מטרהורן היה ההר האחרון מבין הרי האלפים העיקריים שמטפסים הצליחו לכבוש את פסגתו. זאת, לא רק בשל הקושי הטכני שבטיפוס עליו, אלא גם בגלל פחד כתוצאה מתאונות שאירעו למטפסים קודמים, שמתו בשל מפולות שלגים או בשל הצלעות התלולות של ההר.
הנסיונות הרציניים והמקצועיים הראשונים להעפלה להר היו בסביבות שנת 1858, בדרך כלל בתמיכת הממשלה האיטלקית.
למרות השכלולים בציוד הטיפוס עם השנים, חזרו רוב משלחות הטיפוס במקרה הטוב כלעומת שבאו, ובמקרה הרע נקברו תחת השלג. מפנה בניסיונות הטיפוס אירע ב-14 ביולי 1865, כאשר לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליחה משלחת בראשותו של מטפס ההרים הבריטי אדוארד וימפר להעפיל אל פסגת ההר דרך נתיב קל יחסית לטיפוס, שלא היה ידוע קודם. למרות ההעפלה המוצלחת, בדרך חזרה למטה החליק ראש המשלחת על אבן קרח חלקלקה, ומאחר שכל חמשת המטפסים האחרים במשלחתו היו קשורים אחד אל השני בחבל בטיחות, הדרדרו כל שאר החברים אחריו, דרך 1,400 מטרים של קרח ושלג, וכתוצאה מכך מתו רוב חברי המשלחת, מלבד אדוארד ווימפר ועוזרו, וגופתיהם נמצאו לאחר מכן מתחת לגוש קרח ענק.
בשנת 1871, הייתה לאקי ווקר לאישה הראשונה שהצליחה להעפיל אל ההר, בתמיכת לשכת המחקר האיטלקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה