שמות הרים והרי געש - מקסיקו - פופוקטפטל - האגדה על פופוקטפטל ואיצטקיהואטל

במיתולוגיה אצטקית פופוקטפטל היה לוחם שאהב את איצטקיהואטל. אביה של איצטקיהואטל שלח אותו לקרב בווחאקה (אזור במקסיקו), והבטיח כי יוכל לשאת את בתו לאישה לכשישוב (דבר שאביה של איצטקיהואטל הניח כי לא יקרה). לאיצטקיהואטל נאמר כי אהובה מת וכאשר שמעה זאת, מתה מצער. כאשר שב מן הקרב ושמע על גורל אהובתו, אף פופוקטפטל מת מצער. האלים כיסו אותם בשלג והפכו אותם להרים. הר איצטקיהואטל נקרא "האישה הנמה" כיוון שצלליתו דומה לדמות אישה השוכבת על גבה. פופוקטפטל, לעומת זאת, ממטיר אש על הארץ בזעם אדיר על אבדן אהובתו. 

סיפור שונה מסופר על ידי תושבי טטלסינגו מורלס, דוברי נהואטל. לפי סיפור זה איצטקיהואטל הייתה אשתו של פופו, אבל נבדו דה טולוקה (ההר הרביעי בגובהו במקסיקו) רצה אותה ולכן הוא ופופו זרקו אבנים האחד על משנהו. כך נוצר רכס הרי הרוקי של יבשת צפון אמריקה וטבעת האש החוצה את מקסיקו. לבסוף, פופו בהתקף זעם, זרק על נברו דה טולוקה גוש קרח ענק וערף את ראשו. זו הסיבה שפסגתו של נברו דה טולוקה שטוחה, עם כתפיים רחבות וללא ראש. נראה שאגדה זו משמרת זיכרון של התפרצויות עצומות של פופו. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד

רכס קסקייד (באנגלית: Cascade Range) הוא רכס הרים גדול במערב אמריקה הצפונית, המשתרע מדרום קולומביה הבריטית בקנדה דרך המדינות וושינגטון ואורגון ועד צפון קליפורניה שבארצות הברית. הרכס כולל הרים שמקורם אינו געשי, כדומת ההרים בחלק הרכס המכונה "הקסקיידס הצפוניים" (North Cascades) והרי געש מפורסמים, בחלק המכונה "הקסקיידס הגבוהים" (High Cascades). החלק הקטן השוכן בתחומי קולומביה הבריטית מכונה "הקסקיידס הקנדיים" (Canadian Cascades), או כפי שהתושבים המקומיים קרואים לו "הרי קסקייד" (Cascade Mountains). גם תושבי מדינת וושינגטון נוהגים לכנות באותו שם את חלק הרכס העובר בתחומם בנוסף לכינוי האמריקני המקובל "הקסקיידס הצפוניים", כגון בשמו של הפארק הלאומי הקסקיידס הצפוניים. ההר הגבוה ביותר ברכס הוא הר ריינייר (4,392 מטרים). 

רכס הקסקייד הוא חלק מטבעת האש של האוקיינוס השקט, רצועה סביב שולי האוקיינוס הכוללת הרי געש והרים נלווים. כל ההתפרצויות הגעשיות שבחלק היבשתי של ארצות הברית בתקופה שמעל ל-200 השנים האחרונות היו בקשת הגעשית המכונה הקשת הגעשית של הקסקייד. שתי ההתפרצויות האחרונות ביותר היו ההתפרצויות בהר לאסן בין 1914 ל-1921 וההתפרצות העזה של הר סנט הלנס ב-1980. התפרצויות קטנות התרחשו בהר סנט הלנס מאז, הפעם האחרונה בשנת 2005.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - גאוגרפיה

רכס הקסקייד משתרע מדרום לצפון החל בהר לאסן בצפון קליפורניה ועד מפגש הנהרות ניקולה (Nicola) ותומסון (Thompson) בקולומביה הבריטית. הנהר פרייזר (Fraser) מפריד בין רכס הקסקייד לרכס הרי החוף (Coast Mountains). הרי הגעש הגבוהים ביותר של הקסקייד, המכונים "הקסקיידס הגבוהים", הם תוואיי הנוף הבולטים ביותר באזורם, כשלעיתים קרובות גובהם כפול משל ההרים סביבם. לעיתים קרובות עולה גובהם על ההרים השכנים בלמעלה מ-1,500מטרים. הפסגות הגבוהות ביותר דוגמת הר ריינייר (4,392 מטרים) בולטים עד למרחק של 80 עד 150 קילומטרים. 

החלק הצפוני של הרכס, צפונית להר ריינייר, מכונה בארצות הברית "הקסקיידס הצפוניים", אבל החלק בקנדה צפונית לגבול עם ארצות הברית מכונה רשמית "הרי הקסקייד", ומסתיים בהר לייטון (Lytton Mountain). בדרך כלל הקסקיידס הצפוניים והמשכם בקנדה מבותרים מאוד. אפילו הפסגות הנמוכות יותר תלולות ומכוסות קרחונים, והעמקים נמוכים יחסית לפסגות ולרכסים. החלק הדרומי של הקסקיידס הקנדיים, בייחוד רכס סקאגיט (Skagit Range), דומה גאולוגית וטופוגרפית לקסקיידס הצפוניים, בעוד שהחלקים הצפונים והצפון מזרחיים תלולים פחות ופחות מכוסים בקרחונים ודומים לאזורים הסמוכים של רמת תומסון (Thompson Plateau). 

כמות המשקעים היורדים על הרכס רבה משמעותית בשל קרבת הרכס לאוקיינוס השקט והרוחות המערביות השולטות בו, בייחוד על המדרונות המערביים בשל עננות אורוגרפית. באזורים מסוימים מגיעה כמות השלג השנתית ל-25 מטרים. בחורף של 1998-99 נמדדה בהר בייקר שבמדינת וושינגטון כמות שלג של 29 מטרים, שיא עולמי לכמות שלג בשנה אחת. קודם לחורף זה החזיק הר ריינייר בשיא העולמי שנקבע ב-1978. גם באזורים אחרים לא נדירים המקרים שבהם הצטברות השלג השנתית מגיעה ל-13 מטרים כדוגמת אגם הלן (Lake Helen), בסמוך לפסגת לאסן. מרבית הפסגות של הקסקיידס הגבוהים הם לפיכך לבנים כל השנה בשל שלג וקרח. במורדות המזרחיים כמות הגשם השנתית נמוכה במידה ניכרת ומגיעה למרגלות מורדות המזרחיים ל-230 מילימטרים בשנה בשל השפעת מדבר צל גשם. 

מעבר למרגלות המזרחיים יש רמה צחיחה שנוצרה בעיקר לפני 17 עד 14 מיליון שנים על ידי הקילוחים הרבים שיצרו את משטח בזלת הנרחב המכונה משטח הבזלת של הנהר קולומביה (Columbia River Basalt Province). ביחד יצרו קילוחים אלו של סלע געשי נוזלי את רמת קולומביה המשתרעת על שטח בן 520,000 קילומטרים רבועים במזרח מדינת וושינגטון, אורגון, וחלקים ממערב איידהו. 

קניון נהר הקולומביה (Columbia River Gorge) הוא המקום היחיד בארצות הברית שבו נחצה הרכס. כאשר הרי הקסקייד החלו להתרומם לפני שבעה מיליון שנים בפליוקן, ניקז נהר הקולומביה את רמת קולומביה הנמוכה יחסית. במקביל להתרוממות הרכס התחתר הנהר בו ויצר את הערוץ ואת המעבר הרחב שקיים בימינו. הקניון גם חשף שכבות בזלת מהרמה שהתרוממו ועברו עיוות.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - היסטוריה

ילידים יישבו את האזור במשך אלפי שנים ופיתחו מיתוסים ואגדות עם על ההרים ברכס הקסקייד. באגדות אלו היה הר סנט הלנס בעל המראה החינני (קודם להתפרצות של 1980) נערה יפהפייה שעל חסדיה רבו הר הוד והר אדמס. לבני השבטים הילידים היו שמות משלהם להרים ברכס, כולל "טהומה" (Tahoma), השם בשפת לשהוטסיד (Lushootseed) להר ריינייר, ו"לאוואלה- קלאופ" ("Louwala-Clough" – "הר מעשן") להר סנט הלנס. 

בתחילת 1792 חקר ג'ורג' ונקובר את מפרץ פיוג'ט (Puget Sound) וכינה בשמות באנגלית את ההרים הגבוהים שראה. הר בייקר (Mount Baker) קרוי על שם ג'וזף בייקר (Joseph Baker), הקצין השלישי של ונקובר, אף שהאירופאי הראשון שראה את ההר היה מנואל קימפר (Manuel Quimper) שנתיים קודם לכן (1790). קימפר כינה את ההר "לה גראן מונטניה דל כרמלו" ("La gran Montaña del Carmelo" – ההר הגדול של הכרמל"). הר ריינייר קרוי על שם האדמירל פיטר ריינייר (Peter Rainier). מאוחר יותר ב-1792 הורה ונקובר לסגנו ויליאם רוברט ברוטון (William Robert Broughton) לחקור את חלקו התחתון של נהר הקולומביה. ברוטון הוא שנתן את השם הנוכחי להר הוד, על שמו של האדמירל סמיואל הוד (Samuel Hood) מהצי המלכותי הבריטי. את הר סנט הלנס ראה ונקובר במאי 1792, סמוך לשפך הנהר הקולומביה. ההר קרוי על שמו של הדיפלומט הבריטי אלין פיצהרברט, ברון סנט הלנס (Alleyne FitzHerbert, 1st Baron St Helens)

משלחת ונקובר לא נתנה שם לרכס ההרים שכלל פסגות אלו. ונקובר התייחס לרכס בפשטות כ"רכס מושלג מזרחי" ("eastern snowy range"). מגלי ארצות ספרדים שקדמו לו קראו לרכס "סיירה נבדס" (sierra nevadas – מילולית "הרים מושלגים"). 

משלחת לואיס וקלארק חצתה את רכס הקסקייד בשיט בנהר הקולומביה, שבמשך שנים רבות אחר כך הייתה הדרך המעשית היחידה לחצות חלק זה של הרכס. הם היו האירופאים הראשונים שראו את הר אדמס (Mount Adams), אבל הם חשבו שזהו הר סנט הלנס. מאוחר יותר כשראו את הר סנט הלנס הם חשבו שזהו הר ריינייר. במסעם חזרה אתרו לואיס וקלארק מרחוק הר גבוה מושלג אותו כינו הר ג'פרסון (Mount Jefferson) על שם מממן המשלחת, נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון. לואיס וקלארק כינו את רכס הקסקייד "ההרים המערביים" ("Western Mountains"). 

משלחת לואיס וקלארק, ומתיישבים וסוחרים רבים שבאו בעקבותיהם, נתקלו במכשול האחרון במסעם באשדות הקסקיידס (Cascades Rapids) בקניון נהר הקולומביה. תוואי זה של הנהר אינו קיים יותר לאחר שהוצף ב-1934 על ידי המאגר שמאחורי סכר בונוויל (Bonneville Dam). תוך זמן קצר החלו הנוסעים בנהר לכנות את ההרים הגדולים המכוסים בשלג שחלשו על האשדות "הרים שליד האשדות" ("mountains by the cascades"), ואחר-כך קוצר שמם ל"אשדות", באנגלית קסקיידס ("Cascades"). העדות המוקדמת לשימוש בכינוי "רכס הקסקייד" הוא בכתביו של הבוטנאי דייוויד דאגלס (David Douglas‏; 1799-1834). 

ב-1814 חיפש סוחר הפרוות אלכסנדר רוס (Alexander Ross‏; 1783-1856) שעבד עבור החברה הצפון מערבית נתיב בטוח לחציית ההרים. הוא חקר וחצה את הקסקיידס הצפוניים בין פורט אוקנוגן (Fort Okanogan) למפרץ פיוג'ט. הפרטים על הנתיב שבחר מעורפלים בדיווח שלו על המסע. הוא החל את החציה במסלול של הנהר מתאו (Methow River) בדרכו לתוך ההרים. ייתכן שהשתמש במעבר קסקייד (Cascade Pass) על מנת להגיע לנהר סקאגיט (Skagit River). רוס היה האירופאי הראשון שחקר את אזור הנהר מתאו, וכנראה הראשון שחקר את הנהר סטהקין (Stehekin River) ואזור ברידג' קריק (Bridge Creek). בשל הקושי לחצות את הקסקיידס הצפוניים והאוכלוסייה הקטנה של בונים קנדיים בהם, ביצעו חברות הסחר בפרוות מעט מסעות מחקר לתוך ההרים צפונית לנהר קולומביה לאחר מסעו של רוס. 

מסעות מחקר והתיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי הואצו לאחר שחברת מפרץ הדסון הקימה תחנת מסחר גדולה בפורט ונקובר (Fort Vancouver) בסמוך לפורטלנד של ימינו. מבסיס זה יצאו קבוצות של ציידי פרוות לכל רחבי הקסקיידס בחיפוש אחר בונים וחיות פרווה אחרות. לדוגמה, תוך שימוש בנתיב המכונה שביל סיסקיו (Siskiyou Trail) היו ציידי הפרוות של חברת מפרץ הדסון לאירופאים הראשונים שחקרו את דרום רכס הקסקייד בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, תוך מיפוי נתיבים שעברו בסמוך לקרייטר לייק, הר מקלוכלין (Mount McLoughlin), הר הגעש מדיסין לייק (Medicine Lake Volcano), הר שסטה והר לאסן. 

במהלך ההיסטוריה המדינית באזור הפסיפיק נורת' ווסט הוצע קו הרכס של רכס הקסקייד כגבול ליישוב סכסוך אורגון (Oregon Dispute) של 1846. ממשלת ארצות הברית דחתה את ההצעה ועמדה על כך שהגבול יקבע בקו הרוחב 49 החוצה את הרכס צפונית להר בייקר. במשך כל תקופה זו של הסכסוך ועד הקמת מושבת הכתר של קולומביה הבריטית ב-1858 עבר הנתיב העיקרי המכונה "York Factory Express" בין המרכז של חברת מפרץ הדסון בתחנת המסחר יורק (York Factory) שעל מפרץ הדסון לפורט ונקובר לאורך הנהר אוקנוגן לאורך השוליים המזרחיים של רכס הקסקייד ודרך נהר הקולומביה חצה את הרכס. מעברים דרך הרכס עצמו כמעט שלא היו ידועים והשתמשו בהם מעט. במעבר נאצ'ס (Naches Pass) השתמשו על מנת להעביר בקר וסוסים לפורט ניסקואלי (Fort Nisqually). הסוחרים של חברת מפרץ הדסון השתמשו גם במעבר יקימה (Yakima Pass). 

התיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי על מדרונות רכס הרי החוף החלה רק בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19, בתחילה בצורה שולית. לאחר שנחתם הסכם אורגון התגבר זרם המתיישבים שהגיעו דרך שביל אורגון ונחקרו ויושבו המעברים והעמקים הנידחים של מדינת וושינגטון של ימינו, וזמן קצר אחר כך הגיעה הרכבת. אף שכיום חוצים את הרכס כמה כבישים ומסילות ברזל, ובעשורים האחרונים התגברה חטיבת העצים במורדות התחתונים של הרכס, נשארו חלקים גדולים של הרכס אזורי בר אלפיני עוינים. מרבית המחצית הצפונית של רכס הקסקייד, מהר ריינייר צפונה, הם שמורות טבע, כדוגמת הפארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, פארקים פרובינציאליים קנדיים (כדוגמת הפארק הפרובינציאלי א. ק. מנינג (E.C. Manning Provincial Park)) או צורות אחרות של אזור טבע מוגן.

ההיסטוריה של הצד הקנדי של הרכס כוללת את הבהלה לזהב של קניון פרייזר (Fraser Canyon Gold Rush) בשנים 1858-60 ודרך קאריבו (Cariboo Road) הידועה, כמו גם הנתיב הישן של חברת מפרץ הדסון הקרוי שביל דיודני (Dewdney Trail), שהוביל אל פנים הארץ, ודרכים נוספות שקישרו את המזרח לעמקי הנהרות סימילקמין (Similkameen River) ואוקנגן (Okanagan River). 

הקו הראשי הדרומי של מסילת הברזל הפסיפית של קנדה (Canadian Pacific Railway) חדר לרכס דרך המעברים של נהר הקוקיהלה (Coquihalla River), באחד הנתיבים התלולים והמושלגים ביותר שבכל הקורדילירה הפסיפית. מסילת הברזל ומנהרות אותלו (Othello Tunnels) בסמוך לעיירה הופ (Hope), שהוצאו משימוש, הם יעדי נופש תיירותיים, לטיולים ומסעות אופניים. המעבר משמש כיום את כביש 5 של קולומביה הבריטית, מגה פרויקט שנבנה כחלק מהשגשוג הכלכלי של אקספו 86, תערוכה העולמית שנערכה בוונקובר, שכיום הוא הנתיב הראשי מהחוף לתוככי קולומביה הבריטית. קודם לכן עבר הנתיב דרך קניון פרייזר (Fraser Canyon) שממערב למעבר, או דרך מעבר אליסון (Allison Pass) ופארק מנינג לאורך כביש 3 של קולומביה הבריטית מדרום, סמוך לגבול. 

דרך בארלו (Barlow Road) היה הנתיב היבשתי הראשון שעבר דרך רכס שבו השתמשו המתיישבים האמריקנים. הדרך נסללה ב-1845, והיוותה את הצלע היבשתית האחרונה בשביל אורגון (קודם לכן נאלצו המתיישבים לשוט במורד האשדות הבוגדניים של נהר הקולומביה). דרך בארלו נפרדה מהקולומביה בנהר הוד, עברה ליד המדרון הדרומי של הר הוד, והסתיימה באורגון סיטי. כיום מוצב שם השלט "סוף שביל אורגון". הדרך נבנתה כדרך אגרה, מכל קרון שעבר גבו 5 דולר, והיא הייתה הצלחה גדולה. 

בנוסף נקבע מסלול נוסף, שביל אפלגייט (Applegate Trail) שנועד לחסוך מהמתיישבים את השיט במורד הקולומביה. שביל אפלגייט השתמש בחלק מהנתיב של שביל קליפורניה, עד צפון מרכז נבדה. משום פנה שביל אפלגייט צפון מערב לתוך צפון קליפורניה, והמשיך בכיוון צפון מערב כלפי העיירה אשלנד של ימינו. משום יכלו המתיישבים לנוע צפונה לאורך שביל סיסקיו לתוך עמק וילאמט (Willamette Valley). 

