ההר מוזכר לראשונה ביומני רב החובל ג'ורג' ונקובר, קצין בצי הבריטי שחקר את האזור בסוף המאה ה-18. ונקובר כתב כי ראה את פסגתו המושלגת ממרחק של 350 קילומטרים, בעודו בלב ים.
הנסיון הראשון לטפס לפסגת ההר נעשה ב-1903 על ידי השופט ג'יימס וויקרשם. הניסיון נערך מהצד הצפוני הקרוי היום "קירו של וויקרשם". במסלול סכנת מפולות שלגים ולא טיפסו עליו מ-1963.
ב-1903 חוקר הקוטב הנודע, פרדריק קוק, טען שהצליח להגיע לפסגה, אך מאוחר יותר התברר ששיקר. בעקבות התערבות בבר בפיירבנקס ב-1910, משלחת של ארבעה מחפשי זהב קיוו להוכיח שאיש מעולם לא היה על הפסגה, ולהבטיח שאלסקאים יהיו הראשונים להיות שם. בדצמבר אותה שנה, המשלחת יצאה מפיירבנקס על גבי סוסים ומזחלת כלבים. לאף אחד מחברי המשלחת לא היה ניסיון כלשהו בטיפוס הרים. במשך חמישה חודשים הם עשו דרך של כ-200 ק"מ, כשהם מתקיימים על צייד ודייג בלבד. בסופו של דבר, שניים מהם הצליחו להגיע לפסגתו הצפונית של ההר, רק 250 מטר מהפסגה הנכספת.
פסגת ההר האמיתית נכבשה לראשונה, על ידי צוות בן ארבעה מטפסים, בראשותו של הדסון סטק ב-7 ביוני 1913. דרכם להר הייתה דומה לזו של המשלחת הקודמת.
בשנות ה-50, נכנסו לשימוש מטוסי סקי, שעזרו לקצר את הדרך הארוכה לפסגה. המטוסים אפשרו למטפסים רבים יותר לנסות ולהגיע למעלה, ומספר המנסים עלה בהתאם.
הישראלים הראשונים להגיע לפסגת ההר היו דורון אראל (הישראלי הראשון שהגיע לפסגת האוורסט) ומיכאל תמיר ב-1987.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה