יום שבת, 4 בפברואר 2017

ארתור מקדונלד - ביוגרפיה


 
ארתור ברוס מקדונלד נולד ב 1943 בסידני שבנובה סקוטיה, הנמצאת במזרח קנדה, שם גם למד לתואר ראשון ושני בפיזיקה. הוא קיבל תואר דוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפונרניה ומשרת פרופסור באוניברסיטת פרינסטון.
 
בשנת 2015 קיבל פרס נובל לפיזיקה בשל גילוי תנודות החלקיק נייטרינו.

מזלן עותמן



מזלן עותמן (נולדה ב-11 בדצמבר 1951) היא אסטרופיזיקאית מלזית, היא עומדת בראש משרד האו"ם לענייני החלל החיצון משנת 1999.

מזלן עותמן - אודות



נולדה בעיר סרמבן במלזיה. היא למדה בתיכון ואחר כך למדה באוניברסיטת אוטגו בניו זילנד שם סיימה תואר ראשון במדעים בשנת 1975. היא לימדה במשך תקופה מסוימת באוניברסיטה הלאומית של מלזיה ואחר כך היא חזרה לאוטגו וסיימה דוקטורט בפיזיקה בשנת 1981.
 
לאחר חזרתה למלזיה הייתה עותמן לאסטרופיזיקאית הראשונה במדינה. בשנת 1990 מונתה על ידי ראש הממשלה מהטיר בן מוחמד לעמוד בראש פרויקט הפלנטריום הלאומי של מלזיה בקואלה לומפור. לאחר פתיחת הפלנטריום, בשנת 1993, היא מונתה לעמוד בראש המחלקה הממשלתית לחקר מדעי החלל.
 
בנובמבר 1999 מונתה עותמן על ידי מזכיר האו"ם, קופי אנאן, לעמוד בראש משרד האו"ם לענייני החלל החיצון. בשנת 2002 היא חזרה למלזיה ועמדה שם במשך חמש שנים בראש סוכנות החלל המלזית. באותה תקופה נשלח האסטרונאוט המלזי הראשון לחלל. בשנת 2007 חזרה עותמן לתפקיד באו"ם.

ניר שביב



ניר יוסף שביב (נולד ב-6 ביולי 1972 באית'קה, ניו יורק) הוא פרופסור לפיזיקה במכון רקח שבאוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר בתחומים של אסטרופיזיקה ושינוי אקלים.

ניר שביב - ביוגרפיה


שביב גדל בחיפה. בנם של הפיזיקאי גיורא שביב והארכיטקטית עדנה שביב.
 
בהיותו בתיכון סיים תואר ראשון בהצטיינות בפיזיקה בפקולטה לפיזיקה בטכניון ובזמן שירותו הצבאי בחיל המודיעין סיים את מרבית חובותיו לתואר שני. לאחר שחרורו עשה את הדוקטורט בטכניון באסטרופיזיקה, אותו סיים ב-1996. בהמשך עשה פוסט דוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפורניה ופוסט דוקטורט שני במכון הקנדי לאסטרופיזיקה תאורטית באוניברסיטת טורונטו.
 
בין השנים 2010 ל-2014 כיהן כיו״ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר בארץ. בשנת 2014 נהיה חבר במכון למחקר מתקדם בפרינסטון שבניו ג׳רזי, ומ-2015 הוא מכהן כיו״ר מכון רקח לפיזיקה.
 
שביב נשוי ואב לשניים.

ניר שביב - מחקר

 
 
בתחום האסטרופיזיקה, שביב התפרסם לאחר שהראה שבהירות אדינגטון (ע"ש ארתור אדינגטון) אינו גבול עליון כפי שחשבו. דהיינו, גופים שונים יכולים להאיר בעצמת הארה גבוהה יותר ללא שהם יתפרקו כתוצאה מלחץ הקרינה. זאת מפני שגופים המאירים בעצמה גבוהה מפתחים אי-יציבויות המורידות את האטימות הממוצעת של החומר. בכך הסביר שביב כיצד יכל הכוכב אטה קארינה להאיר פי כחמישה יותר מאשר גבול אדינגטון, או כיצד נובות יכולות להאיר בעצמה גבוהה כל כך.

ניר שביב - מחקר - שינויי אקלים


 
שביב התפרסם בעיקר בזכות ההיפותזה שלו בדבר קרניים קוסמיות והתרומה שלהן לשינויי אקלים. בשנת 2002 שביב העלה את ההשערה כי מעבר דרך החלקים הספירליים של שביל החלב הוא הגורם לתקופות הקרח הגדולות במשך מילארד השנה האחרונות. בעבודה מאוחרת יותר בשיתוף עם יאן ויזר הם הציבו רף השפעה מקסימלי נמוך במיוחד לתרומה של פחמן דו-חמצני לשינויי אקלים, זאת על יסוד העובדה ששינויי הטמפרטורה בחצי מיליארד השנים האחרונות הם ללא מתאם עם שינויי כמות הפחמן דו-חמצני, אך הם עם מתאם משמעותי עם שינויי שטף הקרינה הקוסמית. על רקע מסקנות עבודה זו ואחרות, שביב הצטרף לאלו הטוענים כי לא ניתן להוכיח שהעלייה בטמפרטורה במאה ה-20 נובעת ברובה מעליית כמות גזי החממה, ולמעשה, יותר סביר להניח שחלק לא מבוטל מהעלייה נבע מעלייה בפעילות השמש.
 
פרסום מאמרו של שביב עם יאן וייזר, גרר טענות-נגד מחוקרים אחרים. בין השאר, פרסם סטפן רמסטורף, ביחד עם מספר רב של מחברים, מאמר המתנגד לטענות על מעבר בזרועות שביל החלב. מאמר נוסף כנגד טענות שביב פורסם על ידי רויאר ואחרים[5]. טענות אלה נענו על ידי שביב ווייזר, ללא תגובות נוספות.
 
שביב הוא אחד המדענים שרואיינו לסרט "התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית" בהפקת ערוץ 4 הבריטי. בסרט הוא מצוטט כמי שאומר: "לפני מספר שנים גם אני הייתי מאשים את הפחמן הדו-חמצני. למה? כי בדיוק כמו שאר הציבור אני האמנתי לתקשורת".
 
כנגד אחת מהשערתיו של שביב, בנוגע לתרומת פעילות השמש להתחממות במאה ה-20, פרסמו מייק לוקווד וקלאוס פרוליך ניתוח שביצעו לגבי רמת קרינת השמש במשך 25 השנים האחרונות. לטענתם פעילות השמש נמצאת בירידה קבועה מאז 1985 ולעומת זאת הטמפרטורה הגלובלית ממשיכה לעלות. שביב טוען מצדו כי ניתוחם של לוקווד ופרוליך מוטעה מכמה היבטים.
 
ראשית, רק בשנת 1992 הייתה הרמה הנמוכה ביותר של פעילות, מה שתרם להתחממות של שנות ה-90. שנית, היות ששינויים במאזן האנרגיה בטווח הקצר נספגים על ידי האוקיינוסים, נוצר פער זמנים בין השינויים בקרינה לבין ההשפעה על הטמפרטורה הגלובלית (כמו ההשהייה בין שיא הקרינה ביום המתקבל בצהרי היום ולבין שיא החום מספר שעות מאוחר יותר, או בין שיא הקרינה בסוף יוני ושיא החום חודש מאוחר יותר). בעוד שמקסימום הקרינה ב-2001 היה נמוך יותר מזה של 1990, בשנות התשעים עדיין חלה התחממות אולם התחממות זו הפסיקה בערך ב-2002. מכאן שלוקווד ופרוליך לא לקחו בחשבון את קיבול.

גיורא שביב


פרופסור גיורא שביב (נולד ב-1937 בחיפה) הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לפיזיקה בטכניון ובעבר שמש ראש מכון אשר לחקר החלל. יזם ובנה (ביחד עם פרופסור חיים אשד ומר משה שחר) את לווין הטכניון טכסאט-גרווין.
 

גיורא שביב - ביוגרפיה


בשנת 1960 סיים שביב לימודי תואר ראשון בהצטיינות בפיזיקה בטכניון. את התואר השני קיבל גם כן בטכניון בשנת 1961, בהצטיינות יתרה, וכתב תזה בנושא פרדוקס קליין, פרדוקס מתחום הפיזיקה הקוואנטית. בשנת 1965 סיים את לימודיו לתואר דוקטור בטכניון, בנושא "אפקט דופלר בכורי נייטרון מהירים". בשנים 1960-1965 שירת בוועדה לאנרגיה אטומית.
 
בהזמנת פרופסור יובל נאמן מאוניברסיטת תל אביב, הקים ועמד בראש קבוצת המחקר הישראלית הראשונה לאסטרופיזיקה, בה חקרו גם דרור שדה, בן־ציון קוזלובסקי, עתי קובץ' ואליה ליבוביץ. לימים הצטרפו לקבוצה אף חגי נצר וצבי מזא"ה.
 
בין השנים 1973 ל-1976 עמד בראש מצפה הכוכבים על שם וייז ליד מכתש רמון. בין 1976 ל-1979 היה ראש המחלקה לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1993 ל-1996 שימש כנשיא האגודה הישראלית לפיזיקה. בין השנים 1995 ל-1997 היה דיקן הפקולטה לפיזיקה בטכניון. היה יו"ר ארגון הסגל האקדמי בטכניון בסוף המאה ה-20 ותחילת הנוכחית.
 
בשנת 1995 הוענק לו בגרמניה פרס אלכסנדר פון הומבולדט למדען בולט.
 
בשנת 2008, בחר ה"פיזיקאל רוויו לטרז", כתב עת מרכזי בתחום הפיזיקה, במאמר שכתב שביב בשנת 1968, כאחד מעשרים המאמרים החשובים בפיזיקה שפורסמו בעיתון בחמישים השנים האחרונות. מדובר במאמר שנכתב עם פרופ' אמריקאי לאסטרופיזיקה ג'ון בקל בנושא חלקיק הנייטרינו. בשנת 2009 זכה בפרס לנדאו למדעים ולמחקר של מפעל הפיס. פרסם עשרות מאמרים בהם תרם לתאוריה של מבנה והתפתחות כוכבים ותהליכים פיזיקליים באסטרופיזיקה.
 
כתב את הספרים הפופולריים בעברית: קוסמולוגיה וחיים מחוץ לכדור הארץ.
 
הוא נשוי לעדנה שביב, פרופסור לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ואב לשלושה בנים, דוקטור גיא שביב, דוקטור אילן שביב והפרופסור ניר שביב.

גיורא שביב - ספריו

 
 
The Life of Stars, The controversial Inception and Emergence of the Theory of Stellar structure. Publisher, Springer-Verlag Heidelberg and Magnes, Jerusalem, 2009. ISBN 978-3-642-02087-2

Cataclysmic Variables and Related Objects, (Mario Livio, Giora Shaviv eds.). Publisher, D. Reidel, Dordrecht, Holland, 1983. ISBN 90-277-1570-X

The Quest for Chemical Element Genesis The Life of Stars. Publisher, Springer-Verlag Heidelberg and Magnes, Jerusalem, 2012.

אסטרופיזיקה והחיים מחוץ לכדור-הארץ (ספרית "אוניברסיטה משודרת"). משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1983. ISBN 9650501762

קוסמולוגיה: פרקים נבחרים במבנה היקום (ספרית "אוניברסיטה משודרת"). מטכ״ל/קצין חינוך ראשי/גלי צה״ל, משרד הביטחון, 1978.

צבי פירן



צבי פּירָן (Tsvi Piran; נולד ב-6 במאי 1949) הוא אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור ומופקד הקתדרה ע"ש שוורצמן במכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר של פירן הם אסטרופיזיקה יחסותית, קוסמולוגיה, ותורת היחסות. מהחוקרים המובילים בעולם בתחום האסטרופיזיקה.

צבי פירן - ביוגרפיה



פירן נולד בשנת 1949 בתל אביב וגדל בגבעתיים. את לימודי התואר הראשון השלים ב-1970 כעתודאי באוניברסיטת תל אביב. שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סרן. בזמן שירותו הצבאי קיבל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב (1972), ואת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטה העברית בירושלים (תשל"ו-1976). הדיסרטציה שהגיש הייתה בנושא "תהליכים אסטרופיזיקליים בקרבת חורים שחורים". את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטאות טקסס ואוקספורד. בתחילת שנות ה-80 שב לאוניברסיטה העברית, וב-1988 התמנה לפרופסור. במשך תקופה ארוכה היה חבר במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ולתקופות קצרות יותר עבד עם המכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech) ועם מרכז המחקר של נאס"א בשיקגו. היה פרופסור אורח באוניברסיטאות הארוורד וקולומביה. כיהן כחבר בוועדת ההיגוי של סוכנות החלל הישראלית. בשנת 1983 ייסד, עם הפיזיקאי האמריקאי חתן פרס נובל סטיבן ויינברג את בית ספר החורף לפיזיקה עיונית, המשמש מרכז חשוב בתחום זה בארץ ובעולם, ושימש מנהלו הראשון במשך עשר שנים. ב-2005 הופקד על הקתדרה ע"ש שוורצמן במכון רקח לפיזיקה. בין השנים 2006–2009 כיהן כדקאן בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית (הוחלף על ידי פרופ' דן גלאי). פירן עומד בראש מרכז מצוינות (I-Core) של המל"ג באסטרופיזיקה.
 
תחומי המחקר של פירן הם אסטרופיזיקה יחסותית, קוסמולוגיה, ותורת היחסות. בנוסף, הוא חוקר גם את המבנה הפנימי של חורים שחורים, תופעות של התפרצויות גמא בכוכבים, אזורים ריקים מגלקסיות ביקום, וקרינה קוסמית בעלת אנרגיה גבוהה.
 
פירן הוא האסטרופיזיקאי הישראלי המצוטט ביותר: הוא פרסם 472 מאמרים, שזכו ליותר מ-18,000 ציטוטים, ושמו מופיע ברשימת תומסון-רויטרס של המדענים המצוטטים ביותר במדעי החלל.
 
ערך 10 ספרים ופרסם שני ספרי מדע פופולרי בעברית בנושא חורים שחורים והמפץ הגדול (יצאו לאור בסדרת האוניברסיטה המשודרת של משרד הביטחון).
 
מתגורר במושב בני עטרות. נשוי לדליה ולהם שתי בנות.

צבי פירן - ספריו בעברית



תורת המפץ הגדול, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור ('אוניברסיטה משודרת'), תשנ"ו 1996.

חורים שחורים: הגופים המוזרים ביותר ביקום; עריכה: אריה אידן, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור ('אוניברסיטה משודרת'), תשס"ו 2006.

צבי פירן - פרסים



1976 – פרס לנדאו למדעים ולמחקר של מפעל הפיס, על עבודת הדוקטור;

2005 – מלגת מור של המכון הטכנולוגי של קליפורניה;

2009 – מענק מחקר של המועצה האירופית למחקר (אנ');

נועם סוקר


נועם סוקר (נולד ב-2 בספטמבר 1958) הוא אסטרופיזיקאי ישראלי. כיהן כדקאן הפקולטה לפיזיקה בטכניון בין השנים 2009–2015.

נועם סוקר - ביוגרפיה וקריירה



נועם סוקר נולד בישראל ב-2 בספטמבר 1958. גדל בקיבוץ יסעור. בשנים 1971 עד 1977 למד במוסד חינוכי נעמן.
 
במקביל ללימודיו בתיכון החל את לימודיו האקדמים ב1975 במכללת אורנים במחלקה למתמטיקה ופיזיקה, וסיים את התואר הראשון שלו בטכניון ב-1982 (עם הפסקה של שלוש שנים בין שני המוסדות במהלכה שירת בחיל הים).
 
השלים את תואר הדוקטור ב-1986 בטכניון, בהנחיית מריו ליביו. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בספיחה של רוח (ספיחת בונדי-הויל-ליטלטון) מתווך אי הומוגני. לצורך כך השתמש בסימולציות "חלקיק בתא" שהיו חדשניות בזמנו.
 
ב-1986 עשה פוסט-דוקטורט בארצות הברית ועד 1989 היה חבר במחלקה האסטרונומית באוניברסיטת וירג'יניה בשרלוטסוויל, שם עבד, בין היתר, עם סטיבן בלבוס על תאוריה של אי יציבות תרמית של גז, תופעה בעלת חשיבות רבה בגזים מיוננים באסטרופיזיקה. בין השנים (1989–1992) השתלם במרכז הרווארד-סמיתסוניאן לאסטרופיזיקה (אנ') באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס, שם עסק, בין היתר, בפיתוח תאוריה המסבירה את זרמי הקירור בצבירי גלקסיות. כמו כן, החל לעסוק באינטראקציה בין ערפיליות פלנטריות לתווך הבין כוכבי.
 
ב-1992 שב לישראל והחל ללמד במכללת אורנים במחלקה להוראת מדעים כמרצה בכיר, לאחר שזכה במלגת אלון. ב-1994 הועלה לדרגת פרופסור חבר וב-1998 לפרופסור מן המניין. בין השנים 1994–1998 כיהן כראש התוכנית למתמטיקה-פיזיקה באורנים. ב-2003 עבר לשמש כפרופסור מן המניין בפקולטה לפיזיקה בטכניון. בין השנים 2005–2009 היה אחראי ללימודי ההסמכה בפקולטה. ב-2009 התמנה לדקאן הפקולטה. ב-2015 סיים תפקיד זה. פרופסור אסא אוירבך התמנה במקומו.
 
אחד הקווים המקשרים בין עבודותיו של סוקר בתחומים השונים באסטרופיזיקה (ראה רשימה) הוא שימור תנע זוויתי. בין הישגיו המדעיים ניתן למנות את השינוי בתפיסה המדעית הרווחת של יצירת ערפיליות פלנטריות בעלות סימטריה צירית. במשך שנים מספר טען סוקר כי יצירתן של ערפיליות כאלה מקורן במערכת כוכבים זוגית ובספיחת חומר בדיסקה על הכוכב הזוגי, היוצרת סילונים המעצבים את הערפילית. המודל שהציע נתקל בהתחלה בהתנגדות הקהילה המדעית אך בהמשך השתנו היוצרות וכיום הוא המודל המקובל בתחום.
 
אותו חוט שני שזור גם בעבודתו על מודל ההתפרצות של אטא קרינה ב-1856-1838. המודל מציע כי במהלך ההתפרצות של הכוכב הכבד, בן זוגו הקל ממנו ספח מסה בדיסקה, וסילונים מהדיסקה, או זרימה מרוכזת בקטבים, גרמו להיוצרות ערפילית ההומונקולוס הדו-קוטבית.
 
בשנים האחרונות החל לעסוק בהתפרצויות בעלות עוצמה בינונית - בין נובה לסופרנובה. היה שותף בפיתוח מודל להסביר את ההתפרצות של האובייקט V838 Mon כהתמזגות של שני כוכבי סדרה ראשית המובילה להתפרצות.
 
סוקר פיתח מודל המקשר בין מאורעות דוגמת V838 Mon לבין התפרצויות של ענקים כחולים משתנים (המכונות SN Impostors) ואובייקטים נוספים

נועם סוקר - תחומי מחקרו



גז חם בצבירי גלקסיות

מותם של כוכבים מאסיביים

מותם של כוכבים דמויי שמש

(Intermediate – Luminosity Optical Transients (ILOTs
אטא קארינה
מעטפת משותפת של כוכבים כפולים (Common envelope)
קשר בין חורים שחורים לגלקסיות

ערפיליות פלנטריות

חגי נצר



פרופ' חגי נצר (נולד ב-1945) הוא פרופסור בחוג לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב ובמצפה הכוכבים על שם וייז ומופקד הקתדרה לאסטרונומיה חוץ-גלקטית ע"ש ז'ק אדלר. במשך השנים שימש מספר פעמים כראש החוג וכמנהל מצפה הכוכבים.

חגי נצר - ביוגרפיה

 
 
חגי נצר נולד בשנת 1945 בקיבוץ רמת יוחנן, בנם של אתה ומשה נצר. ב-1972 סיים לימודי תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטור שלו השלים ב-1975 באוניברסיטת ססקס שבאנגליה, ובמרכזה ניתוח של התנאים הפיזיקליים של הגז המיונן במרכזי גלקסיות פעילות. החל ב-1977 נצר הוא חבר סגל בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב.
 
התמחותו של נצר היא בחקר קוואזרים, חורים שחורים וגלקסיות. מחקריו משלבים הבנה תאורטית של תהליכי הקרינה השונים בעצמים אלו, במקביל לאיסוף מידע תצפיתי רב, לכל רוחב הספקטרום האלקטרומגנטי.
 
נצר פעל שנים רבות במסגרות חינוכיות שונות ובפרט בהבניית מערכי הוראה באסטרופיזיקה לתלמידי תיכון. במסגרת זו כתב בשיתוף עם מאיר מידב ונח ברוש את הספר "היקום: יסודות האסטרופיזיקה", שהוא המקיף ביותר בעברית בתחום האסטרופיזיקה[דרוש מקור]. ב-1999 כתב בשיתוף עם עמי בן-בסט את הספר "מסע אל התבונה: החיפוש אחר חיים ביקום" - ספר מדע לקהל הרחב.
 
בשנת 2005 זכה בפרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים. מתוך נימוקי ועדת השופטים:
 
”פרופ' נצר הוא שותף ומוביל כמה פרויקטים בינלאומיים גדולים בתחום האסטרופיזיקה.

פרופ' נצר עוסק שנים רבות בפעילות חינוכית – חברתית התנדבותית.

הפרס מוענק על מחקריו בפיזיקה של גלקסיות פעילות שמרכזן חור שחור ענקי הסופח אליו גז מן הסביבה ופולט קרינה בקצב העולה על קצב יצור האנרגיה של גלקסיה שלמה.

בנוסף על הצטיינותו בתור חוקר, העמיד פרופ' נצר תלמידים רבים, פרסם ספרי לימוד וגם ספרים המציגים את עולם האסטרונומיה לקהל הרחב.

מרדכי מילגרום - ביוגרפיה



מרדכי מילגרום (נולד ב-1946) הוא אסטרופיזיקאי, פרופסור לפיזיקה תאורטית במכון ויצמן למדע ברחובות. הוא הגה את דינ"ם (MOND), החלופה המצליחה והעמידה ביותר לחומר אפל. תחומי עיסוקיו המדעיים האחרים משתייכים לקוסמולוגיה ולאסטרופיזיקה באנרגיות גבוהות.

מרדכי מילגרום - ביוגרפיה



מילגרום נולד ביאשי, רומניה. הוא קיבל את התואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בשנת 1966. בהמשך, הוא למד במכון ויצמן למדע והשלים דוקטורט בשנת 1972.
 
בשנת 1981, בעת ששהה בשנת שבתון במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, הגה את הרעיון של דינמיקה ניוטונית מתוקנת שמהווה פתרון חלופי לבעיה שאותה נועד לפתור רעיון החומר האפל. בראיון הסביר את גישתו: "העיקרון שהנחה את התאוריה פשוט. אם הצורך בחומר אפל מתעורר מפני שאין מספיק כבידה, אפשר למצוא תאוריה אחרת שנותנת יותר כבידה עם אותה כמות של חומר רגיל".

צבי מזא"ה - קורות חיים


צבי מזא"ה הוא פרופסור מן המניין לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. משמש יושב ראש המכון לאסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב.
 

צבי מזא"ה - קורות חיים


 
נולד בשנת 1946, בירושלים. בשנים 1979-1967 למד באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חוקר אורח באוניברסיטת הרווארד, במוזיאון הלאומי לחלל ותעופה, במצפה הכוכבים של ז'נבה ובאוניברסיטת אמסטרדם. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על מערכות של כוכבים משולשים.
 
פרופ' מזא"ה השתתף בצוות שגילה ב-1989 את האקזופלנטה הראשונה, כלומר כוכב לכת שמקיף כוכב אחר מהשמש. היה ראש הצוות שגילה את כוכב הלכת, המקיף את כוכב האם 147509 HD.
 
לאחר מכן, בשיתוף פעולה אמריקאי ישראלי בעזרת הטלסקופ שבמצפה הכוכבים קק בהוואי גילה מזא"ה עדויות לקיומם של כוכבי לכת חוץ שמשיים, במרחק של כ-200 שנות אור ממערכת השמש. הראשון התגלה סביב הכוכב HD80606, הנצפה ליד הדובה הגדולה, בסמוך לכוכב טליטה. השני התגלה סביב הכוכב HD178911, הנמצא בקבוצת הכוכבים נבל.
 
בשיתוף פעולה עם צוות שווייצרי, עמד בראשות צוות שגילה שני כוכבי לכת המקיפים כוכב כפול, סביב הכוכב HD41004. את הכוכב הקטן יותר מקיף ננס חום, המבצע הקפה אחת כל כ-30 שעות. כוכב-לכת נוסף, מקיף את הכוכב הגדול יותר, ומבצע הקפה בכל כ-600 יום.
 
השתתף בצוות אסטרונומים בינלאומי, שהצליח למדוד את המסה של חור שחור (שהיה בעבר חלק ממערכת כוכבים כפולים) הנע סביב בן הזוג שלו, בגלקסיה השכנה M33, הנמצאת במרחק של כ-3 מיליון שנות אור מכדור הארץ. על פי המדידה, M33 X-7 הוא החור השחור הכבד ביותר הידוע עד כה, במערכת כפולה.
 
נמנה עם צוות (שכלל גם את דוקטור שי צוקר ואת דוקטור אבי שפורר), אשר גילה את כוכב הלכת CoRot 7b, הסובב סביב הכוכב COROT-7 המרוחק כ-490 שנות אור מכדור הארץ.
 
מזא"ה הוא אביו של המשפטן יואב מזא"ה.

צבי מזא"ה - על דת ומדע



צבי מזא"ה הוא יהודי דתי לאומי. כיהן כחבר הנהלה בתנועת "נתיבות שלום", והיה פעיל במפלגת מימד.
 
לתפיסתו של פרופסור מזא"ה סיפור בריאת העולם בספר בראשית אינו תואם את הידוע לנו מבחינה אסטרונומית כיום ואף לא לתורת המפץ הגדול. לטענתו, מקור הסיפור בליבה תאולוגית קמאית העוסקת ביחסים בין האדם לאלוהים, אשר לה ניתנה קליפה קוסמולוגית התואמת את התקופה שבה נכתב. לדוגמה הוא מסביר כי הרקיע המתואר בספר בראשית כמבדיל בין המים התחתונים למים העליונים, היה, על פי התפיסה האסטרונומית העתיקה, מעין חופה המסתובבת סביב הארץ, ואשר בה משובצים כוכבי הלכת.
 
תקפות התורה, לסברתו של מזא"ה, בעקבות ישעיהו ליבוביץ', אינה נובעת מקדושתה העצמית, אלא מהקדושה שחז"ל העניקה לה. לתפיסתו, חז"ל היו אלו שקבעו את סגנון וצורת היהדות, והם אלו שקבעו אלו כתבים יהפכו קאנוניים, ולפיכך, הפכו אלה לכתבי הקודש; וכן, מהן המצוות שיקודשו לעומת מצוות אחרות שידחקו או יבוטלו.

צבי מזא"ה - מספריו



דרישת שלום, דרשות על התורה ברוח השלום והצדק. עורכים: פנחס לייזר וצבי מזא"ה. 2010, ידיעות ספרים
מבוא לתורת היחסות הפרטית, תשס"ו 2006, הוצאת פרדוקס

אליה ליבוביץ



אליהו מנחם "אליה" ליבוביץ (נולד ב-21 במרץ 1941) הוא אסטרופיזיקאי ישראלי, פרופסור אמריטוס בבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת תל אביב.

אליה ליבוביץ - ביוגרפיה



אליה ליבוביץ הוא אחד מששת ילדיהם של גרטה וישעיהו ליבוביץ. ליבוביץ גדל בירושלים והתחנך בחינוך דתי, לרבות שנה אחת בישיבה. כשהיה חייל יצא בשאלה. בינואר 1965 קיבל תואר ראשון בפיזיקה.
 
ליבוביץ היה פרופסור מן המניין בבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת תל אביב. במסגרת פעילותו היה במשך שלוש קדנציות מנהלו של מצפה הכוכבים על שם וייז, בשנים: 1977–1980, 1983–1988, 1991–1998.
 
ליבוביץ עוסק גם במדע פופולרי, בין השאר בהרצאות במסגרת אוניברסיטה משודרת. כן הוא עוסק בביקורת ספרים.
 
ליבוביץ נשוי לדניאלה (לבית גיטר), פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה, ולהם ארבעה ילדים. מתגורר ברמת גן.

אליה ליבוביץ - עמדותיו



חינוך, ובפרט השכלה גבוהה. הוא קרא לחיזוק עצמאותן של האוניברסיטאות.
 
בין השאר הציע: "על שלוש הרשויות הקלאסיות שעליהן נשען כיום המנגנון הניהולי של המדינה - המבצעת, המחוקקת והשופטת - יש להוסיף איפוא רשות רביעית - רשות 'חושבת' או 'יודעת'. רשות כזאת יכולה להתבסס, למשל, על אוניברסיטאות המחקר של המדינה, ואולי לכלול בתוכה גם מרכיבים של עיתונות. עצמאותה צריכה להתבטא הן בהגנות מטעם החוק מפני התנכלויות פוליטיות ואחרות, והן באי תלות כלכלית בכל גורם שאיננו המדינה עצמה."

נושאי ביטחון, ובפרט יחסי ישראל והפלסטינים. בין השאר ציין: "השד האמיתי, זה שהטמפרטורה של נשיפתו בעורפנו עולה משנה לשנה, הוא שד הכיבוש" "למדינה היהודית יש סיכוי הישרדות רק בגבולות הקו הירוק. לכן, חזרה לגבולות אלה הוא צורך קיומי של המדינה, ועליה לבצעו בלא תלות במעשי הפלסטינים או בדבריהם".

שלילת רעיון התכנון התבוני בנוגע לאופן בו התפתחה האבולוציה.

אליה ליבוביץ - ספריו



כוכבים כפולים, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989
מקצה השמים: מבוא לאסטרונומיה (יחד עם עודד רגב), האוניברסיטה הפתוחה, 1999
לקרוא מחדש את התנ"ך, ידיעות ספרים, 2016

אבישי דקל



אבישי דקל (נולד ב-13 בינואר 1951) הוא אסטרופיזיקאי וקוסמולוג המכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ומופקד על הקתדרה על שם אנדרה אייזנשטדט לפיזיקה עיונית במכון רקח לפיזיקה.

אבישי דקל - ביוגרפיה



דקל נולד בירושלים וגדל באשקלון. נכד לאליהו דובקין, ממנהיגי התנועה הציונית והיישוב ומחותמי מגילת העצמאות, ולסטרה לבית ברבש - חב”ד. נכד לז'ק דקלו ובלה דוידוביץ', מראשוני הרצליה. בן לנחמה ויהודה דקל, לוחמי פלמ"ח וממקימי קיבוץ יראון. יהודה דקל היה מנכ"ל המחלקה להתיישבות של הסוכנות ויו"ר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. אחיו, בועז דקל, משמש כמנכ"ל P.M.I. אבישי דקל שרת בשריון, שימש כמ"פ ומג"ד במילואים, נפצע במלחמת יום הכיפורים, ועסק במחקר ופיתוח. נשוי מ-1971 לציפי, עורכת דין, ששימשה כיועצת המשפטית של IBM, ומשקיעה בהיי-טק. אב לשני בנים, עופר ואמיר.
 
בעל תואר בוגר בפיזיקה ומתמטיקה מהאוניברסיטה העברית (1975). עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית (1980), בהדרכת פרופסור יעקב שחם, עסקה בהיווצרות המבנה ביקום והייתה הראשונה בישראל בתחום הקוסמולוגיה. השתלם כפוסט-דוקטורנט במכון הטכנולוגי של קליפורניה (1980-82), ושימש כפרופסור באוניברסיטת ייל (1982-85). אחרי תקופה קצרה כחוקר בכיר במכון ויצמן (1985-6), מונה ב-1986 לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית, וב-1991 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. מוביל את קבוצת המחקר בקוסמולוגיה. מ-2007 אוחז בקתדרה ע"ש אנדרה אייזנשטדט לפיזיקה עיונית.
 
בין תפקידי הניהול המרכזיים שלו כיהן כראש ועדת המיחשוב האוניברסיטאית (1987-90), עמד בראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית (1997-2001), היה חבר בוועד הפועל של חבר הנאמנים (2001-03), כיהן שתי קדנציות כראש הרשות לקהילה ונוער של האוניברסיטה העברית, שם עסק בחינוך מדעי לנוער, ניהל את מעבדות בלמונטה, וטיפח את קשרי האוניברסיטה עם הקהילה (2005-11). מ-2008 מכהן כחבר הוועדה המתמדת והועדה למדיניות אקדמית של האוניברסיטה העברית.
 
מתארח ומשתף פעולה כחוקר באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. מבקר באוניברסיטאות מובילות בארצות הברית ובאירופה, ובפרט התארח כפרופסור מילר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (2004), וכיהן בקתדרת המחקר הבינלאומית על שם בלז פסקל באקול נורמל סופרייר בפריז (2004-06). כיהן כנשיא האגודה הישראלית לפיזיקה (2008-11). משמש כעורך בכתבי עת מקצועיים באסטרופיזיקה.

אבישי דקל - מחקריו ופרסומיו



אבישי דקל עוסק בקוסמולוגיה, והוא בעל תרומות חשובות להבנת התהליכים של היווצרות הגלקסיות והמבנה ביקום בסקלה גדולה, במסגרת המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול, חומר אפל ואנרגיה אפלה. מתמחה בשילוב של מודלים פיזיקאליים פשוטים וסימולציות מחשב מתקדמות באמצעות מחשבי-על, תוך השוואה לתצפיות מטלסקופים בארץ ובחלל.
 
פרסם כמאתיים מאמרים מקצועיים בכתבי העת המובילים באסטרופיזיקה, שלהם כ-15,000 ציטוטים – הוא אחד החוקרים המצוטטים ביותר בקוסמולוגיה, עם אינדקס ציטוטים H=63 . חיבר ספר לימוד מתקדם "היווצרות המבנה ביקום" בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'.

אבישי דקל - מחקריו ופרסומיו - היווצרות גלקסיות ננסיות והיזון חוזר מהתפוצציות סופר נובה



בשנות השמונים פרסם דקל את המודל הראשון שהסביר את היווצרות הגלקסיות הננסיות והדגיש את חשיבות האפקט של היזון חוזר מהתפוצצויות כוכבים כסופר נובה על היווצרות כוכבים חדשים בגלקסיה. מאמרו הקלאסי בנושא זה, עם ג'וזף סילק, זכה ליותר מ-1,300 ציטוטים עד עתה (2012).

אבישי דקל - מחקריו ופרסומיו - זרימות קוסמיות בסקאלה גדולה



בשנות התשעים הובילו דקל וקבוצת המחקר שלו את המחקר התאורטי של זרימות קוסמיות בסקאלה גדולה. המדובר באוסף גדול של גלקסיות בסביבתנו הקוסמולוגית שמשתתפות בתנועת זרימה רחבת ממדים בהשפעת כוח המשיכה הגרביטציוני שמפעילים עליהן האזורים בעלי צפיפות מסה גבוהה מהממוצע, ובפרט על-צביר הגלקסיות הגדול שמכונה "המושך הגדול", אשר התגלה תצפיתית באותה תקופה. המחקר איפשר לכמת את צפיפות החומר האפל ביקום, שהוא הגורם לזרימה באמצעות המשיכה הגרביטציונית. נעשה ניסיון להבין האם היקום סופי או אינסופי, והאם התפשטותו שהחלה במפץ הגדול תימשך לנצח או תיעצר והוא יעבור לקריסה. המסקנות הן שהתפשטות היקום תמשך כנראה לנצח, והיא אף מואצת בהשפעת אנרגיה אפלה.

אבישי דקל - מחקריו ופרסומיו - היווצרות הילות כדוריות של חומר אפל



שותף למאמץ המחקרי הבינלאומי להבנת התפלגות החומר האפל במרחב, במארג הקוסמי וב"הילות" כדוריות שבתוכן נוצרות הגלקסיות המאירות.

אבישי דקל - מחקריו ופרסומיו - היווצרות גלקסיות ביקום המוקדם



משנות האלפיים ואילך מתמקד דקל בהיווצרות הגלקסיות בתקופה הפעילה ביותר שלה, ביקום המוקדם, בין מיליארד לחמישה מיליארד שנה אחרי המפץ הגדול. דקל וקבוצתו מובילים מהפכה בתחום, שבמרכזה היווצרות הגלקסיות כחלק מהמארג הקוסמי גדול הממדים של החומר האפל ביקום, ובניית גלקסיות הדיסקה המוקדמות באמצעות זרמים קרים של גז, הזורמים לאורך קווי השלד של המארג הקוסמי. תהליכים של אי-יציבות גרוויטציונית בדיסקות הגלקטיות מסבירים את מבנה הגלקסיות המוקדמות כפי שנראה בטלסקופים, את היווצרות המרכיבים הכדוריים של כוכבים, ואת בנייתם של חורים שחורים מסיביים במרכזי הגלקסיות. המודל משמש כתחליף למודל שהיה מקובל, שבו ההנחה הייתה שהתהליך המשפיע ביותר על התפתחות הגלקסיות הן התנגשויות בין גלקסיות.

שרה בק-סבטיצקי - ביוגרפיה



שרה בק-סבטיצקי (במקור: Sara Chaya Beck;‏ נולדה ב-3 בדצמבר 1954) היא פרופסור מן המניין לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. חוקרת היווצרות כוכבים, צבירי כוכבים וגלקסיות. עוסקת רבות בתצפיות חלל בתחום האינפרא-אדום.

שרה בק-סבטיצקי - ביוגרפיה



שרה-חיה בק (בהמשך שרה בק-סבטיצקי) נולדה בוושינגטון ב-1954 ללאונרד נורמל בק ופרנסס סלמה בק (גריף לפני הנישואין).
 
החלה את לימודיה האקדמאים ב-1972, סיימה תואר ראשון בהנחייתו של דייוויד ויקינסון בפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון ב-1976 והתחתנה עם בנימין סבטיצקי בדצמבר של אותה השנה. בהמשך לזוג נולדו שלושה ילדים: שולמית, אלישע ובת-שבע.
 
השלימה תואר שני באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1980 ואת הדוקטורט שנה לאחר מכן, ב-1981. המנחה לתואר שני ודוקטורט של בק היה צ'ארלס טאונס. לאחר השלמת הדוקטורט, התקבלה למשרת עמית מחקר באוניברסיטת קורנל, תפקיד אותו מילאה עד שנת 1984. לאחר מכן קיבלה שרה בק משרת מרצה בכיר באוניברסיטת נורת'ווסטרן ועבדה במוסד זה בין השנים 1984 ל-1987. ב-1987 עברה לישראל, בה קיבלה משרת מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1999 קיבלה תואר פרופסור. במקביל לעבודתה באוניברסיטת תל אביב, שימשה כעמיתה אורחת ב-JILA, אוניברסיטת קולורדו בין השנים 1993 ל-1994 וכמדענית אורחת במרכז לאסטרופיזיקה הארוורד-סמיתסוניאן בין השנים 2000 ל-2001.

שרה בק-סבטיצקי - מחקר ופרסומים



שרה בק חוקרת במספר תחומים הקשורים לשלבים ראשונים בחיים של כוכב, צבירי כוכבים וגלקסיות קטנות. נושאי מחקרה המרכזיים הם:

היווצרות כוכבים כבדים שביל החלב ובגלקסיות אחרות.

קינמטיקה של לידת כוכבים - ספקטרוסקופיה ברזולוציה גבוהה של ענני גז המיוננים על ידי כוכבים צעירים.

סופר-ערפיליות הנראות ברדיו ובאינפרא אדום - צבירי כוכבים צפופים, לידתם והתפתחותם.

אסטרו-כימיה של גלקסיות בשלבי יצירת כוכבים מואצת.
 
ב-2000 פרסמה שרה בק כתבה בכתב עת מדע פופולרי סיינטיפיק אמריקן בנושא גלקסיות ננסיות.
 
ב-2002 יחד עם מספר חוקרים מארצות הברית פרסמה מחקר בכתב העת Nature בו דיווחו החוקרים על צביר כוכבים ענק הנמצא מחוץ לגלקסיית שביל החלב ומחזק על ידי כבידה עצמית.
 
ביוני 2015 פרסמה בכתב העת Nature מחקר נוסף יחד עם חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בו החוקרים הציעו פתרון אפשרי לשאלת היווצרותו של אותו צביר כוכבים עליו דיווחו שנים קודם.
 
שרה בק היא חברה באיגוד האסטרונומי הבינלאומי (IAU), בו השתתפה במספר וועדות. חברה באיגוד האסטרונומיה האמריקאי (American Astronomical Society)

שרה בק-סבטיצקי - פרסים ומלגות



פרס קוסקה, אוניברסיטת פרינסטון - 1976
מלגת הנשיא, אוניברסיטת קורנל - 1981
מלגת אלון - 1988