שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר טראנאקי

הר טראנאקי (Mount Taranaki) או הר אגמונט (Mount Egmont) הוא הר געש רדום שנמצא במרכז חבל טראנאקי שבמערב האי הצפוני של ניו זילנד. ההר מתנשא לגובה של 2,518 מטר מעל פני הים והוא בעל צורת חרוט כמעט מושלם פרט לבליטה בצדו הדרומי.

מבחינה גאולוגית טראנאקי הוא הר צעיר באופן יחסי, הפעילות הגעשית בו החלה לפני כ-120,000 עד 135,000 שנים וההתפרצות האחרונה התרחשה בשנת 1755 וכללה פליטת גזים ועפר. ההתפרצות הגדולה האחרונה התרחשה בשנת 1655. מוקד הפעילות הגעשית של ההר נע בכיוון דרום מזרח בעקבות תנועה של הלוח האוסטרלי, עדות לכך ניתן לראות בשני הרי הגעש הכבויים שנמצאים בקו אחד מצפון מערב אליו - קאיטקה (Kaitake) ופואקאי (Pouakai).

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר טראנאקי - שם ההר ומיתולוגיה מאורית

המאורים נתנו להר את השם טראנאקי וכך הוא נקרא במשך מאות שנים עד בוא הארופאים הראשונים לניו זילנד. משמעותו של השם, ככל הנראה, היא "הר זוהר" (טרא - הר, נאגי - זוהר) כביטוי לכיסוי השלג הלבן שההר עוטה בחורף. ג'יימס קוק נתן להר את השם "הר אגמונט" על שם ג'ון פרסיבל, הרוזן מאגמונט שתמך במסעו הראשון של קוק לאזור ניו זילנד. השם הר אגמונט הופיע במפות וברישומים רשמיים עד לשנות השמונים של המאה ה-20, אז הוחלט להעניק לשני השמות מעמד זהה. עם זאת הפארק הלאומי המקיף את ההר נקרא עדיין פארק לאומי אגמונט.

על פי המיתולוגיה המאורית הר טראנאקי היה פעם סמוך להרי הגעש שבמרכז האי הצפוני - רואפהו, טונגרירו ונגאורוהו אולם הוא נאלץ לברוח ממקום מושבו בעקבות פרשיית אהבים בינו לבין פיאהנגה (הר געש בקרבת אגם טאופו, ואהובתו של רואפהו על פי המיתולוגיה המאורית) שהעלתה את חמתו של רואפהו. טראנאקי נס על נפשו לכיוון מערב, כשהוא מותיר בדרך צלקת בפני האי שהפכה לנהר ונגנאוי והתיישב בודד לחופו של ים טסמן, הרחק משאר הרי הגעש של האי הצפוני.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - טונגרירו

הר טונגרירו (Mount Tongariro, במאורית: "פרץ רוח דרומית") הוא הר געש מורכב פעיל הנמצא במרכז האי הצפוני של ניו זילנד, כ-20 ק"מ דרומית לאגם טאופו. טונגרירו מתנשא לגובה של 1978 מטר מעל פני הים. הר הגעש טונגרירו נמצא בסמוך להרי הגעש רואפהו ונגאורוהו, וביחד הם מהווים את הפארק הלאומי טונגרירו, שהוכרז ב-1990 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

הר הגעש טונגרירו מורכב מלפחות 12 חרוטים געשיים שונים. הוא התפרץ לראשונה לפני כ-260,000 שנים והתפרצותו האחרונה התרחשה בשנת 2012. חלק מלועות התפוצצות התמלאו במים כדי ליצור אגמי לוע.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - טונגרירו - ההתפרצות באוגוסט 2012

במשך כמה שבועות לפני ההתפרצות חלה עלייה בפעילות הסייסמית בסביבת הר הגעש – שהיה רדום במשך 115 שנים – אך לא היו סימנים נוספים שיצביעו על התפרצות קרבה דוגמת רעשים פתאומיים.

ההתפרצות הפריאטית החלה ב-6 באוגוסט לקראת חצות ונמשכה כ-30 דקות, ולאחריה נרשמה פעילות סייסמית ערה שנמשכה 15-20 דקות.

ההתפרצות המתפוצצת שילחה עמוד התפרצות לגובה של 7 ק"מ ופצצות געשיות למרחק של קילומטר. האפר הגעשי שנפלט בהתפרצות נע למרחק של 200 ק"מ לעבר עיר הנמל נפייר במערב האי הצפוני, ולווה בריח עז של גופרית. כתוצאה מכך ביטלה אייר ניו זילנד טיסות שמסלוליהן עוברים בסמיכות להר הגעש ובכיוון התפזרות האפר.

נראה שההתפרצות החלה בלוע טה מארי (Te Mari). עדי ראייה מדווחים על פעירת שלושה לועות חדשים, אך תנאי מזג האוויר אינם מאפשרים בחינה ישירה של האזור. עם זאת, הוחל באיסוף דגימות אפר ובבדיקת הסיבות המדויקות להתפרצות.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - אגם טאופו

אגם טאופו (Taupo) הוא אגם במרכז האי הצפוני של ניו זילנד, הגדול באגמי ניו זילנד.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - אגם טאופו - גאוגרפיה

אורך אגם טאופו כ-40 ק"מ, רוחבו כ-30 ק"מ ושטחו 616 קילומטר מרובעים. הדרך המקיפה את האגם אורכה 161 ק"מ בערך, אך היקף האגם עצמו הוא כ-193 ק"מ בגלל פיתולים בשפת האגם. עומקו המרבי של האגם הוא 186 מטר.

האגם משמש מקור מים לנהר הוואיקטו היוצא בחלקו הדרום מערבי.

האזור בו שוכן האגם מתאפיין בפעילות וולקנית המתבטאת בפעילות געשית ובהימצאות קיטור גאותרמי קרוב לפני הקרקע ואף כזה היוצא החוצה מן הקרקע. בסביבה פועלות מספר תחנות כח שמקור האנרגיה שלהם הוא גאותרמי - מים חמים וקיטור מן האדמה. תחנת הכח הגאותרמית הראשונה בניו זילנד הוקמה בוואירקאי, מספר קילומטר צפונית לאגם טאופו, בשנת 1958.

כמות הגשם השנתית הממוצעת באזור היא 1050 מ"מ. גשמים יורדים בחורף וגם בקיץ והנוף נראה ירוק רוב השנה כשעיקר המשקעים יורדים בחורף בחודשים יוני עד אוגוסט.

בקרבת האגם נמצאים העיר טאופו הממוקמת בצפון מזרח האגם והעיר טורנגי בדרומה. בעיר טאופו האוכלוסייה מונה עשרים עד עשרים וחמישה אלף תושבים (2005) ובנוסף יש בה תיירים רבים בסופי שבוע ובעונת הקיץ. 

טמפרטורות המקסימום בקיץ הן בממוצע 23 מעלות ובחורף 11.5 מעלות צלזיוס. טמפרטורת המינימום בחורף עשויה לרדת לכדי מינוס 5 מעלות צלזיוס אך ברב הזמן אינה יורדת מתחת לאפס.

האגם והנהרות הנשפכים אליו וממנו משמשים לענפי ספורט המים השונים. גם ענפי ספורט אחרים נפוצים באזור כמו הליכה, רכיבת אופניים וקפיצה ובחורף האזור הוא יעד מבוקש לחובבי הסקי והסנובורד. הניו זילנדים מתגאים בכך שהאזור הוא מרכז עולמי לדיג של דגי טרוטה (trout).

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - אגם טאופו - היווצרות האגם

כמו אגם טובה, גם אגם טאופו שוכן בקלדרה שנוצרה מהתפרצות-על לפני כ-26,500 שנה, שפלטה טפרה בנפח של כ-1,170 ק"מ מעוקבים. התפרצות זו הייתה הראשונה והעזה ביותר בסדרה של 28 התפרצויות מתועדות של טאופו עד ימינו. היא הייתה בעלת מדד התפרצות געשית 8 והחומר נזרק לגובה חמישים קילומטר. בהתפרצות לפני כ-1,800 שנים האש שרפה עצים למרחק של כשלושים קילומטרים והאפר כיסה אזור ששטחו כ 20,000 קילומטרים מרובעים. ישנן עדויות שענן האפר כיסה את עין השמש לתקופה ארוכה ואף נצפה לאחר זמן הרחק מן המקור, ברומא מצד אחד ובסין בצד השני. לאחר ההתפרצות קרסה הקרקע ויצרה את האגם שניקז את המים באזור. תופעה כזו של התפרצות געשית המסתיימת בקריסת הקרקע מעל והיווצרות אגם, נקראת קלדרה (Caldera).

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - אגם טאופו - היסטוריה

החלוצים האירופיים הגיעו לאזור במאה התשע עשרה ועסקו בעבודות עץ וכריתת יערות. תוך מספר עשרות שנים הכחידו החלוצים כמעט את כל היערות הטבעיים. החלוצים עסקו גם בציד, דיג וחקלאות. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לשימור המורשת של החלוצים האירופים ושל התושבים המאורים הקדומים של ניו זילנד.

המאורים הגיעו לאזור במאה השש עשרה. תושבים אירופיים החלו להתיישב באזור בסביבות שנת 1830 ועמם החלה פעילות מיסיונרית. ההתיישבות התחזקה במהלך מלחמת האדמה של שנת 1860 שהתנהלה בין המתיישבים הבריטים בניו זילנד לבין התושבים המאוריים. המאורים עמדו יפה בקרב נגד המתיישבים שחוזקו על ידי הצי הבריטי אך נאלצו לקבל את הסכם השלום שהוצע להם. בשנת 1872 לאחר ההסכם והשכנת השלום הסכימו המאורים להקצות שטח בחלק הצפוני של האגם להקמת היישוב. העיר הידועה כיום בשם טאופו הייתה כבר ישוב בשנת 1877.

האזור סביב אגם טאופו החל מתפתח בעיקר בשנות החמישים של המאה העשרים סביב תחום היערנות והקמת תחנת כח גאותרמית בוואירקאי הסמוכה. השגשוג הכלכלי של שנות האלפיים מתבסס באזור בעיקר על תיירות: תיירות פנים ותיירות חוץ.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - איי האנטיפודה

איי האנטיפודה (באנגלית Antipodes Islands) הם קבוצת איים געשיים באוקיינוס השקט בשטח כולל של 62 קמ"ר, השוכנת כ-650 ק"מ דרומית-מזרחית לאי סטיוארט. האיים שייכים לניו זילנד ומאז שנת 1998 הם מוכרזים כאתר מורשת עולמית כחלק מהאיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד.

הקבוצה כוללת את האי העיקרי ששטחו 60 קמ"ר, את איי בולונס (Bollons Island), קבוצת איים משנית בשטח של 2 קמ"ר, ומספר איונים וסלעים נוספים. הנקודה הגבוהה ביותר באיי האנטיפודה היא בהר הגעש גאלווי (Mount Galloway) הנישא לגובה של 402 מטר, ובו אף נצפתה הפעילות הגעשית האחרונה באיים.

האיים התגלו בשנת 1800 ושמם בא להם מהעובדה שהם שוכנים באנטיפודה של אנגליה, אם כי למעשה הם האנטיפודה המדויקת של נקודה השוכנת בים, מספר קילומטרים מהחוף הצרפתי. ניסיון לגדל בקר באיים היה קצר מועד בשל התנאים הקשים, אך החל בשנת 1804 החל להתפתח צייד הטורפים הימיים במימי האיים. שמם של האיים יצא לשמצה בשל מספר ספינות שנטרפו לחופיהם. ב-1866 התגלו באי העיקרי שברי כלי חרס פולינזים מוקדמים, דבר שהצביע על ביקור של יורדי ים פולינזים במקום.

האיים הם ביתם של מספר מיני עופות שחלק מהם אנדמיים למקום. על אלה נמנים האלבטרוס האנטיפודי ושני מינים של תוכיים (Cyanoramphus unicolor ו-Cyanoramphus novaezelandiae). בנוסף משמשים האיים כביתה של מחצית מאוכלוסיית הפינגווין המצוייץ (eudyptes sclateri) העולמית (כ-300,000 פרטים).

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - איי אוקלנד

איי אוקלנד (באנגלית Auckland Islands; במאורית Motu Maha) הם קבוצה של איים (ארכיפלג) ממקור געשי באוקיינוס השקט, השוכנים במרחק של 465 ק"מ מהאי הדרומי של ניו זילנד ונמצאים בשליטתה. האיים הם אתר מורשת עולמית מאז שנת 1998, וזאת כחלק מהאיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד, ושטחם המשתרע על פני 606 קמ"ר תופס את מרבית שטחם של כל האיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד, המכסים ביחד שטח של 764.58 קמ"ר. למרות שטחם הניכר יחסית אין האיים מיושבים.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - איי אוקלנד - גאוגרפיה

איי אוקלנד כוללים את האיים הבאים:

האי אוקלנד - צורתו של אי זה כצורת האות "ג", שטחו 510 קמ"ר - הגדול באיי אוקלנד ואורכו 42 ק"מ. הוא מתאפיין בקו חוף משונן ומפורץ, בצוקים תלולים ובטופוגרפיה טרשית. הנקודה הגבוהה באי היא בפסגת קוורן (Cavern Peak) הנישאת לגובה של 650 מטר. 

בצידו הדרומי הוא שולח שני חצאי איים הסוגרים על מפרץ צר המכונה "נורת' ארם" (North Arm - "הזרוע הצפונית"). מפרץ זה נפתח אל מיצר הים "קרנלי הרבור" (Carnley Harbour), המפריד בין האי אוקלנד לאי השני בגודלו בקבוצה - האי אדמס. מצר הים הוא שרידיו של הר געש כבוי ושני האיים שסביבו הם שרידי שפתיו של הלוע.

האי אדמס (Adams Island ) הוא האי השני הבגודלו באיי אוקלנד, והוא משתרע על שטח של 100 קמ"ר. אדמס הררי מהאי אוקלנד ופיסגתו בהר דיק (Mount Dick) נישאת לגובה של 660 מטר.

איי דיסאפוינטמט (Disappointment Island או "איי האכזבה") היא קבוצת איים קטנים השוכנת כ-8 ק"מ מערבית לאי אוקלנד.

האי אנדרבי (Enderby Island) שוכן קילומטר בודד צפונית-מזרחית לאי אוקלנד.

באיי אוקלנד מספר איונים וצוקים סלעיים נוספים, רובם בקרבת חופיו של האי אוקלנד.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - איי אוקלנד - היסטוריה

קיימות עדויות לכך שהאיים נתגלו לראשונה על ידי שייטים פולינזים, ובאי אנדרבי נמצאו ראיות ליישוב, ככל הנראה מהמאה ה-13. זוהי הנקודה הדרומית ביותר בה נמצאו שרידים פולינזים.

ב-18 באוגוסט 1806 גילה האירופי הראשון את האיים ששוב לא היו מיושבים והעניק להם את שמם. שנה לאחר מכן תבעה בריטניה בעלות על האיים, והחוקרים דומונט ד'אורווי וג'יימס קלארק רוס בקרו בהם ב-1839 וב-1840 בהתאמה. 

באמצע המאה ה-19 הקימו ציידי ליוויתנים וטורפים ימיים יישובים זמניים, וב-1842 היגרה אליהם קבוצה של מאורים מאיי צ'טהם, והתגוררה באיים משך 20 שנים. יישוב קבע נוסף הוקם בשנת 1850 אך נינטש לאחר שנתיים וחצי. ב-1863 צירף הפרלמנט הבריטי את האיים לתחומה של ניו זילנד.

שמם של האיים יצא לשימצה במשך השנים בשל מספר מקרי טביעה של ספינות שעלו על השרטונים המקיפים אותם. ב-1866 טבעה ספינה בסמוך לחופיו המערביים של האי אוקלנד, ומבין 83 אנשי הצוות שהיו על סיפונה, 15 ניצלו והגיעו לאיי דיסאפוינטמנט, אך הם נאלצו להמתין 18 חודשים עד שחולצו. ב-1877 הסתיים מקרה דומה בהמתנם של 8 הניצולים משך 6 חודשים, ומקרה אחר ב-1907 הסתיים בטביעתם של 12 איש ו-16 הניצולים המתינו לחילוצם משך 7 חודשים.

במלחמת העולם השנייה פעלה תחנה מטראולוגית באיים בין 1942 ל-1945. 

מאז האיים אינם מיושבים, ורק חוקרים ומספר מצוצמם של תיירים פוקדים אותם מעת לעת.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - איי אוקלנד - החי והצומח

הצמחייה באיים ערוכה במספר רצועות בהתאם לגובה הטופוגרפי, כאשר בחלק העליון שוכנים עשבי הענק (Megaherb) הייחודיים לאיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד.

אוכלוסיית העופות הימיים כוללת, בין היתר, מספר מיני אלבטרוסים ושני מיני פינגווין - הפינגווין צהוב העין (megadyptes antipodes) וקורמורן אוקלנד (Phalacrocorax colensoi) האנדמי. באיים נמצא ריכוז חסרי החוליות הסאב-אנטארקטי הגדול בעולם שכולל 24 מיני עכבישאים, 200 סוגי חרקים ועוד.

באי חיו בעלי חיים שהובאו אליו על ידי בני האדם, וביניהם פרות, עיזים, כבשים, כלבים, ארנבים ואף הפוסום האוסטרלי הכסוף-אפור. אלה חוסלו באופן טבעי או יזום במשך שנות התשעים של המאה ה-20, אך באיים נותרו גם כיום חזירים וחתולי בית ששבו אל הטבע, וכן ארנבים באי אנדרבי בלבד.

היונקים הימיים ששוכנים דרך קבע באיים כוללים שני מינים בלבד - אריה ים ניו זילנדי ודוב ים ניו זילנדי (Arctocephalus forsteri).

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר טרור

הר טרור (באנגלית: Mount Terror) הוא הר געש המהווה את חלקו המזרחי של האי רוס, אנטארקטיקה. יש בו מספר רב של חרוטי לבה וכיפות על צלעות ההר ורובו נמצא תחת שלג וקרח. זה השני בגודלו בין ארבעת הרי הגעש, המהווים את האי רוס ושכנו ממערב, במרחק 30 ק"מ, הר ארבוס, מאפיל עליו במידת מה.

את השם "הר טרור" נתן לו בשנת 1841 סר ג'יימס קלארק רוס, על שם ספינתו השנייה, "טרור" (1813). רב החובל של "טרור" היה קפטן פרנסיס קרוזייה, ידיד קרוב של רוס.

הסלעים בפסגת ההר לא נחקרו עדיין, אבל אזורים נמוכים יותר נחקרו, וגילם של הסלעים שם נע בין 0.82 ל-1.75 מיליון שנים. הר טרור איננו מגלה כל סימנים לפעילות געשית מאז.

הראשונים להעפיל אל הר טרור היו אנשי קבוצה ניו זילנדית בשנת 1959.

"טרור פוינט" (77°41′S 168°13′E), הנמצא ממש מתחת להר טרור, הוא הגבול המזרחי של פוג ביי, 6 ק"מ מערב-צפון-מערב לכף מק-קיי על האי רוס. הראשונים להשתמש בשם זה היו חברי המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה, 1904-1901, שייחסו אותו כנראה להר טרור, הנשקף אל נקודה זו מצפון-מזרח.

"אוכף טרור" (77°31′S 168°5′E) הוא אחד משלושה אוכפי שלג בולטים על האי רוס, בגובה כ-1,600 מטרים בין הר טרה נובה להר טרור. שמו ניתן לו בהתייחס להר טרור, המתנשא לגובה 3,230 מ' ממזרח לאוכף זה.

"קרחון טרור" (77°37′S 168°3′E) הוא קרחון גדול בין הר טרה נובה להר טרור על האי רוס, הזורם דרומה אל עיקול נטול-רוחות. את השם נתן לו א. ג'. היינה מן הסקר הגאולוגי של המשלחת הניו זילנדית לאנטארקטיקה NZGSAE), 1963-1962), על יסוד הקשר שלו אל הר טרור.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר בירד

הר בירד (באנגלית: Mount Bird) ‏ קואורדינטות: 77°16′S 166°45′E / 77.267°S 166.750°E הוא הר געש בגובה 1,765 מ', כ-11.2 ק"מ דרומית לכף בירד, הקצה הצפוני של האי רוס. מיפויו נעשה בידי המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה, 1904-1901, בפיקודו של רוברט פלקון סקוט, ושמו ניתן לו על שום קרבתו לכף בירד. קרחון של וקרחון אנדבר פיידמונט נמצאים על מורדותיו.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר ארבוס

הר ארבוס (Erebus) באנטארקטיקה הוא הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר בכדור הארץ. ההר נמצא באי רוס, והוא מתנשא לגובה 3,794 מטרים. באי מצויים שלושה הרי געש נוספים, רדומים. ארבוס פעיל באופן רצוף מאז שנת 1972. על ההר קיימת תצפית מדעית המנוהלת על ידי "המכון הטכנולוגי למכרות וטכנולוגיה של ניו מקסיקו". בלועו של הר ארבוס קיים אגם של לבה נוזלית, אחד מאגמי הלבה הבודדים בעולם. הלבה מתפרצת מן האגם מספר פעמים ביום, כמו בהר הגעש סטרומבולי. בשנת 2005 נצפו מספר התפרצויות אפר וזרמי לבה קטנים מתוך פירים ליד אגם הלבה.

הר ארבוס התגלה בשנת 1841 על ידי חוקר הקוטב סר ג'יימס קלארק רוס, שקרא לו על שמה של "ארבוס", אחת משתי אוניות המשלחת. מקור השם במיתולוגיה היוונית, הכינוי שניתן לחלק מעולם השאול, שאותו עוברים המתים בדרכם לממלכת המתים, היא האדס. הספינה האחרת הייתה "טרור", שהעניקה את שמה להר געש אחר. המטפסים הראשונים להר היו חברי משלחת נמרוד של ארנסט שקלטון לקוטב הדרומי, בשנת 1908.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - האי רוס - הר ארבוס - האסון האווירי על הר ארבוס

ב-28 בנובמבר 1979 התרסק על הר ארבוס מטוס אייר ניו זילנד בטיסה מספר 901. זו הייתה טיסת תיור שיצאה משדה התעופה באוקלנד אל עבר אנטארקטיקה לצורך תצפית. המטוס, מדגם DC-10-30, התרסק אל צלע ההר וכל 257 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה

קילוואה (באנגלית: Kīlauea, מבוטא [kiːlouˈɛjəˈ] בהוואית) הוא הר געש פעיל באיי הוואי, אחד מחמשת הרי הגעש מטיפוס חרוט מגן שהצטרפו יחד על מנת ליצור את האי הוואי. פירוש המילה קילוואה בהוואית הוא "פולט" או "מתפשט מאוד" בהתייחס לפליטת הלבה התכופה של ההר. 

מאז 3 בינואר 1983 (יותר מ-32 שנים) נפלטת לבה ברציפות מחרוט האפר של פּוּ אוֹאוֹ (Puʻu ʻŌʻō). מאז 1952 נמנו בהר שלושים ושלוש התפרצויות געשיות וזאת מבלי לכלול את האירוע הנוכחי המתמשך. קילוואה הוא הר הגעש הפעיל ביותר על פני כדור הארץ, (90% מההר מכוסים בלבה שגילה פחות מ-1,000 שנים), והוא מהווה מקור יקר ערך למחקר עבור וולקנולוגים.

קילוואה הוא האחרון מבין שרשרת של הרי געש שיצרו את הארכיפלג של איי הוואי, שנוצרו כאשר הלוח הפסיפי נע (ועדיין ממשיך לנוע בקצב של 95 מ"מ לשנה) בכיוון צפון-מערב מעל לנקודה חמה (הנקודה החמה של הוואי) (ראו הר המצולה לואיהי (Lōʻihi Seamount)‏).

בדת של ילידי הוואי משמש הר הגעש כביתה של אלת הר הגעש פלה. האגדה מספרת כי התפרצויות מתרחשות בכל פעם שהאלה כועסת. אמונות אלו נכללות במזמורים השבטיים של ילידי המקום.

בשנת 1987 נכלל קילוואה יחד עם מאונה לואה, הר הגעש הפעיל הנוסף בהוואי, באתר המורשת העולמית הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור

האי הוואי בנוי מחמישה הרי געש מטיפוס חרוט מגן שהתפרצויותיהם התרחשו כרונולוגית בזה אחר זה, כאשר בדרך כלל הייתה חפיפה בין התפרצויות של שני הרי געש. להלן רשימת הרי הגעש (מהעתיק ביותר לצעיר ביותר):

קוהלה (Kohala; כבוי)

מאונה קיאה (רדום)

הואלאילאי (Hualālai; רדום)

מאונה לואה (פעיל, חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי)

קילוואה (פעיל מאוד, חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי)

קילוואה שוכן על האי הוואי, חלק מהארכיפלג של איי הוואי בארצות הברית. ההר צמוד למדרון הדרום מזרחי של הר הגעש הפעיל מאונה לואה הגדול ממנו בהרבה. ממדיו העצומים וגובהו (4,169 מטרים מעל לפני הים) של מאונה לואה עומדים בניגוד חריף לקילואה שגובהו הוא 1,247 מטרים בלבד, ונראה מהקלדרה בפסגה כרמה נרחבת השוכנת בצילו הארוך של מאונה לואה, שלעתים פסגתו, במרחק של 24 קילומטרים מפסגת קילוואה, מכוסה שלג. 

קילוואה הוא חרוט מגן נמוך ושטוח – שונה מאוד בצלליתו מהרי געש שכבתיים כדוגמת הר פוג'י, הר הוד והר סנט הלנס, שפסגותיהם גבוהות ומדרונותיהם תלולים.

האזורים העיקרים בהר הם הקלדרה בפסגת ההר, רצועת הבקעים המזרחית (East Rift Zone), רצועת הבקעים הדרום-מערבית (South West Rift Zone), מערכת ההעתקים קואה (Koa'e), המדרון הדרומי והמדרון הצפוני. 

מאגר מאגמה נמצא בעומק שבין 2 ל-7 קילומטרים מתחת לחלקה הדרומי של הקלדרה. המאגמה זורמת דרך צינורות הזנה במאונך אל הקלדרה, ובעיקר במאוזן אל רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - הקלדרה של קילוואה

בפסגת קילוואה מצויה קלדרה שצורתה מעגלית וממדיה הם 3x5 ק"מ ושוליה בגובה שעד 145 מטרים. קלדרה זו היא צעירה יחסית ונוצרה ב-1790 כתוצאה מהתרוקנות מסיבית של תא המאגמה מתחתיה. קלדרה זו היא רק האחרונה בשרשרת של קלדרות שנוצרו בפסגת קילווואה. הקלדרה של פאורס (Powers caldera) שקוטרה כ-6 קילומטרים נוצרה לפני 2,100 שנים וממנה נותרו שרידים מהשוליים הצפוניים והדרום-מזרחיים. בסמוך לקלדרה מצוי מרכז המבקרים של הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי (שחלקים מקילוואה כלולים בתחומו) כשהוא משקיף על לוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu), מכתש שקיעה המצוי בחלקה הדרום מערבי של הקלדרה. עומק המכתש הוא 83 מטרים מקרקעית הקלדרה, קרקעיתו מעגלית וממדיה הם 770 מטרים על 900 מטרים.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - רצועת הבקעים המזרחית

