בשפה העממית המטאור מכונה לעתים "כוכב נופל", אך מטאורים אינם כוכבים אלא גרגרי-חול וסלעים קטנים המתאדים בדרך כלל בהתקלותם במולקולות האוויר של האטמוספירה. לעתים נדירות חודר לאטמוספירה מטאורואיד גדול במיוחד, הנצפה כ"כדור-אש", שבהירותו עולה על זו של נוגה או אף נראית לעין באור יום. המטאורים שאנו רואים הם בגובה של 100 עד 150 קילומטרים ומהירותם בין 11 ל- 74 קילומטר בשנייה. מהירות המטאורים תלויה בעיקר בכיוון הפגיעה שלהם בכדור הארץ. במקרים של התנגשות חזיתית המהירות תהיה גבוהה (מהירות כדור הארץ ועוד מהירות המטאור) ובמקרים בהם כדור הארץ משיג את המטאורים ומתנגש בהם, מהירותם תהיה נמוכה (ההפרש בין המהירות העצמית למהירות כדור הארץ). מטאורים איטיים נוחים יותר לצפייה ולמעקב.
אם חלק ממטאורואיד שורד בעבר האטמוספירה ומגיע לקרקע, השריד נקרא מטאוריט. כאשר פוגע מטאוריט גדול וכבד בכדור הארץ, הוא גורם להיוצרות מכתש בעל צורה מעוגלת אופיינית ושוליים המתרוממים כלפי מעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה