שבטי הילידים של האגן הגדול (Indigenous people of the Great Basin), כדוגמת השושוני והאבסארוקס (Absarokas), חיו ברכס מלפני 9,000 עד 7,000 שנים. הארכאולוגים חקרו בתחילת המאה ה-21 שרידי כפרים עד גובה של 3,000 מטרים, המתוארכים מ-2000 לפני הספירה ועד 700 לפני הספירה. כפרים אלו הוקמו על ידי חבורת הטוקודקה (Tukudeka, מכונים גם Sheepeaters "אוכלי הכבשים") מבני השושוני במהלך עונת ליקוט הצנוברים. באחד הכפרים המכונה "רב קומות" נמנו 60 בקתות על פני שטח בן 105 דונם והוא נוסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places).
ג'ון קולטר (John Colter), אחד מהמשתתפים במשלחת המחקר של לואיס וקלארק, היה ככל הנראה האירופאי הראשון לצפות ברכס כאשר ביקר באזור סביב שנת 1807, אף שידוע מעט מאוד על מסעותיו באזור. ב-1812 חצתה לראשונה חבורה בהנהגתו של וילסון פרייס האנט (Wilson Price Hunt) את המעבר הדרומי בקצה הדרומי של הרכס, המעבר המסמן את קו פרשת המים של יבשת אמריקה וקו הרכס של הרי הרוקי הפך לקטע חשוב בשביל אורגון.
חוקרים כדוגמת ג'ון פרימונט טיפסו על הפסגות השונות של רכס וינד ריוור מאמצע המאה ה-19 עד שלהי המאה במטרה לערוך סקר של האזור. מטפסי הרים ראשונים שהגיעו לאזור למטרות נופש בלבד החלו להגיע בשנות ה-20 של המאה ה-20. פסגת גאנט, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס, ובמדינת ויומינג נכבשה לראשונה על ידי ארתור טייט (Arthur Tate) ופלויד סטאלנקר (Floyd Stahlnaker) ב-1922. מרבית פעילויות טיפוס ההרים הראשונות באזור התרכזו באגן טיטקומב (Titcomb Basin). גם כיום משמש אגן טיטקומב כאחד מאתרי הנופש הפעילים ביותר יחד עם קרקס המגדלים (Cirque of the Towers) מדרום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה