טיידה הוא כיום הר געש רדום. ההתפרצות האחרונה בהר התרחשה ב-1909 מלוע אל צ'יניירו (El Chinyero), חרוט אפר השוכן כ-10 קילומטרים צפונית מערבית לפסגת טיידה. פעילות געשית היסטורית באי התרחשו בבקע סנטיאגו או בבקע הצפון מערבי (בוקה קנגרחו (Boca Cangrejo - "פה הסרטן") ב-1492, מונטניאס נגראס (Montañas Negras - "הרים שחורים") ב-1706, נאריסס דל טיידה (Narices del Teide - "הנחיריים של טיידה") או צ'אהורה (Chahorra) ב-1798 ואל צ'יניירו (El Chinyero) ב-1909) ובקורדיליירה דורסל (Cordillera Dorsal) או הבקע הצפון מזרחי (פסניה (Fasnia) ב-1704, סייטה פואנטס (Siete Fuentes - "שבעה מעיינות") ואראפו (Arafo) ב-1705). התפרצות מונטניאס נגראס ב-1706 הרסה את העיירה והנמל העיקרי גרצ'יקו, כמו גם כמה יישובים קטנים יותר.
ההתפרצות המתפוצצת האחרונה במתחם הגעשי של טיידה התחוללה במונטניה בלנקה לפני כ-2,000 שנים. הפעילות הגעשית ההיסטורית האחרונה הקשורה להרי הגעש השכבתיים טיידה ופיקו וייאחו התרחשה ב-1798 מנאריסס דל טיידה או צ'אהורה במדרון המערבי של פיקו וייאחו. התפרצות זו הייתה סטרומבוליאנית באופייה ומרבית הלבה הייתה לבת טרשים או לבת אַאַ (בהוואיית: a'a'). ניתן להבחין בלבה זו בשולי הדרך וילאפלור-צ'יו (Vilaflor–Chio).
כריסטופר קולומבוס דיווח כי ראה "אש גדולה בעמק אורוטאווה (Orotava)" כשהפליג ליד טנריף בדרכו לגילוי אמריקה ב-1492. מכאן מסיקים שקולומבוס היה עד להתפרצות געשית. תיארוך רדיומטרי בעמק אורוטאווה העלה כי שום התפרצות לא התרחשה בו ב-1492, אבל שהייתה התפרצות שמקורה בלוע בוקה קונגרחו סביב תקופה זו.
לפני כ-150,000 שנים התרחשה התפרצות מתפוצצת עזה הרבה יותר, ככל הנראה היה מדד ההתפרצות הגעשית 5. התפרצות זו יצרה (על פי אחת התאוריות) את קלדרת לס קניאדס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה