אפלטון (427–347 לפנה"ס) נסע לדרום איטליה, על מנת ללמוד מתמטיקה פיתגוראית. לאחר ששב לאתונה ייסד בה את בית הספר שלו, שבו נהג ללמד כי הארץ כדורית, אם כי לא נתן לכך כל הצדקה או ראיה. לדבריו, לו היה יכול אדם להרקיע מעל השחקים, הארץ הייתה נדמית לו "כאחד מאותם כדורים בעלי כיסויי העור, החלוקים לתריסר חלקים, וצבועים במגוון צבעים, כצבעים הללו המשמשים את ציירי הארץ בצובעם את דוגמותיהם" . ב-Τίμαιος (תעתיק עברי: טימאוס; יוונית: "דו-שיח"), ספרו היחיד של אפלטון שהופיע בימי הביניים בשפה הלטינית, אנו לומדים לדעת כי הבורא "יצר את העולם כדמותו של הגלובוס, מעוגל כאילו יצא מן האבניים, בעל קצוות המרוחקים מרחק שוה מן המרכז, בעל הצורה המושלמת ביותר, והדומה ביותר לבורא עצמו, מכל הצורות" (טימאוס, עמוד 33). אמנם, באותם הימים היה נהוג להשתמש במלה 'עולם', כמתייחסת ליקום כולו, ועל כן, יש לסייג את ההבנה מדברי אפלטון, כאילו הארץ היא הכדורית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה