הוגה המיתוס, או לפחות מראשי ההוגים שלו, היה הארכאולוג הצרפתי ז'אן אנטואן לטרון, בראשית המאה ה-19. צרפתי נוסף, ההיסטוריון של העת העתיקה ז'אן בפטיסט גייל גם נחשב לאחד מאבות הרעיון, בערך באותה תקופה.
עם זאת, פריחתו של המיתוס באה לו בזכות הסופר וושינגטון אירווינג וחיבורו היסטוריה של חייו ומסעותיו של כריסטופר קולומבוס (A History of the Life and Voyages of Christopher Columbus) משנת 1828. ספר זה, שהינו ביוגרפיה סיפורית, אך לא מחקר היסטורי, זכה להצלחה כבירה בארצות הברית ובריטניה, והיה לביוגרפיה המצליחה ביותר על קולומבוס עד שנת 1942.
סיפורו של אירווינג, כמו הנחותיהם של החוקרים הצרפתים, התבססו בעיקר על שני הוגים עיקריים מהעת העתיקה וראשית ימי הביניים: לקטנטיוס, סופר רומי שהיה יועצו של הקיסר קונסטנטינוס הראשון, וקוסמס אינדיקופלאוסטס גאוגרף ביזנטי בן המאה ה-6 מאלכסנדריה.
בין אם היה חיבור מדעי או פסאודו-מדעי של לקטנטיוס, הרי שהוא לא השתמר, ולכל היותר ישנן הערות שלו בסוגיית הארץ כדסקית. באשר לקוסמס, הוא כן כתב חיבורים מדעיים, כשהמוכר שבהם הוא "טופוגרפיה נוצרית" (יוונית: Χριστιανικὴ Τοπογραφία). קוסמס כתב באופן חד משמעי, ובניגוד לאמונה שרווחה בתקופתו, כי הארץ היא דסקית שטוחה, וכי השמים הם קופסה סגורה המקומרת מעט בצידיה. כמו כן, הוא גם תקף את הרעיון שהרקיע נמצא בתנועה, ופסל את המודל הגיאוצנטרי. הוא גם כינה את הסברה כי הארץ כדורית "רעיון פגאני".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה