סביב שנת 5,677 לפני הספירה נעור מזאמה משנתו בסדרת התפרצויות מתפוצצות ריודקיטיות על חלקה הצפוני של הפסגה הראשית במקום בו שוכן כיום סלע לאו (Llao Rock). כמויות גדולות של פומיס ואפר געשי נפלטו לאוויר מתוך לוע שיצרו ההתפוצצויות. הטפרה נישאה על ידי הרוחות למזרח ולדרום מזרח. יחד עם פליטת הטפרה נוצר גם זרם פירוקלסטי שרוחבו 2 קילומטרים ועוביו 370 מטרים בנקודה העמוקה ביותר, שהכיל קילומטר מעוקב של חומר (מאוחר יותר נחתך הלוע המלא בחלקו לשניים כשהתחתית צנחה כשנוצרה קלדרה, וכך נחשף חתך רוחב של חומרים אלו – כיום קרוי מקום זה סלע לאו).
כמאה עד מאתיים שנים אחר-כך (בהתבסס על תיארוך פחמן-14) התרחשה ההתפרצות העיקרית האחרונה לפני ההתפרצות שיצרה את הקלדרה, קילוח לבה ריודקיטית המכונה קילוח קליטווד (Cleetwood flow). קילוח זה התפרץ מלוע בסמוך למה שהוא כיום שפת המכתש הצפונית. קילוח קליטווד היה עדיין נוזלי כאשר נוצרה הקלדרה, כך שבהכרח הוא היה בן כמה שבועות עד כמה חודשים לפני כן. מאוחר יותר כאשר הר מזאמה התמוטט, חלק מלבת קליטווד זרמה בחזרה לתוך הקלדרה.
המערכה האחרונה בחייו של הר מזאמה התחילה בהתפרצות גדולה ששיגרה לשמים עמוד התפרצות של טפרה חמה שקוטרו כקילומטר וגובהו בין 8 ל-16 קילומטרים ומהירותו כמעט כפולה ממהירות הקול. העמוד התמוטט לסדרה של זרמים פירוקלסטיים שכיסו את מרבית האזור שבין מורדות סלע לאו וצוק רדקלאוד. זרם זה, ראשון מבין רבים, היה כה חם עד שהוא התמצק כטוף מולחם המכונה טוף מולחם ויינגלס (Wineglass Welded Tuff). זרמים רבים נפלטו בקצב מהיר, יותר מהר מהקצב שבו התמלא תא המאגמה מחדש. ההר החל לשקוע תחת משקלו העצמי. שברים טבעתיים קונצנטריים החלו להיווצר סביב ההר, ויצרו בכך מקומות מוצא נוחים נוספים לפליטת לבה.
ההתפרצות הגיעה לשלב האחרון וההרסני ביותר כאשר זרמים פירוקלסטיים גדולים מאוד וסוחפניים התפרצו מהשברים הטבעתיים בכל ההיקף של הר הגעש. זרמים אלו נעו בכל הכיוונים ממזאמה כלפי חוץ, כשהם עוקבים אחרי תוואי ערוצי הנחילים ובמקרים מסוימים הם התמידו בכך עד למרחק של 65 קילומטרים. במקביל להתפרצויות אלו החל הר מזאמה לקרוס פנימה.
ההתמוטטות וההתפרצויות הטבעתיות הסוחפניות הזינו זה את זה – הר הגעש השוקע דחק מאגמה כלפי מעלה, והחומר המתפרץ פעל כנוזל שימון שהקל על צניחת ההר ובמקביל שחק את צדי ההר, ובכך הקל על מרבית ההר מאזמה לשקוע לתוך האדמה. בנוסף, ההפחתה הפתאומית והדרמטית בלחץ על נתך הסלעים העשירים בגזים כלואים בתא המאגמה שגרמה לתגובה מיידית של התפוצצות של תערובת הגזים הלוהטת שהשתחררה יחד עם אבק וקצף לבה. עוצמת ההתפוצצות כתשה לאבק כל סלע מוצק סמוך או שנפל לתוך הקלדרה מהתמוטטות ההר.
מהתפוצצות הועפה באוויר מחצית מפסגת הילמן (Hillman Peak) בת 70,000 שנים וחשפה חתך רוחב של החרוט. ראשם של קניונים רבים שנוצרו מפעולת הקרחונים נערף וכיום הם מופיעים כחריצים בשפת הקלדרה. בולטים בהם :חריץ קר (Kerr Notch), עמק מנסן וחריץ סן (Sun Notch).
הזרם הפירוקלסטי האחרון בשלב זה היה של סקוריה אנדזיטית, מה שסימן שהר מזאמה מושך חומר עמוק מתוך תא המאגמה שלו. שכבה של חומר זה יוצרת רצועה כהה בשכבות האפר הקשורות למחזור התפרצות זו (היא גם יצרה את האזור החשוף מצמחייה מצפון להר המכונה מדבר פומיס - Pumice Desert). חרחורי הגסיסה של ההר היו סדרה של התפוצצויות חלשות יחסית שהשקיעו שכבה של פומיס, לפילי ואפר בעובי של עד 15 מטרים על שפת הקלדרה שזה עתה נוצרה.
בסופו של דבר נפלטו מתא המאגמה של הר מזאמה בין 46 ל-58 קילומטרים מעוקבים של מאגמה שהפכו לכ-100 קילומטרים מעוקבים של טפרה (המאגמה דחוסה יותר עקב הלחץ העז שמופעל עליה). הייתה זו התפרצות מדרגה 7 במדד התפרצות געשית. המאגמה שנפלטה הוחלפה בכמות דומה של חומר כאשר מרבית הר מזאמה צנחה לתוך הקלדרה. לאחר ההתפרצות היה ההר נמוך בכ-1,500 מטרים מגובהו לפניה (כאמור, 3,700 מטרים).
בהתמוטטות נוצרה קלדרה באורך 8 קילומטרים מצפון לדרום ו-10 קילומטרים ממזרח למערב, ועומקה המשוער 1,200 מטרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה