שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר פורדוי

מעבר פורדוי (באיטלקית: Passo Pordoi) הוא מעבר הרים ברכס הדולומיטים המזרח אלפיני בגובה 2,239 מטרים. מעבר פורדוי הוא השני בגובהו ברכס הדולומיטים. המעבר מקשר בין העיירות קאנאצי ואראבה על כביש הדולומיטים מס' 48.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר פורדוי - היסטוריה

מעבר פורדוי שוכן על דרך המסחר ההיסטורית בין חבל ונטו וחבל טרנטינו. סלילת מעבר פורדוי כחלק מכביש הדולומיטים בוצעה בשנים 1901-1905. אבן הפינה הראשונה לשירותי תיירות במעבר הונחה בשנת 1902 עם הקמת מלון דרכים קטן במקום.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש האזור שממזרח למעבר כאתר קרבות. בכפר ארבה עבר קו החזית שבין אוסטריה ואיטליה, ובחודש אפריל 1916 התרחשו בקרבתו קרבות שליטה עזים שהסתיימו ללא הכרעה ברורה לטובת מי מהצדדים. 847 מהרוגי הצבא האוסטרי והגרמני, מבין 8582 הרוגיו בקרבות שסביב המעבר, קבורים בבית הקברות שבמקום.

בשנות ה-50 לאחר מלחמת העולם השנייה קיבל המעבר דחיפה משמעותית של התפתחות בתחום התיירות. נבנו מתקני תיירות ומסחר, נסללו שבילי טיול, טיפוס והחלקה חדשים בסביבתו. בשנת 1962 נחנך במעבר רכבל לעבר פסגת פורדוי, אחד מן הראשונים שהוקמו בהרי הדולומיטים אשר יחודו בהיעדרם של עמודים לתמיכת ביניים בין התחנות.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר פורדוי - כיום

מעבר פורדוי ביחד עם מעבר סלה, ואל גרדנה, ומעבר קמפולונגו מהווה חלק ממסלול סובב סלה המהווה אטרקציה תיירותית בהרי הדולומיטים. האזור משופע במסלולי טיול מסומנים לתיירות ברגל וברכב לחודשי הקיץ, ומסלולי החלקת סקי לחודשי החורף. הרכבל המשודרג לפסגת פורדוי מדלג על הפרש הגבהים של 700 מטרים תוך 4 דקות בלבד. רכיבה במעבר פורדוי מהווה אתגר לרוכבי האופניים ובאופן מסורתי מהווה חלק חשוב בתחרויות הג'ירו ד'איטליה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר פורדוי - פסגת פורדוי

פסגת פורדוי (Sass Pordoi) היא גוש סלע משוטח הממוקם בסמוך למעבר על צוק בגובה 2,950 מטרים. אל הפסגה מוליך רכבל אשר נבנה בשנת 1962 ושודרג בשנת 1994. בסמוך לתחנת הרכבל העליונה קיימת מסעדה הקרויה על שם היזמית הראשונה של תחום התיירות במעבר, ובנה שהיה יוזם הקמת הרכבל.

מפסגת פורדוי יוצאים שבילי הליכה וטיפוס מאתגרים במיוחד, אשר אחד מהם, העובר מתחת למסלול הרכבל מגיע לשיפוע תלול בן 45 מעלות. בחורף מנצלים רק גולשי סקי מיומנים במיוחד את המדרונות התלולים בקרבתו.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סנקט גוטהארד

מעבר סַנְקְט גוֹטְהַרְד או מעבר סן גוטארדו (בגרמנית: Sankt-Gotthard-Pass, באיטלקית: Passo del San Gottardo) (גובה 2,108 מטרים) הוא מעבר הרים גבוה בשווייץ. מעבר סנקט גוטהארד נמצא בין אירולו (Airolo) שבקנטון טיצ'ינו ואנדרמט (Andermatt) שבקנטון אורי, והוא מחבר בין האזור המרכזי דובר הגרמנית של שווייץ עם האזור הדרומי, דובר האיטלקית, בדרך המובילה למילאנו. 

על אף שהמעבר היה ידוע מימי קדם לא נעשה בו בדרך כלל שימוש עד תחילת המאה ה-13, בשל הצורך לחצות את נהר רויס (Reuss) הסוער צפונית לאנדרמט. ערוץ הנחל מתמלא במי הפשרת השלגים, בייחוד בתחילת הקיץ, וחצייתו בקניון שֶלֶנן (Schöllenenschlucht) הצר בעל הקירות המאונכים מסוכנת וגבתה קורבנות אדם. בשנת 1236 הוקדש המעבר לקדוש הנוצרי הבוורי "גוטהארד מהילדסהיים" (Gotthard von Hildesheim) הבישוף של הילדסהיים (960 - 1038). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סנקט גוטהארד - גשר

על פי סיפורים שעברו מפה לאוזן בכפרים הסמוכים לקניון שלן, גבה הנהר רויס (Reuss) קורבנות אדם רבים במשך שנים רבות כתוצאה מטביעה, בייחוד בחודשים אפריל-מאי. הגשר שנבנה בתנאים קשים אלו מכונה גשר השטן (Teufelsbrücke). גשר זה הוא אחד מגשרים רבים באירופה המכונים כך ומספרם הרב הצדיק סיווג מיוחד (מספר 1191) בשיטת ארנה-תומפסון לסיווג אגדות עמים. 

האגדה מספרת כי ערוץ הנהר רויס היה כה קשה לחצייה עד שהרועים השווייצרים ביקשו כי השטן יבנה גשר. השטן הופיע, אך תבע כי בתמורה לבניית הגשר יקבל את הראשון שיעבור בגשר. איש ההרים הסכים לתנאי, אך דאג שלפניו תעבור על הגשר עז, וכך שיטה ביריבו. כשהוא רותח מזעם על מעשה הרמייה, הביא השטן סלע ענק שאיתו תכנן לנפץ את הגשר, אבל אישה זקנה חרתה צלב על הסלע ובכך מנעה מהשטן להרים סלע זה. הסלע עדיין מצוי במקום וב-1977 הוצאו 300,000 פרנקים שווייצריים על מנת להזיז ב-127 מטרים את הסלע, השוקל 220 טון, במטרה לפנות נתיב למנהרת הכביש של סנקט גוטהארד. 

הגשר איפשר לתנועה להמשיך לאורך הנהר רויס עד למקורותיו ואז לחצות את האוכף בקו פרשת המים היבשתית המפרידה בין מקורות הנהרות ריין הזורם לים הצפוני והפו הזורם לים התיכון. בתחילה השתמשו בנתיב זה הולכי רגל ובהמות משא בלבד, ב-1775 שופרה הדרך והחלו לעבור בה מרכבות. 

עקב השלגים המעבר חסום בחלק ניכר מעונת החורף ולכן התבקש פתרון עוקף - מנהרה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סנקט גוטהארד - מנהרות

מנהרת הרכבת של סנקט גוטהארד בת ה-15 קילומטרים נפתחה לתנועה ב-1882, ונועדה להחליף את הכביש שעבר במעבר. במהלך חציבת המנהרה נהרגו 177 עובדים בתאונות עבודה.

מנהרת הכביש של סנקט גוטהארד, שאורכה 17 קילומטרים, עלתה במחיר חייהם של 53 עובדים, נפתחה לתנועה ב-5 בספטמבר 1980. למנהרה רק נתיב נסיעה אחד לכל כיוון.

בשנת 2010 הושלמה חציבת מנהרת בסיס הגוטהארד, מנהרת רכבת נוספת שתעבור מתחת למעבר סנט גוטהארד. מנהרה זו היא המנהרה הארוכה בעולם ואורכה 57 קילומטרים. מנהרה זו ושתי מנהרות נוספות קצרות יותר המתוכננות ליד ציריך וליד לוגנו הן חלק ממיזם אלפטראנזיט שנועד לקצר בשעה את זמן הנסיעה בן ה-3 שעות ו-40 דקות מציריך למילאנו. בה בעת תאפשר המנהרה להגדיל את אורך הרכבות הפועלות בקו זה ואת מספרן, משום שמסילת הברזל החדשה היא ישרה כמעט לחלוטין, בהשוואה לפיתולי המנהרה הישנה יותר. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנרדינו

מעבר סן ברנרדינו (בגרמנית: San-Bernardino-Pass ; באיטלקית: Passo del San Bernardino) הוא מעבר הרים בהרי האלפים השוכן בקנטון גראובינדן בדרום שווייץ. המעבר מקשר בין עמק מיזוקס מדרום ועמק ריינוואלד מצפון, ולאורכו עוברים קו פרשת המים האירופי וקו הגבול בין השפה האיטלקית והגרמנית. 

שמו הקודם של המעבר היה "מונס אוויום" (Mons avium - "הר הציפורים"), וזה השתמר בשמה של הפסגה הסמוכה "פיץ אוצ'לו" (Piz Uccello - "פסגת הציפור"). מקור שמו הנוכחי של המעבר הוא בקפלה שהוקמה במקום במאה ה-15 לכבודו של ברנרדינו הקדוש מסיינה. 

המעבר היה בשימוש כבר בתקופה הרומית, אך בתקופה זו, ואף במהלך ימי הביניים, שכן השביל שלאורכו, כקילומטר מזרחה מתוואי הכביש הנוכחי. כריתת עצים הגבירה את הסיכון למפולות שלגים, וכתוצאה מכך הועבר הנתיב למסלול חדש במרכזו של האוכף. ב-1770 הוכשר שביל במעבר לתנועת כרכרות, וזהו הנתיב שלאורכו עובר הכביש הקיים כיום. המקום היה לזירת קרב בו הביסו חייליו של נפוליאון כוח של 500 מקומיים ב-1799. 

ב-1967 נפתחה לתנועה מנהרת סן ברנרדינו שאורכה 6.6 ק"מ ובה עובר הכביש המהיר N13, המחבר בן כור לבלינצונה. המנהרה הותאמה לצורכי התקופה בה נבנתה, והיא חדלה מלספק מענה הולם לנפח התנועה הגובר. האיוורור במנהרה היה לקוי, לא היו בה דרכי מילוט והיא לא התאימה לתנועת משאיות כבדות. לכן נערכו במנהרה עבודות בין 1991 ל-2006 בעלות של 236 מיליון פרנק שווייצרי, אשר התאימו אותה לדרישות הנוכחיות.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הקטן

מעבר סן ברנאר הקטן (בצרפתית: Col du Petit Saint-Bernard; באיטלקית: Colle del Piccolo San Bernardo) הוא מעבר הרים בהרי האלפים המחבר בין עמק הנהר איזר שבצרפת לבין עמק נהר דורה בלטאה שבאיטליה. 

המעבר חוצה את האלפים הגריים כאשר רובו מצוי בשטח צרפת במחוז סבואה. שיאו של המעבר הוא בגובה 2,188 מטר מעל פני הים, כאשר בשיאו מצוי בית הארחה, שכמו בית הארחה במעבר סן ברנאר הגדול, הוקם על ידי הקדוש הנוצרי ברנאר ממנתון במהלך המאה ה-10. 

במעבר זה השתמש ככל הנראה חניבעל כדי לחצות את האלפים בדרכו לאיטליה בשנת 218 לפנה"ס. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול

מעבר סן ברנאר הגדול (בצרפתית: Col du Grand-Saint-Bernard, באיטלקית Colle del Gran San Bernardo) הוא מעבר הרים השוכן בקנטון ואלה בדרומה של שווייץ בסמוך לגבול עם איטליה.

המעבר הוא השלישי גובהו בשווייץ. הוא מחבר בין מרטיני שבקנטון ואלה לאאוסטה שבאיטליה. הוא המעבר הנמוך ביותר ברכס המחבר את שתי פסגות האלפים הגבוהות ביותר: המון בלאן ממערב ומונטה רוזה ממזרח. המעבר ממוקם על קו פרשת המים בין עמק הרון שבשווייץ לעמק הפו שבאיטליה.

המעבר הוא המעבר העתיק ביותר העובר דרך הרי האלפים המערביים. ישנם עדויות שבני אדם עברו בן עוד בתקופת הברזל וקיימים שרידים של דרך רומאית עתיקה. בשנת 1800 צבאו של נפוליאון השתמש במעבר על מנת לפלוש לאיטליה, האירוע תואר על ידי שני ציירי השמן המפורסמים ז'אק-לואי דויד ושל פול דה-לה-רואש. בעת החדשה האפילו על המעבר דרכים נוחות יותר, ובראשון המנהרה שנחפרה תחתיו ונפתחה בשנת 1964, וכיום הוא משמש כאתר תיירות ומורשת היסטורית.

בשנת 1049 הוקמה בנקודה הגבוהה ביותר במעבר אכסניית סן ברנאר הגדול, האכסניה התפרסמה מאוחר יותר בכך שהשתמשה בכלבי סן ברנרד לחילוץ והצלה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - גאוגרפיה - מסלול

המעבר חוצה את האלפים הפניינים מצפון מערב לדרום מזרח והנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה של 2,469 מטר מעל לפני הים. סימונו של הכביש העובר דרך המעבר הוא E27 הן בשווייץ והן באיטליה והוא מחבר את מרטיני שבחלקו העליון של עמק הרון עם אאוסטה שבואל ד'אוסטה. ממרטיני אפשר לקחת את כביש מספר 9 ללוזאן, ומאאוסטה את כביש A5 לטורינו.

מכיוון צפון (שווייץ) הכביש עובר לאורך נהר דראנס אשר מעל מרטיני, אל העמק השומם והפראי דראנס ד'אטרמו. מנהרת סן ברנאר הגדול (והכביש הראשי) צוללת אל תוך ההר בגובה של 1,915 מטר ופתיחתה בשנת 1964 המעיטה את חשיבותה המסחרית של הדרך העוברת מעל פני השטח והשלימה את הירידה בחשיבות שהחלה בשנת 1905 עם פתיחתה של מנהרת סימפלון (מנהרה עבור רכבות) 100 ק"מ מזרחית למעבר. דרך היסטורית קטנה בהרבה מתפתלת מעל למעבר עצמו, השוכן מאות מטרים מהגבול בין שווייץ לאיטליה, פתוחה רק בין החודשים יוני וספטמבר. בצידו הדרוני של המעבר, עמק סן ברנאר הגדול מנוקז אל נהר ארטנבז, שזורם אל אאוסטה.

