עוד לפני שהוגשה בקשת הרישיון, היזם היה צריך לעשות משא ומתן עם מועדון המטפסים השווייצרי והחברה להגנת הטבע השווייצרית. המשא ומתן הזה הסתיים בהכרזתן של שתי שמורות טבע: המטרהורן והמונטה רוזה. אזור שלישי (שוורצזה - קרחון תאודל - קליין מטרהורן) יועד לתיירות. האישורים התעכבו עד לשנת 1969 על ידי תושבי צרמט שהגישו תלונות לממשלת הקנטון. בדצמבר 1970, הממשלה השווייצרית אישרה את בניית הרכבל, אולם הביצוע נדחה עד שנת 1973 עקב התנגדות של גופים ירוקים. בסופו של דבר, ב-17 בדצמבר 1973, המועצה הפדרלית דחתה את כל ההתנגדויות ונתנה אישור להקמת הרכבל. הבעיה הגדולה הבאה עימה היה צריך היזם להתמודד היה מציאת ידיים עובדות. בגובה שנע בין 3,000 ל-4,000 מטר מעל פני הים התפוקה של העובדים יורדת בכ-50%, והפועלים יצטרכו לגור במחנות במשך שבועות רבים.
הבנייה החלה באוגוסט 1976 בשלושה אתרים: הטרמינל בעמק, אתר שלושת העמודים ותחנת ההר. בניית טרמינל ההר הייתה קשה מאוד לביצוע. לבנייתה השתמשו ב-2000 מ"ק של בטון שהועברו על ידי מסוקים במיכלים מבודדים מעורבבים במים וחומר נוגד קיפאון. תנאי העבודה בהר היו מאוד קשים (3,820 מטר מעל פני הים) כאשר הטמפרטורות צנחו למינוס 40 מעלות, מפולות שלגים ורוחות מעל 100 קמ"ש. בקיץ 1977 הועברו כבלים באורך כולל של 35.8 קילומטרים ובמשקל של 300 טון משווייגמטן לטרוקנר סטג, מאמץ אדיר בפני עצמו. מספר שבועות לקח להעביר את הכבלים את 3600 המטרים שטיפסו כמעט כקילומטר ולהחזירם לאחר שנתפסו בגלגלות.
בדצמבר 1978, הושלמו כל ארבעת הקטעים, ושאר ההכנות הסתיימו עד אביב 1979. בסתיו 1979, הועברו שני קרונות של 100 איש מהעיירה טש לטרמינל העמק, עם המתלה שאמור לחבר אותן לכבלים. וב-23 בדצמבר 1979, עם תחילת עונת הסקי הרכבל כבר היה מוכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה