ההעפלה המתועדת הראשונה על הר טיידה מופיעה בזיכרונותיו של האנגלי סר אדמונד סקורי (Sir Edmund Scory) שהופיעו בקובץ סיפורי המסעות Purchas his Pilgrimes ב-1626 והתרחשה ב-1582 או, ככל הנראה מאוחר יותר בסוף המאה ה-16, התיעוד ההיסטורי הבא על העפלה על ההר גם הוא של אנגלים: פיליפס וורד, ג'והן וובר, ג'והן קאולינג, תומאס ברידג'ס וג'ורג' קוב טיפסו על ההר בשנת 1646 או 1650 (תלוי במקור) ותיאור מסעם אל ההר מופיע בדיווח שכתב הבישוף רוברט תומאס ספראט (Robert Thomas Sprat) לחברה המלכותית ב-1667. תיאור נוסף של העפלה לפסגה מופיע בביטאון החברה המלכותית ונכתב על ידי הנוסע האנגלי ג'. אדנס (J. Edens) שהעפיל לפסגה ב-13 באוגוסט 1715 בראש חבורה שכללה בריטים, הולנדי ומדריך מקומי.
לאחר תום עידן הנאורות הפך הטיפוס על טיידה להיות אופנתי עבור כל חברי המשלחות בדרכם למזרח אסיה או לאוקיינוס השקט. גם חברי משלחת בראשות ג'ורג' מקרטני (George Macartney) הבריטית לחצרו של צ'יינלונג, קיסר סין משושלת צ'ינג עצרה באיים הקנריים באוקטובר 1792, אבל הניסיון של חברי המשלחת בראשות ג'ורג' סטאונטון (George Staunton) וג'והן בארו (John Barrow) לטפס על טיידה כמעט והסתיים באסון, כשהם נתקלו בסופת גשם שהתחלפה בסופת שלג ולאחר שהגיעו למונטניה בלנקה הם נאלצו לסגת.
הגאולוג וההרפתקן הגרמני האנס מאייר (Hans Heinrich Joseph Meyer), שהיה האדם הראשון שהעפיל לפסגת הקילימנג'רו ב-1889, טיפס על טיידה ב-1894 על מנת לבחון את תנאי הקרח על הר הגעש. הוא תיאר את שני ההרים כ"שני מלכים, האחד מתנשא באוקיינוס, והשני בלב מדבר וערבות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה