שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - צ'ילה - אוחוס דל סלאדו - העפלות

הראשונים שהעפילו לפסגתו של ההר היו החוקרים הפולנים יאן אלפרד שְצֶ'פַּנְסקי ויוסטין ווֹישְניס, בשנת 1937. הצ'יליאנים גונסאלו בראבו ואדוארדו קנאלס מויה טיפסו על ההר באמצעות רכב ממונע בשנת 2007, והצליחו להגיע עד לגובה של 6,688 מטרים; זהו הגובה הרב ביותר אליו הצליח להגיע רכב ממונע בדרך היבשה, והשיא נרשם בספר השיאים של גינס. בשנת 2012 הגיעו שלושה אופנוענים, האוסטרי לוקאס מצינגר, האמריקני ברטון צ'רצ'יל והבריטי-אוסטרלי וולטר קולבאץ', לגובה של 6,361 מטרים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - ואינאפוטינה - נזקים סביבתיים

ואינאפוטינה (מקצ'ואה: "הר געש צעיר") הוא הר געש בדרום פרו ברכס הרי האנדים המתנשא לגובה של 4,850 מטר. 

להר זה אין צורה אופיינית של הר געש, במקום זאת לועו מורכב משלוש קלדרות המחוברות יחד ויוצרות לוע הר געש בקוטר של כ-2.5 ק"מ 

ב-19 בפברואר 1600 התפרץ הר הגעש בסדרת התפרצויות הנחשבת כהתפרצות הגעשית הגדולה ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה ונמשכה אל תוך חודש מרץ של אותה שנה. במהלך ההתפרצות נהרגו למעלה מ-1,500 איש. 

הטפרה התפזרה על פני 30 קילומטרים מעוקבים, זרם פירוקלסטי הגיע למרחק 13 ק"מ ממוקד ההתפרצות לכוון מזרח ודרום-מזרח. בוץ להאר כיסה מספר יישובים והגיע עד חופי האוקיינוס השקט המרוחקים כ-120 ק"מ. האפר הגעשי יחד עם רעידות האדמה שנוצרו כתוצאה מההתפרצות גרמו להחרבתן של הערים ארקיפה ומוקואגוה נפילת אפר מההתפרצות דווחה במרחק של 500 ק"מ ממוקד ההתפרצות. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - ואינאפוטינה - נזקים סביבתיים

לחקלאות המקומית לקח כ-150 שנה עד להתאוששות. האפר גרם לכך ששנת 1601 הייתה שנה קרה מאד בחצי הכדור הצפוני, מה שגרם לרעב ההמוני ברוסיה בשנים 1601-1603. 

גם באסטוניה, לטביה ואף בשווייץ היה קר בצורה חריגה בחורפים של 1600-1602. 

יבול היין של צרפת ב-1601 התאחר וניזוק וכך גם זה של גרמניה. 

אגם סווה ביפן קפא מוקדם יותר מאשר בכל 500 השנים שקדמו להתפרצות. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס

אוּבִּינָס (בספרדית: Ubinas) הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן באזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone) של הרי האנדים בפרו. אובינס הוא הר הגעש הפעיל ביותר בפרו, ואחד ההרים הפעילים ביותר באזור המרכזי של הרי האנדים. עד 2006 היה הר הגעש שקט במשך כ-40 שנים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - גאוגרפיה - מיקום

הר הגעש אובינס (5,672 מטרים) שוכן בנפה הקרויה על שמו - נפת אובינס במחוז מוקגואה שבדרום מערב פרו. הר הגעש שייך ל"רכס ההרים הגעשיים" (Cordillera Volcánica), רכס שכיוונו מצפון לדרום באורך 80 קילומטרים בדרום פרו הכולל סדרה של הרי געש פעילים ורדומים, חלק מרכס האנדים החוצה את פרו מצפון לדרום. רכס זה נמצא באזור המוגדר כאזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone) של הרי האנדים. הר הגעש שוכן 60 קילומטרים מזרחית לעיר ארקיפה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - גאוגרפיה - תיאור

החרוט של ההר בולט לגובה של 1,400 מטרים מעל סביבתו ומשתרע על שטח של 65 קילומטרים רבועים. המורדות העליונים של הר הגעש בנויים בעיקר מקילוחי לבה אנדזיטית מהפליסטוקן, והם תלולים בזווית של קרוב ל-45 מעלות. שטח פסגת ההר הוא 1.7 קילומטרים רבועים והוא בנוי מקלדרה בעלת קירות תלולים ברוחב של 1.4 קילומטרים ובעומק של בין 80 ל-300 מטרים. תחתית הקלדרה היא בגובה 5,380 מטרים מעל פני הים. בתוך הקלדרה יש חרוט אפר שבו לוע ברוחב 500 מטרים ובעומק של 200 מטרים. משקעים ממפולות שבה התמוטט המדרון הדרום מערבי של ההר הגיעו עד למרחק של 10 קילומטרים מהר הגעש. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - גאוגרפיה - רקע גאולוגי

אובינס שוכנת על קרום יבשתי בעובי של כ-60 קילומטרים, כ-230 קילומטרים מזרחית לשקע פרו-צ'ילה וכ-150 קילומטרים מעל לאזור בניוף, שבו לוח נסקה עובר הפחתה בזווית הנעה בין ˚20 ל-˚30 מתחת ללוח הדרום-אמריקאי כפי שאופייני לאזור הגעשי המרכזי (Central Volcanic Zone בראשי תיבות CVZ) של הרי האנדים. הזווית התלולה של הלוח המופחת מקבילה לטריז עבה יותר של האסתנוספירה, ולפיכך למקור לחומר ממעטפת כדור הארץ. חלק מהגאולוגים סוברים ששינוי זה בזווית הנטייה לאורך קו ההפחתה הוא הגורם לכך שיש פעילות געשית רק בחלק מהאזורים לאורך הרי האנדים, ולכך שיש ביניהם אזורים שקטים (כלומר נטולי פעילות געשית).

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - היסטוריה - היסטוריה גאולוגית

הר הגעש הוא הר געש מורכב הבנוי על רמה גבוהה שנבנה מסלעי מחדרים ואיגנימבריט מתקופות האוליגוקן-מיוקן (נאוגן). אובינס מורכב משני מבנים שמחלקים את שתי תקופות ההתפרצות העיקריות. הראשון הוא הר געש נמוך שגובהו מתחת ל-600 מטרים המכונה אובינס 1 שהיה פעיל עד לפני 376,000 שנים. אובינס 1 התמוטט ויצר מפולת סלעים שהגיעה למרחק של עד 12 קילומטרים במורד הנהר ריו אובינס. ההתמוטטות לוותה בהתפרצות שיצרה שכבות של איגנימבריט בלתי מולחם, שהצטברו עד לעובי של 150 מטרים ולמרחק של עד 7 קילומטרים דרומית מהפסגה. שכבות בעובי של עד 100 מטרים של אפר געשי/פומיס מילאו את העמקים הקדומים סביב ההר עד למרחק של 6 קילומטרים. אובינס 1 כוסה בחרוט תלול יותר שגובהו מעל 900 מטרים המכונה אובינס 2 הפעיל מלפני 376,000 שנים ועד היום. בין לפני 25,000 שנים ללפני 9,700 שנים נוצרה קלדרה בפסגת אובינס 2 שקירותיה בגובה של עד 300 מטרים הבנויים מלבה שעברה התמרה הידרותרמית וקרקעיתה מרוצפת בערימה של לפילי ואפר בעובי של 20 מטרים. מורפולוגיה זו נוצרה עקב התפרצויות תכופות בשלהי ההולוקן מתוך לוע פנימי צעיר יותר. גובה הלוע הפנימי פחות מ-200 מטרים וניכרים בו סימנים בולטים של התמרה הידרותרמית וסדקים למכביר. מספר רב מאוד של התפרצויות התרחשו בתוך הקלדרה שבפסגה במהלך 9,700 השנים האחרונות. ההתפרצות הפליניאנית האחרונה התרחשה בין שנת 1000 לשנת 1160 והיא יצרה משקעים של פומיס אנדזיטי בעובי של 25 סנטימטרים שנתגלו במרחק של 40 קילומטרים דרומית-מערבית לפסגה. במאמר שכתבו תורה (Jean-Claude Thouret) ואחרים נטען שמבחינה גרוויטציונית החרוט שבמרכז הקלדרה בלתי יציב.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - היסטוריה - היסטוריה של התפרצויות

התגלו לפחות שלוש מאות שכבות המשקפות התפרצויות מתפוצצות שונות שבהם הרכב המאגמה השתנה לאורך השנים. ההתפרצות המתפוצצת האחרונה הייתה כאמור התפרצות פליניאנית שהתרחשה בין שנת 1000 לשנת 1160 ויצרה משקעים של פומיס אנדזיטי שנתגלו במרחק של 40 קילומטרים דרומית-מערבית לפסגה. מאז התחוללו התפרצויות קטנות יותר כשהרכב המאגמה שנפלטה בהן השתנה עם השנים ממאפי לריוליטי, עובדה המציינת תהליך של ערבוב מאגמה בתא המאגמה שתחת להר. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - היסטוריה - התפרצויות במאה ה-21

ב-22 באפריל 2006, לאחר הפסקה של קרוב ל-40 שנים, התפרץ ההר, בהתפרצות שבה נפלטו אפר וגזים געשיים נהרגו חיות משק וממשלת פרו הכריזה על מצב חירום ופינוי התושבים מאזור ההר. ב-18 באפריל 2014, בעקבות התפרצות שבה נוצר עמוד התפרצות בגובה 4 קילומטרים הורתה ממשלת פרו שוב על פינוי תושבים מהאזור. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - פרו - אובינס - סיכונים

ההתפרצויות האחרונות מלמדות שאובינס מהווה סיכון חמור ללפחות 5,000 תושבים המתגוררים ברדיוס של 15 קילומטרים מהפסגה. הסכנות בהתפרצות עתידיות כוללות ממטרים של טפרה, מפלות כתוצאה מהתמוטטות המדרון הדרומי הבלתי יציב של ההר, זרמים פירוקלסטיים ולהארים. אם תתרחש התפרצות פליניאנית כדוגמת ההתפרצויות שהתרחשו בהולוקן היא עלולה לסכן גם את חיי מיליון התושבים המתגוררים בארקיפה, כ-60 קילומטרים מערבית להר.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - קופאווה

הר הגעש קוֹפאווה (בספרדית: Volcán Copahue) הוא הר געש שכבתי על הגבול שבין מחוז ביוביו במרכז צ'ילה לפרובינציה נאוקן שבארגנטינה. על פסגת ההר יש תשעה לועות געשיים לאורך קו של כ-2 קילומטרים, והלוע שבפסגה המזרחית מכיל אגם לוע מלוח וחומצי שקוטרו כ-300 מטרים. התפרצויות געשיות שמקורם באגם הלוע במהלך המאה ה-20 פלטו סלעים פירוקלסטיים ורסיסים של גופרית נוזלית שהתקררה. פירוש השם "קופאווה" בשפת המפוצ'ה הוא "מי גופרית".

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - קופאווה - גאוגרפיה וגאולוגיה

קופאווה שוכן על תשתית של סלעי משקע וסלעים געשיים שגילם נע בין האאוקן לפליוקן. הר הגעש של ימינו שוכן באזור פעיל געשית, כשקלדרה מהפליוקן, קאוויווה דל אגריו ((Caviahue (Del Agrio)), שמידותיה 20 ק"מ על 15 קילומטרים, שוכנת מזרחית לקופאווה. 

הר הגעש הנוכחי נהיה פעיל בערך לפני 1.2 מיליון שנים,[ והקלדרה הנוכחית, טראפה-טראפה (Trapa-Trapa), נוצרה בין לפני 600,000 שנים ל-400,000 שנים, והיא פלטה זרמים פירוקלסטיים גדולים שהגיעו עד למרחק של 37 קילומטרים מהר הגעש.

מבנה הר הגעש הנוכחי הוא של חרוט מגן מוארך שרוחבו המקסימלי 22 קילומטרים ורוחבו המינימלי 8 קילומטרים. במהלך ההולוקן היו בהר לפחות שש התפרצויות געשיות, כשהאחרונה בהם התחוללה ב-22 בדצמבר 2012, והשירות הגאולוגי של צ'ילה (SERNAGEOMIN) הכריז עקב כך מצב כוננות אדום. הלוע המזרחי ביותר (והפעיל ביותר) מכיל אגם לוע המכונה "אל אגריו" (El Agrio) שה-pH שלו נע בין 0.18 ל-0.30. אף שהאגם התרוקן כליל בהתפרצות של שנת 2000, הוא חזר מאז לממדיו הקודמים. מעיינות חמים חומציים נובעים מתחת ליציאה המזרחית של אגם הלוע, ותורמים בכך לחומציות של הנהר אגריו (Río Agrio). אזור נוסף של מעיינות חמים שוכן בקלדרת קאוויווה דל אגריו, כ-7 קילומטרים צפונית מזרחית לפסגה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - לנין

לנין (בספרדית: Lanín) הוא הר געש בגבול ארגנטינה וצ'ילה, כ-50 ק"מ צפונית לסן מרטין דה לוס אנדס שבארגנטינה, וכ-50 ק"מ דרומית-מערבית לפוקון שבצ'ילה. שלושה רבעים מההר הם בריבונות ארגנטינאית, וההר מצוי בתחומי הפארק הלאומי לנין. הרבע שבריבונות צ'ילה מצוי בתחומי הפארק הלאומי ויאריקה. גובהו של ההר 3,747 מ' מעל פני הים, וצדה הדרומי של פסגתו מכוסה קרחונים דרך קבע. עד שנות ה-80 של המאה העשרים, היה קרחון גם בצד הצפוני, אך קרחון זה נמס כמעט לחלוטין. הר הגעש לנין נחשב הר געש פעיל, אם כי הפעילות הוולקנית האחרונה בו הייתה במאה ה-18. 

הר הגעש בולט לעומת המישורים הפטגוניים שממזרח לו, וביום בהיר ניתן לראותו אף מפיידרה דל אגילה, המרוחקת כ-200 ק"מ ממנו. 

הר הגעש מופיע על דגלה ועל סמלה של פרובינציית נאוקן הארגנטינאית, שבתחומה הוא מצוי, ואף מוזכר בהמנונה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - טרונדור

טרונדור (בספרדית: Tronador) הוא הר געש רדום באנדים הדרומיים, הממוקם לאורך הגבול בין ארגנטינה וצ'ילה בקרבת העיר ברילוצ'ה. ההר נקרא "טרונדור" (בספרדית: "הרועם") על ידי מקומיים בשל הרעש של גושי קרח הנופלים ממנו. 

ההר המתנשא לגובה של 3,491 מטרים, גבוה ביותר מאלף מטרים משאר ההרים שמסביבו, דבר ההופך אותו כיעד מטפסים פופולרי. ההר הממוקם בין שני פארקים לאומיים: נאוול ואפי בארגנטינה ווויסנטה פרס רוסאלס בצ'ילה מכיל 8 קרחונים, הנמצאים כרגע בנסיגה כתוצאה מהתחממות של הטרופוספירה העליונה.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - טרונדור - גאוגרפיה וגאולוגיה

הטרונדור ממוקם באנדים הרטובים, אזור בעל משקעים רבים בצורה של גשם ושלג. האקלים הממוזג של האנדים הדרומיים מאפשרים היווצרות מספר קרחונים כתוצאה מקצב הצטברות גבוה של הקרחונים. הטרונדור הנמצא בקו רוחב 41° דרום, הוא חלק מנוף אלפיני של פיורדים, אגמים קרחוניים ועמקים קרחוניים. 

כמו במקרה של הר הגעש לנין הקרוב, הטרונדור בנוי ברובו מבזלת.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - טרונדור - גאוגרפיה וגאולוגיה - קרחונים

הטרונדור נודע בקרחונים הרבים המכסים חלקים שונים שלו. 8 קרחונים תועדו: אלרסה (Alerce), וונטיסקרו נגרו (Ventisquero Negro - הקרחון השחור), קאסה פנגה (Casa Pangue), קסטנו אוברה (Castaño Overa), ריו בלנקו (Río Blanco -נהר לבן), פריאס (Frías), פאולה (Peulla) ומנסו (Manso). במהלך העשורים האחרונים הקרחונים של הטרונדור, כמו מרבית הקרחונים של האנדים הדרומיים, נמצאים בנסיגה. 

הקרחון השחור הנמצא בבסיס הטרונדור בפארק הלאומי נאוול ואפי הוא קרחון ייחודי. הצבע החום כהה המיוחד שלו מגיע מלכלוך בוצי וממשקעים הנמצאים באזור הצטברות של הקרחון, אשר מוזנים על ידי קרחון ריו מנסו כמה מאות מטרים גבוה יותר בהר. גושי קרח חומים מתנתקים מהקרחון ולאחר מכן צפים באגם קטן עד אשר הם נמסים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - טרונדור - גאוגרפיה וגאולוגיה - פסגות

לפי מפת אונקר (Aoneker), אלה הם הפסגות של ההר: אנון או בינלאומי (3,484 מטר), ארחנטינו (3,187 מטר), צ'יליאנו (3,262 מטר), טורה אילסה (2,585 מטר). רכסים: פילו סור (3,054 מטר), פילו בלאנקו (3,146 מטר), פילו לה ויאחה (2,715 מטר), פילו למוט (2,340 מטר). 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - טרונדור - תיירות וטיפוס הרים

הרמן קלאוסן טיפס לראשונה על הטרונדור לבדו ב-29 בינואר 1934, לאחר מספר ניסיונות. הבקתה על ההר, רפיוחו אוטו מאיילינג (Otto Meiling), היא היעד הפופולרי לטרקים יומיים. הבקתה קרויה על שמו של מטפס הרים אשר טיפס עשרות פעמים על ההר ובילה שנים בהדרכת אנשים מסביב להר. הבקתה ממוקמת בערך 1,200 מעל פמפה לינדה, בבסיס ההר. 

מרבית הקיצים פסגת אנון או הפסגה הבינלאומית ניתנת לטיפוס. אולם, קיץ חם במיוחד הגביר את מפולות הסלעים לרמה מסוכנת במהלך ינואר ופברואר 2008. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - אוחוס דל סלאדו

נוואדו אוחוס דל סלאדו (בספרדית: Nevado Ojos del Salado, מילולית - ההר המושלג "עיני מֶלַח"; מקור השם מלגונות משקעי המלח בצורת עיניים על מורדות ההר) הוא הר געש שכבתי פעיל בהרי האנדים, בגבול ארגנטינה וצ'ילה. גובהו 6,893 מ' מעל פני הים, והוא ההר השני בגובהו בחצי הכדור המערבי ובחצי הכדור הדרומי אחרי אקונקגווה, והר הגעש הגבוה ביותר בעולם כולו. להר שתי פסגות, והגבול בין ארגנטינה לבין צ'ילה עובר בין שתיהן. הפרש הגבהים בין הפסגות הוא פחות ממטר אחד. 

ההר ממוקם בשולי מדבר אטקאמה, באזור דליל במשקעים. משכך, פסגתו מכוסה שלג בדרך כלל רק בחורף. עם זאת, בלועו יש אגם לוע בקוטר של כ-100 מטרים. גובהו של אגם זה, 6,390 מ' מעל פני הים, הופך אותו לאגם הגבוה בעולם. 

אוחוס דל סלאדו נחשב להר געש פעיל, אף שההתפרצות האחרונה שלו, לפי הערכות מכון הסמית'סוניאן, הייתה לפני כ-1,300 שנים, בשל פעילות של פומרולות, ומשום שב-1993 נצפו בהר פליטות אפר מעטות. 

הסלעים השולטים בהר הם דקיט וריודקיט (סלע געשי שהרכבו בין דקיט לריוליט), עשירים באשלגן. המינרלים המאפיינים את הלבה שלו עשירים בביוטיט, הורנבלנדה ופלגיוקלז, ובמידה מעטה יותר מכילים גם אוגיט, קוורץ והיפרסתן. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - ארגנטינה - אוחוס דל סלאדו - העפלות

הראשונים שהעפילו לפסגתו של ההר היו החוקרים הפולנים יאן אלפרד שְצֶ'פַּנְסקי ויוסטין ווֹישְניס, בשנת 1937. הצ'יליאנים גונסאלו בראבו ואדוארדו קנאלס מויה טיפסו על ההר באמצעות רכב ממונע בשנת 2007, והצליחו להגיע עד לגובה של 6,688 מטרים; זהו הגובה הרב ביותר אליו הצליח להגיע רכב ממונע בדרך היבשה, והשיא נרשם בספר השיאים של גינס. בשנת 2012 הגיעו שלושה אופנוענים, האוסטרי לוקאס מצינגר, האמריקני ברטון צ'רצ'יל והבריטי-אוסטרלי וולטר קולבאץ', לגובה של 6,361 מטרים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - קוטופקסי

קוטופקסי (בספרדית: Cotopaxi) הוא הר געש פעיל הממוקם כ-45 ק"מ דרומית לקיטו, אקוודור. זהו ההר השני בגובהו באקוודור, מגיע לגובה של 5,897 מ'. יש לו מבנה סימטרי של חרוט המתרומם מרמה בגובה 3,800 מ' ורוחב של 23 ק"מ בבסיסו. לקוטופקסי יש אחד הקרחונים המעטים בקו המשווה הקיימים בעולם המתחיל בגובה 5,000 מ'. ביום בהיר ניתן להבחין בו בקלות מקיטו. הוא שייך לשרשרת הרי הגעש הנמצאים סביב הלוח הפסיפי הידועה בתור טבעת האש. לשם ההר פירושים שונים בשפות שונות: בקצ'ואה פירושו "מבול של אש", בקאריב פירושו "מלך המוות", בקאיאפה פירושו "קולר בוער" ו"כס מלכות הירח" בשפת האינדיאנים המקומיים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - קוטופקסי - היסטוריה של ההר

ההר כובד כ"מקום קדוש" על ידי אינדיאנים תושבי המקום עוד לפני תקופת האינקה במאה ה-15. סגדו לו כ"מביא הגשם" כערובה לפוריות האדמה ובו זמנית פסגתו נחשבה למקום מושב האלים. 

האירופאי הראשון שניסה לטפס לפסגה היה אלכסנדר פון הומבולדט ב-1802, אך הוא הגיע רק עד לגובה של 4,500 מ'. ב-27 בנובמבר 1872 הגיעו אירופאים בפעם הראשונה לפסגה. כיום חברות תיירות רבות מציעות את שירותן בטיפוס ההר הכולל נסיעה עד לגובה 4,300 מ' וטיפוס לבקתה הראשונה בגובה 4,800 מ'. הטיפוס נחשב לטיפוס קל יחסית בדרגה (F/PD). כמו כן החברות מציעות טיפוס עד לבקתה הראשונה וירידה באופניים לאורך כל המדרון. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - קוטופקסי - פעילות געשית

הקוטופקסי הוא אחד מהרי הגעש הפעילים הגבוהים בעולם. טענות שזהו הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר אינן נכונות שכן הר הגעש ליוליאקו השוכן בגבול ארגנטינה וצ'ילה גבוה ממנו ונרשמו בו פעילויות געשיות למרות שמידת פעילותו שנויה במחלוקת. 

למעלה מחמישים התפרצויות מתועדות מאז 1738 מספר רב של עמקים נוצרו מזרימת הבוץ המקיפה את ההר. הדבר מהווה סכנה חמורה לאוכלוסייה, למבנים ולשדות שסביב ההר. 

הסכנה הגדולה ביותר בהתפרצות אלימה של ההר תהיה זרימת הקרח מהקרחון. פיצוץ גדול עלול להחריב את כל היישובים בפרברי קיטו, אזור המאוכלס בכמיליון תושבים. עיר נוספת הנמצאת בסכנה היא לטקונגה הממוקמת דרומית להר. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - צ'ימבורסו

הצ'ימבורסו (Chimborazo) הוא ההר הגבוה ביותר באקוואדור, גובהו 6,268 מטרים. ההר, הר געש רדום, ידוע גם בכך שהוא הנקודה הרחוקה ביותר ממרכז כדור הארץ, 6,384.4 קילומטרים. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - צ'ימבורסו - גאוגרפיה - מיקום

ההר הוא חלק מרכס האנדים שחוצה את אקוואדור מצפון לדרום. ההר נמצא 150 קילומטרים דרומית מערבית לבירה קיטו. בימים של ראות טובה ניתן לראותו מגואיאקיל ואף מקיטו. את ההר מקיפה שמורת טבע, המשמרת מערכת מערכת אקולוגית שמורה, שהיא בית גידול לויקוניות מצויות, למות ואלפקות. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - צ'ימבורסו - גאוגרפיה - קרחונים

ההר מכוסה קרחונים ואלו מספקים את המים עבור מחוז בוליבר ומחוז צ'ימבורסו. הקרחונים קטנים בעשורים האחרונים, ממספר סיבות: ההתחממות העולמית, הצטברות אפר געשי (מהתפרצות הרים אחרים) ותופעות אל ניניו.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - צ'ימבורסו - גאוגרפיה - פעילות געשית

ההר התפרץ מספר פעמים בתקופת ההולוקן, כאשר מעריכים כי התפרצותו האחרונה הייתה בשנת 550. כיום נחשב הצ'ימבורסו להר געש רדום. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - צ'ימבורסו - גאוגרפיה - גובה

ההר הוא ההר הגבוה ביותר באקוואדור. גובהו 6,268 מטרים מעל גובה פני הים. הצ'ימבורסו הוא ההר הגבוה ביותר ברכס האנדים שמצפון לפרו. אף על פי שהאוורסט הוא ההר הגבוה ביותר בעולם מבחינת גובהו, הצ'ימבורסו הוא ההר שמרחקו ממרכז כדור הארץ הוא הגדול ביותר. תופעה זו מתרחשת כיוון שכדור הארץ אינו כדור מושלם, אלא פחוס במקצת, ופני השטח הקרובים לקו המשווה, רחוקים יותר מהמרכז מאשר פני השטח הקרובים יותר לקטבים. ההר השני בגובהו לפי הגדרה זו הוא הר וסקראן, ההר הגבוה ביותר בפרו. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - טונגוראווה

טונגוראווה (Tungurahua מקצ'ואה "טונגורי" (גרון) ו"ראווה" (אש) – "גרון של אש") הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן בקטע של הרי האנדים הקרוי הרכס המזרחי (Cordillera Oriental) באקוואדור. הפעילות הגעשית בהר התחדשה ב-1999 ונמשכת מאז עם מספר התפרצויות געשיות. ההר מתנשא מעל עיר המרחצאות הקטנה בניוס די אגוואה סנטה. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - טונגוראווה - גאוגרפיה - מיקום

הר הגעש טונגוראווה (5,023 מטרים) שוכן בנפה הקרויה על שמו - נפת טונגוראווה - ברכס ההרים המזרחי (Cordillera Oriental), חלק מרכס האנדים החוצה את אקוואדור מצפון לדרום. ההר נמצא 140 קילומטרים דרומית לבירה קיטו. הרים סמוכים הראויים לציון הם הצ'ימבורסו (6,267 מטרים) ואל אלטאר (5,319 מטרים). ההר מתנשא מעל עיר המרחצאות הקטנה בניוס די אגוואה סנטה (Baños de Agua Santa – מילולית "מרחצאות המים הקדושים") השוכנת בגובה 1,899 מטרים לרגלי ההר, כ-8 קילומטרים צפונית לפסגתו. עיירות סמוכות נוספות הן אמבטו (Ambato, כ-30 קילומטרים לצפון מערב) וריובמבה (כ-30 קילומטרים לדרום מערב). טונגוראווה הוא חלק מהפארק הלאומי סנגאי שבחלקו הוכרז כאתר מורשת עולמית. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית- אקוודור - טונגוראווה - גאוגרפיה - קרחון

פסגת טונגוראווה בגובה 5,023 מצויה מעט מעל לקו השלג (כ-4,900 מטרים). הפסגה מכוסה בשלג-עד והיה בה קרחון קטן שנמס לאחר התגברות הפעילות הגעשית ב-1999. 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - טונגוראווה - היסטוריה - היסטוריה של התפרצויות

ההר הנוכחי (טונגוראווה III) בנוי בתוך הקלדרה של ההר שקדם לו (טונגוראווה II) שנבנה במהלך 14,000 השנים האחרונות, והתמוטטה לפני כ-3,000 (±90) שנים. ההר המקורי (טונגוראווה I) התמוטט בסוף הפליסטוקן העליון.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - טונגוראווה - היסטוריה - היסטוריה של התפרצויות

ההתפרצויות של טונגוראווה הן  סטרומבוליאניות, והן מייצרות אנדזיט ודקיט. מקורן של כל ההתפרצויות ההיסטורית בלוע שבפסגה, ואליהן נלוו התפוצצויות עזות, זרמים פירוקלסטיים ולעיתים קילוחי של לבה. במשך 1,300 השנים האחרונות נכנס טונגוראווה כל 80 עד 100 שנים לשלב של פעילות געשית. ההתפרצויות הבולטות ביותר אירעו בשנים 1773, 1886 ו-1918-1916.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית- אקוודור - טונגוראווה - היסטוריה - הטיפוס הראשון על ההר

במהלך משלחתם בת שבע השנים בדרום אמריקה (מ-1868 עד 1876) טיפסו שני הוולקנולוגים הגרמנים: אלפונס שטובל (Alphons Stübel‏; 1904-1835) ווילהלם רייס (Wilhelm Reiss‏; 1908-1838) על קוטופקסי (רייס יחד עם אנחל אסקובר (Angel Escobar)‏; 28 בנובמבר 1872) וטונגוראווה (שטובל עם אוסביו רודריגס (Eusebio Rodruguez)‏; 9 בפברואר 1873). 

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - טונגוראווה - היסטוריה - פעילות געשית לאחרונה

ב-1999, לאחר תקופה ארוכה של שקט, נכנס הר הגעש לשלב של התפרצות שנמשך מאז, נכון לנובמבר 2011, ברציפות. הפעילות המחודשת באוקטובר 1999 הפיקה כמויות גדולות אפר געשי שנשר על ישובי הסביבה והוביל לפינויים של למעלה מ-25,000 תושבים מבניוס והשטחים הסמוכים. הפעילות נמשכה ברמה בינונית עד מאי 2006, אז התגברה באורח דרסטי והגיעה לשיא בהתפוצצות עזה ב-14 ביולי 2006 וב-16 באוגוסט 2006. ההתפרצות של 16 באוגוסט 2006 הייתה העזה ביותר מאז שהתחדשה הפעילות הגעשית ב-1999. כתוצאה מההתפרצות היתמר עמוד התפרצות לגובה של 10 קילומטרים, שהתפזר על פני שטח באורך של 740 קילומטרים וברוחב של 180 קילומטרים תוך השקעת אפר וטפרה מדרום מערב להר הגעש. זרמים פירוקלסטיים שנוצרו מההתפרצות גרמו למותם של שבעה תושבים, משפחה בת חמש נפשות ושני מדענים, והרסו כמה כפרים קטנים וכבישים במדרונות המזרחיים והצפון-מערביים של הר הגעש. 

התפרצות נוספת שבעטיה פונו תושבים התרחשה ב-4 בדצמבר 2010. הסוכנות הלאומית לניהול סיכונים של אקוודור (Secretaría Nacional de Gestión de Riesgos) הכריזה על "אזעקה אדומה", ומאוחר יותר הפתיחה את רמת הסיכון לכתום. המכון הגאופיזי של אקוודור (Instituto Geofísico)‏ דיווח על גידול בפעילות הסייסמית, על מספר ההתפוצצויות ועל ענן האפר שהגיע לגובה של 2 קילומטרים.

ב-22 באוגוסט 2012 התפרץ ההר שוב. גובה עמוד ההתפרצות הגיע ל-4 קילומטרים ו-110 משפחות פונו משישה כפרים הסמוכים להר. בעקבות ההתפרצות מתנהל בטונגוראווה מעקב אחר הפעילות הסייסמית, המתעצמת ונחלשת לפרקים. ב-18 בדצמבר 2012 התפרץ ההר פעם נוספת והביא לפינוי האוכלוסייה ביישובים הסמוכים. ב-9 במרץ 2013 ההר התפרץ שוב, וב-14 במרץ הגיע עמוד ההתפרצות לגובה של 3 קילומטרים.

ב-4 באפריל 2014 הייתה בהר התפרצות עזה ועמוד ההתפרצות הגיע לגובה של 10 קילומטרים.

שמות הרים והרי געש - אמריקה - אמריקה הדרומית - אקוודור - וולף

וולף (בספרדית: Volcán Wolf) הוא הר געש פעיל בצורת חרוט מגן, הנמצא באי איסבלה שבאיי גלאפגוס, אקוודור. פסגתו היא הגבוהה באיים, ומגיעה לרום של 1,707 מטרים. 

ההר קרוי על שם הגאולוג והבוטנאי הגרמני תיאודור וולף, אשר חקר את איי גלאפגוס בסוף המאה התשע עשרה. ההר הוא הצפוני מבין ששת הרי הגעש היוצרים את האי איסבלה. 

ההתפרצות הראשונה של ההר תועדה בשנת 1797, והאחרונה בשנת 1982. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - הרי האלפים - דאכשטיין

הדאכשטיין (גרמנית Dachstein - "אבן גג") או רכס הדאכשטיין (Dachsteingebirge) הוא מסיב הרים באוסטריה המגיע לפסגתו בהוהר דאכשטיין (Hoher Dachstein - "אבן הגג הגבוה") שגובהה 2,995 מטר. האזור שוכן בתחומן של מדינות אוסטריה עילית, שטיריה וזלצבורג, עובדה שהעניקה לו את הכינוי "הר שלוש המדינות" (Drei-Länder-Berg). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - הרי האלפים - דאכשטיין - גאוגרפיה וגאולוגיה

פסגת המסיב היא השנייה בגובהה ברכס האלפים הגיריים הצפוני החוצה את אוסטריה במרכזה ממזרח למערב. אורכו של המסיב הוא 30 ק"מ ורוחבו 20 ק"מ, והוא מגיע לשיא גובהו בצידו הדרומי והדרום-מערבי. בעוד שחלקו הצפוני של המסיב משתפל בהדרגה לכיוון הזאלצקמרגוט ורכס טוטס, צידו הדרומי תלול ומסתיים בקיר מאונך הצולל אל קרקעית עמק נהר אנס, בהפרש גבהים של 2,136 מטר, המדורג שמיני בהרי האלפים. 

הדאכשטיין עשוי אבן גיר הקרויה על שמו (Dachsteinkalk) והוא נוצר בטריאס. מאז התעצב המסיב בתהליכים קארסטיים מתמשכים, והוא עשיר במערות הידועות שבהן הן מערת הממוטה (Mammuthhöhle), מערת הירלץ (Hirlatzhöhle) ומערת אייסריזן (Eisriesenhöhle). עוד ידוע המסיב במאובנים שנמצאו בו. 

קרחונים אינם נפוצים ברכס האלפים הגיריים הצפוני, אך בדאכשטיין שלושה קרחונים גדולים - קרחון האלשטאט (Hallstätter Gletscher), קרחון גרוסר גוזאו (Großer Gosaugletscher - "קרחון גוזאו הגדול") וקרחון שלאדמינג (Schladming glacier). שלושה אלה הם הקרחונים הגדולים ברכס, והצפוניים והמזרחיים ביותר ברכס האלפים כולו. קיימים מספר קרחונים קטנים יותר כמו קרחון קליינה גוזאו (Kleine Gosaugletscher - "קרחון גוזאו הקטן") וקרחון שניילוך (Schneelochgletscher - "קרחון חור השלג"), ואלה כמו גם הקרחונים הגדולים נסוגים במהירות ועתידים להיעלם לחלוטין בקצב הנוכחי בתוך 80 שנים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - הרי האלפים - דאכשטיין - הטיפוס אל ההר

פסגת הדאכשטיין נכבשה לראשונה ב-1832 על ידי פטר גאפמאיר, ושנתיים לאחר מכן הוצב צלב עץ על הפסגה. ב-14 בינואר 1847 הגיע פרידריך סימוני אל הפסגה לראשונה בחורף. שתי ההעפלות נעשו מכיוון צפון, בעוד שההעפלה הראשונה אל ההר מדרום נעשתה רק ב-22 בספטמבר 1909. מאז הפך הטיפוס אל ההר לפופולרי.