שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - שאמוני

שאמוני-מון-בלאן (צרפתית: Chamonix-Mont-Blanc) היא עיירת קיט במחוז סבואה עילית (Haute-Savoie) שבחבל אוברן-רון-אלפ, מזרח צרפת. 

העיירה שוכנת בליבו של עמק שאמוני. בשטח של 245.5 קמ"ר, היא מכסה 16 כפרים (לרבות זה הנושא את שמה) שבהם יחד חיים מעט יותר מ-9,000 תושבים. שאמוני יושבת בסמוך למשולש הגבולות שווייץ-איטליה-צרפת בגובה שנע בין 995 מטר מעל פני הים ל-4,810 מטר, על מורדותיה הצפוניים של האֶגוּי-די-מידי (Aiguille du Midi), פסגה במסיב המון בלאן. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - שאמוני - היסטוריה

שאמוני מוזכרת בשנת 1091, אז העמק שבו היא שוכנת הוענק על ידי הרוזן אֵמוֹן הראשון מז'נבה למנזר של בנדיקטינים בפיימונטה. נזירים שהתיישבו בגדה הימנית של הנהר ארב (Arve) היוו את ראשיתו של מנזר שאמוני. שטח העיירה היה חלק מרוזנות סבויה, שהפכה אחר-כך לדוכסות סבויה שנכללה אחר-כך בממלכת סרדיניה. בחסות המהפכה הצרפתית והקיסרות הנפולאונית הייתה שאמוני לטריטוריה צרפתית. ב-24 במרץ 1860, תחת חוזה טורינו, נמסרה סבויה לידי צרפת, וב-4 באפריל הייתה העיירה שאמוני לצרפתית לכל דבר, כשבנובמבר 1921 היא קיבלה את שמה הרשמי - "שאמוני-מון-בלאן". שלוש שנים לאחר מכן, ב-1924, אירחה העיר את משחקי החורף האולימפיים הראשונים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - שאמוני - היסטוריה - מלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת העולם השנייה פעל בעיירה בית ילדים של ארגון אוז"ה בו הוסתרו עשרות ילדים יהודים, בעזרת מספר מטפלות נוצריות ויהודיות, וכך ניצלו מגירוש למחנות השמדה על ידי הנאצים והצרפתים משתפי הפעולה עמם. חלק מהמטפלות, בהן קלר ברוויצקי, קיבלו לימים את אות חסיד אומות העולם מיד ושם על פועלן להצלת הילדים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - שאמוני - גאוגרפיה ואקלים

חבוקה בתוך מסיב ההרים בצפונם של האלפים, שאמוני היא היישוב הגבוה ביותר בצרפת. בשטחה, ביחד עם עמק אאוסטה שמעבר לגבול, נמצאת הפסגה הגבוהה ברכס האלפים, המון בלאן, שמתנשאת לגובה של 4,810 מ'. המקום הוא יעד רב-מוניטין לחובבי טיפוס הרים אלפיני, סקי וענפי ספורט הררי באופן כללי. אתר המון בלאן הוא השלישי בעולם ברשימת אתרי הטבע המתויירים ביותר, נכס שמעניק לעיר הקטנה פן קוסמופוליטי. 

תנאי האקלים בשאמוני הם הרריים. בגובה של מעל 4 ק"מ, מהירות הרוח יכולה להגיע ל-150 קמ"ש, והטמפרטורה ל-40 מעלות מתחת לאפס. בגובה של 1,000 מטר לעומת זאת התנאים מתונים יותר. תנאי מזג האוויר יכולים להשתנות במהירות רבה מאד עם רדת שלג וערפל. 

בשנת 2006 הייתה הטמפרטורה הממוצעת בינואר 2.4- מעלות צלזיוס וביולי 19+ מעלות. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שתועדה עמדה על 31- מעלות בינואר 1905, והגבוהה ביותר, ביולי 1983, על 37.2 מעלות. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - קיר לאוטרברונן

קיר לאוטרברונן (בגרמנית: Lauterbrunnen Wand) הוא צוק באלפים הברניים המתנשא בכיוון צפון מזרח לאורך עמק לאוטרברונן בקנטון ברן בשווייץ. 

הקיר נמתח באורך של 8 קילומטר מהר הגלטשרהורן (3,983) במזרח דרך האבנפלו (3,962) המיטאגהורן (3,897) הגרוסהורן (3,754) ועד הלאוטרברונן ברייטהורן (3,785) במערב, שם מסתיים הרכס במעבר המפריד בין הלאוטרברונן ברייטהורן והצ'ינגלהורן. 

הצוק נקרא על שם העיירה לאוטרברונן השוכנת למרגלותיו בעמק לאוטרברונן. 

ב-12 באפריל 2007 התרסק מטוס טורנדו של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, אל תוך הקיר בין המיטאגהורן והאבנפלו, טייס המטוס נהרג במקום ואילו טייס המשנה הצליח להימלט מהמטוס וחולץ על ידי צוותי הצלה. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - קייזראג

קייזראג (Kaiseregg) הוא הר ברכס האלפים הברניים המתנשא לגובה של 2,185 מטר מעל פני הים, וממוקם בקנטון פריבורג בשווייץ. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - קייזראג - גאוגרפיה

קייזראג הוא ההר הרביעי מדרום לעיר תון, והשני מצפון למעבר יאון (Jaun Pass), ברכס הקיצוני בצפון האלפים הברניים באזור המכונה גם טרום האלפים (Pre-Alps). הרכס מתחיל ליד העיר תון בהר גאנטריש (2,175), וממשיך לאורך עמק זימן דרך ההרים מרה (2,087), שאפארניש (2,107), וקייזראג (2,185), עד להר שאפברג (2,239) ליד אגם גרוייר (Lake of Gruyère) בשפלה השווייצרית, שם חוצה את הרכס מעבר יאון (המחבר את אזור גרוייר (district of Gruyère) שבשפלה השווייצרית עם עמק זימן (Simmental)), ומצידו הדרומי של המעבר ממשיך הרכס בהרים רודיגנשפיץ (2,124), דאן דה רות (2,236), דאן דה סאוויני (2,252), וניל נואר (2,389), ווניל קארה (2,197), ומסתיים בהרים רושה דה נה (2,042) ודאן דה ז'אמאן (1,879) שעל גדות אגם ז'נבה. 

למרגלות ההר מצדו הצפון מערבי שוכן האגם השחור. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - קייזראג - תיירות

ניתן להגיע לפסגת ההר באמצעות שביל רגלי שמגיע ממש עד הפסגה, וממנה ניתן לרדת במסלולים שונים לכיוון העמקים סביב. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - צוגשפיצה

צוגשפיצה (בגרמנית: Zugspitze, נהגה: צוּקשְפִּיצֵה) הוא ההר הגבוה ביותר בגרמניה. הוא נמצא בגבול אוסטריה, בקרבת העיירה גריינאו במחוז גרמיש-פרטנקירשן אשר במדינת בוואריה. 

ההר הוא חלק מרצועת הרי האלפים הבוואריים. גובהו 2,962 מטר מעל לגובה פני הים. שמו של ההר נגזר מהמילה הגרמנית המתארת מפולות שלגים המאפיינות את המורדות הצפוניים (הגרמניים) שלו. 

הניסיון המוצלח המתועד הראשון לטפס לפסגתו התרחש ב-27 באוגוסט 1820, אם כי מעריכים כי תושבים מקומיים עשו זאת קודם לכן כבר ב-1770. רק חמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1870, מופה ושורטט באופן מקצועי במפת גרמניה. ב-7 בינואר 1882 הצליחה משלחת מטפסים לכבוש לראשונה את פסגתו בתקופת החורף. 

ההר מהווה מוקד משיכה תיירותי הן בקיץ בשבילי ההליכה הרבים שלו, והן בחורף במסלולי הגלישה, המאפשרים פעילות סקי עד לסוף חודש מאי. על פסגת ההר בנוי מבנה תיירותי מרווח ומשוכלל ותחנת חיזוי למזג אוויר. 

הגישה לפסגה מתאפשרת בשתי דרכים: במעלה ההר מותקנת רכבת נוסעים הררית הפועלת באמצעות "מסרק וגלגל משונן" ועוברת במנהרה חצובה בבטן ההר בדרכה לפסגה. בנוסף לרכבת ההררית, מותקן רכבל דו-כיווני אל הפסגה, הן מן הצד הגרמני והן מן הצד האוסטרי של ההר. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הר פילאטוס

הר פילאטוס (גרמנית Pilatus) ממוקם במרכז שווייץ, כתשעה קילומטרים דרומית-מערבית לעיירה לוצרן. 

גובהו של ההר 2,132 מטרים מעל גובה פני הים. 

ההר קרוי "פילאטוס" על שם הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס ששלט במדינה כנציב מטעם הרומאים בין השנים 26 ו-36 לספירה. הוא הנציב שתחת שלטונו נצלב ישו. על פי אחד האגדות הנוצריות העתיקות של אוסביוס מקיסריה, לאחר שפילאטוס התאבד בגלותו בצרפת, ניסו האירופאים להשליך את גופתו לנהרות שונים ברחבי אירופה, אך אף נהר לא היה מוכן לקבל את גופתו. לבסוף נפלטה הגופה אל הר גבוה המכונה כיום "פילאטוס". 

נכון ל-2016, על ההר ישנו אתר המפעיל מגוון אטרקציות למשפחה, ביניהן פארק חבלים, אומגות ורכבת גלגלי השיניים התלולה ביותר בעולם. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - סן ג'ורג'ו

הר סן ג'ורג'ו (איטלקית Monte San Giorgio) הוא הר בצורת פירמידה מדרום לאגם לוגאנו בקנטון טיצ'ינו שבדרום שווייץ. ההר מיוער ומתנשא לגובה 1,096 מטר, היינו 825 מטר מעל האגם שגובהו 271 מטר. להר נודעת חשיבות רבה בשל מאובנים שהתגלו בו, המתוארכים לאמצע תור הטריאס, היינו לפני 245 עד 230 מיליוני שנים. ההר מוכרז כאזור נוף מוגן בשטח כולל של 22,380 דונם, ומאז שנת 2003 הוא מוכר כאתר מורשת עולמית. 

השכבה הגאולוגית של ההר מהטריאס האמצעי שוכנת מעל סלע געשי מתור הפרם ומכוסה במסלע מהטריאס המאוחר ומתור היורה. שכבה זו עשויה אבן גיר, דולומיט וסלעי משקע שנוצרו בסביבה הימית בשוליו של ים טתיס. שכבה זו מכילה חמש תצורות נבדלות של מאובנים המנציחים את החיים שהתקיימו במקום עת היה לגונה טרופית שנבדלה חלקית מהים הפתוח על ידי שונית. בחתך הגאולוגי של ההר מהאגם בצפון לכיוון דרום נראות חמש השכבות שבהן התגלו המאובנים בגווני ירוק וצהוב (ראו בתבנית משמאל למטה). 

צורות חיים ימיות שגשגו בלגונה שהשתרעה במקום, ועם אלה נמנים זוחלים, דגים, צדפות, אמוניטים, קווצי עור וסרטנאים. התנאים בקרקעית הים היו יציבים וסיפקו את הדרוש לשימורם של בעלי חיים אלה לאחר מותם ושקיעתם אל הקרקע, ולהפיכתם למאובנים. בשל כך שהלגונה שכנה בקרבת החוף, כוללים המאובנים בסן ג'ורג'ו מספר צורות חיים יבשתיות כמו חרקים, זוחלים יבשתיים וצמחים. התוצר הוא מצבור מאובנים עשיר בצורה יוצאת דופן, שנמשך גם אל מדרום לגבול האיטלקי. 

המאובנים בהר ובסביבותיו התגלו כבר במחצית המאה ה-19, וחלק מהם נחשפו בעת חציבת פחם במקום. חפירות למטרות מדעיות נערכו בצד האיטלקי של הגבול כבר בשנת 1863 וב-1924 גם בתחומי שווייץ. היקף הממצאים בהווה מגיע לכ-10,000 פריטים של 30 מיני זוחלים, 80 מיני דגים, כ-100 מיני חסרי חוליות גדולים ושלושה מיני צמחים. לאלה נוספים מאובנים של צורות חיים זעירות כמו נבגים, אבקת צמחים ומיקרואורגניזמים ימיים. 

הממצאים כוללים שלדים שלמים באורך של עד שישה מטר, ובין אלה שלדים של איכתיוזאוריה, נותוזאור (Nothosaur), פלקודונטס (Placodonts), טניסטרופאוס (Tanystropheus) וטיצ'ינוזוכוס (Ticinosuchus). ייחודם של הממצאים בהר ג'ורג'ו הוא גם בכך שבמספר מאובנים השתמרו עוברים ותוכן הבטן של בעלי החיים, בכך שריבוי השכבות חשף ממצאים רבים מתקופות שונות ובאופן המאפשר תיארוך מדויק, ובכך שהמחקר במקום נמשך שנים רבות והניב עד כה חומר ממוין רב. ביישוב הסמוך מרידה (Meride) הוקם מוזיאון קטן המציג ממצאים מהמקום. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - סלמנדרה שחורה

סלמנדרה שחורה (שם מדעי: Salamandra atra), מין דו-חי ממשפחת הסלמנדריים. תפוצת המין היא בהרי האלפים בצרפת, שווייץ, איטליה, אוסטריה, ובהאלפים הדינריים מסלובניה בצפון ועד לאלבניה בדרום. הסלמנדרה חיה בשטח הררי בין גובה 400 מטר ל-2,800 מטר מעל לגובה פני הים. גודלו המרבי של הזכר הוא 144 ס"מ ושל הנקבה 135 ס"מ, רגליו מתאימות לחיים על קרקע. בניגוד לרוב המינים במחלקת הדו-חיים, סלמנדרה זו לא גדלה במים בשום שלב בחייה. 

מין זה נחשב למין הקרוב לסלמנדרה מצויה אך מינים אלו אינם חיים באותם שטחים. הסלמנדרה השחורה חיה בהרים בו מזג האוויר קר יותר אך גופה השחור לחלוטין מאפשר לה לספוג יותר אנרגיה מהשמש כך היא יכולה לחיות באזורים קרים יותר. 

למין זה ארבעה תת-מינים: 

Salamandra atra aurorae

 Salamandra atra atra

 Salamandra atra prenjensis

 Salamandra atra pasubiensis

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - סלמנדרה אלפינית

סלמנדרה אלפינית (שם מדעי: Salamandra lanzai) היא דו-חי ממשפחת הסלמנדריים, הנפוץ בצרפת ובאיטליה. בתי הגידול הטבעיים שלה הם יערות, שטחי עשב ומרעה. המין מצוי בסיכון בשל התמעטות בתי הגידול שלו. תואר לראשונה בשנת 1988 ושמו המדעי נקרא על שם ההרפטולוג האיטלקי לנזה. 

לסלמנדרה האלפינית יש ראש שטוח ואורכה נע בין 115 עד 160 מילימטרים. קצה זנבה עגול או מחודד. היא ניזונה מחרקים שונים, עכבישים וחשופיות. 

הסלמנדרה האלפינית נפוצה באזור האלפים הקוטיים וכן בצפון איטליה. ייתכן שגם באלפים הימיים בגבהים של 1,200 עד 2,800 מטרים מעל פני הים. 

עונת הרבייה של המין היא ממאי ועד אוקטובר כתלות במזג האוויר. ההזדווגות נמשכת בין שלושה לארבעה ימים. בתקופה זו הסלמנדרה פעילה בלילה. היא משריצה שניים עד שישה ולדות. 

הסלמנדרה האלפינית היא ארסית. כאשר היא מאוימת, היא משחררת ארס מנקבים בגופה. ארס זה יכול לגרום גירוי במגע עם העיניים. היא מאיימת על טורפים על ידי הגבהת גופה, ומנמיכה את ראשה כאשר היא מאוימת. הטורפים הניזונים ממנה הם ציפורים ונחשים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים

מעברי האלפים הוא כינוי כולל לנקודות ציון בשרשרת הרי האלפים שבהן נוצרו עמקים וגאיות שמחברים בין אזורים מישוריים יחסית, ומאפשרים מעבר וחצייה של שרשרת ההרים. 

הטופוגרפיה האלפינית מקשה על חצייתה בעיקר בחלק המזרחי שלה, הבנוי משלוש שרשרות מקבילות של רכסים בציר מזרח-מערב, עובדה המחייבת גילוי של מעבר ראשי החוצה את שלושתן, או שלושה מעברי ביניים על מנת לקיים תנועה בציר מדרום לצפון. הבעיתיות בחציית החלק המרכזי של האלפים נובע מן הגובה הגבוה יחסית של ההרים באזור זה. החלק המערבי הוא הקל ביותר יחסית, לחצייה של הרכס האלפיני. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - רשימת המעברים

להלן רשימת 10 מעברי האלפים הגבוהים ביותר, מתוך 76 מעברים קיימים:

שם המעבר	גובה במטרים	סוג	סגור למעבר בחורף	מיקום
יונגפראו	3471	מסילת רכבת	כן	שווייץ
אמבין	2899	אין מעבר	-	גבול צרפת-איטליה
פרפאילון	2783	כביש	כן	צרפת
איסראן	2764	כביש	כן	צרפת
סטלביו	2758	כביש	כן	איטליה
אנגל	2744	כביש	כן	גבול צרפת-איטליה
בונט	2715	כביש	כן	צרפת
לונגט	2647	אין מעבר	-	גבול צרפת-איטליה
גאליבייה	2642	כביש	כן	צרפת
רומבו	2509	כביש	כן	גבול אוסטריה -איטליה

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מעברי האלפים - היסטוריה

התושבים המקומיים היו הראשונים לאתר, להכיר ולהשתמש לצרכיהם במעברי ההרים של השרשרת האלפינית. מעברי האלפים נחשפו לעולם החיצון לראשונה עם תנועת הצבאות הרומיים מאיטליה של ימינו, ולכיוון צפון למסעות הכיבוש שלהם ביבשת אירופה. מרגע שגילו הרומים את מעברי ההרים העיקריים הנוחים, החלו לעשות בהם שימוש אינטנסיבי וחדלו מלחפש נתיבים נוספים אחרים בשרשרת ההרים. 

מעברי ההרים העיקריים בהם עשו הרומאים שימוש מוכרים כיום כ: מעבר מדלנה, מעבר מונז'נבר, מעבר סן ברנאר הקטן, ומעבר סן ברנאר הגדול בגבול איטליה-צרפת שהיה המעבר החשוב והשימושי ביותר מכולם, מכיוון ששימש כדרך מעבר ראשית לפרובינציות גאליה ובלגיקה, וכדרך הקצרה ביותר לפרובינציה בריטניה. בנוסף למעברים אלה נעשה שימוש גם במעבר שפולגן ומעבר ספטימר בגבול איטליה –שווייץ, מעבר רשן ומעבר ברנר בגבול איטליה–אוסטריה. 

לרומים הייתה גישה מועטה למעבר בחלק המרכזי של הרי האלפים, והשפעתם באזור זה התפשטה רק בימי הביניים המוקדמים, עם הגילוי של מעבר סימפלון, מעבר סנקט גוטהרד, ומעבר סן ברנרדינו. במאה ה-13 התגלו והחל השימוש במספר מעברי הרים נוספים, אשר היו נוחים לחצייה בעיקר בחלקים המערבי והמרכזי של הרכס האלפיני. 

במשך השנים פותחו והורחבו הדרכים במעברי ההרים האלפינים ואיפשרו תנועה גם לכרכרות. תנופת הפיתוח העיקרית של מעברי ההרים התנהלה לאחר כיבושי נפוליון על מנת לאפשר תנועת כוחות צבא ואספקה יעילה לכוחותיו ברחבי אירופה. בשלב מאוחר יותר התאפשרה תנועה מודרנית גם לכלי רכב ממונעים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מחט הצהרים

מחט הצהרים (בצרפתית: Aiguille du Midi) הוא הר במאסיב מון בלאן שבאלפים הצרפתים. זהו אתר תיירות פופולרי מאוד וניתן להגיע אליו עם רכבל הישר מהעיירה שאמוני. אל ההר מגיעים כחצי מיליון תיירים בשנה והוא המקום הקרוב ביותר שאפשר להגיע אל המון בלאן ללר טיפוס הרים. 

ההר נמצא דרומית לשאמוני ואם צופים לכיוונו מהכנסייה בצהרי היום השמש נמצאת בדיוק מעליו - ומכאן שמו. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מחט הצהרים - הרכבל

הרעיון לבנות רכבל ל"מחט הצהרים" עלה כבר בשנת 1909 אולם החל לרקום עור וגידים רק בשנת 1955 והוא היה הרכבל הגבוה בעולם למשך שני עשורים והוא עדיין מחזיק בשיא העולמי של טיפוס אנכי מגובה של 1,035 מטר עד לגובה של 3,842 מטר. הרכבל מורכב משני חלקים: 

1. החלק הראשון משאמוני עד  Plan de l'Aiguille שבגובה 2,317 מטר ואז ללא עמודי תמיכה עד לתחנה העליונה שבגבה 3,777 מטר (בנוסף יש מעלית עד לפיסגה). 

2. החלק השני אורכו 2,867 מטר כאשר המרחק האווירי הוא 2,500 מטר, מה שמשאיר אותו במקום השני של מרחק אווירי ללא תמיכה. 

הנסיעה משאמוני אורכת 20 דקות. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מחט הצהרים - הפסגה

בפסגת ה"מחט" ניתן למצוא תצפית פנורמית, בית קפה וחנות מזכרות. אפילו בקיץ, הטמפרטורות באזורי התצפית הפתוחים עשויים להגיע לעשר מעלות מתחת לאפס המבקרים נדרשים הן ללבוש בגדים חמים והן משקפי שמש כדי כהגנה מאור השמש הבהיר מאוד. בגלל הסכנה, למטיילים אסור לצאת מאזור המבקרים בפסגה, אבל מטפסי הרים וגולשים יכולים לעבור דרך מנהרה אל רכס הקרח החשוף והתלול מאוד שיורד רת הקרחון שנמצא למטה. 

בדצמבר 2013, תא זכוכית שנקרא "צעד אל הריק" נפתח על פסגת המחט (3,842 מטר). הנוף נפרש 1035 מטר כלפי מטה וגם אפשר לראות את המון בלאן בכיוון דרום. אטרקציה תיירותית נוספת היא הצינור שהיא שביל בתוך צינור שמקיף את הפיסגה. העבודות אמורות להסתיים באביב 2016. 

בחודשי הקיץ בלבד, פעיל הרכבל עמק בלאנש עובר בין המחט לפונטה הלברונר (3,462 מטר) שבצד האיטלקי של מאסיב מון בלאן. פונטה הלברונר הוא גם תחנת הקצה של רכבל מונטה ביאנקו שמתחיל בכפר לה פאלוד ליד העיירה האיטלקית קורמאיור שנמצאת בעמק אאוסטה. מה שמאפשר מעבר אווירי משאמוני שבצרפת לקרומאיור שבאיטליה - דרך שבדרך כלל עוברים במנהרת המון בלאן. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון ונטו

מון וֵנטו (בצרפתית: Mont Ventoux) הוא הר בחבל פרובאנס בדרום מזרח צרפת, המתנשא לגובה של 1910 מ' מעל פני הים. 

ההר, הידוע בכינויו "הענק של פרובאנס", מפורסם בשיפוע התלול של הדרך העולה אליו: ההעפלה אליו היא לאורך כ-16 קילומטר, עם שיפוע ממוצע של כ-8%. אל פסגת ההר מעפילים רוכבי אופניים בתחרות הטור דה פראנס ותחרויות אופני כביש אחרות כמו דופינה ליברה. עלייה זו מדורגת ב"טור דה פראנס" "Hors catégorie" ("מחוץ לקטגוריות"), מונח שנקבע לעליה קשה במיוחד. 

ההר זכה לשם בתחום האופניים לאחר שרוכב בריטי, טום סימפסון, מת במהלך ההעפלה עליו, ככל הנראה משילוב של מכת חום, אלכוהול וסמים. פרסום נרחב קיבלה גם ההתמודדות שנערכה על ההר בין מרקו פנטאני ובין לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס בשנת 2000. מרקו פנטאני ניצח בקטע, אך בעקבות טענות כי ארמסטרונג הניח לפנטאני לנצח, החלו חילופי האשמות בין שני הרוכבים. 

בטור דה פראנס בשנת 2016, מספר ק"מ לסיום הקטע, אופנוע צילום עצר בפתאומיות עקב קהל שחסם את הכביש, ושלושה רוכבים מועמדים בכירים בדרוג הכללי, ביניהם כריס פרום, שלבש באותה עת את החולצה הצהובה של מוביל הטור, התנגשו בו ונפלו. אופניו של פרום נהרסו, והוא רץ מרחק של כ-300 מטר עד שניתנו לו אופניים חדשים. עיכוב זה גרם לו להפסיד את החולצה הצהובה. לאחר סיום הקטע, קיבלו מארגני הטור החלטה לתת לשלושת הרוכבים שנפלו בתקרית: פרום, ריצ'י פורט ובאוקה מולמה, את זמן הסיום של הראשון מביניהם שהגיע אל קו סיום הקטע, באוקה מולמה. החלטה זו גרמה לפרום לשמור על החולצה הצהובה, בה המשיך להחזיק עד סיום המרוץ בפריז. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון ונטו - מנצחי קטעים בטור דה פראנס שהסתיימו במון ונטו

1958 - צ'ארלי גול
1965 - ריימון פולידור
1970 - אדי מרקס
1972 - ברנאר תבנה
1987 - ז'אן-פרנסואה ברנאר
2000 - מרקו פנטאני
2002 - רישאר ויראנק
2009 - חואן מנואל גראטה
2013 - כריס פרום
2016 - תומאס דה חנט

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן

מוֹן בּלָאן (בצרפתית: Mont Blanc "הר לבן"), מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), הוא ההר הגבוה בהרי האלפים והשני בגובהו ביבשת אירופה. גובהו מוערך בכ-4,808 מטרים, אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים אשר משפיע על כמות השלג בפסגתו. 

חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת, במחוז סבואה עילית וחלקו האחר באיטליה במחוז ואל ד'אוסטה. שלוש העיירות המקיפות את המון בלאן הן קאורמיור (Courmayeur) האיטלקית וסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ושאמוני (Chamonix) הצרפתיות (האחרונה אירחה את משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה). בין שאמוני וקאורמיור מחבר רכבל העובר דרך רכס ההרים. בשנים 1957–1965 נבנתה מנהרת המון בלאן המחברת בין שני היישובים (ושתי המדינות). אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים. 

המון בלאן הוא אתר פופולרי מאוד בקרב מטפסי הרים וחובבי סקי. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - היסטוריה

הראשונים שהגיעו לפסגתו היו ז'אק באלמה וד"ר מישל פאקאר ב-8 באוגוסט 1786. כיבוש הפסגה בוצע במסגרת פרס אשר הובטח לראשון שעולה לפסגה על ידי הפיזיקאי ומטפס ההרים הורס בנדיקט דה-סוסור. הכיבוש נחשב לתחילתו של עידן טיפוס ההרים המודרני. האישה הראשונה שהעפילה לפסגה הייתה מארי פאראדיס ב-1808. 

כיום עולים לפסגה כ-20,000 מטפסים ותיירים כל שנה. הטיפוס עצמו נחשב ליחסית קל, אם כי ארוך, למיטיבי לכת אשר מורגלים לשהיה בגובה רב. תחילת רוב מסלולי הטיפוס היא בתחנת הרכבל על פסגת ההר אגווי-דו-מידי (Aiguille du Midi) כ-1000 מטר מתחת לפסגה. חלק מהמסלולים דורשים ידע מוקדם וניסיון בטיפוס הרים ומחייבים שימוש בציוד ייעודי ובמדריכים מקצועיים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - היסטוריה - בעלות על הפסגה

מאז המהפכה הצרפתית והשינוי הגאוגרפי, השלטוני והחברתי שעברה צרפת בעקבותיה, ישנה מחלוקת בשאלה למי שייכת הפסגה. בשנים 1416–1792, רכס המון-בלאן היה שייך לדוכסות סבויה). בשנת 1723, דוכס סבויה, ויטוריו אמדאו השני, קיבל לידיו את ממלכת סרדיניה העתידה להצטרף לאיטליה במסגרת איחודה במאה ה-19. בספטמבר 1792, צבא המהפכה הצרפתית האחראי על האלפים (Army of the Alps) השתלט על סבויה ללא התנגדות רבה. הצבא הקים את מחוז המון-בלאן. במסגרת הסכם השלום בשנת 1796 העביר ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה, את האחיזה בסבויה וניס לידי צרפת. בהסכם, כמו כן, רשום כי הגבול אמור להיות נראה הן משאמוני והן מקאורמיור, כאשר חשוב לציין שהפסגה אינה נראית מקאורמיור. 

אחרי מלחמות נפוליאון ונפילת הרודן משלטון צרפת, הקונגרס הוינאי החזיר את המלוכה על שטחי סבויה וסרדיניה ואיתם את פסגת המון-בלאן תוך ביטול ההסכם שנחתם ב-1796. לאחר כ-45 שנה, לאחר מלחמת העצמאות השנייה של איטליה, נחתם הסכם בין נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני ב-1860. ההסכם נחתם עקב הימנעותה של צרפת להתערב במלחמת העצמאות לטובת האפיפיור (אויבו של ויטוריו) וקובע כי הגבול בין איטליה המאוחדת לצרפת יעבור ברכס המון-בלאן ובפרט בדיוק דרך הפסגה עצמה. המסמך עצמו והמפות הנלוות נמצאות בשימוש עד היום על ידי שלטונות צרפת ואיטליה. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - היסטוריה - תאונות אוויריות

ההר נטל חלק בשתי תאונות אוויריות קטלניות, שתיהן של חברת התעופה ההודית אייר אינדיה, טיסות מספר 245 (ב-1950) ו-101 (ב-1966). בשני המקרים התאונות קרו עקב טעויות טייסים אשר לא חישבו נכון את קצב הירידה לקראת נחיתה בנמל התעופה של ז'נבה. על סיפון טיסה מספר 101 שהה הומי ג'נהאנגיר באבא אשר היה אבי תוכנית הגרעין ההודית. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - היסטוריה - מנהרת מון בלאן

ב-1946 החלו עבודות הקידוח למען בניית מנהרה מתחת לרכס אשר תקשר את העיירות שאמוני וקאורמיור. המנהרה נחנכה בשנת 1965 ומהווה אחד מנתיבי התחבורה החשובים באלפים. אורך המנהרה 11.6 ק"מ. 

בשנת 1999, משאית עלתה באש בתוך המנהרה. כתוצאה מהתפשטות הלהבות בתוך המנהרה ומחסור חמור באמצעי בטיחות, 39 אנשים איבדו את חייהם. המנהרה נפתחה שוב רק כעבור 3 שנים אחרי שיפוצים ושיפורי בטיחות נרחבים. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - קביעת גובה הפסגה

פסגת ההר היא כיפה העשויה קרח ושלג בעלי עוביים משתנים, עובדה המקשה על קביעת גובה הפסגה המדויק של המון-בלאן. למרות זאת, חישובים ומדידות רבות של הפסגה נעשו לאורך השנים ובמשך תקופה ארוכה הגובה הרשמי של ההר היה 4807 מטרים (15,771 רגל). בשנת 2002, ה-IGN (המכון הגאוגרפי הצרפתי) יחד עם קבוצת מומחים ובעזרת טכנולוגיית GPS מדדו וקבעו כי גובה הפסגה 4807.4 מטר (15,772 רגל ו-4 אינץ'). 

לאחר גל החום של שנת 2003, שפקד את אירופה ובמיוחד את צרפת (הקשה מאז 1540), משלחת גדולה של מדענים מכמה מדינות באירופה ובשיתוף עם IGN עלו להר ב-6 וב-7 בספטמבר ומדדו מחדש את הפסגה. במדידות נקבע כי גובה הפסגה הוא 4808.45 מטר (15,775 רגל ו-9 אינץ'). כמו כן נקבע כי הפסגה נמצאת במרחק 75 סנטימטרים (30 אינץ') מהמדידה של 2002. 

בדצמבר 2005 נמדדה הפסגה שוב וגובהה נקבע על 4808.75 מטר (15,776 רגל ו-9 אינץ'). גובה הפסגה הארצית (אבן עצמה, לא מעטה השלג והקרח) נקבע בגובה 4792 מטרים (15,722 רגל) ובמרחק של 40 מטרים מהפסגה מכוסת הקרח והשלג. 

בשנת 2007 נמדדו 4807.9 מטר (15,744 רגל) וב-2009 נמדדו 4807.45 (15,772 רגל). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - מסלולי עלייה לפסגה

רכס המון-בלאן גובה 100 חיים של מטיילים ומטפסי הרים מדי שנה. סה"כ מספר בני האדם שנהרגו נאמד בין 6000–8000. 

ישנם מספר מסלולי טיפוס קלאסיים אל הפסגה: 

המסלול הנפוץ ביותר הוא Voie Des Cristalliers, הידוע בכינויו Voie Royale (הדרך המלכותית). המסלול מתחיל מסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ממנה לוקחים חשמלית ל-Nid dAigle.

הטיפוס עצמו מתחיל מהליכה בכיוון מלונית-מקלט Refuge de Tete Rousse דרך מעבר ה-Gouter Corridor אשר נחשב למסוכן שכן בו מתרחשות מפולות סלעים תכופות. ההליכה בלילה אסורה והמטיילים עוצרים ללון בבקתת Gouter . ביום למחרת, המטפסים עוברים את הר גויטר, לנים בבקתת Vallot ועוברים את L'arrete des Bosses בדרכם לפסגה.

La Voie des 3 Monts הידוע בכינויו La Traversée. המסלול מתחיל משאמוני ממנה לוקחים את הרכבל Téléphérique de l'Aiguille du Midi אל Col du Midi. המטיילים לנים בבקתת Cosmiques. ביום למחרת הטיפוס עובר דרך ההרים Mont Blanc du Tacul ו-Mont Maudit. 

המסלול ההיסטורי דרך Grand Mulets הנקרא (historic itinerary). המסלול משמש בעיקר לירידה לכיוון שאמוני.

המסלול האיטלקי (La route des Aiguilles Grises). אחרי חציית קרחון ה-Miage, המטפסים לנים במקלט Gonella. למחרת המסלול חוצה את Col des Aiguilles Grises ו-  Dôme du Goûter ומסתיים ב-L'arrete des Bosses.

מסלול הקרחון Miage — Bionnassay — Mont Blanc נעשה בדרך כלל בשלושה ימים מלאים. כאשר הלילה הראשון עובר בבקתת Conscrits והשני ב-Durier. בדרך לפסגה עוברים ב- l'Aiguille de Bionnassay ואז Dôme du Goûter ולבסוף L'arrete des Bosses.

ביום צלול ניתן לראות מפסגת המון-בלאן את הרי היורה, הרי הווז', היער השחור, ו-Massif Central. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - משלחות עיקריות ותקריות

8 באוגוסט 1786 - הטיפוס המוצלח הראשון לפסגה על ידי ז'אק באלמה וד"ר מישל פאקאר.

1787 - העלייה הרביעית על ידי המדען האנגלי (לימים קולונל) Mark Beaufoy.

יולי 1808 - הכיבוש הראשון של הפסגה בידי אישה. מארי פאראדיס עולה בהדרכתו של ז'אק באלמה.

יולי 1838 - העלייה השנייה של אישה לפסגה, הנרייטה ד'אנוויל.

1886 - תיאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית לעתיד, מוביל משלחת לפסגה.

1890 - פריצת המסלול האיטלקי על ידי Giovenni Bonin, Luigi Grasselli ו-Fr. Achille Ratti העתיד להיות האפיפיור פיוס האחד עשר.

1960 - הטייס הנרי ג'יראד מנחית מטוס על פסגת המון-בלאן שאורה 30 מטר בלבד.

1990 - נקבע השיא לטיפוס המהיר ביותר לפסגה. השווייצרי פייר אנדרה גובה יוצא מהעיירה שאמוני ומגיע לפסגה וחוזר כעבור 5 שעות, 10 דקות ו-14 שניות בלבד.

30 במאי 2003 - הספורטאים האלפיניים  Stéphane Brosse ו- Pierre Gignoux ניסו לשבור את השיא אך חזרו כעבור 5 שעות ו-15 דקות.

13 באוגוסט 2003 - שבעה צנחני רחיפה צרפתיים נוחתים על הפסגה מגובה 5200 מטר.

8 ביוני 2007 - האמן הדני מרקו אווריסטי כיסה את הפסגה עם בד אדום ותלה דגל ורוד עם הכיתוב "Pink-State" במטרה להגביר מודעות לאיכות הסביבה.

13 בספטמבר 2007 - קבוצה של 20 איש הקימו ג'קוזי בפסגה.

29 במאי 2009 - האלופה האולימפית בסנואובורד קארין רובי וחברה נהרגו בנפילה אל תוך סדק בקרחון בו ירדו מהפסגה.

19 באוגוסט 2012 - 50 צנחני רחיפה נחתו על הפסגה ושברו את השיא משנת 2003.

 11 ביולי 2013 - נשבר שיא העלייה והירידה מהפסגה על ידי Kilian Jornet Burgada אשר עשה זאת ב-4 שעות, 57 דקות ו-40 שניות.

27 ביולי 2014 - שני מטפסי הרים מקצוענים מאירלנד נפלו אל מותם מגובה 200 מטר.

13 באוגוסט 2014 - נמצאו גופות חמישה מטפסים והמדריך שלהם ליד פסגת ההר Aiguille d'Argentiere אשר גובהה 3900 מטר.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - ההר בתרבות - קולנוע וטלוויזיה

La Roue (הגלגל, 1923) - הסרט הראשון על האזור של דרום מזרח צרפת הכולל את המון-בלאן באורך של 273 דקות.

Storm over Mont Blanc (סופה מעל המון-בלאן, 1930)

סרט טלויזיוני - Premier de cordée

Malabar Princess (הנסיכה מאלאבר, 2004)

La Terre, son visage סרט דוקומנטרי משנת 1984 המתאר את חציית הרכס ממערב למזרח.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - ההר בתרבות - ספרות

Premier de cordée
Hugo et le Mont Blanc
Hymn Before Sunrise, in the Vale of Chamouni
Frankenstein (המפלצת של פרנקנשטיין)
Mont Blanc
Point Blanc
The Prelude
Kordian 
Eiger Dreams: Ventures Among Men and Mountains
Running Wate

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - מון בלאן - הגנה סביבתית

רכס המון-בלאן בתהליכי כניסה להכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו מכיוון שהוא היווה את מיקום הלידה של טיפוס ההרים המודרני. על מנת להכלל ברשימה זו על צרפת, שווייץ ואיטליה להגיש בקשה לאונסק"ו ביחד. 

המון באן הוא אחד המקומות הכי מתויירים בעולם ומכיוון שכך ארגונים רבים רואים בו כתחת איום סביבתי. בשנת 2002 ארגון האוגר בתוכו את כל הארגונים הסביבתיים למען הרכס הוציאו לאור את הספר Le versant noir du mont Blanc (המדרון השחור של מון-בלאן), המציף את שלל הבעיות המאיימות על ההר והצורך הדחוף לשמור עליו. 

בשנת 2007, הוקמו שני תאי השירותים הגבוהים ביותר באירופה על ההר (בגובה של 4260 מטר). התאים הועלו על ידי מסוק ומטופלים בעזרת מסוקים. תאי השירותים משרתים כ-30,000 מטפסים וגולשי סקי מדי שנה. 

ההתחממות העולמית גורמת להפשרה של שלגים וקרחונים, דבר אשר גורם להגדלת כמות מפולות השלג המתרחשות על ההר וגורמות להגברת הסיכון בעלייה להר. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - האלפים היוליאניים

האלפים היוליאניים (באיטלקית: Alpi Giulie; בסלובנית: Julijske Alpe) הם רכס הרים המהווה חלק מרכס האלפים הגיריים הדרומי, בעצמו חלק מהרי האלפים המזרחיים. 

האלפים היוליאניים משתרעים על פני שטח של 4,400 קמ"ר בצפון-מזרח איטליה ובצפון-מערב סלובניה, ומגיעים לשיא גובהם בהר טריגלב שבמרכזו של הפארק הלאומי טריגלב בסלובניה, והנישא לגובה של 2,864 מטר. הנהרות החשובים הנובעים באלפים היוליאניים הם הסאווה הזורם מזרחה אל הים השחור, והסוצ'ה (בסלובנית: Soča; באיטלקית: איסונדזו, Isonzo) כמו גם מספר יובלים של הטליאמנטו (Tagliamento) הזורמים דרומה אל הים האדריאטי. 

ההרים כמו גם מחוז פריולי-ונציה ג'וליה שבו הם משתרעים בחלקם האיטלקי, מנציחים את שמו של יוליוס קיסר. 

החלק הסלובני של האלפים היוליאניים הוכרז כשמורה ביוספרית של אונסק"ו ב-2003. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב

טריגלב (בסלובנית: Triglav; בגרמנית: Terglau; באיטלקית: Tricorno) הוא ההר הגבוה בסלובניה ובעל הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היוליאניים. פסגתו מגיעה לגובה של 2,864 מטרים. הר הטריגלב הוא האתר המרכזי בפארק הלאומי טריגלב, הפארק הלאומי היחיד של סלובניה, ומהווה סמל לאומי של האומה הסלובנית. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - שמות

לאורך השנים נקרא ההר בשמות שונים. מפה ישנה משנת 1567 מציינת אותו בשם "אוקרה מונס" (Ocra mons), אך ההיסטוריון יוהאן ויקרד פון ולווסור (Johann Weikhard von Valvasor) התייחס אליו בשם "קרמה" (Krma) במחצית השנייה של המאה ה-17. לפי מטפס ההרים והפרופסור הגרמני אדולף גשטירנר (Adolf Gstirner), השם "טריגלב" הופיע לראשונו במקורות כתובים כ"טרגלאו" (Terglau) בשנת 1452, אך המסמך המקורי אבד. המסמך הבא, עליו ידוע, שבו מופיע השם "טרגלאו" הוא משנת 1573; את המסמך ציטט גשטירנר ומקורו בפרוטוקול בית המשפט המתאר את הגבול של סלובניה. עדויות מוקדמות נוספות לשם כוללת מופע של "טרגלאו" משנת 1612, של "טרגלו" (Terglou) משנת 1664 ושל "טרקלו" (Terklou) מהשנים 1778-89. מקור השם הוא במילה "*Tri-golvъ", שמשמעותה המילולית היא "תלת-ראשי", כלומר "תלת-פסגתי", כנראה בשל כך שהצופה בהר, ברוב אזור קרניולה עלית, רואה שלוש פסגות שלו. לא סביר שיש קשר כלשהו בין שם ההר לבין האל הסלאבי טריגלב. בפי המקומיים, שם ההר נהגה "טרגוו" (Tərgwòu̯; ההברה השנייה מוטעמת), בניגוד לשם הסלובני הסטנדרטי Tríglav ("טריגלאו").

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - היסטוריה

תולדות הטיפוס על הטריגלב סובבות סביב התחרות בין הסלובנים לגרמנים. הטיפוס המתועד הראשון על פסגת הטריגלב בוצע ב-26 באוגוסט 1778 בידי לוקה קורושק, מטיג'ה קוס, שטפן רוז'יץ' ולוברנק וילומיצר, ביוזמתו ובמימונו של התעשיין והידען זיגמונד צויס (Sigmund Zois). 

גובהו של הטריגלב נמדד לראשונה בשנת 1808 בידי ולנטין סטניץ. המפה הראשונה שבה הופיע ההר בשמו היא "מפתו של קוזלר", Zemljovid Slovenske dežele in pokrajin (מפת חבלי הארץ והמחוזות הסלובניים), מאת פטר קוזלר (Peter Kozler). הוא אייר אותה בשנת 1848 ופרסם אותה בדפוס בווינה בשנת 1861. 

במהלך מלחמת העולם השנייה שימש הר הטריגלב סמל ללאומיות הסלובנית, והשארתו בידי העם הסלובני נחשבה אחת המניעים העיקריים לכוח ההתנגדות הסלובני שלחם בצבא הפשיסטים של איטליה ובצבא גרמניה הנאצית. משנת 1942 ועד לאחר 1944 חבשו כוחות הפרטיזנים הסלובנים כובע שכונה "כומתת טריגלב".

פסגת הטריגלב הייתה הגבוהה ביותר ביוגוסלביה לשעבר. הטריגלב היה גם ההר החשוב ביותר ביוגוסלביה, ויחד עם נהר וארדאר שבמקדוניה נחשב לסמל של ה"אחווה והאחדות" היוגוסלבית. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - אתרים בעלי עניין - מגדל אליאז'

בפסגת ההר ניצב מבנה מתכת קטן, ששמו מגדל אליאז' (סלובנית: Aljažev stolp). הוא משמש מקלט מפני סופות וכן תחנה גאודזית. המגדל מהווה אף הוא את אחד האתרים המפורסמים בסלובניה, וכן סמל לעם הסלובני ולריבונותו על אדמתו. 

המגדל קרוי על שם הכומר, מטפס ההרים והפטריוט יאקוב אליאז' (Jakob Aljaž), שרכש בסביבות שנת 1900 את תחנת הדרכים קרדריקה (Kredarica) ואת פסגת הטריגלב בעבור חמישה פלורינים אוסטרו-הונגריים. המגדל נבנה בידיו על שטחו. בתחילת שנת 1895 שרטט תוכניות למגדל בצורת גליל שבראשו ניצב דגל והורה על בנייתו.

המגדל נבנה על ידי אנטון בלק מברזל ומפח מצופה אבץ. בלק וארבעה פועלים העלו את חלקי המגדל לפסגת הטריגלב והרכיבו את המגדל תוך חמש שעות בלבד ב-7 באוגוסט 1895. אירוע פתיחת המגדל התקיים באותו יום. אליאז' תרם את המקלט לאגודת טיפוס ההרים הסלובנית. 

בתחילה, כלל המבנה בתוכו שלושה כיסאות, קופה רושמת, פתילייה וציור פנורמי של הטריגלב שצייר מרקו פרנהרט. בהמשך שופץ המבנה ונצבע מחדש כמה פעמים. אולם, המבנה שמר פחות או יותר לאורך השנים על מראהו המקורי. ביוני 1991, עם הכרזת העצמאות הסלובנית, הונף הדגל הסלובני באופן חגיגי בראש המגדל.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - אתרים בעלי עניין - מקלט סטניץ

בשל חוסר מקום במגדל אליאז', החליט יאקוב אליאז' לבנות בנוסף לו את מקלט סטניץ (Stanič). הוא ממוקם 55 מטר מתחת לפסגת הטריגלב וקרוי על שם ולנטין סטניץ, מי שמדד את גובהו של הטריגלב לראשונה. המגדל הוא בגודל 2.4x2x2 מטר, ויש בו מקום ל-8 אנשים בישיבה או ל-16 איש בעמידה. המגדל הוא בגודל 2.4x2x2 מטר, ויש בו מקום ל-8 אנשים בישיבה או ל-16 איש בעמידה. במקור כלל גם דלת מעץ, קופה, שולחן וכיסא. חשיבותו פחתה לאחר בניית ביתן קרדריקה ב-1896. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - אתרים בעלי עניין - קרחון טריגלב

קרחון טריגלב (Triglavski ledenik) ממוקם מתחת לפסגה באזור הקארסטי "רמת טריגלב" (Triglavski podi), הנמצא בצדו הצפון-מזרחי של ההר. בסוף המאה ה-19 שטחו היה 400 דונם, אך עד 1946 התכווץ הקרחון עד לשטח של 150 דונם, ובשנת 1992 לאחר היצרות נוספת התפרק לשני חלקים. כיום שטחו רק 10-30 דונם, תלוי בעונה.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - חשיבות תרבותית - אגדות עממית

באזור הטריגלב מתרחשת עלילת האגדה הסלובנית העתיקה על אודות צייד התר אחר אוצר שנשמר בידי יעל מכושף, מסוג צפיר האלפים, בשם זלטורוג ("זהוב הקרן", על שם קרניו הזהובות). 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - חשיבות תרבותית - באמנות

הציור המתועד הראשון של הטריגלב מצוי על כריכת הספר Oryctographia Carniolica מאת בלסזר הקוט (Belsazar Hacquet), שפורסם לראשונה בלייפציג ב-1778. זוהי חריטת נחושת מאת ק. קונטי משנת 1778, שנחרטה לפי איור של פרנץ חאוור ברגה. בהמשך צויר הטריגלב על ידי ציירים נוספים, ובהם אנטון קרינגר (1829-1870) מליובליאנה, מרקו פרנהרט (1824-1871) מקלגנפורט, ולנטין הודניק (1896-1935), אדו דרזז' (1904-1980) מליובליאנה ולאחרונה בידי מרז'ן זלטל (נולד ב-1945) מליובליאנה. 

עם היצירות המוזיקליות הקשורות לטריגלב, נמנית הפואמה הידועה "או, טריגלב, ביתי" (Oj, Triglav, moj dom). היא נכתבה בשנת 1894 בידי הכומר והמשורר מטיז'ה זמליץ' והפכה במהרה לשיר פופולרי ביותר בקרב מטפסי ההרים הסלובנים. בשנת 2007 הוכרז הבית הראשון של הפואמה, מלווה בלחן מאת יאקוב אליאז', כהמנון הרשמי של אגודת טיפוס ההרים הסלובנית. גרסה אינסטרומנטלית של הפואמה, שנכתבה בידי בוז'אן אדאמיץ', מהווה את אות הפתיחה והסיום של שידורי תחרויות קפיצת הסקי השנתיות מפלניקה. 

הסרט הראשון באורך מלא בשפה הסלובנית, שצולם בשנת 1931 בבימויו של ג'נקו רבניק (Janko Ravnik), נקרא "בממלכת זהוב הקרן" (V kraljestvu Zlatoroga), והוא מתמקד בקבוצת סטודנטים שמעפילה לפסגת הטריגלב. הסרט השני באורך מלא בשפה הסלובנית, שצולם שנה לאחר מכן, נקרא "מדרונות הר הטריגלב" (Triglavske strmine). הסרט, בבימויו של פרדו דאלק (Ferdo Dalek), הוא סרט רומנטי, שכולל סצנת חתונה על פסגת הטריגלב. 

מאז 1968 מהווה הטריגלב נושא מרכזי באמנות האוונגרדית של סלובניה. הדוגמה הראשונה לכך היא המיצג של קבוצת האמנים OHO, שנקרא "הר טריגלב", שהוצג בכיכר הקונגרס בליובליאנה בדצמבר 1968. ב-2004 הציגה קבוצת האמנים IRWIN סדרת ציורים בשם Like to Like/ Mount Triglav. ב-2007 הוצג על פסגת הטריגלב מיצג אמנותי בשם "הר טריגלב על הר טריגלב", על ידי קבוצה של שלושה אמנים ששינו את שמם ליאנז יאנשה, על שם ראש ממשלת סלובניה דאז: במאי, אמן חזותי ואמן מיצג. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טריגלב - חשיבות תרבותית - סמל לאומי

ציור של הר הטריגלב, בצורתו האופיינית, מופיע כאלמנט מרכזי בסמל סלובניה, שמוצג בעצמו בדגל סלובניה. בעבר, הוצג אותו ציור על סמל הרפובליקה הסוציאליסטית של סלובניה (1943-1991). ב-26 ביוני 1991, ליל הכרזת העצמאות של סלובניה מיוגוסלביה, נתלה הדגל הסלובני על פסגת הטריגלב. 

הכובע בעל שלוש ה"שיניים" של הפרטיזנים הסלובנים במלחמת העולם השנייה ידוע בשם "כומתת טריגלב". על אף שמו, עיצוב הכומתה אינו מחקה את צורת הטריגלב, אלא מקורו בכומתת החיילים הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. מטבע 50 אירו-סנט הסלובני כולל תבליט של צורת ההר. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - טיטליס

טיטליס (Titlis) הוא הר ברכס הרי האלפים, המתנשא לגובה 3,238 מטר. ההר נמצא על רכס אורנר (Urner Alps), על גבול הקנטונים אובוולדן וברן במרכז שווייץ. מצפון לו שוכנת עיירת הסקי והנופש אנגלברג. 

אל נקודה מעט נמוכה יותר על הטיטליס, הנקראת קליין טיטליס (Klein Titlis), בגובה 3,028 מטר, ניתן להגיע עם שלושה רכבלים העולים מהעיירה אנגלברג. האחרון בהם הוא רכבל טיטליס רוטייר (Titlis Rotair), שהוא הרכבל המסתובב הראשון בעולם. על פסגת קליין טיטליס יש קרחון ובתוכו מערת קרח החצובה לעומק 150 מטר, 20 מטר מתחת לפני הקרחון, ואתר סקי עם מסלולים באורך 82 ק"מ. 

פסגת ההר נכבשה לראשונה בשנת 1739 על ידי I .Herz, J. E .Waser וחבריהם, מהעיירה אנגלברג. 

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - ולביט

ולביט (בקרואטית: Velebit) הוא רכס ההרים הגדול בקרואטיה ופסגתו בהר וגנסקי (Vaganski vrh) שגובהו 1,757 מטר. הרכס משתרע לאורך של כ-145 ק"מ רוחבו נע בין 10 ל-30 ק"מ, ושטחו כ-2,200 קמ"ר. רכס ולביט הוא חלק מהאלפים הדינרים והוא נמתח לאורך חופי הים האדריאטי מאזור העיר סני (Senj) בצפון ועד נהר זרמניה (Zrmanja) בדרום. 

הרכס כולו מוגדר כשמורת טבע ובשטחו שני פארקים לאומיים - פקלניצה (Paklenica "החוק הקטן") וסייברני ולביט (Sjeverni Velebit "צפון ולביט"). מאפיין נוסף של הרכס הוא שבתחומו נמצאות המערות הגדולות והעמוקות במדינה. עומקה של מערת לוקינה (Lukina jama) הוא 1,392 מטר, ובסיסה של מערת סלובצ'קה (Slovačka jama) הוא בעומק של 1,320 מטר.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - וילדשפיצה

הוִוילְדְשְׁפִּיצֶה (בגרמנית: Wildspitze) הוא ההר הגבוה ביותר באלפים האצטליים והשני בגובהו באוסטריה אחרי גרוסגלוקנר. 

הטיפוס הראשון לפסגה הדרומית של הווילדשפיצה מתוארך לשנת 1848 ולפסגה הצפונית, הגבוהה יותר, לשנת 1861. בשנת 1870 טפסו האחים פנדלבורי לפסגת הווילדשפיצה דרך מיטלבורג-יוך, במסלול שהיה לפופולרי בקרב מטפסי הרים.

שמות הרים והרי געש - אירופה - שווייץ - הרי האלפים - הר ריגי

הר ריגי (Rigi) הוא הר במרכז שווייץ, השוכן בתחומי הקנטונים שוויץ ולוצרן ומהווה חלק משרשרת הרי האלפים. הר זה ידוע גם בכינויו "מלכת האלפים" ופסגתו מתנוססת לגובה של 1,797 מטר מעל לגובה פני הים. 

ההר נגיש בקלות לקהל המבקרים, הודות לתחבורה ציבורית מפותחת, הודות לכך מוצעים במקום מספר אטרקציות לאורך כל עונות השנה: סקי וגלישת מזחלות וטיפוס הרים. להר מגיעה "רכבת ריגי" הבאה מהעיירות גולדאו וויצנאו, וכן באמצעות רכבל העולה מהעיירה וגיס. 

ההר התפרסם, בין השאר, הודות לציוריו של הצייר האנגלי ויליאם טרנר שביקר באזור בראשית המאה ה-19. טרנר בחר בריגי כנושא למספר מציוריו החשובים ביותר, ובהם: "זריחה", "הריגי הכחול" ו"אגם לורנס".