למעט ההתפרצות ב-1915 של הר לאסן המרוחק בצפון קליפורניה היה הרכס שקט למשך למעלה ממאה שנים. ואז ב-18 במאי 1980 שברה ההתפרצות הדרמטית של הר סנט הלנס הבלתי מוכר את הדממה הממושכת והסבה את תשומת לב העולם אל הרכס. גאולוגים חששו שההתפרצות של סנט הלנס היא סימן שהרי הגעש הרדומים מזה זמן רב של רכס הקסקייד יהפכו פעילים שוב, כמו בתקופה שבין 1800 ל-1857 שבה התפרצו שמונה הרי געש. אף הר געש לא התפרץ מאז סנט הלנס, אבל אמצעי זהירות ננקטים בכל מקרה, כדוגמת מערכת ההתרעה כנגד להארים שמקורם בהר הגעש ריינייר.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - גאולוגיה

רכס הקסקייד כולל הרי געש פעילים, כולל הר סנט הלנס, וכמה הרי געש רדומים, כולל הר ריינייר והר בייקר. הטקטוניקה של האזור נחקרה לעומק על מנת לתעד את מידת התזוזה והסיכונים הגעשיים. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - שימושים

תנאי הקרקע הם בדרך כלל מצוינים לחקלאות, במיוחד במורד הרוח של הרי הגעש. עובדה זו נובעת מכך שהסלעים הגעשיים עשירים בדרך כלל במינרלים מבוססי אשלגן כדוגמת אורתוקלז, והם מתפרקים בקלות. גם לנפולת מהרי הגעש, בייחוד ללהארים יש השפעה ביישור פני השטח וחשובה גם אגירת המים בצורת שלג או קרח. הרים מכוסי שלג אלו דוגמת הר הוד והר בצ'לור (Mt. Bachelor) משמשים בשלהי החורף כאתרי סקי. 

מרבית המים זורמים בסופו של דבר לתוך מאגרי מים, שם הם משמשים תחילה לצורכי נופש, ואחר-כך מייצרים בעזרתם חשמל, ולבסוף משתמשים בהם להשקות יבולים. 

בשל שפע הנחלים שבהם הזרימה חזקה סכורים רבים מהנהרות שמקורם ברכס הקסקייד וכיוונם מערבה על מנת לייצר חשמל. אחד מהסכרים, סכר רוס (Ross Dam) על נהר הסקאגיט, יצר מאגר מים שחוצה את הגבול דרומית מזרחית לעיירה הופ בקולומביה הבריטית, כשהוא מתמשך למרחק של 3 קילומטרים לתוך קנדה. למרגלות המדרון הדרום מזרחי של הר בייקר בקונקריט (Concrete) שבמדינת וושינגטון נסכר הנהר בייקר (Baker River) על מנת ליצור את אגם שנון (Lake Shannon) ואגם בייקר (Baker Lake). 

בנוסף, יש פוטנציאל לכמות גדולה ובלתי מנוצלת של אנרגיה גאותרמית ברכס הקסקייד. תוכנית המחקר הגאותרמי של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית חקר פוטנציאל זה. בחלק מאנרגיה זו כבר משתמשים במקומות דוגמת קלאמת פולס (Klamath Falls) באורגון, שבהם משתמשים בקיטור שמקורו געשי על מנת לחמם מבני ציבור. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה ברכס הייתה 266°C, בעומק 937 מתחת לקרקעית הקלדרה של הר הגעש ניוברי (Newberry Volcano). 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קסקייד - אקולוגיה

רכס הקסקייד עשיר בפלורה ובפאונה. את האקולוגיה של האזור אפשר להבין אם עוקבים אחרי קו דמיוני מצפון לדרום. כשהקו עובר דרך רכס הקסקייד הוא חוצה כמה אזורים אקולוגיים, ככל שעולים בגובה כך האקלים נעשה קר יותר ואחר-כך הולך ומתחמם ונעשה צחיח יותר. מרבית הגבהים הנמוכים והבינוניים מכוסים ביער של מחטניים, ובגבהים העליונים יש כרי עשב נרחבים כמו גם טונדרה אלפינית וקרחונים. המורדות המערביים מכוסים בצפיפות באשוח דאגלס (Pseudotsuga menziesii), צוגה מערבית (Tsuga heterophylla) ממשפחת האורניים, ואלנוס מאדים (Alnus rubra) מהסוג אלנוס, בעוד שעל המורדות המזרחיים היבשים יותר, צומחים בעיקר אורן הזפת (Pinus ponderosa) עם מעט עצים מהמינים ארזית מערבית (Larix occidentalis), וצוגה הררית (Tsuga mertensiana) ממשפחת האורניים, אשוח תת-אלפיני (Abies lasiocarpa) וארזית תת-אלפינית (Larix lyallii) באזורים הגבוהים. החלק הדרומי של רכס הקסקייד שוכן בתוך אזור הקרוי מתחם הצמחייה של קליפורניה (California Floristic Province), אזור של מגוון ביולוגי גדול. 

בעלי חיים החיים ברכס כוללים: דוב שחור אמריקני, זאב ערבות, שונר מצוי, פומה, בונה, אייליים, אייל קנדי, אייל קורא ומעט להקות של זאב מצוי ששבו מקנדה לשכון ברכס. בכל חלקי הרכס, האמריקני והקנדי, שוכנים פחות מ-50 דובי גריזלי.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת

הרי קלאמת (באנגלית: Klamath Mountains) הם סדרה של רכסי הרים תלולים. המאוכלסים בדלילות, המשתרעים מדרום מערב מדינת אורגון ועד צפון מערב קליפורניה במערב ארצות הברית. הגאולוגיה של ההרים מגוונת, עם שטחים נרחבים של סרפטיניט ושיש, והאקלים מאופיין על ידי חורפים קרים באופן מתון המשופעים בשלג רב וקיצים חמים ויבשים מאוד עם מעט מאוד גשם, בייחוד בדרום. כתוצאה מהגאולוגיה ומסוגי הקרקע, גדלים בו כמה מיני עצים אנדמיים או כמעט אנדמיים, שיוצרים את אחד האוספים הגדולים ביותר של מחטניים בעולם. ההרים הם גם בית גידול למגוון גדול של דגים ובעלי חיים אחרים, כולל דובים שחורים, מיני חתולים גדולים, תנשמות, עיטים ומינים רבים של סלמון. אלפי קילומטרים משטח ההרים מנוהלים על ידי שירות היערות של ארצות הברית.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאוגרפיה

הרי קלאמת משתרעים על שטח של 25,595 קמ"ר, אורכם המקסימלי (מצפון לדרום) 249 קילומטרים ורוחבם המקסימלי (ממזרח למערב) הוא 118 קילומטרים. ההרים כוללים כמה רכסי הרים: הרי סיסקיו (Siskiyou Mountains), הרי השיש (Marble Mountains) הרי סקוט (Scott Mountains), הרי טרינטי (Trinity Mountains), האלפים של טרינטי (Trinity Alps), הרי סלמון (Salmon Mountains), והרי יולה-בולי הצפוניים (Yolla-Bolly Mountains). הרכס הוא חלק מהאזור הפיזיוגאוגרפי פרובינציית הגבול הפסיפי (Pacific Border province), שבתורו הוא חלק מהאזור הפיזיוגאורגפי של רכסי החוף הפסיפי (Pacific Coast Ranges). 

שלוש הפסגות הגבוהות ביותר בהרי קלאמת הם הר אדי (Mount Eddy) במחוז סיסקיו בגובה 2,751, פסגת תומסון (Thompson Peak) והר הילטון (Mount Hilton) במחוז טריניטי בגובה 2,744 מטרים ו-2,723 מטרים בהתאמה. שרשרת ההרים הצפונית והגדולה ביותר הם הרי סיסקיו.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאוגרפיה - שמורות טבע

חלק גדול מהרי קלאמת מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית. כמה יערות לאומיים שוכנים באזור הרי קלאמת, כולל היער הלאומי שסטה-טרינטי (Shasta-Trinity National Forest), היער הלאומי סיסקיו (Siskiyou National Forest), היער הלאומי קלאמת (Klamath National Forest), היער הלאומי סיקס ריוורס (Six Rivers National Forest) והיער הלאומי מנדוסינו (Mendocino National Forest).

בתוך הרי קלאמת יש 11 שטחים פתוחים מוכרים רשמית שהם חלק מהמערכת הלאומית לשימור השטחים הפתוחים (National Wilderness Preservation System), הן באורגון והן בקליפורניה. 

צ'נצ'לולה (Chanchelulla Wilderness)

קאלמיופסיס (Kalmiopsis Wilderness)

הר השיש (Marble Mountain Wilderness)

הר לאסיק (Mount Lassic Wilderness)

המזלג הצפוני (North Fork Wilderness)

גבעות אדומות (Red Buttes Wilderness)

ראשן (Russian Wilderness)

סיסקיו (Siskiyou Wilderness)

הר סודה (Soda Mountain Wilderness)

האלפים של טריניטי (Trinity Alps Wilderness)

יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness)

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - פעילויות נופש

בהרי קלאמת יש מערכת שבילי הליכה נרחבת, אזורי נופש, ואתרי קמפינג הן פשוטים והן מפותחים. קטע בן 340 קילומטרים של שביל הרכס הפסיפי עובר דרך הרים אלו. קטע זה משביל הרכס הפסיפי מכונה על ידי המקומיים "העיקול הגדול" ("The Big Bend") והוא קטע המעבר בין אזור הצמחייה הים תיכונית של קליפורניה לרכס הקסקייד. 

שביל ביגפוט (Bigfoot Trail) הוא שביל הליכה בן כ-600 קילומטרים דרך הרי קלאמת החל מהשטח הפתוח יולה בולי-איל מרכזי (Yolla Bolly-Middle Eel Wilderness) ועד עיירת החוף קרסנט סיטי (Crescent City) בקליפורניה. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - גאולוגיה

הסלעים של הרי קלאמת נוצרו כפיסות של קשת איים וקרום יבשתי באוקיינוס השקט. פיסות האיים היו בנויות משברים מבוקעים של יבשות שהיו קיימות קודם לכן וגושי איים געשיים שנוצרו מעל אזורי הפחתה. גושי איים אלו מכילים סלעים עתיקים שגילם עד 500 מיליון שנים, מתוארכים לתחילת עידן הפלאוזואיקון. רצף של שמונה פיסות יבשה נעו מזרחה על גבי לוח פרלון העתיק והתנגשו בלוח הצפון-אמריקאי בין לפני 260 מיליון שנים לבין לפני 130 מיליון שנים. כל התקבצות הותירה פיסת יבשה בת גיל מסוים אחד. בזמן ההתקבצות, גרמה ההפחתה של הלוח הנוחת להתמרה של הסלעים הרוכבים וליצירת מאגמה שחדרה לתוך הסלעים הרוכבים כפלוטון. סלעי סרפטיניט שנוצרו מהתמרה של סלעי קרום ימיים בזלתיים וסלעי תהום שהרכבם גברו עד גרנודיוריט הם סלעים הפוצים בהרי קלאמת. 

קילוחי לבה מאוחרים יותר שמקורם בהרי הגעש הפעילים של רכס קסקייד והסחיפה של רכס החוף של אורגון מצפון, כיסו חלקית סלעים אלו בבזלת וסלעי משקע. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - צמחייה

כתוצאה מהגאולוגיה מאפשרים ההרים קיום של מגוון ביולוגי עשיר, ובו כמה חברות צמחייה מובחנות, כולל יערות גשם ממוזגים, יערות יבשתיים לחים, יערות אלון וסוואנות, יערות רום, ואחו אלפיני. מקבץ חברות אלו מהווה את האזור האקולוגי של הרי קלאמת (Klamath Mountains ecoregion). אחת מחברות הצומח העיקריות בהרי קלאמת הוא יער מחטניים-אלון שחור הררי נמוך קליפורני ים-תיכוני (Mediterranean California Lower Montane Black Oak-Conifer Forest). 

האזור האקולוגי כולל כמה מינים אנדמיים או כמעט אנדמיים כדוגמת ברושית לאוסון (Chamaecyparis lawsoniana, באנגלית Port Orford cedar או גם Lawson's cypress) ממשפחת הברושיים, אורן בלפור (Pinus balfouriana, באנגלית foxtail pine) ואשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer's spruce) ממשפחת האורניים, יוצרים את אחד מהאוספים הגדולים ביותר של מחטניים שונים בעולם. תחום תפוצתו של הצמח בעל הפרחים Kalmiopsis leachiana ממשפחת האברשיים האנדמי להרי קלאמת מוגבל לתת-הרכס סיסקיו באורגון.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - מחטניים

בהרים אלו יש ריכוז גדול של מיני עצים מחטניים מגוונים. שלושים מיני מחטניים (או יותר תלוי היכן מציבים את גבולות אזור הרי קלאמת), כולל שני מינים אנדמיים, אשוחית ברואר, וברושית לאוסון, גדלים באזור שעקב כך הוא אחד מאזורי היערות המחטניים העשירים בעולם במונחים של מגוון המינים המרוכז. באזור יש כמה חברות צמחים אדפיות, כלומר מותאמות לסוג הקרקע הספציפי, בייחוד קרקעות סרפנטיניות.

ב-1969 זיהו הבוטנאים ג'ון סוייר (John O. Sawyer) ודייל תורנבורג (Dale Thornburgh)‏ 17 מינים של מחטניים בשטח של כמייל רבוע (כ-2.5 קמ"ר) סביב אגם ליטל דק (Little Duck Lake) ופלג שוגר (Sugar Creek) בשטח הפתוח ראשן (Russian Wilderness). הם כינו אזור מגוון זה "המייל הפלאי" (Miracle Mile). ב-2013 זיהה ריצ'רד מור (Richard Moore) באזור זה את המין ה-18, ערער מערבי (Juniperus occidentalis, באנגלית western juniper) מהסוג ערער ממשפחת הברושיים, בקניון פלג שוגר. אזור זה נחשב למקבץ העשיר ביותר בעולם של מיני מחטניים ביחס לשטח באזורי אקלים ממוזג. 

מיני המחטניים בהרי קלאמת כוללים: אשוח דאגלס חופי (Pseudotsuga menziesii ssp. menziesii), ברושית לאוסון, אורן הזפת (Pinus ponderosa), אורן הסוכר (Pinus lambertiana), צוגה הררית (Tsuga mertensiana), כמה מינים של אשוח דוגמת אשוח לבן (Abies concolor), ואשוח אדום (Abies magnifica shastensis), אשוחית ברואר (Picea breweriana, באנגלית Brewer spruce), סקוויה נאה (Sequoia sempervirens), ארז אדום מערבי (Thuja Plicata) וטקסוס פסיפי (Taxus brevifolia), מין של טקסוס.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - הצמחייה של האלפים של טריניטי

המינים המיוחדים לאזור האלפים של טריניטי כוללים, אשוח דאגלס, אורן הזפת, אשוח אדום, אשוח לבן, אשוח תת-אלפיני, מיני האלונים אלון שחור קליפורני (Quercus kelloggii), אלון צהוב-קשקשים (Quercus chrysolepis, באנגלית canyon live oak), מין הקטלב Arbutus menziesii  (באנגלית Pacific madrone), מין האדר אדר גדול-עלים (Acer macrophyllum, ערמונית קליפורנית (Aesculus californica, באנגלית California Buckeye), מין במשפחת הסבונניים, קלוצדרוס מפושק ואורן ג'פרי (Pinus jeffreyi, באנגלית Jeffrey pine). החורשה הצפונית ביותר של אורן סבין (Pinus sabiniana, באנגלית gray pine) שוכנת באזור זה לאורך היובל הדרומי של נהר סלמון.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - בעלי חיים

שטחי הבר המיוערים הנרחבים, בתוספת להתיישבות אנושית מועטה בשטחים ההרריים המרוחקים יוצרים בית גידול מעולה לקרוב ל-400 מינים של בעלי חיים. מיני היונקים כוללים: פומת ההרים, דוב שחור אמריקני, שונר מצוי, שונר, דביבון מצוי, דלק, דלק דייג, בונה, שועל מצוי, שועל אפור מצוי, סנאי דואה אמריקני צפוני ושפע של מיני איילים. מיני העופות כוללים: עיט זהוב, עיטם לבן-ראש, נקר כרבולתי (Dryocopus pileatus)‏, Patagioenas fasciata (מין יונה אמריקאית הקרוי באנגלית Band-tailed pigeon) כמה מיני נצים כולל נץ גדול, כמה מיני דורסי לילה, כולל לילית מנוקדת ומגוון נרחב של מינים נוספים רבים.

בעבר שכנו באזור גם דובי גריזלי וזאבים מצויים. מיזם להשיב לאזור את תת-המין Cervus canadensis roosevelti של האייל הקנדי (באנגלית Roosevelt elk) החל ב-1985 בהרי השיש המערביים, בסמוך לפלג אלק (Elk Creek), במהלך עשר השנים אחר כך הורחב מספרם של בעלי החיים והוגדל תחום תפוצתם, וניתן לצפות באיילים משוטטים בכל רחבי השטח הפתוח הר השיש, בהרי סיסקיו הצפוניים, ולאורך היובל הדרומי של הנהר סלמון. 

שמועות על צפייה בביגפוט מתפרסמות מדי פעם, בייחוד בחלק מהאזורים המרוחקים ביותר של הרי קלאמת, והיצור האגדי משחק תפקיד בסיפורי העם של האוכלוסיות של האינדיאנים..

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי קלאמת - אקולוגיה - נהרות ודגים

נהרות עיקריים בהרי קלאמת כוללים את הנהרות קלאמת (Klamath) רוג, טריניטי (Trinity), סמית (Smith), סלמון (Salmon), סקוט (Scott) וחלקו העליון של הנהר סקרמנטו. האגם העיקרי בהרי קלאמת הוא אגם קאסל (Castle Lake). 

הפלגים והנהרות הרבים בהרים משמשים אתר רבייה עיקרי לכמה מיני של טרוטה וסלמון ועם זאת מהמחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה דרסטית בכמות הדגים בייחוד של דגי הסלמון. 

הנהרות והפלגים של האזור האקולוגי משמשים בית לתשעה מינים של סלמון. הירידה בכמות הדגים התרחשה בעיקר בשל הקמת סכרים וכריתת עצים על המדרונות התלולים שגרמו לכמויות גדולות של סחף על קרקעית הנחלים, תהליך שפוגע ברבייה של הסלמון. נקבת הסלמון נוהגת להטיל את ביציה רק על קרקעית המכוסה בחצץ.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קינג (קליפורניה)

רכס קינג (באנגלית: The King Range) או רכס פסגת קינג (King's Peak Range) הוא רכס הרים, בצפון רכסי החוף של קליפורניה, במחוז המבולדט במדינת קליפורניה שבארצות הברית.   

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קינג (קליפורניה) - גאוגרפיה

מרבית משטח הרכס נמצא ב"אזור השימור הלאומי רכס קינג" (King Range National Conservation Area) וב"שטח הבר רכס קינג" (King Range Wilderness Area)בחלק מרכסי החוף הצפוניים, רכס קינג מקביל לחוף האוקיינוס השקט, ומדרונות הרכס התלולים גובלים בחוף הים. 

רכס קינג מצוי במפגש של שלושה לוחות טקטוניים — הלוח הפסיפי, הלוח הצפון-אמריקאי ו-לוח חואן דה פוקה, ולכן פוקדות את אזור הרכס, לעיתים תכופות רעידות אדמה. 

הרי הרכס אינם גבוהים, שיא גובהו של הרכס - פסגת קינג מגיעה לגובה של 1,247 מטרים מעל פני הים. ברכס, בגבהים העולים על 1,000 מטרים יורד שלג מספר פעמים בשנה.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קינג (קליפורניה) - גאוגרפיה - חי וצומח

הרכס מהווה חלק מאזור יערות החוף של צפון קליפורניה, והוא מכוסה יערות (בעיקר אשוח-דאגלס, וסקוויה נאה).  

נהרות ונחלים רבים עוברים בשטח הרכס. באזור המוגן מספר בעלי חיים בסכנת הכחדה, ובהם: אלתית כסופה, אלתית גמלונית, טרוטת עין הקשת, ולילית מנוקדת צפונית. 

חיות בר אחרות בשטח המוגן הם: השקנאי החום, עיטם לבן ראש, בז נודד, איילים, שלכים, לוטרות, שועל אפור מצוי ודוב שחור.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קינג (קליפורניה) - היסטוריה

רכס קינג היה ביתם של העמים האינדיאנים מאטול וסינקיון. במאה ה-19 האזור החלה האזור להתפתח מסחרית, ושימש לכריתת עצים,  דיג, חוואות, ובורסקאות. 

בין השנים 1936–1937, כאשר נבנה כביש מספר 1 של קליפורניה, בשל הרכס התלול, נבנה הכביש ממזרח לרכס, ואזור הרכס והחוף נשארו לא מפותחים (ועל כן נקרא האזור בשם "החוף האבוד"). 

ב-1970 קונגרס ארצות הברית הכריז על אזור של 240 קמ"ר של הרכס כשמורת טבע (King Range National Conservation Area), ובשנת 1971 הוכר מסלול הליכה ברכס כ"מסלול הליכה לאומי" (והוא הראשון שהוכר ככזה בארצות הברית). 

בשנת 2000 נשיא ארצות הברית ביל קלינטון חתם על החוק הקובע כי אזור החוף והאיים בסמוך לו הם אזור טבע מוגן לאומי בשם "האזור הלאומי חוף קליפורניה" (California Coast National Monument). 

בשנת 2006 קונגרס ארצות הברית הכריז על שטח נוסף של 172 קמ"ר שמורת טבע בשם " King Range Wilderness".

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס קינג (קליפורניה) - תיירות

ניתן לנפוש בשמורת הטבע (נדרש אישור לשם כך), וכן בשטח השמורה מספר מסלולי רכיבה אופני הרים.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - הרי סן ברנרדינו

הרי סן ברנרדינו (באנגלית: San Bernardino Mountains; בשפת המוהאבי: Huwaaly Kwasakyav) הם רכס הרים קצר המשתרע מצפון וממזרח לעיר סן ברנרדינו בדרום קליפורניה, ארצות הברית. רכס סן ברנרדינו נמשך לאורך כ-100 קילומטרים וכיוונו הכללי מזרח-מערב, בגבולו הדרומי של מדבר מוהאבי, בחלקו הדרום-מערבי של מחוז סן ברנרדינו. בין רכס סן ברנרדינו לבין הרי סן גבריאל שלמערבם עובר מעבר קייהון. בין רכס סן ברנרדינו להרי סן יקינטו שלדרומם ודרום-מזרחם, משתרע מעבר בנינג. חלקו הדרומי של הרכס תחום על ידי העתק סן אנדראס. 

הפסגה הגבוהה ברכס היא הר סן ג'ורג'יו (3,505 מטר) הגבוה בין הרי דרום קליפורניה. הרי סן ברנרדינו הקטנים הוא רכס הנפרש דרום-מזרחה מן הרכס העיקרי. 

רובו של רכס סן ברנרדינו נמצא בתחומי שמורת היער הלאומי סן ברנרדינו. בתחום הרכס נמצאים אף ארבעה אתרי נופש פופולריים באזור. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה)

סיירה נבדה (באנגלית: Sierra Nevada) הוא רכס הרים השוכן במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ובמקומות מסוימים הוא משתרע לתוך שטחה של מדינת נבדה. שמותיו הנוספים (אך הלא רשמיים) של הרכס הם סיירה, הסיירה הגבוהה והסיירות. 

ברוב שטחי הסיירה נבדה יש הגבלות או איסורים מקיפים על הפיתוח. המערכת המורכבת של יערות לאומיים, פארקים לאומיים, אזורי טבע בראשיתי ואזורים זואולוגיים אפשרה לנצל את הקרקע של הסיירה נבדה. האזורים הללו מנוהלים במשותף על ידי שירות היערות, לשכת ניהול הקרקעות ושירות הפארקים הלאומיים. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - שם הרכס

חואן רודריגס קבריו צפה בהרי סנטה קרוז ב-1542 כאשר שהה באזור חצי האי של סן פרנסיסקו, והעניק להם את השם סיירה נבדה שמשמעותו בספרדית היא הרכס המושלג. כאשר אזורי החוף של קליפורניה כונו בשמות יותר ייחודיים, השם שימש באופן כללי לתיאור רכסים פחות מוכרים בפנים היבשת. באפריל 1776 הכומר פדרו פונט מהמשלחת השנייה של חואן באוטיסטה דה אנזה, שהביט אל מעבר לאגם טולארה, תיאר את ההרים שהוא ראה: 

”כאשר אנו מתבוננים לכיוון צפון-מזרח אנו רואים מישור ללא עצים, שדרכו המים זורמים למרחק רב, ובהם יש כמה איים קטנים. ולבסוף, הצד האחר של המישור העצום, ובמרחק של כארבעים ליגות, ראינו סיירה נבדה גדול שנטייתו נראתה לי מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב “.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - היסטוריה של המחקר

התושבים הראשונים בחלק המזרחי של הסיירה נבדה היו אינדיאנים משבט הפאיוט, ואילו בחלק המערבי התיישבו אינדיאנים משבטי המונו והסיירה מיווק. בין השבטים נתגלעו מספר מחלוקות. כיום ניתן למצוא בשטח ראשי חץ מזכוכית געשית שנשכחו במקום על ידי השבטים. החוקרים האירופים-אמריקאיים הגיעו לאזור בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בחורף 1844 לוטננט ג'ון פרימונט וקיט קרסון היו הלבנים הראשונים שצפו באגם טאהו. 

בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה מחקר מועט של הרכס, אף שבעקבות הבהלה לזהב הגיעו תושבים רבים לקצות הרכס. כתוצאה מכך בית המחוקקים של קליפורניה אישר לסוכנות הסקר הגאולוגי של קליפורניה לחקור את הסיירה נבדה באופן רשמי (ולסקור את שאר המדינה). לראש קבוצת המחקר מונה ג'וזיה ויטני. 

חברי המשלחת, ובעיקר ויליאם ברואר, צ'ארלס פ. הופמן וקלארנס קינג, חקרו את האזור שעתיד היה להפוך ב-1863 לפארק הלאומי יוסמיטי. שנה אחת לאחר מכן הם חקרו את האזור המקיף את קינגס קניון, וקינג אף כתב על כך ספר. קינג טעה ב-1871 כאשר חשב כי הר לנגלי הוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, וטיפס עליו. אולם, לאחר שטיפס על הר ויטני (הנקודה הגבוהה ביותר ברכס) הוא גילה שם פתק מדייג מלון פיין שהקדים אותו. 

תאודור סולומונס היה הראשון שניסה למפות את האזור לאורך פסגת הסיירה. מאוחר יותר האזור מופה וזכה לשם שביל ג'ון מיור, אך הנתיב של השביל היה שונה מזה של סולומונס.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - גאוגרפיה

אורך הרכס הוא כ-650 ק"מ, והוא משתרע בין מעבר פרדונייר בצפון למעבר טהאצ'אפי בדרום. בגבול המערבי של הרכס נמצא העמק המרכזי של קליפורניה, ובגבול המזרחי נמצא האגן הגדול. 

בחלוקה פיזיוגאוגרפית הרכס שייך לפרובינציית הרי קסקייד-סיירה, שהיא חלק מהחטיבה הפיזיוגאוגרפית מערכת ההרים הפסיפית. 

גובה הרכס גדל בכיוון המדרונות המערביים, ואילו המדרונות המזרחיים הם בצורת צוק תלול. לכן, עיקר הפסגות ברכס נמצאות לאורך השוליים המזרחיים שלו. הנהרות הזורמים מפסגות הרכס מתנקזים לאוקיינוס השקט, ואילו הנהרות המתנקזים לכיוון מזרח מגיעים אל האגן הגדול. אולם, המים של חלק מהנחלים ושל נהר אוונס מוכוונים אל לוס אנג'לס, ומשם אל האוקיינוס השקט. 

המאפיינים הגאוגרפיים הבולטים של הסיירה נבדה הם: 

אגם טאהו הוא אגם מים מתוקים גדול בצפון הרכס, הנמצא בגובה של 1,897 מטרים ומשתרע על פני שטח של 489 קמ"ר. האגם נמצא בין החלק העיקרי של רכס הסיירה ובין רכס קרסון שהוא רכס צדדי המסתעף מהסיירה נבדה.

העמקים הידועים ביותר בצעד המערבי של הסיירה נבדה הם עמק הץ' הצ'י, עמק יוסמיטי, קינגס קניון, עמק טהיפיטה וקניון קרן.

הפארק הלאומי יוסמיטי

הר ויטני שגובהו 4,421 מטרים הוא הנקודה הגבוהה ביותר ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית, והוא נמצא על הגבול המזרחי של הפארק הלאומי סקוויה.

חורשות סקוויה ענקית לאורך פס גובה צר בצד המערבי של הרכס.

גובה הרי הרכס הולך וגדל מכיוון צפון לדרום. בין אגם טאהו למעבר פרדונייר גובה הפסגות הוא בין 1,524 ל-2,438 מטרים. הפסגה הסמוכהלאגם טאהו היא בערך בגובה 2,700 מטרים, כאשר חלק מהפסגות גבוהות כמעט כמו פסגת פריל שגובהה 3,316 מטרים. בין הפסגות הללו ניתן למנות את הר רוז שגובהו 3,285 מטרים, וממנו ניתן להשקיף על העיר רינו שבנבדה. גובה הפסגה הסמוכה לפארק יוסמיטי הוא כ-4,000 מטרים, וגובהו המרבי של הרכס הוא 4,421 מטרים בהר ויטני. גובה הרכס הולך ופוחת בכיוון דרום מהר ויטני, אך ישנן כמה פסגות בולטות כגון פסגת פלורנס (3,781 מטרים) ופסגת אולנצ'ה (3,695 מטרים). גובה הרכס ליד אגם איזבלה הוא כ-3,048 מטרים (10,000 רגל), אך דרומית לאגם הרכס מגיע רק עד לגובה של 2,438 מטרים.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - גאולוגיה

בין הדבון לפרם חלה הפחתה של לוח פָרָלוֹן אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. בעקבותיה התפתחה בגבול בין הלוחות געשיות שגרמה להיווצרותה של קשת איים במהלך הקרבון. בשלהי הטריאס, לפני כ-210 מיליון שנים, החלה געשיות תת-קרקעית שנמשכה אל תוך היורה והסתיימה לפני כ-150 מיליון שנים. לאחר שוך הגעשיות התגברה נדידתו של הלוח הצפון-אמריקאי לצפון-מערב. התנועה הטקטונית הובילה לאורוגנזת נבדה, במסגרתה חלה התמרה של סלעים ונוצר רכס הרי נבדה שהתרומם לגובה של כ-4,500 מטרים. ברכס זה נוצרו מאוחר יותר הרי סיירה נבדה. השרידים היחידים לפעילות זאת הם כמה סלעים מותמרים בחלק מפסגות הסיירה נבדה. ביורה התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות, שלוותה בחדירת מאגמה לסלעי הקרום. חדירה זו יצרה את הבתולית של הרכס בעומק של כ-10 ק"מ מתחת לפני השטח, שגרם להתרוממות הרי סיירה נבדה. המחדר הורכב בעיקר מגרניט, וכ-95% מן הסלעים נסחפו מאוחר יותר בתהליך שהאיץ את התרוממות הרכס. 

בקרטיקון התרחש שלב געשי תת-קרקעי שהחל לפני כ-120 מיליון שנים והסתיים לפני כ-80 מיליון שנים, במקביל לאורוגנזה הסוויירית שפעלה על מערב אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום. שלב געשי נוסף החל בנאוגן לפני כ-20 מיליון שנים והסתיים לפני כ-5 מיליון שנים, במהלכו התרחשו התפרצויות בהרי הגעש של רכס קסקייד שאינם פעילים עוד. בפליסטוקן, לפני כ-700,000 שנים, נוצרה הקלדרה של לונג ואלי. השלב הגעשי האחרון החל בסוף הפליסטוקן, לפני כ-60,000 שנה, והסתיים בהולוקן, לפני כ-600 שנים. תוצריו ניכרים בלועות מונו-איניו (Mono-Inyo) באזור אגם מונו ודרומית לו. 

בפליוקן, לפני 10 מיליון שנים, החלה התרוממות של הרי הסיירה נבדה לאורך העתק סיירה, תחילה אנכית ולאחר מכן חלה נטייה של הגוש, שהגבירה את ההתרוממות ויצרה מדרונות מזרחיים מתונים ומדרונות מערביים תלולים יותר. השיפוע החד האיץ את זרימת המים בנחלים ובנהרות במורדות המערביים, שהתחתרו במסלע ביתר-שאת ויצרו עמקים תלויים ומפלים. שלב נוסף של התרוממות נבע מהתפתחותם של העתקים גדולים ממזרח ליוסמיטי, בייחוד היווצרותו של עמק אוונס, והתפתחות מבנה אגן ורכס. האצה נוספת של תהליך ההתרוממות התרחשה בפליסטוקן, לפני כ-2 מיליון שנים. 

הגורם העיקרי לסחיפה במיליוני השנים האחרונות היה קרחון יבשתי אלפיני גדול. סדרת של תקופות קרח שהחלו לפני 2–3 מיליון שנים והסתיימו לפני כ-10,000 שנים גרמו אף הן לשינויים בפני האזור. באזור סיירה נבדה התרחשו לפחות ארבע תקופות קרח עיקריות, שכינוייהן המקומיים: "שרווין" או "קדם-טאהו" (pre-Tahoe) היא הקדומה ביותר ואחריה: טאהו, "טֶנָיָה" ו"טיוגה". באמצעות תנועה, סחיפה והפשרה גרמו הקרחונים ההרריים להפיכת עמק או קניון נהרי בצורת V לעמק או קניון קרחוני בצורת U. 

התרוממות הסיירה נבדה עדיין נמשכת, בעיקר בחלקו המזרחי של הרכס, והיא גורמת לרעידות אדמה גדולות. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - אקולוגיה

הסיירה נבדה מחולק לכמה מערכות אקולוגיות: 

החלק המזרחי של הרכס, בגובה 1,500 עד 2,000 מטרים, מאופיין על ידי יער ערער ואורן. מינים בולטים: Gymnorhinus cyanocephalus, כבש גדול-קרניים מדברי.

יער הררי נמוך: בחלק המערבי בגובה של 1,000 עד 2,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 2,100 עד 2,600 מטרים. מינים בולטים: אורן ג'פרי, אורן הזפת, סקוויה ענקית, אייל פרדי שחור-זנב, דוב שחור אמריקני.

יער הררי גבוה: בחלק המערבי בגובה של 2,100 עד 2,700 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה של 2,600 מטרים עד 3,100 מטרים. מינים בולטים: אורן מפותל, צוגה הררית (Tsuga mertensiana), ערער סיירה, דלק.

יער תת-אלפיני: בחלק המערבי בגובה 2,700 עד 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 3,100 עד 3,500 מטרים. מינים בולטים: אורן לבן-קליפה ואורן בלפור (Pinus balfouriana, מכונה גם אורן זנב-שועל), העורב Nucifraga columbiana (מכונה גם מפצח האגוזים קלארק).

יער אלפיני: בחלק המערבי מעל גובה של 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי מעל גובה של 3,500 מטרים. מינים בולטים: פיקה, מרמיטה זהובת-בטן, זן סיירה במין כבש גדול-קרניים (Ovis canadensis sierrae).

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה) - אקלים ומטאורולוגיה

בסתיו, בחורף ובאביב כמות המשקעים נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ, והיא מתבטאת בעיקר בשלג היורד בגובה שמעל 1,400 מטרים. הקיץ יבש והלחות בו נמוכה, אך בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סופות רעמים. טווח הטמפרטורות בקיץ הוא בין 5 ל-16 מעלות צלזיוס. עונת הגדילה נמשכת בין 20 ל-230 יום, והיא תלויה במידה רבה בגובה. 

תופעה חריגה המאפיינת את הסיירה נבדה היא שבתנאים מסוימים צינור אוויר גדול מתחיל להתגלגל בצד הדרום-מזרחי. תופעה זו ידועה בשם רוטור סיירה נבדה. הגל ההררי הזה נוצר כאשר רוחות יבשתיות יבשות מהמזרח גורמות להיווצרות צילינדרים של אוויר המסתובבים נגד כיוון השעון ומגיעים לסטרטוספירה. נכון ל-2004 לא הצליח אף דאון לגלות את קצה התופעה. תופעות דומות מתרחשות ברכסי הרים רבים, אך בסיירה נבדה ניתן לצפות ולנצל את התופעה פעמים רבות. תופעה זו הייתה נושא המחקר של חיל האוויר האמריקני בתחילת שנות ה-50. 

הסיירה נבדה הופך את העמקים שממזרח לו למדבר צל גשם, ובעקבות זאת הוענק לעמק המוות ועמק אואנס הכינוי "הארץ מעוטת הגשם.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קליפורניה - רכס אלק (קליפורניה)

רכס אלק (באנגלית: Elk Range;מילולית: רכס האייל) הוא רכס הרים במחוז מנדוסינו במדינת קליפורניה שבארצות הברית. גובהו של הרכס 380 מטרים מעל פני הים. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קולורדו - רכס קסקייד - גאוגרפיה

רכס קסקייד (באנגלית: Cascade Range) הוא רכס הרים גדול במערב אמריקה הצפונית, המשתרע מדרום קולומביה הבריטית בקנדה דרך המדינות וושינגטון ואורגון ועד צפון קליפורניה שבארצות הברית. הרכס כולל הרים שמקורם אינו געשי, כדומת ההרים בחלק הרכס המכונה "הקסקיידס הצפוניים" (North Cascades) והרי געש מפורסמים, בחלק המכונה "הקסקיידס הגבוהים" (High Cascades). החלק הקטן השוכן בתחומי קולומביה הבריטית מכונה "הקסקיידס הקנדיים" (Canadian Cascades), או כפי שהתושבים המקומיים קרואים לו "הרי קסקייד" (Cascade Mountains). גם תושבי מדינת וושינגטון נוהגים לכנות באותו שם את חלק הרכס העובר בתחומם בנוסף לכינוי האמריקני המקובל "הקסקיידס הצפוניים", כגון בשמו של הפארק הלאומי הקסקיידס הצפוניים. ההר הגבוה ביותר ברכס הוא הר ריינייר (4,392 מטרים). 

רכס הקסקייד הוא חלק מטבעת האש של האוקיינוס השקט, רצועה סביב שולי האוקיינוס הכוללת הרי געש והרים נלווים. כל ההתפרצויות הגעשיות שבחלק היבשתי של ארצות הברית בתקופה שמעל ל-200 השנים האחרונות היו בקשת הגעשית המכונה הקשת הגעשית של הקסקייד. שתי ההתפרצויות האחרונות ביותר היו ההתפרצויות בהר לאסן בין 1914 ל-1921 וההתפרצות העזה של הר סנט הלנס ב-1980. התפרצויות קטנות התרחשו בהר סנט הלנס מאז, הפעם האחרונה בשנת 2005.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קולורדו - רכס קסקייד - גאוגרפיה

רכס הקסקייד משתרע מדרום לצפון החל בהר לאסן בצפון קליפורניה ועד מפגש הנהרות ניקולה (Nicola) ותומסון (Thompson) בקולומביה הבריטית. הנהר פרייזר (Fraser) מפריד בין רכס הקסקייד לרכס הרי החוף (Coast Mountains). הרי הגעש הגבוהים ביותר של הקסקייד, המכונים "הקסקיידס הגבוהים", הם תוואיי הנוף הבולטים ביותר באזורם, כשלעיתים קרובות גובהם כפול משל ההרים סביבם. לעיתים קרובות עולה גובהם על ההרים השכנים בלמעלה מ-1,500מטרים. הפסגות הגבוהות ביותר דוגמת הר ריינייר (4,392 מטרים) בולטים עד למרחק של 80 עד 150 קילומטרים. 

החלק הצפוני של הרכס, צפונית להר ריינייר, מכונה בארצות הברית "הקסקיידס הצפוניים", אבל החלק בקנדה צפונית לגבול עם ארצות הברית מכונה רשמית "הרי הקסקייד", ומסתיים בהר לייטון (Lytton Mountain). בדרך כלל הקסקיידס הצפוניים והמשכם בקנדה מבותרים מאוד. אפילו הפסגות הנמוכות יותר תלולות ומכוסות קרחונים, והעמקים נמוכים יחסית לפסגות ולרכסים. החלק הדרומי של הקסקיידס הקנדיים, בייחוד רכס סקאגיט (Skagit Range), דומה גאולוגית וטופוגרפית לקסקיידס הצפוניים, בעוד שהחלקים הצפונים והצפון מזרחיים תלולים פחות ופחות מכוסים בקרחונים ודומים לאזורים הסמוכים של רמת תומסון (Thompson Plateau). 

כמות המשקעים היורדים על הרכס רבה משמעותית בשל קרבת הרכס לאוקיינוס השקט והרוחות המערביות השולטות בו, בייחוד על המדרונות המערביים בשל עננות אורוגרפית. באזורים מסוימים מגיעה כמות השלג השנתית ל-25 מטרים. בחורף של 1998-99 נמדדה בהר בייקר שבמדינת וושינגטון כמות שלג של 29 מטרים, שיא עולמי לכמות שלג בשנה אחת. קודם לחורף זה החזיק הר ריינייר בשיא העולמי שנקבע ב-1978. גם באזורים אחרים לא נדירים המקרים שבהם הצטברות השלג השנתית מגיעה ל-13 מטרים כדוגמת אגם הלן (Lake Helen), בסמוך לפסגת לאסן. מרבית הפסגות של הקסקיידס הגבוהים הם לפיכך לבנים כל השנה בשל שלג וקרח. במורדות המזרחיים כמות הגשם השנתית נמוכה במידה ניכרת ומגיעה למרגלות מורדות המזרחיים ל-230 מילימטרים בשנה בשל השפעת מדבר צל גשם. 

מעבר למרגלות המזרחיים יש רמה צחיחה שנוצרה בעיקר לפני 17 עד 14 מיליון שנים על ידי הקילוחים הרבים שיצרו את משטח בזלת הנרחב המכונה משטח הבזלת של הנהר קולומביה (Columbia River Basalt Province). ביחד יצרו קילוחים אלו של סלע געשי נוזלי את רמת קולומביה המשתרעת על שטח בן 520,000 קילומטרים רבועים במזרח מדינת וושינגטון, אורגון, וחלקים ממערב איידהו. 

קניון נהר הקולומביה (Columbia River Gorge) הוא המקום היחיד בארצות הברית שבו נחצה הרכס. כאשר הרי הקסקייד החלו להתרומם לפני שבעה מיליון שנים בפליוקן, ניקז נהר הקולומביה את רמת קולומביה הנמוכה יחסית. במקביל להתרוממות הרכס התחתר הנהר בו ויצר את הערוץ ואת המעבר הרחב שקיים בימינו. הקניון גם חשף שכבות בזלת מהרמה שהתרוממו ועברו עיוות.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קולורדו - רכס קסקייד - היסטוריה

ילידים יישבו את האזור במשך אלפי שנים ופיתחו מיתוסים ואגדות עם על ההרים ברכס הקסקייד. באגדות אלו היה הר סנט הלנס בעל המראה החינני (קודם להתפרצות של 1980) נערה יפהפייה שעל חסדיה רבו הר הוד והר אדמס. לבני השבטים הילידים היו שמות משלהם להרים ברכס, כולל "טהומה" (Tahoma), השם בשפת לשהוטסיד (Lushootseed) להר ריינייר, ו"לאוואלה- קלאופ" ("Louwala-Clough" – "הר מעשן") להר סנט הלנס. 

בתחילת 1792 חקר ג'ורג' ונקובר את מפרץ פיוג'ט (Puget Sound) וכינה בשמות באנגלית את ההרים הגבוהים שראה. הר בייקר (Mount Baker) קרוי על שם ג'וזף בייקר (Joseph Baker), הקצין השלישי של ונקובר, אף שהאירופאי הראשון שראה את ההר היה מנואל קימפר (Manuel Quimper) שנתיים קודם לכן (1790). קימפר כינה את ההר "לה גראן מונטניה דל כרמלו" ("La gran Montaña del Carmelo" – ההר הגדול של הכרמל"). הר ריינייר קרוי על שם האדמירל פיטר ריינייר (Peter Rainier). מאוחר יותר ב-1792 הורה ונקובר לסגנו ויליאם רוברט ברוטון (William Robert Broughton) לחקור את חלקו התחתון של נהר הקולומביה. ברוטון הוא שנתן את השם הנוכחי להר הוד, על שמו של האדמירל סמיואל הוד (Samuel Hood) מהצי המלכותי הבריטי. את הר סנט הלנס ראה ונקובר במאי 1792, סמוך לשפך הנהר הקולומביה. ההר קרוי על שמו של הדיפלומט הבריטי אלין פיצהרברט, ברון סנט הלנס (Alleyne FitzHerbert, 1st Baron St Helens)

משלחת ונקובר לא נתנה שם לרכס ההרים שכלל פסגות אלו. ונקובר התייחס לרכס בפשטות כ"רכס מושלג מזרחי" ("eastern snowy range"). מגלי ארצות ספרדים שקדמו לו קראו לרכס "סיירה נבדס" (sierra nevadas – מילולית "הרים מושלגים"). 

משלחת לואיס וקלארק חצתה את רכס הקסקייד בשיט בנהר הקולומביה, שבמשך שנים רבות אחר כך הייתה הדרך המעשית היחידה לחצות חלק זה של הרכס. הם היו האירופאים הראשונים שראו את הר אדמס (Mount Adams), אבל הם חשבו שזהו הר סנט הלנס. מאוחר יותר כשראו את הר סנט הלנס הם חשבו שזהו הר ריינייר. במסעם חזרה אתרו לואיס וקלארק מרחוק הר גבוה מושלג אותו כינו הר ג'פרסון (Mount Jefferson) על שם מממן המשלחת, נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון. לואיס וקלארק כינו את רכס הקסקייד "ההרים המערביים" ("Western Mountains"). 

משלחת לואיס וקלארק, ומתיישבים וסוחרים רבים שבאו בעקבותיהם, נתקלו במכשול האחרון במסעם באשדות הקסקיידס (Cascades Rapids) בקניון נהר הקולומביה. תוואי זה של הנהר אינו קיים יותר לאחר שהוצף ב-1934 על ידי המאגר שמאחורי סכר בונוויל (Bonneville Dam). תוך זמן קצר החלו הנוסעים בנהר לכנות את ההרים הגדולים המכוסים בשלג שחלשו על האשדות "הרים שליד האשדות" ("mountains by the cascades"), ואחר-כך קוצר שמם ל"אשדות", באנגלית קסקיידס ("Cascades"). העדות המוקדמת לשימוש בכינוי "רכס הקסקייד" הוא בכתביו של הבוטנאי דייוויד דאגלס (David Douglas‏; 1799-1834). 

ב-1814 חיפש סוחר הפרוות אלכסנדר רוס (Alexander Ross‏; 1783-1856) שעבד עבור החברה הצפון מערבית נתיב בטוח לחציית ההרים. הוא חקר וחצה את הקסקיידס הצפוניים בין פורט אוקנוגן (Fort Okanogan) למפרץ פיוג'ט. הפרטים על הנתיב שבחר מעורפלים בדיווח שלו על המסע. הוא החל את החציה במסלול של הנהר מתאו (Methow River) בדרכו לתוך ההרים. ייתכן שהשתמש במעבר קסקייד (Cascade Pass) על מנת להגיע לנהר סקאגיט (Skagit River). רוס היה האירופאי הראשון שחקר את אזור הנהר מתאו, וכנראה הראשון שחקר את הנהר סטהקין (Stehekin River) ואזור ברידג' קריק (Bridge Creek). בשל הקושי לחצות את הקסקיידס הצפוניים והאוכלוסייה הקטנה של בונים קנדיים בהם, ביצעו חברות הסחר בפרוות מעט מסעות מחקר לתוך ההרים צפונית לנהר קולומביה לאחר מסעו של רוס. 

מסעות מחקר והתיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי הואצו לאחר שחברת מפרץ הדסון הקימה תחנת מסחר גדולה בפורט ונקובר (Fort Vancouver) בסמוך לפורטלנד של ימינו. מבסיס זה יצאו קבוצות של ציידי פרוות לכל רחבי הקסקיידס בחיפוש אחר בונים וחיות פרווה אחרות. לדוגמה, תוך שימוש בנתיב המכונה שביל סיסקיו (Siskiyou Trail) היו ציידי הפרוות של חברת מפרץ הדסון לאירופאים הראשונים שחקרו את דרום רכס הקסקייד בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, תוך מיפוי נתיבים שעברו בסמוך לקרייטר לייק, הר מקלוכלין (Mount McLoughlin), הר הגעש מדיסין לייק (Medicine Lake Volcano), הר שסטה והר לאסן. 

במהלך ההיסטוריה המדינית באזור הפסיפיק נורת' ווסט הוצע קו הרכס של רכס הקסקייד כגבול ליישוב סכסוך אורגון (Oregon Dispute) של 1846. ממשלת ארצות הברית דחתה את ההצעה ועמדה על כך שהגבול יקבע בקו הרוחב 49 החוצה את הרכס צפונית להר בייקר. במשך כל תקופה זו של הסכסוך ועד הקמת מושבת הכתר של קולומביה הבריטית ב-1858 עבר הנתיב העיקרי המכונה "York Factory Express" בין המרכז של חברת מפרץ הדסון בתחנת המסחר יורק (York Factory) שעל מפרץ הדסון לפורט ונקובר לאורך הנהר אוקנוגן לאורך השוליים המזרחיים של רכס הקסקייד ודרך נהר הקולומביה חצה את הרכס. מעברים דרך הרכס עצמו כמעט שלא היו ידועים והשתמשו בהם מעט. במעבר נאצ'ס (Naches Pass) השתמשו על מנת להעביר בקר וסוסים לפורט ניסקואלי (Fort Nisqually). הסוחרים של חברת מפרץ הדסון השתמשו גם במעבר יקימה (Yakima Pass). 

התיישבות של אמריקנים ממוצא אירופאי על מדרונות רכס הרי החוף החלה רק בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19, בתחילה בצורה שולית. לאחר שנחתם הסכם אורגון התגבר זרם המתיישבים שהגיעו דרך שביל אורגון ונחקרו ויושבו המעברים והעמקים הנידחים של מדינת וושינגטון של ימינו, וזמן קצר אחר כך הגיעה הרכבת. אף שכיום חוצים את הרכס כמה כבישים ומסילות ברזל, ובעשורים האחרונים התגברה חטיבת העצים במורדות התחתונים של הרכס, נשארו חלקים גדולים של הרכס אזורי בר אלפיני עוינים. מרבית המחצית הצפונית של רכס הקסקייד, מהר ריינייר צפונה, הם שמורות טבע, כדוגמת הפארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, פארקים פרובינציאליים קנדיים (כדוגמת הפארק הפרובינציאלי א. ק. מנינג (E.C. Manning Provincial Park)) או צורות אחרות של אזור טבע מוגן.

ההיסטוריה של הצד הקנדי של הרכס כוללת את הבהלה לזהב של קניון פרייזר (Fraser Canyon Gold Rush) בשנים 1858-60 ודרך קאריבו (Cariboo Road) הידועה, כמו גם הנתיב הישן של חברת מפרץ הדסון הקרוי שביל דיודני (Dewdney Trail), שהוביל אל פנים הארץ, ודרכים נוספות שקישרו את המזרח לעמקי הנהרות סימילקמין (Similkameen River) ואוקנגן (Okanagan River). 

הקו הראשי הדרומי של מסילת הברזל הפסיפית של קנדה (Canadian Pacific Railway) חדר לרכס דרך המעברים של נהר הקוקיהלה (Coquihalla River), באחד הנתיבים התלולים והמושלגים ביותר שבכל הקורדילירה הפסיפית. מסילת הברזל ומנהרות אותלו (Othello Tunnels) בסמוך לעיירה הופ (Hope), שהוצאו משימוש, הם יעדי נופש תיירותיים, לטיולים ומסעות אופניים. המעבר משמש כיום את כביש 5 של קולומביה הבריטית, מגה פרויקט שנבנה כחלק מהשגשוג הכלכלי של אקספו 86, תערוכה העולמית שנערכה בוונקובר, שכיום הוא הנתיב הראשי מהחוף לתוככי קולומביה הבריטית. קודם לכן עבר הנתיב דרך קניון פרייזר (Fraser Canyon) שממערב למעבר, או דרך מעבר אליסון (Allison Pass) ופארק מנינג לאורך כביש 3 של קולומביה הבריטית מדרום, סמוך לגבול. 

דרך בארלו (Barlow Road) היה הנתיב היבשתי הראשון שעבר דרך רכס שבו השתמשו המתיישבים האמריקנים. הדרך נסללה ב-1845, והיוותה את הצלע היבשתית האחרונה בשביל אורגון (קודם לכן נאלצו המתיישבים לשוט במורד האשדות הבוגדניים של נהר הקולומביה). דרך בארלו נפרדה מהקולומביה בנהר הוד, עברה ליד המדרון הדרומי של הר הוד, והסתיימה באורגון סיטי. כיום מוצב שם השלט "סוף שביל אורגון". הדרך נבנתה כדרך אגרה, מכל קרון שעבר גבו 5 דולר, והיא הייתה הצלחה גדולה. 

בנוסף נקבע מסלול נוסף, שביל אפלגייט (Applegate Trail) שנועד לחסוך מהמתיישבים את השיט במורד הקולומביה. שביל אפלגייט השתמש בחלק מהנתיב של שביל קליפורניה, עד צפון מרכז נבדה. משום פנה שביל אפלגייט צפון מערב לתוך צפון קליפורניה, והמשיך בכיוון צפון מערב כלפי העיירה אשלנד של ימינו. משום יכלו המתיישבים לנוע צפונה לאורך שביל סיסקיו לתוך עמק וילאמט (Willamette Valley). 

למעט ההתפרצות ב-1915 של הר לאסן המרוחק בצפון קליפורניה היה הרכס שקט למשך למעלה ממאה שנים. ואז ב-18 במאי 1980 שברה ההתפרצות הדרמטית של הר סנט הלנס הבלתי מוכר את הדממה הממושכת והסבה את תשומת לב העולם אל הרכס. גאולוגים חששו שההתפרצות של סנט הלנס היא סימן שהרי הגעש הרדומים מזה זמן רב של רכס הקסקייד יהפכו פעילים שוב, כמו בתקופה שבין 1800 ל-1857 שבה התפרצו שמונה הרי געש. אף הר געש לא התפרץ מאז סנט הלנס, אבל אמצעי זהירות ננקטים בכל מקרה, כדוגמת מערכת ההתרעה כנגד להארים שמקורם בהר הגעש ריינייר.

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קולורדו - רכס קסקייד - גאולוגיה

רכס הקסקייד כולל הרי געש פעילים, כולל הר סנט הלנס, וכמה הרי געש רדומים, כולל הר ריינייר והר בייקר. הטקטוניקה של האזור נחקרה לעומק על מנת לתעד את מידת התזוזה והסיכונים הגעשיים. 

שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - קולורדו - רכס קסקייד - שימושים

תנאי הקרקע הם בדרך כלל מצוינים לחקלאות, במיוחד במורד הרוח של הרי הגעש. עובדה זו נובעת מכך שהסלעים הגעשיים עשירים בדרך כלל במינרלים מבוססי אשלגן כדוגמת אורתוקלז, והם מתפרקים בקלות. גם לנפולת מהרי הגעש, בייחוד ללהארים יש השפעה ביישור פני השטח וחשובה גם אגירת המים בצורת שלג או קרח. הרים מכוסי שלג אלו דוגמת הר הוד והר בצ'לור (Mt. Bachelor) משמשים בשלהי החורף כאתרי סקי. 

מרבית המים זורמים בסופו של דבר לתוך מאגרי מים, שם הם משמשים תחילה לצורכי נופש, ואחר-כך מייצרים בעזרתם חשמל, ולבסוף משתמשים בהם להשקות יבולים. 

בשל שפע הנחלים שבהם הזרימה חזקה סכורים רבים מהנהרות שמקורם ברכס הקסקייד וכיוונם מערבה על מנת לייצר חשמל. אחד מהסכרים, סכר רוס (Ross Dam) על נהר הסקאגיט, יצר מאגר מים שחוצה את הגבול דרומית מזרחית לעיירה הופ בקולומביה הבריטית, כשהוא מתמשך למרחק של 3 קילומטרים לתוך קנדה. למרגלות המדרון הדרום מזרחי של הר בייקר בקונקריט (Concrete) שבמדינת וושינגטון נסכר הנהר בייקר (Baker River) על מנת ליצור את אגם שנון (Lake Shannon) ואגם בייקר (Baker Lake). 

בנוסף, יש פוטנציאל לכמות גדולה ובלתי מנוצלת של אנרגיה גאותרמית ברכס הקסקייד. תוכנית המחקר הגאותרמי של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית חקר פוטנציאל זה. בחלק מאנרגיה זו כבר משתמשים במקומות דוגמת קלאמת פולס (Klamath Falls) באורגון, שבהם משתמשים בקיטור שמקורו געשי על מנת לחמם מבני ציבור. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה ברכס הייתה 266°C, בעומק 937 מתחת לקרקעית הקלדרה של הר הגעש ניוברי (Newberry Volcano).