה גבוהה יותר מדקיט). קילוחים עבים שצמיגותם דומה לבצק, שנעו באיטיות התפרצו מהלוע שעל המורדות הצפון-מזרחיים של הר מזאמה והתמצקו על מנת ליצור את צוק רדקלאוד (Redcloud – "ענן אדום") שגובהו 180 מטרים (שמאוחר יותר נבקע לשניים בעת צניחת הקלדרה), וכיפה מעל מה שכיום הוא מפרץ סטיל (Steel Bay). 

במשך 20,000 השנים הבאות היה הר הגעש רדום, כאשר קרחונים שנוצרו ברציפות במהלך עידן הקרח (שעוביים הגיע ככל הנראה ל-300 מטרים בערוצים) התחתרו ויצרו עמקים נרחבים במורדות ההר. אחד הקרחונים הגדולים ביותר זרם במורד עמק מנסן בסמוך למבנים של מרכז הפארק כיום, במורד עמק אני קריק (Annie Creek Valley), וייתכן שאפילו עד היישוב הקטן פורט קלאמת (Fort Klamath). כאשר עידן הקרח האחרון הסתיים לפני כ-12,000 שנים, נסוגו קרחונים אלו במעלה המדרון מעבר לגובה שפת הקלדרה כיום. בתקופה שמאזמה היה רדום השתנה הרכב המאגמה בתא המאגמה מתחתיו, כאשר סלעים קלים יותר עתירים בגז ובסיליקה הצטברו קרוב לפני השטח. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - שלב ההתפרצות



סביב שנת 5,677 לפני הספירה נעור מזאמה משנתו בסדרת התפרצויות מתפוצצות ריודקיטיות על חלקה הצפוני של הפסגה הראשית במקום בו שוכן כיום סלע לאו (Llao Rock). כמויות גדולות של פומיס ואפר געשי נפלטו לאוויר מתוך לוע שיצרו ההתפוצצויות. הטפרה נישאה על ידי הרוחות למזרח ולדרום מזרח. יחד עם פליטת הטפרה נוצר גם זרם פירוקלסטי שרוחבו 2 קילומטרים ועוביו 370 מטרים בנקודה העמוקה ביותר, שהכיל קילומטר מעוקב של חומר (מאוחר יותר נחתך הלוע המלא בחלקו לשניים כשהתחתית צנחה כשנוצרה קלדרה, וכך נחשף חתך רוחב של חומרים אלו – כיום קרוי מקום זה סלע לאו). 

כמאה עד מאתיים שנים אחר-כך (בהתבסס על תיארוך פחמן-14) התרחשה ההתפרצות העיקרית האחרונה לפני ההתפרצות שיצרה את הקלדרה, קילוח לבה ריודקיטית המכונה קילוח קליטווד (Cleetwood flow). קילוח זה התפרץ מלוע בסמוך למה שהוא כיום שפת המכתש הצפונית. קילוח קליטווד היה עדיין נוזלי כאשר נוצרה הקלדרה, כך שבהכרח הוא היה בן כמה שבועות עד כמה חודשים לפני כן. מאוחר יותר כאשר הר מזאמה התמוטט, חלק מלבת קליטווד זרמה בחזרה לתוך הקלדרה. 

המערכה האחרונה בחייו של הר מזאמה התחילה בהתפרצות גדולה ששיגרה לשמים עמוד התפרצות של טפרה חמה שקוטרו כקילומטר וגובהו בין 8 ל-16 קילומטרים ומהירותו כמעט כפולה ממהירות הקול. העמוד התמוטט לסדרה של זרמים פירוקלסטיים שכיסו את מרבית האזור שבין מורדות סלע לאו וצוק רדקלאוד. זרם זה, ראשון מבין רבים, היה כה חם עד שהוא התמצק כטוף מולחם המכונה טוף מולחם ויינגלס (Wineglass Welded Tuff). זרמים רבים נפלטו בקצב מהיר, יותר מהר מהקצב שבו התמלא תא המאגמה מחדש. ההר החל לשקוע תחת משקלו העצמי. שברים טבעתיים קונצנטריים החלו להיווצר סביב ההר, ויצרו בכך מקומות מוצא נוחים נוספים לפליטת לבה. 