רוחבו של החלק התת-קרקעי של רצועת הבקעים המזרחית הוא בין 3 ל-6 קילומטרים ואורכו כ-55 קילומטרים. כאשר החלק התת-ימי של הרצועה נמשך לאורך של 80 קילומטרים נוספים. לאורך הרצועה יש כמה לועות, מכתשי שקיעה והעתקים רגילים. נוהגים לחלק את הרצועה לשלושה חלקים:

החלק העליון משתרע ממכתש פוהימאו (Puhimau) עד מכתש מאונה אולו (Mauna Ulu). בתחילה, לאורך של 6 קילומטרים, כיוונה של הרצועה הוא לדרום מזרח, ממכתש פוהימאו בשוליים של קלדרת פאורס, ועד מכתש פאוהאי (Pauahi). במכתש פאוהאי מתמזגת רצועת הבקעים המזרחית עם חלקה המזרחי של מערכת ההעתקים קואה. 

דרומית למכתש פאוהאי משנה רצועת הבקעים את כיוונה לכיוון מזרח לאורך רכס פונה (Puna) ועד חוף האי. שינוי כיוון זה מיוחס לתזוזה דרומה של המדרון הדרומי של ההר או לתזוזה צפונה של פסגת ההר. כמעט שלא מתרחשת פעילות געשית בחלק זה של רצועת הבקעים.

החלק המרכזי ממאונה אולו ועד מכתש האיהאיאאולו (Heiheiahulu).

החלק התחתון מהאיהאיאאולו ועד כף קומוקאי (Cape Kumukahi).

ברצועת הבקעים המזרחית מתרחשת פעילות געשית רבה, אם כי כאשר יש פעילות געשית בולטת בקלדרה של קילוואה פוחתת הפעילות הגעשית ברצועה. לאורך הרצועה זרועים כמה לועות התפרצות, הבולט שבהן הוא חרוט האפר של פּוּ אוֹאוֹ שהתפרץ ב-1983 ומאז פולט לבה ללא הפסקה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - רצועת הבקעים הדרום-מערבית

רצועת הבקעים הדרום-מערבית צרה וקצרה מרצועת הבקעים המזרחית. אורכה 38 קילומטרים, רוחבה 4 קילומטרים וכמעט שאין לה חלק תת-מימי. בחלק זה התרחשו רק חמש התפרצויות ידועות. דפילד (W. A. Duffield) משער כי על מנת שתקרה התפרצות בחלק זה של ההר צריכים להתקיים שלושה תנאים: תא מאגמה מלא מתחת לקלדרה של קילוואה, תא מאגמה ריק מתחת למאונה לואה ותנועה משמעותית דרומה של המדרון הדרומי של קילוואה מאז ההתפרצות הקודמת שהייתה ברצועת הבקעים המערבית.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - מערכת ההעתקים קואה

מערכת ההעתקים קואה (Koa'e) היא אזור שכיוונו הכללי צפון מזרח-דרום מערב, שרוחבו בין שניים לשלושה קילומטרים ואורכו כ-15 קילומטרים. המערכת מחברת בין רצועת הבקעים הדרום-מערבית לרצועת הבקעים המזרחית. מערכת העתקים זו מפרידה בין פסגת קילוואה למדרון הדרומי של ההר הנוטה לנוע בשל מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית. הגבול בין מערכת ההעתקים למדרון הדרומי מאופיין במתלול העתקה הפונה דרומה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - המדרון הדרומי

המדרון הדרומי של קילוואה נע דרומה עם הזמן, ויש הוכחות לתזוזה של סלעים כ-500 מטרים לאורך מתלול ההעתקה שבין המדרון למערכת ההעתקים קואה. התזוזות הגדולות ביותר הם דרומית לקלדרה בפסגת ההר ובחלקים העליונים. ככל שהמרחק מהקלדרה גדל כך התזוזה האנכית הולכת ופוחתת וכמעט שלא ניתן להבחין בה בנקודת ההשקה המזרחית ביותר בין המדרון הדרומי לרצועת הבקעים המזרחית בקצה המזרחי של האי. ההשערות לתנועת המדרון נעות בין שקיעת המדרון תחת כוח המשיכה, מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית או לחץ שמופעל מתוך תא המאגמה התת-קרקעי.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - המדרון הצפוני

המדרון הצפוני של קילוואה המשתרע בעיקר ממזרח ומצפון מזרח לקלדרה של קילוואה נתמך במדרון הדרומי של הר הגעש מאונה לואה והוא יחסית יציב ונטול העתקים. המדרון מכוסה בלבת מקלעות או בשמה בהוואית לבת פָּהוֹיהוֹי שמקורה בפסגת קילוואה, מלועות קרובים ברצועת הבקעים המזרחית, ואפילו שפכי לבה מרצועת הבקעים הצפון מזרחית של מאונה לואה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - תיאור - פטרולוגיה וסטרטיגרפיה

קילוואה מכוסה בבזלת תולאיטית שהרכבה הכימי משתנה באזורים שונים של ההר ובעומקים שונים של שכבת הסלע. ההבדל הבולט בין הסוגים הוא קיומו של המינרל אוליבין שבמקומות מסוימים מהווה עד 15 אחוז ממשקל הסלע ובמקומות אחרים הוא פחות מ-7%.

מקובל כיום לחלק את שכבות הסלעים לשלושה סוגים:

בזלת הילינה (Hilina) - הסוג העתיק ביותר. ניתן כיום לראותה רק במתלול העתקה הגדול במדרון הדרומי של ההר שם עוביה גדול מ-300 מטרים. הגיל המשוער של בזלת הילינה הוא בין 100,000 ל-30,000 שנים.

אפר פאהלה (Pahala Ash) – מכסה את בזלת הילינה ועוביו כ-15 מטרים. 

רוב האפר שקע לפני 24,000 עד 10,000 שנים, כנראה כתוצאה מהתפרצויות פריאטו-מגמטיות שהתרחשו כאשר הקלדרה בפסגת קילוואה התמוטטה.

בזלת פונה (Puna) – בזלת זו שנוצרה במהלך 10,000 השנים האחרונות משפכי לבה, פליטות לבה מלועות ומחדרים, מכסה את רוב שטחו של קילוואה. עובייה המקסימלי בפסגת קילוואה הוא 300 מטרים, אבל עובייה הולך ומצטמצם ככל שמתרחקים מהפסגה. עדות לפעילות הגעשית הרציפה של ההר ניתן למצוא בכך ש-90% משטח ההר מכוסה בבזלת פונה צעירה מ-1,100 שנים וכ-70% משטח ההר בבזלת צעירה מ-500 שנים.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצויות בעת החדשה

בחינה של התפרצויות ההר במאתיים השנים האחרונות, מיפוי גאולוגי מפורט, תיארוך פחמן-14, ומחקר פליאומגנטיזם הובילו למסקנה כי קילוואה התפרץ לעתים תכופות מפסגתו ולאורך שתי רצועות הבקעים שלו במהלך תור הרביעון.

הר הגעש התפרץ לעתים תכופות, אם כי מידע כתוב קיים רק מ-1820. במאורע קודם, סביב 1790, נהרגו בהתפרצות של קילואה חבורה של לוחמים ומשפחותיהם.חבורת חיילים זו הייתה חלק מצבאו של קאואוה קאוהולה (Keōua Kuahuʻula), המנהיג השבטי האחרון שהנהיג התנגדות צבאית לקמחאמחה הראשון.

ב-1825 ביקר אדמירל לורד ביירון, בן דודו של המשורר הידוע לורד ביירון, את הר הגעש. המקום שבו הקים את מחנהו ידוע עדיין כ"מדף ביירון" וממוקם בקוארדינטות 19°24′54″N 155°15′23″W.

בעוד שכיום קילוואה ידוע בשל התפרצויותיו השקטות יחסית, הרי בעבר התרחשו בו כמה התפרצויות סוערות במיוחד. ההתפרצות האלימה האחרונה התרחשה ב-1924, כאשר המאגמה באה במגע עם מי תהום כאשר אגם הלבה בלוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu) התרוקן. משערים כי עמוד ההתפרצות הגיע אז לגובה של 9 ק"מ וייתכן שאף לגבהים שבין 15 ל-20 ק"מ – גבוה מגובה השיוט של מטוסי הנוסעים. מזרקת לבה מרהיבה נוצרה ב-1959, בעת התפרצות במכתש השקיעה קילוואה איקי (Kīlauea Iki). מזרקת הלבה התרוממה עד לגובה של 580 מטרים. ההתפרצויות מקילוואה ידועות גם ביצירת ערפיח געשי, שמקורו בפליטת הגז גופרית דו-חמצנית מהלועות שבהר, שבדרך כלל מתפשט על חלקים באי הוואי, אבל יכול להתפשט גם על אזורים נרחבים של איי הוואי כאשר במקביל להתפרצות נושבת רוח שכיוונה צפון או צפון מערב. פליטת הגופרית הדו-חמצנית אחראית גם להיווצרות מדבר געשי - מדבר קאו (Kaʻū Desert) - שטח נטול הצמחייה לחלוטין מדרום מערב לקלדרה של קילוואה. אף שבאזור זה יורדים גשמים מרובים (מעל ל-1,000 מ"מ גשם בשנה), הרי שהתגובה הכימית בין הגופרית הדו-חמצנית ללחות באוויר יוצרת טיפות של חומצה גופריתית הנושרת כטיפות של גשם חומצי, שערך ה-pH שלו מגיע לרמה של 3.4, על הקרקע. החומציות הגבוהה של המים מונעת היווצרות צמחייה באזור זה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצויות בעת החדשה

ההתפרצויות של קילוואה מתרחשות בעיקר מהקלדרה של פסגת ההר או לאורך אזורי ההעתקים: המזרחי והדרום מערבי המשתרעים החל מהקלדרה ומשתרעים פחות או יותר במקביל לקו החוף. בעשרות השנים האחרונות היו ההתפרצויות רציפות, כשבדרך כלל מגיעים זרמי הלבה לחוף האוקיינוס השקט. כ-90% מפני השטח של קילוואה מכוסים בזרמי לבה שהם בני פחות מ-1,000 שנים, 70% מפני השטח מכוסים בלבה שנוצרה ב-600 השנים האחרונות. במהלך המאה ה-20 היו 45 התפרצויות בקילוואה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצות מאונה אואלו, 1974-1969

התפרצות מאונה אולו של קילוואה החלה ב-24 במאי 1969 והסתיימה ב-22 ביולי 1974. בזמנה הייתה זו ההתפרצות הצדית הממושכת ביותר של איזשהו הר געש בהוואי מאז הוחל בתיעוד ההתפרצויות. ההתפרצות יצרה לוע חדש, כיסתה שטחים נרחבים בלבה והרחיבה את שטח האי.

התפרצות מאונה אולו החלה תחילה כסדק שנפער בין שני מכתשי שקיעה, אלואי (ʻĀloʻi) ואלאה (ʻAlae), שממנה נוצר חרוט המגן של מאונה אולו. הן לבת טרשים (אָאָ) והן לבת מקלעות (פָּהוֹיהוֹי) נפלטו מהחרוט. קודם לכך נפלטו מהר הגעש מזרקות של לבה שהגיעו לגובה של 540 מטרים. בתחילת 1973 התרחשה רעידת אדמה שגרמה להפסקת פליטת הלבה בסמוך לאתר המקורי של מאונה אולו והיא החלה התפרץ בסמוך למכתשים פאואהי (Pauahi) והייאקה (Hiʻiaka). עם זאת תוך זמן קצר חזרה ההתפרצות לאתר ההתפרצות הקודם.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצויות בשנים האחרונות

ההתפרצות הנוכחית של קילוואה החלה ב-3 בינואר 1983, לאורך רצועת הבקעים המזרחית משני אתרים: לוע פּוּ אוֹאוֹ וכן מלוע קופאינהה (Kūpaʻianahā). לבה הזורמת למרחק של 11 עד 12 קילומטרים מלועות אלו דרך מערכת של צינורות לבה נשפכת לים בשני אתרים: ואהאולה (Wahaula) וקמוקונה (Kamokuna).‏ התפרצות זו כיסתה 117 קמ"ר בחלקו הדרומי של קילוואה והוסיפה לאי 2 קמ"ר של אדמה על חשבון הים. 

מאז 1983 נפלטו מההר יותר מ-2.7 קילומטרים מעוקבים של לבה, ההתפרצות הגדולה ביותר בהיסטוריה הידועה של קילוואה. 189 מבנים נהרסו. בתחילת שנות ה-80 היה קילוואה ידוע כהר הגעש שניתן להגיע אליו בנסיעה ברכב. 

כל אחד היה יכול להגיע ולראות את מזרקות הלבה, חלק שהגיעו לגובה של 300 מטרים, מתוך מכוניתו.

ב-1987 קברו זרמי הלבה את מרבית אזור רויאל גרדנס (Royal Gardens), שהיה בסמוך לגבול הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי. זרמי הלבה של 1990 ידועים לשמצה במיוחד בשל ההרס שגרמו; העיירות קלפנה (Kalapana) וקאימו (Kaimu) נהרסו כליל, כמו גם מפרץ קאימו וחוף החול השחור של קלפנה, וקטע גדול מכביש מספר 130, שכיום הוא חסום בזרמי הלבה שנקרשו.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצות לוע הפסגה ב-2008

בשעות הבוקר המוקדמות של 19 במרץ 2008 התרחשה ההתפרצות הראשונה של לוע האלמאומאו מאז 1924 וההתפרצות הראשונה בקלדרה שבפסגת קילוואה מאז ספטמבר 1982. לוע קיטור שנפתח קרוב לאזור המצפה התפוצץ, גרם לרעידת אדמה בעוצמה של 3.7, ופיזר סלעים על שטח בגודל של 750 דונם. ישוב סמוך דיווח גם על כמות קטנה של אפר שניתכה עליו. השברים מהפיצוץ כיסו חלקים מהדרך המקיפה את שולי הקלדרה וגרמו נזק למצפה האלמאומאו. מהתפרצות זו לא נפלטה לבה, מה שמעיד לדברי המדענים שמקורה הידרותרמי או מגזים. לאחר אירוע התפרצות התגברה כמות הגופרית הדו-חמצנית שנפלטה מהלוע לרמות מסוכנות שחייבו את סגירת כל הדרכים המובילות ללוע וסביבו.

בשעות הבוקר המוקדמות של 24 במרץ 2008 השתנתה הפליטה מהלוע מגז לבן לאפר חום-אפור, וחלקיקי לבה ניתזו מהלוע, כשהם יוצרים דמעות פלה ושערות פלה (טיפות לבה שחורות בעלות מבנה אווירודינמי או סיבים שנוצרו מטיפות לבה שהועפו באוויר ונמתחו, קרויות על שם אלת האש והרי הגעש של הוואי) ונתזים בקוטר של 10 ס"מ סביב הלוע. היה זה הפעם הראשונה מ-1982 שלבה התפרצה בלוע.

החל בשנים 2008 והלאה התגברה הפעילות ההרסנית של הלבה וביולי 2010 היא קברה בנינים נטושים בקלפנה גרדנס (Kalapana Gardens).

בספטמבר 2014 הוכרז מצב חירום באי הגדול בשל קילוח לבה מקילוואה שהגיע למרחק של קילומטר וחצי מיישוב באי.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - עתיד ההר

עוצמת מחדרי הדייקים, הנקבוביות והחדירות של המאגמה, התגברות השינוי בפעילות ההידרותרמית ככל שהעומק גדל (כפי שנתגלה בקידוחים), והידע שהצטבר על הפעילות הגעשית והסיסמית בעבר של הר הגעש מעידים כי מאגמה ממשיכה להיות מסופקת לתאי המאגמה העמוקים והרדודים שמתחת להר. מכאן מסיקים כי הפעילות הגעשית והסיסמית בהר עתידה להימשך במשך אלפי שנים בעתיד.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קילוואה - קילוואה במיתולוגיה המקומית

במיתולוגיה של ילידי הוואי שוכנת בקילוואה פלה אלת האש והרי הגעש של הוואי. כמה תצורות מיוחדות של לבה קרויות על שמה, כולל דמעות פלה (טיפות קטנות של לבה שמתקררות באוויר ושומרת על צורת הדמעה) ושערות פלה (סיבי זכוכית געשית דקים ופריכים שנוצרים לעתים קרובות במהלך התפוצצויות הנגרמות מכניסת לבה לאוקיינוס).

במיתולוגיה של הוואי התרחש בקילוואה מרבית העימות בין פלה ואל הגשם, קמפפואה (Kamapua'a). מקור השם האלמאומאו, "בית שרך האמאומאו" (שרך מהסוג Sadleria), במאבק הסופי בין שני האלים. מכיוון שקמפפואה נלחץ מיכולתה של פלה לגרום לקילוחי לבה להיפלט מהאדמה כרצונה, הוא כיסה מקום זה, שהיה משכנה החביב של פלה, בעלי שרכים. הדבר הוציא את פלה מרבצה כשהיא נחנקת מהעשן שלא היה לו לאן להתפזר יותר. כשהוא מבינים כי כל אחד מהם יכול להביא את חורבנו של השני החליטו שני האלים להסכים לתיקו בקרב ביניהם, וחילקו את האי ביניהם. קמפפואה קיבל את חלקו הצפון מזרחי הפונה לרוח, ופלה קיבלה את קונה (הצד המוגן מהרוח) הצחיח יותר. האגדה טוענת כי צורתם החלודה והצרובה של עלים צעירים של שרך הSadleria הם תוצאה של מאבק אגדי זה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - מאונה קיאה

מאונה קיאה (באנגלית: Mauna Kea, מבוטא כ-ˈmounə ˈkɛjə על ידי תושבי הוואי) הוא הר געש רדום המהווה את אחד מחמשת ההרים המרכיבים את האי הוואי. בשפה המקומית משמעות שמו היא הר לבן, כיוון שמדי חורף מתכסה ראש ההר בשכבת שלג. פסגת המאונה קיאה נמצאת בגובה 4,207 מטרים מעל גובה פני הים אך בגובה 10,203 מטרים מעל קרקעית האוקיינוס השקט ובכך הוא ההר הגבוה ביותר בעולם לפי מדידה זו.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - מאונה קיאה - גאולוגיה

האי הוואי מורכב מחמישה הרי געש, הבולטים שבהם הם מאונה קיאה ומאונה לואה. ההערכה היא כי ההר התפרץ מהאוקיינוס השקט לפני כ 250,000 שנים, ויצר קלדרה. ההתפרצויות הבאות היו אלימות יותר באופיין ויצרו את צורתו הקונית של ההר.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - מאונה קיאה - הפסגה

פסגת המאונה קיאה משמשת כמצפה כוכבים כבר מהעת העתיקה של ההתיישבות בהוואי. הפסגה נמצאת מעל כ-40% מאטמוספירת כדור הארץ וכ-90% מלחץ האדים של המים ובכך יוצרת תנאים מצוינים לצפייה בשמי הלילה. בנוסף, הפסגה נמצאת מעל שכבת האינוורסיה ולכן מתאפשרים בה מעל ל-300 לילות בשנה בהם ניתן לצפות בשמיים נקיים. מיקומה על כדור הארץ מאפשר תצפית לשני חלקי השמיים של כדור הארץ, הצפוני והדרומי. 

מבנה ההר איפשר סלילת דרך ובכך הקל על קביעת המצפים בפסגה. בשל מספר התושבים המועט על האי, זיהום האור הוא קטן, ומשפר את תנאי הצפייה.

בניית מצפי כוכבים בפסגה, כדוגמת מצפה הכוכבים קק, היוותה גורם מחלוקת פוליטי ומשפטי בשנים האחרונות. בשל הגורמים שצוינו לעיל הועדפה הפסגה על ידי מדענים כמשכן למצפי כוכבים וכיום שוכנים בה כתריסר מצפים. מאידך גיסא, ילידים מקומיים ושוחרי איכות הסביבה טוענים כי המשך הבנייה במקום פוגע בו, הן מבחינה סביבתנית והן מבחינה תרבותית: לפי המסורות, פסגת ההר היא מקום משכנה של פוליהו, אלת השלג, מקום תפילה ומצפה כוכבים מסורתי. בנוסף, הפסגה היא ביתו של חרק אנדמי. דליפות של כספית ושפכים זיהמו גם הן את הפסגה.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - מאונה לואה

מאונה לואה (Mauna Loa, שפירושו בשפה המקומית "ההר הארוך") הוא הר הגעש הפעיל הגדול ביותר על פני כדור הארץ. הוא נמצא באיי הוואי שבאוקיינוס השקט. גובה ההר 4,169 מטר מעל פני הים, והוא חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי המוכרז כאתר מורשת עולמית.

מאונה-לואה, כיתר ארבעת הרי הגעש המהווים יחדיו את הוואי, הוא חלק מתופעה הנקראת נקודה חמה. נקודה חמה היא נקודה הנמצאת מתחת לקרום החיצוני של כדור הארץ ופולטת חום אדיר שעולה אל פני כדור הארץ. החום נובע בעצמה בכמה צורות: גייזרים, מעיינות חמים והרי געש.

החוקרים מעריכים שההר החל להתפרץ לפני כ-700,000 שנה, ועלה מעל פני הים לפני כ-400,000 שנה. הלבה הזורמת מההר נוזלית במיוחד, ולכן מדרונותיו של ההר מתונים במיוחד, מה שהביא לנפחו הגדול, כ-75,000 קמ"ק.

מאז 1832 התפרץ ההר 39 פעמים, ההתפרצות האחרונה של מאונה לואה הייתה בשנת 1984. ההתפרצויות בדרך כלל אינן דרמטיות ואינן גובות קורבנות. ההתפרצות הגדולה האחרונה הייתה ב-11 במרץ 1867 ולוותה ברעידת אדמה בעוצמה 8 לפי סולם ריכטר.

מאונה לואה נמוך בכמה עשרות מטרים מההר הסמוך, מאונה קיאה (Mauna Kea), שהוא הר געש כבוי.

באחד הפרקים בתוכנית הטלוויזיה "בובספוג מכנסמרובע", מוזכר שם ההר אך בתור ספינת פיראטים. יוצר התוכנית, סטיבן הילנבורג, אמר שהספינה נקראה כך כמחווה להר.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - דאימונד הד

דאימונד הד (באנגלית: Diamond Head) הוא חרוט געשי, הממוקם בחופו הדרום-מזרחי של האי אואהו שבאיי הוואי בארצות הברית. גילו הוא כ-200 אלף שנים והוא מתנשא לגובה של עד 232 מטרים מעל פני הים.

שמו של החרוט בשפת ילידי האיים הוא "לאהי" (Lēʻahi). שמו האנגלי ניתן לו במאה ה-19 על ידי מלחים, שטעו לראות בגבישי קלציט שנמצאו על החוף שלידו יהלומים.

דאימונד הד נוצר במסגרת הסדרה הוולקנית של הונולולו - רצף של אירועים וולקניים שיצרו כמה מתוואי הנוף הידועים באואהו, לרבות מכתש קערת הפונץ', מפרץ הנאומה (Hanauma Bay), קוקו הד (Koko Head) והאי מנמה (Mānana).

בשטח החרוט שכן בעבר הבסיס הצבאי פורט רוגר, שהוקם ב-1906 על מנת לחזק את הגנת פרל הארבור, ומוקמו בו מרגמות כבדות. הבסיס נסגר וכיום שוכנים בחרוט בסיס של המשמר הלאומי של הוואי ושל מערכת ההגנה האזרחית שלה וחוות אנטנות של הממשלה הפדרלית. בשנים 1963-‏2001 שכן במקום גם מרכז פיקוח על תנועה אווירית.

דאימונד הד הוכרז כמונומנט מדינתי. הוא מהווה תוואי נוף בולט ומוכר באזור המוכר לתושבי הוואי ולתיירים כוואיקיקי (Waikiki). קרבתו לחופי הרחצה ובתי המלון בהונולולו הופכים אותו לאתר טיולים פופולרי, הגם שחלקו סגור לגישה לציבור. שביל הליכה באורך של 1.1 קילומטר מוביל לשפת המכתש, שממנה נשקף נוף ואקיקי.

החרוט הוא סמל בינלאומי מוכר של איי הוואי ושמו משמש למטרות מסחריות שונות. הוא הופיע בתוכניות טלוויזיה שונות לרבות הסדרות ".Magnum, P.I" והוואי חמש-אפס.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קאואיי

קאואיי (באנגלית: Kauai) הוא אי במחוז קאואיי שבמדינת הוואי שבארצות הברית. האי הוא העתיק ביותר מאיי הוואי ונקרא גם "אי הגן". מקור שמו, קאואיי אינו ידוע ויש על כך פרשנויות רבות. שטחו של האי הוא 1,430.5 קמ"ר והוא הרביעי בגודלו באיי הוואי וה-21 בגודלו בכל האיים שברשות ארצות הברית. הנקודה הגבוהה ביותר באי מגיעה לגובה של כ-1,598 מטר והשנייה בגובהה היא ההר ואיאלהאלה שגובהו 1,569 מטר והנחשב למקום הגשום בעולם. במפקד האוכלוסין של שנת 2010 נמצא כי באי 67,091 איש. סמלי האי הם הצבע הסגול והפרח מוקיהאנה.

בחלקו הצפוני של האי, באזור המכונה "הנליי ביי", ישנה תצפית לעבר העמק שתוחם את נהר "הנליי". תצפית זו נחשבת לאחת היפות בעולם, לעבר סוג כזה של נוף[1]. האזור משמש בית גידול עיקרי של איי הוואי לצמח המכונה "אוזן פיל"Colocasia esculenta.

הסרטים פארק היורה וקינג קונג צולמו באי זה, שכן הוא מאד פורה ומרהיב ביופיו.

שמות הרים והרי געש - אוקיאניה - הוואי - קאואיי - שדה הניסוי לשיגור טילים

בחלקו המערבי של האי, באזור המכונה "החולות הנובחים", ממוקם אחד משדות הניסוי הגדולים והמתקדמים בעולם לירי טילים (PMRF ‏- Pacific Missile Range Facility). זה הוא אחד השדות הבודדים שבהם ניתן לנהל ניסויים מבוקרים המשלבים בו-זמנית, צוללות, ספינות שטח, מטוסים, טילים "רגילים" וטילים בליסטיים. הוא משמש בין השאר את תוכניות ה-THAAD של צבא היבשה האמריקאי וה-Aegis Ballistic Missile Defense System של הצי האמריקאי. אלו תוכניות לפיתוח והצטיידות ביכולת הגנה מטילים בליסטיים על ידי יירוטם במנגנון של "פגיעת גוף בגוף".

בשנת 2009 נפרסו בשדה סוללות THAAD מבצעיות, כנגד האיום של טילים בליסטיים מצפון קוריאה.