בנקותו הצרה ביותר המעבר עובר בין הפסגות גראן שנאלט (2,889 מטר) מונמור (2,867 מטר). מעט מערבה בפונט ד'דרון בגובה של 2,949 מטר, נמצאת הנקודה הפיסגה הגבוהה ביותר, ובינה לבין המעבר ניתן למצוא את הפיסגה פטיט שנאלט בגובה של 2,885 מטר.

הטור דה פראנס עבר במעבר חמש פעמים. הרוכבים טיפסו עליו ארבע פעמים כקטגוריית טיפוס ראשונה, ופעם אחת, בשנת 2009 כטיפוס Hors catégorie.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - גאוגרפיה - אקולוגיה

המעבר הוא מעבר לקו העצים. כל העץ לשימוש בנייה וחימום חייב להיות מובל ממרחק. בצידו הדרום-מערבי של המעבר ישנו אגם קטן, אגם סן ברנאר הגדול, שהוא אגם של מי שלגים אבל דגים לא חיים בו למרות ניסיונות שנעשו בעבר. בשנים האחרונות האגם לא תמיד הפשיר לחלוטין בקיץ.

אזור המעבר פורח במאות סוגי של פרחים אלפינים. טחבי עלים נמצאים בשפע והסלעים מכוסים חזזית.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - האכסניה והכלבים

האכסניה הוקמה בשנת 1049 על ידי סן ברנאר ממנתון ונקראה על שמו החל מהמאה ה-16, ביחד עם המעבר כולו. זו לא הייתה האכסניה הראשונה במעבר, ככל הנראה היו באזור בניינים קדומים יותר מכיוון שהוא היה גם תחנת עצירה בדרך הרומית הקדומה אולם הם נהרסו במהלך השנים. המטרה העיקרית של מייסד האכנסייה הייתה להיפטר מהשודדים ולשמור על המעבר פתוח לעוברים, כאשר תפקיד ההצלה התפתח הטבעיות. האכסניה הפכה למפורסמת מאוחר יותר בעקבות השימוש בכלבי סן ברנרד למבצעי חילוץ. האפיפיור פיוס האחד עשר הפך את ברנרד לקדוש ולפטרון האלפים בשנת 1923.

האכסניה שוכנת בנקודה הגבוהה ביותר בדרך. כיום הכביש עוקף את בנייני האכסניה מה שעוזר לשלמות גן המנזר, אולם עדיין ניתן להבחין בדרך הישנה מעל לכביש. האכסניה מורכבת משני בניינים, האחד משנת 1560 והשני משנת 1898. המנזר מחזיק גם במלון האכסניה של סן ברנאר, מבנה בן ארבע קומות העשוי מאבן אפורה ונמצא בצד האיטלקי של הגבול, והוא מושכר ליזם פרטי שמנהל את המלון.

כלבי הסן ברנרד עברו השבחה גנטית אל מנת שיוכלו לעבור בשלג עמוק ולהריח אנשים אבודים. העדויות הראשונות לכך שאנשי המזר השתמשו בכלבים על מנת לחלץ אנשים היא בשני ציורים המתוארכים ל 1690 של הצייר סלבטורה רוסה. נהוג לומר שהכלבים הסתובבו עם חבית ברנדי קטנה לצווארם (למרות שזהו רק מיתוס), מתוך האמונה שלליקר יש סגולות רפואיות.

בימינו, הן בזכות המנהרה והן בזכות הטכנולוגיה המתקדמת כבר אין צורך במצעי חילוץ במעבר. הכלבים הועמדו למכירה בשנת 2004 בגלל עלויות האחזקה הגבוהות שלהם והם נקנו על ידי שתי עמותות שהוקמו לצורך זה: בארי ו-ווטרויל. עמותת בארי קנתה את הכלבייה במרטיני וממשיכה לתמוך ולהרבות את הכלבים (כ 40-50). אחד התנאים למכירת הכלבים הייתה שהכלבים יובאו למנזר בתקופת הקיץ כך שמטיילים יכולים לראות את הכלבים משתובבים במורדות ליד המנזר. עמותת ווטרויל שומרת על כלבים בכלביה ליד המוזיאון. שתי העמותות הסכימו לעבוד בשיתוף פעולה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - היסטוריה - התקופה הרומית

המעבר מוזכר לראשונה בהיסטוריה כחלק מהמסלול של השבטים הקלטים בואי ולינגונס כאשר פלשו לאיטליה בשנת 390 לפנה"ס. הסופרים הקלאסים הראשונים שהזכירו את המעבר בהקשר זה או אחר חיו במאה הראשונה לפני הספירה תחת השלטון האימפריה רומית הקדום. הם קראו למעבר ולהרים פונים (כפי שהרומאים כינו את הפיניקים) ככל הנראה על שם חציית האלפים על ידי חניבעל במעבר (למרות שלמעשה הוא לא חצה עם צבאו במעבר). ישנם סברות כי השם הוא ממקור קלטי "פנינוס", שמגיעה מהמילה "פן" שמשמעותה בקלטית היא "פיסגה".

בשנת 102 לפנה"ס חדרו הקימברים אל המישור האיטלקי מצפון, אחרי שחצו את האלפים דרך מעבר סן ברנאר הגדול.

שני השבטים ששכנו בעמקים משני עברי המעבר היו ורגרי מצפון וסלאסי מדרום.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - היסטוריה - התקופה הרומית

בשנת 57 לפנה"ס שלח יוליוס קיסר את גאלבה, מפקדו הטוב ביותר, מגאליה לכבוש את המעבר, בתקווה למצוא דרך קצרה יותר מגאליה לאיטליה מאשר דרכי החוף. גאלבה הולך שולל על ידי שבט הקלטים ורגרי והקים מחנה ליד מרטיני מתוך ציפייה להגיע למעבר ביום שלמחרת. אולם הרומאים גילו להפתעתם שההרים השולטים על הדרך נשלטו על ידי שלושה שבטים גאלים עוינים. הרומאים הצליחו לנצח את הגאלים בקרב נועז אולם גאלבה הבין שלא יוכל לכבוש את המעבר וחזר על עקבותיו.

אוגוסטוס קיסר הצליח היכן שאביו המאמץ נכשל וכבש את המעבר. אוגוסטוס בנה קסטרום קבע ומושבה - אוגוסטה פראטוריה סלסורום - מתחת מעבר שנקראה מאוחר יותר אאוסטה (קיצור של אוגוסטה) וכיום הריסוטיה של המושבה הרומית הן אטרקציה תיירותית באאוסטה. בשנת 43 לסה"נ תחת שלטונו של הקיסר קלאודיוס נסללה דרך רומית טובה דרך המעבר ובנוסף תחנת דרכים (Mansio) ומקדש ליופיטר פואנינוס על בעה בצד האיטלקי של המעבר ומכאן השם  Mons Jovis שמזוהה עם המעבר. בשנת 1816 הוצב במקום צלב עם הכיתוב: " Deo optimo maximo" (האל הטוב ביותר והגדול ביותר). פסל ברונזה של ברנרד הקדוש מעל הדרך בצד האיטלקי מעבר לעמק קטן מול הצלב הוצב במקום בו הייתה תחנת הדרכים.

מטבעות ולוחות נדר עוזרות לתארך את סיום תקופת השלטון הרומאי, ככל הנראה עד תקופת שלטונות של תאודיסיוס השני במחצית הראשונה של המאה החמישית. ממצאים אלה ואחרים מאוכסנים במוזיאון המנזר. שברים של מגדל השיש, חלקם עם כיתוב, ניתן למצוא במספר מבנים בכפר השווייצרי בורג' סן פייר. גם את אבן הדרך הרומית עם המספר XXIII ניתן למצוא בכפר.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סן ברנאר הגדול - היסטוריה - חציית נפוליאון

ההיסטוריה של המעבר החלה בפלישה גאלית בשנת 390 לפנה"ס, והפלישה הצרפתית דרכו התרחשה במאי 1800, תחת פיקודו של נפוליאון בונפרטה, קונסול ראשון ברפובליקה הצרפתית והוא בן 30 בלבד. צבא אוסטרי של 140 אלף איש, הטיל מצור על ג'נובה השוכנת בחופה המערבי של צפון איטליה לאחר שזו נכבשה על ידי הצרפתים. נפוליאון חצה את המעבר עם 40 אלף חיילים ושליש מכמות הארטילריה שלהם, כאשר 20 אלף חיילים נשלחו דרך שלושה מעברים אחרים כהטעיה, בכוונה להכות את האוסטרים מאחור. האוסטרים המופתעים לא הספיקו להתארגן ולא הצליחו להעמיד כוחות רבים מול הצרפתים וכך הם הובסו בקרב מונטבלו ואחר כך בקרב מרנגו.

נפוליאון התכונן למעבר בחשאיות על ידי קיבוץ אנשים ביחידות קטנות מתחת למעבר, שהקימו נקודות אספקה לאורך החלק התחתון של המסלול, ושכר גם אומנים שיקימו חנויות לאורך המסלול. ב 15 במאי יחידה קידמית חצתה את המעבר וכבשה את אאוסטה, ולאחר מכן בתי חולים הוקמו במרטיני ואאוסטה. במרטיני היחידות קיבלו מנות לשולשה ימים. כל הציוד - מרכבות, ארטילריה, נשק ותחמושת, פורקו וחולקו לחבילות של 30 ק"ג כדי שאנשים יוכלו לסחוב אותן. התותחים נגררו על בולי אורן חלולים על ידי פרדות וכאשר הפרדות מתו מתשישות הן הוחלפו על ידי 100 חיילים. נפוליאון הציע פרסים כספיים נדיבים לחיילים ופועלים שהצליחו לבצע משימות קשות בזמן הנדרש.

במשך מספר ימים לקראת סוף מאי הצבא הצליח לעבור במעבר בקצב של 6000 איש ביום. תזמורות ניגנו מרשים לאורך המסלול, כאשר התופים הלמו בחוזקה בעיקר במקומות בהם היה צריך להיזהר. במנזר העניקו הנזירים לכל חייל שעבר שתי כוסות יין, חתיכת לחם שיפון עם גבינה כמחווה לצבא הצרפתי. בירידה השלג נערם כך שחיילים גלשו בישיבה במורד ההר ונפוליאון שהיה אחרון בשיירה החליק גם הוא. מזג האוויר הנעים שרר בכל זמן המעבר, והמסע כולו היה יכול להפוך לאסון אם מזג האיר היה משתנה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סטלביו

מעבר סטלביו (באיטלקית: Passo dello Stelvio), הוא מעבר הרים בגובה 2,758 מטר ברכס הרי הדולומיטים. המעבר הוא הגבוה ביותר באיטליה והחמישי בגובהו בשרשרת הרי האלפים. שיא המעבר מכונה "פסגת שלוש השפות" בשל קרבתו למפגש הגבולות של אזורים דוברי השפות איטלקית, גרמנית ורומאנש.

הכביש במעבר סטלביו מחבר בין העיירות בורמיו ופראטו ועובר בשטח הפארק הלאומי סטלביו.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סטלביו - היסטוריה

מחקרים ארכאולוגיים מעלים עדויות לשימוש במעבר ההרים באזור זה כבר בתקופת הברונזה, אך ברוב הזמן לא שימש כנתיב מעבר עיקרי, אלא בעיקר לצורכי פולחן דתי.

בתקופה הרומית התקיים במעבר סטלביו שביל פרדות בעל חשיבות מסוימת, אשר סיפק גישה נוחה לצורכי הגנה באזור "דרך קלאודיה אוגוסטה" שהיוותה את אחד מצירי הגישה העיקרים בין חצי האי האפניני וגרמניה.

במשך מאות השנים הבאות כמעט ולא נעשה שימוש במעבר, ואפילו לא בידי התושבים המקומיים. במהלך מלחמת שלושים השנים התנהלו מספר קרבות על שליטה באזור. בין השנים 1632-1634 עברה השליטה במעבר בין כוחות מילאנזיים לכוחות אוסטריים. לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 שוב החלה לעלות חשיבותו של מעבר סטלביו בעיקר לצורכי ביסוס והרחבה של קשרי המסחר באזור בין בוואריה ואיטליה. תוכניות להרחבה ושיפור המעבר החלו להירקם, אך הן נקטעו בשל השינויים הפוליטיים והגבולות המדיניים הרבים של התקופה.

הדרך המודרנית נסללה בתקופת האימפריה האוסטרית בשנים 1820-1825 במטרה ליצור חיבור בין אזור לומברדיה לאוסטריה עצמה. המסלול תוכנן בידי המהנדס קרלו דונגאני ((Carlo Donegani) ועבר שינויים מעטים בלבד מאז. 2,000 עובדים סללו כביש באורך 49 קילומטרים הכולל 48 עיקולי פרסה בחלקו הצפוני ו-34 עיקולי פרסה בחלקו הדרומי ובשיפוע של 7%-15%.

עד למלחמת העולם הראשונה, סימן מעבר סטלביו את הגבול שבין האימפריה האוסטרו-הונגרית ובין ממלכת איטליה, וגם שווייץ הציבה עמדת תצפית קדמית בקרבתו. במהלך המלחמה התחוללו קרבות עזים בין הצדדים הלוחמים על השליטה במעבר ההרים, אך למרות זאת הושגה ביניהם הסכמה שלא לבצע ירי מעל השטח השווייצרי באזור (המהווה בליטה בין השטח האוסטרי מצפון והשטח האיטלקי מדרום). על פי הסכמי הגבולות החדשים, שנקבעו בשנת 1919 בסיום המלחמה, והרחיבו את גבולות איטליה בכיוון צפון, הועברה השליטה בכל האזור לידי איטליה וחשיבותו האסטרטגית של המעבר פחתה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר סטלביו - כיום

כיום חשיבותו העיקרית של מעבר סטלביו היא בעיקר כאתר לפעילות ספורטיבית ומוטורית. רוכבי אופנים נאבקים במסלול במסגרת תחרות ה"ג'ירו ד'איטליה", אך הוא נחשב כאתגר גם לרוכבים חובבים ולא רק למקצוענים. אפילו ראש הממשלה לשעבר, רומנו פרודי, עלה את מעבר סטלביו על אופניו. נהגי אופנועים ומכוניות נהנים בנסיעה לאורכו מחוויית נהיגה ייחודית. מגזין הרכב הטלוויזיוני הפופולרי "טופ גיר" הכתיר את הכביש במעבר סטלביו כ"הכביש המהנה ביותר בעולם לנהיגה". למרות שכביש מעבר סטלביו סגור בין החודשים נובמבר ועד מאי, גולשי הסקי יכולים להמשיך את עונת הגלישה באזור הפסגה גם במשך חודשי הקיץ.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר מונז'נבר

מונזֶ'נֶבְרְ (בצרפתית: Mont Genèvre) הוא מעבר הררי מפורסם בגובה 1,854 מטרים בהרי האלפים, בין צרפת לאיטליה, הנחשב למעבר שבו השתמש ככל הנראה חניבעל בפלישתו לאיטליה ושימש אחר–כך בוודאות את יוליוס קיסר ואת שארל השמיני במלחמת 1494. 

מעבר הרים זה מיוחד באפשרות המעבר הקלה והנוחה בו. דרך המתאימה למרכבות עולה מבריאנסון בעמק דוראנס עד למעבר. בנקודת המפגש בין צרפת לאיטליה שוכנים הכפרים בורג מון ז'נבר מהעבר הצרפתי וקלוירס מהעבר האיטלקי. שני הכפרים מאוכלסים תמיד, כיוון שהמעבר מוגן מרוח הצפון ולכן ניתן לחיות בו גם בשיא החורף. בתקופה הרומית שימש המעבר חלק מוויה דומיטיה, דרך המעבר מאיטליה לספרד דרך גאליה נארבוננסיס. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר מון סני

מעבר מוֹן סֵנִי (מצרפתית: Mont Cenis; באיטלקית: Moncenisio, "מוֹנצֶ'ניזיו") הוא מסיב ומעבר הרים בין צרפת לאיטליה, על הדרך הנמשכת מהעיר שאמברי (Chambery), בירת מחוז סבואה (Savoie), אל העיר סוסה (Susa) שבאיטליה. גובהו של המעבר 2081 מטרים. במעבר אגם גדול, המאופיין בגדות מפורצות. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר לוקמניר

מעבר לוקמניר (גרמנית Lukmanierpass; איטלקית Passo del Lucomagno; רומאנש Cuolm Lucmagn) הוא מעבר הרים בהרי האלפים בדרום שווייץ, השוכן על קו הגבול בין קנטון גראובינדן מצפון וקנטון טיצ'ינו מדרום. מעבר לוקמניר הוא הנתיב היחיד החוצה את האלפים השווייצריים מדרום לצפון בגובה נמוך מ-2,000 מטר, והוא פתוח משך כל ימות השנה. 

כבר בתקופה הרומית היה המעבר בשימוש, ומקור שמו הוא ככל הנראה בצירוף הלטיני "לוקוס מאגנוס" (lucus magnus - "יער נרחב"). המעבר הפך לנתיב פופולרי בין עמק הפו בצפונה של איטליה לעמק הריין, בתקופת האימפריה הפרנקית, לאחר שבמאה ה-8 הוקם המנזר הבנדיקטיני של דיזנטיס. במשך ימי הביניים היה מעבר לוקמניר עורק התחבורה העיקרי באזור, אך החל במאה ה-13, החל מאבד מחשיבותו עם תחילת השימוש במעבר סנקט גוטהרד הקצר יותר. עם זאת, הוא נותר בשימוש בשל גובהו הנמוך יחסית, וב-1374 הוקמו בו כנסייה שהוקדשה לבתולה ואכסניית דרכים. 

סלילת הדרך החוצה את המעבר הושלמה ב-1877, אולם חשיבותו הלכה וירדה, ומאז פתיחת מנהרת סנקט גוטהרד ב-1980, הוא משמש תחבורה מקומית בלבד.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר טונלה

מעבר טונלה (באיטלקית: Passo del Tonale) הוא מעבר הרים גבוה (1,883 מטרים) בצפון איטליה לרוחב האלפים הרטיים, בין נפת ברשה במחוז לומברדיה לנפת טרנטו במחוז טרנטינו - אלטו אדיג'ה. 

המעבר מחבר בין העיירה פונטה די לניו (Ponte di Legno) בצפון עמק ואל קמוניקה לעיירה ורמיליו (Vermiglio) בוואל די סול (Val di Sole). הוא גובל מצפון ברכס ההרים "האלפים האורטלים" (Alpi dell'Ortles) ומדרום ברכס אדאמלו. 

במלחמת העולם הראשונה היה המקום קרוב לקו החזית בין איטליה, שהייתה חלק ממדינות ההסכמה, לבין האימפריה האוסטרו-הונגרית, אחת ממעצמות המרכז. כמעט בכל תקופת המלחמה היו שני הצדדים מחופרים בעמדות בהרי האלפים סביב מעבר טונלה. המלחמה, שהתבטאה בהפגזה בין הצדדים, כונתה על ידי האיטלקים "המלחמה הלבנה" (La Guerra Bianca) משום שהתנהלה בגבהים בהם היה שלג עד. בשנות ה-30 של המאה ה-20 נבנתה אנדרטה מונומנטלית המכילה את שרידיהם של 800 חיילים איטלקים ואוסטרים. 

במעבר שוכנים בתי מלון וחנויות עבור תיירים רבים. בקיץ נוהגים תיירים להעפיל לפסגות ההרים ולטייל בשבילי הרים, ובחורף מופעל סביב המעבר אתר סקי (מעבר טונלה הוא נקודת ההתחלה למרוץ האחרון של הגביע האירופי בענף סקי ההרים המכונה Adamello Ski Raid). 

המעבר הוא גם אתר פופולרי לרוכבי אופניים חובבים וגם מקצוענים. מעבר טונלה היה העלייה האחרונה בג'ירו ד'איטליה של 2010 בקטע 20 (בו ניצח השווייצריי יוהאן טשופ - Johann Tschopp), ובו הוכיח איוון באסו, המנצח בתחרות כולה, את כישוריו בעלייה. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר טונלה - אתר הסקי

מרחב הגלישה של אתר הסקי פאסו טונלה (Passo Tonale) כולל כ-100 ק"מ של מסלולים לכל הרמות, בגובה שבין 3,100 מטר ל-1,155 מטר ו-30 מעליות סקי. מרחב הגלישה קרוי אדמלו סקי (Adamello Ski) והסקי פס שלו מכסה את המסלולים בפאסו טונלה, את המסלולים על קרחון פרסנה (Presena) בגבהים שבין 2,700 ל-3,100 מטר, את המסלולים סביב העיירה פונטה די לניו (Ponte di Legno), וכן את העיירות טמו (Temu), ורמיליו (Vermiglio) ו-וצה ד'אוליו (Vezza d'Oglio). 

רוב מסלולי הגלישה בפאסו טונלה רחבים, חלקים ונטולי קטעים מישוריים, מה שהופך את האתר לפופולרי בקרב גולשי סקי מתחילים ובינוניים. יש בו גם אופציות אוף פיסט בצדי המסלולים וסנופארק עם מגוון מתקנים לגולשי פריסטייל. לקראת סוף החורף נבנה בדרך כלל סנופארק נוסף על הקרחון. מיקומו הגבוה של האתר מאפשר לו ליהנות מאפקט שלג האגמים (Lake-Effect Snow). אוויר לח מאגם גרדה והים התיכון מתנגש עם אוויר קר במרומי הקרחון, וכתוצאה מתקבלות כמויות שלג שמאפשרות לגלוש בדרך כלל עד מאי. 

מרחב הסקי של פאסו טונלה מהווה גם חלק מסקי פס מורחב המכסה את האלפים הדרומיים באיטליה ואת מצוקי ברנטה ונקרא Skirama Dolomiti. מרחב זה כולל 380 ק"מ של מסלולים ומכסה, פרט לפאסו טונלה, גם את האתרים: מדונה די קמפיליו, מרילבה (Marilleva), פולגרידה (Folgarida), מונטה בונדונה (Monte Bondone), אנדלו (Andalo) ו-Fai della Faganella.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר גאליבייה

קול דו גליבייה, (בצרפתית: Col du Galibier) הוא מעבר הרים בהרי האלפים הצרפתים, סמוך לעיירה בורג ד'אויזנס, המתנשא לגובה של 2,645 מטר מעל פני הים. 

ניתן לטפס אל ההר משני צדדים (דרום-מזרח, ודרום מערב). אורכו של מסלול הטיפוס מאחד הכיוונים הוא כ-17 קילומטר והשני שמונה קילומטר. השיפוע הממוצע הוא כ-7.3%. 

מעבר ההרים על צלע ההר הוא אחת העליות הקשות והמפורסמות במרוץ האופניים, הטור דה פראנס. בדרך כלל, מעבר הרים זה נמצא באמצע הקטע שבו הוא נכלל ולא בסיומו. הפעם הראשונה בה נכלל הטיפוס למעבר במרוץ הייתה ב-1911. בקטע ה-15 במרוץ של שנת 1998, בתנאי קור, רוח וגשם, החלה על מעבר הגליבייה ההתקפה של הרוכב האיטלקי מרקו פנטאני, אשר התמודד מול יאן אולריך הגרמני. בסיומו של הקטע, ניצח פנטאני בהפרש גדול והכריע, למעשה, את המרוץ כולו שהסתיים בניצחונו. 

בשנת 2011, לכבוד יובל ה-100 להכללת המעבר במסלול הטור דה פראנס, החליטו מארגני המרוץ לסיים את קטע 18 במרוץ בפסגת המעבר. הייתה זו נקודת סיום קטע הגבוהה ביותר בהיסטוריה של המרוץ. בקטע ניצח אנדי שלק ולמחרת, בקטע ה-19, נרכב שנית מעבר הגאליבייה, הפעם במהלך קטע שהסתיים באלפ ד'ואז. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר ברנר

מעבר ברנר (באיטלקית: Passo del Brennero; בגרמנית: Brennerpass) הוא מעבר הרים בהרי האלפים על הגבול שבין איטליה לאוסטריה המשמש אחד ממעברי ההרים העיקריים באזור האלפים. זהו המעבר הנמוך ביותר (1,370 מטר) והנוח ביותר מבין מעברי האלפים ואחד הבודדים באזורו. מסיבות אלה מעבר זה היה מוקד למאבקי שליטה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר ברנר - היסטוריה

מעבר ברנר הפך למעבר הרים מסודר עוד בימי רומא העתיקה, אף שהיה בשימוש עוד קודם לכן. הדרך הרומית הראשונה, ויה קלאודיה אוגוסטה (Via Claudia Augusta), אשר קישרה בין איטליה לבין רייטיה ונחנכה בשנים 46–47 לספירה, לא חצתה את המעבר. דרך זו יצאה צפונה מן העיר ורונה, דרך עמק אדיג'ה אל עבר אאוגסבורג, דרך מעברי הרים אחרים באלפים. רק במאה ה-2 נסללה דרך במעבר ברנר. מאות בשנים עברו במעבר אנשים ובהמות הגוררות עגלות משא בלבד, עד שהדרך הורחבה בשנת 1777 ואיפשרה מעבר כרכרות. בשנת 1867 הושלמה מסילת ברזל דרך המעבר ועד היום זו מסילת הברזל היחידה החוצה את האלפים שלא במנהרה ארוכה. מאז סיום מלחמת העולם הראשונה, עם שינוי תוואי הגבולות הבינלאומיים, חלקו איטליה ואוסטריה בשליטה במעבר. עד לאותה עת היה המעבר כולו בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ב-18 במרץ 1940, נפגשו במעבר אדולף היטלר ובניטו מוסוליני כדי לציין את ברית הפלדה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר ברנר - דרכים

כביש מהיר אירופי E45 (המסומן בתחומי איטליה A22 ובאוסטריה A13), המקשר בין אינסברוק לוורונה ומודנה דרך בולצנו, עובר במעבר ומשמש אחד מנתיבי התחבורה היבשתית החשובים ביותר מצפון לדרום באירופה. אף לאחר הפסקת בדיקות המכס במעבר משתרכים במקום פקקי תנועה ארוכים וידועים לשמצה בפי תיירים מצפון אירופה המבקשים להגיע עם מכוניתם לנופש על חוף הים התיכון.

גשר אירופה (בגרמנית: Europabrücke) הממוקם סמוך לעיר אינסברוק, קילומטרים ספורים מן המעבר, הוא גשר בטון הנושא כביש מהיר בעל שישה מסלולים מעל עמק סיל אל המעבר. הגשר בגובה 180 מטר מעל הקרקע ובאורך 820 מטר נחנך בשנת 1963 כיצירת מופת הנדסית אשר באה להקל על התנועה במעבר ברנר.

המשאיות הכבדות המשרכות דרכן במעלה עמק נהר אין, בדרכן אל המעבר, מזהמות את סביבתן ומהוות נושא לוויכוחים ערים בין מתווי המדיניות באירופה. בשנת 2004 חצו את גשר אירופה והמעבר כ-1.8 מיליון משאיות. כדי להקל על תנועת כלי הרכב בכביש שבמעבר מתבצעות תוכניות לשדרג את מסילת הברזל בין ורונה לאינסברוק ולהעבירה בסדרת מנהרות, כולל מנהרה בבסיס מעבר ברנר. העבודה על חציבת מנהרת הרכבת במעבר, באורך 56 קילומטר, החלה בשנת 2006. חציית מעבר ברנר בכלי רכב כרוכה בתשלום אגרה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעבר איסראן

מעבר איסראן (Col de l'Iseran) הוא מעבר הרים בגובה 2770 מטרים. איסראן הוא מעבר ההרים הגבוה ביותר בצרפת, והגבוה ביותר בהרי האלפים בעל דרך סלולה. המעבר ממוקם באזור האלפים המערביים בקרבת הכפר ואל דיזר, אזור חבל סבואה, צרפת. עקב גובהו הרב, המעבר פתוח לתנועה בחודשי הקיץ בלבד.

מעבר איסראן החל את דרכו במהלך המאה ה-17 כשביל פרדות אשר שימש להובלת גבינות לשווקים בפיימונטה דרך מעבר מון סני. בשנת 1912 הוחלט להפוך אותו לדרך סלולה. העבודה החלה בשנת 1929 כאשר 600 פועלים סללו 29 קילומטרים, והסתיימה בשנת 1937. חנוכת המעבר נערכה בנוכחות הנשיא אלבר לברן. בשנת 1939 נבנתה גם כנסייה בסמוך לשיא המעבר.

אורכו הכולל של מעבר איסראן הוא 48 קילומטר וכולל בתוכו שינוי גובה של 1955 מטרים בשיפוע ממוצע של 4.1%. מכיוון צפון, בחלקו האחרון, בעלייה מואל דיזר הנמשכת 15 ק"מ השיפוע הממוצע עולה ל-6%. מכיוון דרום, בחלקו האחרון בעליה מבונבאל סור ארק, מגיע השיפוע לממוצע של 7.3% לאורך 13 קילומטר ובשיאו אף ליותר מ-10%.

מעבר איסראן שימש מספר פעמים כאתר רכיבה במסגרת הטור דה פראנס, לראשונה בשנת 1938, ולאחר מכן שש פעמים נוספות.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעברי האלפים

מעברי האלפים הוא כינוי כולל לנקודות ציון בשרשרת הרי האלפים שבהן נוצרו עמקים וגאיות שמחברים בין אזורים מישוריים יחסית, ומאפשרים מעבר וחצייה של שרשרת ההרים.

הטופוגרפיה האלפינית מקשה על חצייתה בעיקר בחלק המזרחי שלה, הבנוי משלוש שרשרות מקבילות של רכסים בציר מזרח-מערב, עובדה המחייבת גילוי של מעבר ראשי החוצה את שלושתן, או שלושה מעברי ביניים על מנת לקיים תנועה בציר מדרום לצפון. הבעיתיות בחציית החלק המרכזי של האלפים נובע מן הגובה הגבוה יחסית של ההרים באזור זה. החלק המערבי הוא הקל ביותר יחסית, לחצייה של הרכס האלפיני.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - מעברי האלפים - היסטוריה

התושבים המקומיים היו הראשונים לאתר, להכיר ולהשתמש לצרכיהם במעברי ההרים של השרשרת האלפינית. מעברי האלפים נחשפו לעולם החיצון לראשונה עם תנועת הצבאות הרומיים מאיטליה של ימינו, ולכיוון צפון למסעות הכיבוש שלהם ביבשת אירופה. מרגע שגילו הרומים את מעברי ההרים העיקריים הנוחים, החלו לעשות בהם שימוש אינטנסיבי וחדלו מלחפש נתיבים נוספים אחרים בשרשרת ההרים.

מעברי ההרים העיקריים בהם עשו הרומאים שימוש מוכרים כיום כ: מעבר מדלנה, מעבר מונז'נבר, מעבר סן ברנאר הקטן, ומעבר סן ברנאר הגדול בגבול איטליה-צרפת שהיה המעבר החשוב והשימושי ביותר מכולם, מכיוון ששימש כדרך מעבר ראשית לפרובינציות גאליה ובלגיקה, וכדרך הקצרה ביותר לפרובינציה בריטניה. בנוסף למעברים אלה נעשה שימוש גם במעבר שפולגן ומעבר ספטימר בגבול איטליה –שווייץ, מעבר רשן ומעבר ברנר בגבול איטליה–אוסטריה.

לרומים הייתה גישה מועטה למעבר בחלק המרכזי של הרי האלפים, והשפעתם באזור זה התפשטה רק בימי הביניים המוקדמים, עם הגילוי של מעבר סימפלון, מעבר סנקט גוטהרד, ומעבר סן ברנרדינו. במאה ה-13 התגלו והחל השימוש במספר מעברי הרים נוספים, אשר היו נוחים לחצייה בעיקר בחלקים המערבי והמרכזי של הרכס האלפיני.

במשך השנים פותחו והורחבו הדרכים במעברי ההרים האלפינים ואיפשרו תנועה גם לכרכרות. תנופת הפיתוח העיקרית של מעברי ההרים התנהלה לאחר כיבושי נפוליון על מנת לאפשר תנועת כוחות צבא ואספקה יעילה לכוחותיו ברחבי אירופה. בשלב מאוחר יותר התאפשרה תנועה מודרנית גם לכלי רכב ממונעים.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - שאמוסר

שאמוסר (בצרפתית: Le Chamossaire) הוא הר במערב רכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,112 מטר מעל פני הים.

בחורף ההר הוא חלק מאתר הסקי וילאר-גריון-דיאבלרה וניתן להגיע לפסגתו ברכבל כיסאות מתחנת הרכבת TPC באתר הסקי קול-דה-בריטיי הנמצאת 307 מטר מתחת לפסגה.

על צלע ההר שוכנת העיירה וילאר-סור-אולון (Villars-sur-Ollon). ממנה יוצאת מעלית גונדולה לפסגת רוק ד'אורסה (Roc-d'Orsay), הנמצאת כ-100 מטר מתחת לפסגה, ומשם ניתן להמשיך לטפס רגלית.

סימן ההיכר של ההר היא האנטנה הנמצאת בפסגתו ואשר ניתן לראותה אפילו מהעיר אגל. מפסגת ההר ניתן לראות בבירור מצד אחד את עמק הרון ואת אגם ז'נבה, ומן הצד השני את רכס הרי המון בלאן והמטרהורן.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - רושה דה נה

רושה דה נה (Rochers de Naye) הוא הר ברכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,042 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון וו ובסמוך לגבולו עם קנטון פריבור בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - רושה דה נה - גאוגרפיה

ההר צופה על אגם ז'נבה וממוקם בין הערים וילנף ומונטרה, והוא ההר המערבי ביותר ברכס האלפים הברניים יחד עם הדאן דה ז'אמאן. 

מצפון להר ממוקם הדאן דה ז'אמאן וממערב אגם ז'נבה, מדרום לו נמצא שפך הרון לאגם ז'נבה, וממזרח הר פוינט ד'אבנייר (Pointe d'Aveneyre). 

להר פסגה נמוכה יותר (1,982) הנקראת גרנד קו דה נה (Grande Chaux de Naye) המהווה את קו הגבול בין הקנטונים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - רושה דה נה - דרכי גישה

ניתן להגיע לפסגת ההר על ידי הרכבת בקו מונטרה-גילון-רושה דה נה המתחיל בעיר מונטרה ועולה עד לגובה של 1,968 מטר משם ניתן להמשיך רגלית עד לפסגה. בנוסף ניתן להגיע ברכב עד קול דה ז'אמאן (Col de Jaman) ומשם להגיע לפסגת ההר בהליכה רגלית של כשעתיים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - רושה דה נה - נקודות עניין

בהר ישנם מספר נקודות עניין, בהם: 

ויה פראטה (Via Ferrata) - מסלול טיפוס על ידי ידיות וכבלי ברזל. המסלול נחשב למסלול ברמת קושי גבוהה (ED).

מערות - מספר מערות אליהן ניתן להגיע דרך המסלול העולה לפסגת ההר מקול דה ז'אמאן.

מרמיטות - מספר מכלאות בהם מצויים זנים שונים של מרמיטות מכל רחבי העולם.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טט או שאמואה

טט או שאמואה (בצרפתית Tête aux Chamois) הוא הר ברכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,525 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון וו בשווייץ. 

ההר הוא חלק ממסיב דיאבלרה וצופה על קול דה פיו (Col du Pillon). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טט או שאמואה - תיירות

ניתן להגיע לפסגת ההר ברכבל העולה מקול דה פיו, ומפסגתו ניתן להמשיך ברכבל נוסף לפסגת הסקס רוז' שם נמצא קרחון טסנפלאורון ועליו מתקני שעשועים וגלישת סקי. 

במורדותיו הצפוניים ישנו מסלול טיפוס על ידי ידיות וכבלי ברזל (ויה פראטה), וממש סמוך לפסגתו מצידה הדרומי בגובה של 2,485 מטר, ממוקמת בקתת דיאבלרה (Cabane des Diablerets) של מועדון המטפסים השווייצרי. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור דה מאיין

טור דה מאיין (Tour de Mayen) הוא הר במערב רכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,326 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון וו בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור דה מאיין - גאוגרפיה

ההר הוא חלק מאחד מרכסי טרום האלפים הברניים המתחיל בהר גרוס ואן מעל העיירה מוזס ומעבר לה מוזס וממשיך בהרים מון ד'אור, וטור דה מאיין עצמו ומסתיים מעל עמק הרון בהרים ברנז וטור ד'אאי. 

ממזרח להר נמצא ההר מון ד'אור, ממערב לו נמצא הר טור ד'אאי, מדרום לו נמצאים הר ברנז והעיירה לזאן, ומצפון לו נמצאים עמק אורמו-דסו וההר פונטה ד'אבנרה. 

סמוך לפסגתו ממזרח נמצא אגם סגריי (Lac Segray) למרגלותיו מדרום נמצאים האגמים מאיין (Lac de Mayen) וד'אאי (Lac d'Aï) ולמרגלותיו מצפון האגמים נרוו (Lac de Nervaux), רונד (Lac Rond) ופורי (Lac Pourri). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור דה מאיין - תיירות

ההר הוא חלק מאתר הסקי של העיירה לזאן ובחורף ניתן להגיע ברכבל עד ממש סמוך לפסגת טור ד'אאי הסמוכה. 

בקיץ ישנם מסלולי הליכה רבים בהם ניתן להגיע עד סמוך לפסגת ההר ולאגמים הרבים הפזורים סביב. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור ד'אאי

טור ד'אאי (Tour d'Aï) הוא הר במערב רכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,331 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון וו בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור ד'אאי - גאוגרפיה

ההר הוא המערבי ביותר ברכס טרום האלפים הברניים המתחיל בהר גרוס ואן מעל העיירה מוזס ומעבר לה מוזס וממשיך בהרים מון ד'אור, טור דה מאיה ומסתיים מעל עמק הרון בהרים ברנז וטור ד'אאי עצמו. 

ממזרח להר ממוקם ההר טור דה מאיה וממערב לו עמק הרון, מדרום לו הר ברנז והעיירה לזאן, ומצפון לו עמק אורמו-דסו וההר פונטה ד'אבנרה. 

למרגלותיו מדרום נמצא אגם ד'אאי (Lac d'Aï) ולמרגלותיו מצפון האגמים נרוו (Lac de Nervaux), רונד (Lac Rond) ופורי (Lac Pourri). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - טור ד'אאי - תיירות

ההר הוא חלק מאתר הסקי של העיירה לזאן ובחורף ניתן להגיע ברכבל עד ממש סמוך לפסגתו. 

בקיץ ישנם מסלולי הליכה רבים בהם ניתן להגיע עד סמוך לפסגת ההר ולאגמים הרבים הפזורים סביב. ניתן להגיע לפסגה ממש דרך הצד הצפוני בשביל היוצא ליד אגם ד'אאי. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - וניל נואר

וניל נואר (Vanil Noir) הוא הר ברכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,389 מטר מעל פני הים, וממוקם בגבול הקנטונים וו ופריבורג בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - וניל נואר - גאוגרפיה

וניל נואר הוא ההר האמצעי בדרום הרכס הקיצוני, שבצפון האלפים הברניים באזור המכונה גם טרום האלפים (Pre-Alps). הרכס מתחיל ליד העיר תון, בהר גאנטריש (2,175) וממשיך לאורך עמק זימן דרך ההרים מרה (2,087), שאפארניש (2,107) וקייזראג (2,185), עד להר שאפברג (2,239) ליד אגם גרוייר (Lake of Gruyère) בשפלה השווייצרית. שם חוצה את הרכס מעבר יאון (המחבר את אזור גרוייר (district of Gruyère), שבשפלה השווייצרית עם עמק זימן (Simmental)) ומצידו הדרומי של המעבר ממשיך הרכס בהרים רודיגנשפיץ (2,124), דאן דה רות (2,236), דאן דה סאוויני (2,252), וניל נואר, ווניל קארה (2,197) ומסתיים בהרים רושה דה נה (2,042) ודאן דה ז'אמאן (1,879), שעל גדות אגם ז'נבה. 

מצדו הצפון מזרחי בהמשך הרכס שוכן ההר דאן דה סאוויני, ובצדו הצפוני שוכנים ההרים דאן דה פוליראן ודאן דה ברנלייר, מצדו הדרומי מסתיים הרכס בהרים רושה דה ניי ודאן דה ז'אמאן. 

למרגלותיו ממזרח בקנטון וו שוכנת העיירה שאטו ד'או (Château d'Oex), ולמרגלותיו ממערב בקנטון פריבורג שוכנת העיירה גרנד וילארד (Grandvillard). 

ההר הוא הגבוה ביותר בקנטון פריבורג ופסגתו היא הנקודה הגבוהה ביותר בקנטון. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - דאן דה מורסל

דאן דה מוֹרְסל (Dent de Morcles) הוא הר ברכס האלפים הברניים, המתנשא לגובה של 2,969 מטר. ההר ממוקם בגבול הקנטונים וו וואלה בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - דאן דה מורסל - גאוגרפיה

דאן דה מורסל הוא ההר הדרום-מערבי ביותר ברכס המרכזי של האלפים הברניים, ההר צופה על עמק הרון בין הערים מרטיני (Martigny) וסן-מוריס (Saint-Maurice). 

בהמשך הרכס למזרח נמצא הר דאן פאבר ואחריו ההרים פטי מוברן וגראן מוברן. בצדו הצפוני של ההר שוכן קרחון דה מרטינה (Glacier des Martinets) ובצדו הדרומי שוכן אגם דה פולי (Lac de Fully). 

למרגלות ההר בעמק הרון שוכנות העיירות אוויונה (Evionnaz) וקולונז' (Collonges). 

בצד צפון-מערב, להר פסגה נוספת נמוכה מעט (2,929 מטר) שיש המכנים אותה פטיט דאן דה מורסל (Petite Dent de Morcles) - השן הקטנה, ואת הפסגה הגבוהה יותר גראנד דאן דה מורסל (Grande Dent de Morcles) - השן הגדולה. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הרים קנטון וו - דאן דה ז'אמאן

דאן דה ז'אמאן (Dent de Jaman) הוא הר ברכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 1,875 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון וו בשווייץ. 

ההר משקיף על העיר מונטרה ואגם ז'נבה וממוקם וצפונית להר רושה דה נה.