ההתפרצות הגיעה לשלב האחרון וההרסני ביותר כאשר זרמים פירוקלסטיים גדולים מאוד וסוחפניים התפרצו מהשברים הטבעתיים בכל ההיקף של הר הגעש. זרמים אלו נעו בכל הכיוונים ממזאמה כלפי חוץ, כשהם עוקבים אחרי תוואי ערוצי הנחילים ובמקרים מסוימים הם התמידו בכך עד למרחק של 65 קילומטרים. במקביל להתפרצויות אלו החל הר מזאמה לקרוס פנימה. 

ההתמוטטות וההתפרצויות הטבעתיות הסוחפניות הזינו זה את זה – הר הגעש השוקע דחק מאגמה כלפי מעלה, והחומר המתפרץ פעל כנוזל שימון שהקל על צניחת ההר ובמקביל שחק את צדי ההר, ובכך הקל על מרבית ההר מאזמה לשקוע לתוך האדמה. בנוסף, ההפחתה הפתאומית והדרמטית בלחץ על נתך הסלעים העשירים בגזים כלואים בתא המאגמה שגרמה לתגובה מיידית של התפוצצות של תערובת הגזים הלוהטת שהשתחררה יחד עם אבק וקצף לבה. עוצמת ההתפוצצות כתשה לאבק כל סלע מוצק סמוך או שנפל לתוך הקלדרה מהתמוטטות ההר. 

מהתפוצצות הועפה באוויר מחצית מפסגת הילמן (Hillman Peak) בת 70,000 שנים וחשפה חתך רוחב של החרוט. ראשם של קניונים רבים שנוצרו מפעולת הקרחונים נערף וכיום הם מופיעים כחריצים בשפת הקלדרה. בולטים בהם :חריץ קר (Kerr Notch), עמק מנסן וחריץ סן (Sun Notch). 

הזרם הפירוקלסטי האחרון בשלב זה היה של סקוריה אנדזיטית, מה שסימן שהר מזאמה מושך חומר עמוק מתוך תא המאגמה שלו. שכבה של חומר זה יוצרת רצועה כהה בשכבות האפר הקשורות למחזור התפרצות זו (היא גם יצרה את האזור החשוף מצמחייה מצפון להר המכונה מדבר פומיס - Pumice Desert). חרחורי הגסיסה של ההר היו סדרה של התפוצצויות חלשות יחסית שהשקיעו שכבה של פומיס, לפילי ואפר בעובי של עד 15 מטרים על שפת הקלדרה שזה עתה נוצרה. 

בסופו של דבר נפלטו מתא המאגמה של הר מזאמה בין 46 ל-58 קילומטרים מעוקבים של מאגמה שהפכו לכ-100 קילומטרים מעוקבים של טפרה (המאגמה דחוסה יותר עקב הלחץ העז שמופעל עליה). הייתה זו התפרצות מדרגה 7 במדד התפרצות געשית. המאגמה שנפלטה הוחלפה בכמות דומה של חומר כאשר מרבית הר מזאמה צנחה לתוך הקלדרה. לאחר ההתפרצות היה ההר נמוך בכ-1,500 מטרים מגובהו לפניה (כאמור, 3,700 מטרים). 

בהתמוטטות נוצרה קלדרה באורך 8 קילומטרים מצפון לדרום ו-10 קילומטרים ממזרח למערב, ועומקה המשוער 1,200 מטרים.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - תוצאות



מאות קילומטרים רבועים של האזור שסביב ההר נפגעו מהחומר שנפלט מההתמוטטות ומההתפרצויות הקשורות בה. זרם פירוקלסטי אחד הגיע למרחק של 65 קילומטרים ממזאמה במורד עמק הנהר רוג, בעוד שזרם אחר נע צפונה בין הר ביילי (Mount Bailey) והר תילסן (Mount Thielsen), לרוחב אגם דיאמונד (Diamond Lake), והוא נעצר לבסוף בעמק הנהר נורת' אומפקווה (North Umpqua River valley). הרוחות נשאו טפרה (אפר ופומיס) ממזאמה לצפון מזרח, והיא כיסתה שטח של 1,300,000 קמ"ר המשתרע על כמעט כל מדינת אורגון, וושינגטון, צפון קליפורניה, איידהו, מערב מונטנה, וחלקים מיוטה, נבדה, ויומינג, בארצות הברית וה פרובינציות הקנדיות: אלברטה, ססקצ'ואן וקולומביה הבריטית. שרידים לאפר מההתפוצצות נמצאו אפילו בגרינלנד הרחוקה.

הגאולוגים יודעים את ההרכב הכימי המדויק של הטפרה (אותה הם מכנים "אפר מזאמה"). הן גאולוגים והן ארכאולוגים משתמשים בשכבה הייחודית שהיא יצרה בטכניקות ייחודיות של תיארוך יחסי המכונה טפרוכרונולוגיה. כמו בכל שכבות טפרה, שכבת אפר מזאמה העבה ביותר (כ-6 מטרים) נמצאת בסמוך למקורה, והיא הולכת ונעשית דקה יותר ככל שהמרחק מהמקור גדל. כך למשל במרחק של 110 קילומטרים צפונית מערבית להר עובי השכבה הוא כ-30 סנטימטרים. 

המשקעים בסמוך להר שמקורם בזרמים הפירוקלסטיים נשארו לוהטים מאוד במשך חודשים, ובחלק מהמקומות הגיע עוביים ליותר מ-75 מטרים. גזים לוהטים שהשתחררו מהמשקעים המצטננים נטו להיפלט דרך תעלות אנכיות ולהופיע בפני השטח כפומרולות. במשך הזמן הלחימו הגזים הלוהטים את הדפנות של תעלות אלו, שכיום נחשפו כעמודים אנכיים גבוהים מאוד וצריחי טוף. דוגמאות בולטות לתופעה מצויות לאורך קירותיו העליונים של קניון סנד קריק (Sand Creek Canyon) וקניון אני (Annie Canyon). 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - השלב לאחר ההתמוטטות



כל הפעילות הגעשית על הר מזאמה מאז ההתמוטטות התרחשה בתוך הקלדרה. תקופת ההתפרצות המשמעותית הראשונה של שלב זה יצרה בימה מלבה אנדזיטית ("הבימה המרכזית"- central platform) המתרוממת לגובה של 365 מטרים מעל לקרקעית הקלדרה. התפרצויות מאוחרות יותר יצרו חרוטי אפר דוגמת האי ויזארד (Wizard Island), אי שגילו מוערך בכ-6,000 שנים וגובהו 233 מעל פני המים וחרוט מריאם (Merriam Cone) וכמו כן כיפות ריודקיטיות (מרביתם נמצאים כיום מתחת למים). 

במהלך השנים התמלאה מרבית הקלדרה, שעומקה היה במקור 1,200 מטרים, בחומר געשי. חלק מיתרת הקלדרה התמלאה במים מהפשרת שלגים ומגשמים על מנת ליצור בסופו של דבר את קרייטר לייק. ההערכה כיום כי נדרשו 250 שנים של משקעים עד שהאגם הגיע לממדיו הנוכחיים. עומקו המקסימלי של קרייטר לייק הוא 594 מטרים, האגם השני בעומקו באמריקה הצפונית (לאחר ימת העבדים הגדולה בקנדה). עומקו הרב של האגם וצלילות מימיו גורם למים לספוג את כל הצבעים באור הנראה למעט כחול, ועקב כך יש למים גוון אינדיגו אופייני. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - פעילות געשית עתידית



פעילות געשית עתידית עתידה ככל הנראה לשחזר את הפעילות הגעשית שהתרחשה אחרי ההתמוטטות, ותהיה מוגבלת לקלדרה. חרוטי אפר ייווצרו על קרקעית האגם או שקילוחי לבה יפלטו מסדקים מהקרקעית. חלקם יהיה תת-מימיים, וחלקם יגיע לפני השטח על מנת ליצור איים או חצאי איים חדשים. קילוחי לבה יכולים להצטבר במשך הזמן, תוך הקטנת עומק האגם, וייתכן שבסופו של דבר יחלקו את האגם לכמה גופי מים (כפי שאירע בקלדרת ניוברי - Newberry Caldera). 

אפשרות סבירה פחות היא המשך פעילות בניית החרוטים ויצירת שרשרת של הרי געש שכבתיים קטנים משולבים, שעתידה, בבוא העת, להתמזג על מנת לבנות את מזאמה בגודלו לשעבר. אפשרות סבירה פחות מזו היא חזרה על ההתפרצות האדירה שיצרה את הקלדרה (עם זאת, חל גידול בתכולת הסיליקה בלבה מהתקופה האחרונה, כך שזו עדיין אפשרות). 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - מזאמה - היסטוריה - היסטוריה אנושית



משערים כי אבותיהם הקדמונים של הילידים המקומיים בני עם הקלאמת חזו בהתפרצות הר הגעש שכן המיתולוגיה המקומית מספרת כי בהר התגורר אל השאול לאו (Llao) וכי הוא נלחם באל השמים סקל (Skell). הקרב נגמר בהרס מגוריו של לאו. עבור בני הקלאמת ההר הוא אתר קדוש. 

האנשים הלבנים הראשונים שהגיעו אל ההר היו מחפשי זהב במשלחת שמומנה על ידי ג'ון וסלי הילמן (John Wesley Hillman) ב-1853. משלחת מחפשי זהב נוספת הגיעה ב-1862. וב-1863 בעקבות מעשי איבה בין האינדיאנים למתיישבים הלבנים בנה הצבא את מצודת פורט קלאמת בסמוך להר. הקמת המצודה חייבה בניית דרך אליו עבור קרונות משא והקלה על אפשרות הביקור באתר. 

מקור רוב המידע על הגאולוגיה של מזאמה הגיע ממחקריו של הגאולוג הבריטי האוול ויליאמס (Howel Williams‏; 1980-1898) מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (ראו פסקת "לקריאה נוספת"), ומאוחר יותר ממחקריו של הגאולוג האמריקני צ'ארלס בייקון (Charles R. Bacon), איש סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית שהרחיב ועדכן את מחקריו של ויליאמס. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אורגון - הר הוד



הר הוּד (באנגלית: Mount Hood) הוא הר געש שכבתי הנחשב רדום במדינת אורגון, ארצות הברית. 

הר הוד הוא ההר הגבוה ביותר במדינת אורגון והרביעי בגובהו ברכס קסקייד, והוא מתנשא לגובה של כ-3,429 מטרים. את ההר גילה הקצין הבריטי ויליאם רוברט ברוטון (William Robert Broughton), סגנו של ג'ורג' ונקובר, ב-29 באוקטובר 1792, וקרא לו על שם האדמירל הבריטי סמיואל הוד (Samuel Hood). 

על אף שהר הוד נחשב רדום, על פי הערכת סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, הוא נחשב בעל פוטנציאל להיות פעיל, עם סיכוי של שלושה עד שבעה אחוזים להתפרץ בשלושים השנים הקרובות. הערכה זו לסיכויי ההתפרצות היא הגבוהה ביותר מבין הרי הגעש באורגון. 

הוד בעל כיפת קרח תמידית וממנו יוצאים שנים-עשר קרחונים. ההר ידוע באזורי הסקי הנרחבים והפופולריים שלו. 

להר מספר לועות, מהן נשפכו זרמי לבה בעבר. לפי מחקרים גאולוגיים, התפרץ ההר ארבע פעמים, כאשר לפחות שלוש מהן אירעו מאז המאה ה-3 לספירה, והאחרונה ב-1781. בהר התרחשו גם פעילויות געשיות משניות שאינן התפרצות, האחרונה בהן ב-1907. אף שההר מוגדר הר געש רדום, מתחוללות בו עדיין רעידות אדמה (האחרונה התרחשה ב-2002), ותופעות געשיות המתבטאות בנביעה של מים חמים, פליטת גזים וריחות.