מדבר יהודה תחום במערב על ידי גבול אקלימי. הקו התוחם עובר במורד הר יהודה, מרמאללה עד לעיר ערד. ממערב לציר זה ממוצע המשקעים השנתי הוא 250 מ"מ. מכאן ודרומה אין הגבול אקלימי, אלא נקבע בגבול הטופוגרפי בין רמת מדבר יהודה, לבקעת ערד השייכת לנגב.
הגבול המזרחי ברור אף הוא. זהו הקו התחתון של מצוק ההעתקים. למרגלות המצוק מתחילה בקעת ים המלח, שאינה נחשבת כחלק ממדבר יהודה.
ישנו ויכוח על הגבול הדרומי של המדבר. דב ניר, מנשה הראל ויצחק גדות רואים בראש זוהר ונחל חימר את הגבול הדרומי. בעמק זה עובר הגבול בין קער רמת המדבר לבין קמר חצרה, והוא הגבול הדרומי להופעת סלעי תצורת חתרורים האופיינים לרמת המדבר. זאב משל רואה בנחל אשלים את הגבול הדרומי, ומנחם מרקוס רואה את הגבול הדרומי במפגש של נחל גורר עם נחל חימר עליון.
ישנו גם ויכוח על קו הגבול הצפוני. מנחם מרקוס רואה את הגבול במצוק ההעתקים, הפונה לצפון מערב, עד לקובת א-נג'מה (מדרום לכוכב השחר), ומשם לכיוון דרום מערב, לאורך צלעו הדרום מזרחית של קמר רמאללה. יצחק גדות רואה את הגבול בנחל עוג'ה. דב ניר ומנשה הראל רואים את הגבול בקרן סרטבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה