רצועת הבקעים הדרום-מערבית צרה וקצרה מרצועת הבקעים המזרחית. אורכה 38 קילומטרים, רוחבה 4 קילומטרים וכמעט שאין לה חלק תת-מימי. בחלק זה התרחשו רק חמש התפרצויות ידועות. דפילד (W. A. Duffield) משער כי על מנת שתקרה התפרצות בחלק זה של ההר צריכים להתקיים שלושה תנאים: תא מאגמה מלא מתחת לקלדרה של קילוואה, תא מאגמה ריק מתחת למאונה לואה ותנועה משמעותית דרומה של המדרון הדרומי של קילוואה מאז ההתפרצות הקודמת שהייתה ברצועת הבקעים המערבית.
מאגר נרחב של ראיונות, מושגים, מאמרים, וידע בנושא מדע טכנולוגיה ורפואה. הרינו להודיע לכל הגולשים הנכבדים שאתר זה חדשני וייחודי כפי שנראה לעין, הבא לתת מדע נרחב בנושא מדע טכנולוגיה ורפואה, האתר מתחדש כל הזמן ונוספים בו נושאים החשובים לכם לדעת, אנא התמידו בגלישה על מנת להתעדכן כל הזמן במתרחש. יצויין לא כל התכנים והסיקורים על פי רוה היהדות
יום שני, 16 ביולי 2018
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - תיאור - מערכת ההעתקים קואה
מערכת ההעתקים קואה (Koa'e) היא אזור שכיוונו הכללי צפון מזרח-דרום מערב, שרוחבו בין שניים לשלושה קילומטרים ואורכו כ-15 קילומטרים. המערכת מחברת בין רצועת הבקעים הדרום-מערבית לרצועת הבקעים המזרחית. מערכת העתקים זו מפרידה בין פסגת קילוואה למדרון הדרומי של ההר הנוטה לנוע בשל מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית. הגבול בין מערכת ההעתקים למדרון הדרומי מאופיין במתלול העתקה הפונה דרומה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - תיאור - המדרון הדרומי
המדרון הדרומי של קילוואה נע דרומה עם הזמן, ויש הוכחות לתזוזה של סלעים כ-500 מטרים לאורך מתלול ההעתקה שבין המדרון למערכת ההעתקים קואה. התזוזות הגדולות ביותר הם דרומית לקלדרה בפסגת ההר ובחלקים העליונים. ככל שהמרחק מהקלדרה גדל כך התזוזה האנכית הולכת ופוחתת וכמעט שלא ניתן להבחין בה בנקודת ההשקה המזרחית ביותר בין המדרון הדרומי לרצועת הבקעים המזרחית בקצה המזרחי של האי. ההשערות לתנועת המדרון נעות בין שקיעת המדרון תחת כוח המשיכה, מחדר דייקי לתוך רצועות הבקעים המזרחית והדרום-מערבית או לחץ שמופעל מתוך תא המאגמה התת-קרקעי.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - תיאור - המדרון הצפוני
המדרון הצפוני של קילוואה המשתרע בעיקר ממזרח ומצפון מזרח לקלדרה של קילוואה נתמך במדרון הדרומי של הר הגעש מאונה לואה והוא יחסית יציב ונטול העתקים. המדרון מכוסה בלבת מקלעות או בשמה בהוואית לבת פָּהוֹיהוֹי שמקורה בפסגת קילוואה, מלועות קרובים ברצועת הבקעים המזרחית, ואפילו שפכי לבה מרצועת הבקעים הצפון מזרחית של מאונה לואה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - תיאור - פטרולוגיה וסטרטיגרפיה
קילוואה מכוסה בבזלת תולאיטית שהרכבה הכימי משתנה באזורים שונים של ההר ובעומקים שונים של שכבת הסלע. ההבדל הבולט בין הסוגים הוא קיומו של המינרל אוליבין שבמקומות מסוימים מהווה עד 15 אחוז ממשקל הסלע ובמקומות אחרים הוא פחות מ-7%.
מקובל כיום לחלק את שכבות הסלעים לשלושה סוגים:
בזלת הילינה (Hilina) - הסוג העתיק ביותר. ניתן כיום לראותה רק במתלול העתקה הגדול במדרון הדרומי של ההר שם עוביה גדול מ-300 מטרים. הגיל המשוער של בזלת הילינה הוא בין 100,000 ל-30,000 שנים.
אפר פאהלה (Pahala Ash) – מכסה את בזלת הילינה ועוביו כ-15 מטרים. רוב האפר שקע לפני 24,000 עד 10,000 שנים, כנראה כתוצאה מהתפרצויות פריאטו-מגמטיות שהתרחשו כאשר הקלדרה בפסגת קילוואה התמוטטה.
בזלת פונה (Puna) – בזלת זו שנוצרה במהלך 10,000 השנים האחרונות משפכי לבה, פליטות לבה מלועות ומחדרים, מכסה את רוב שטחו של קילוואה. עובייה המקסימלי בפסגת קילוואה הוא 300 מטרים, אבל עובייה הולך ומצטמצם ככל שמתרחקים מהפסגה. עדות לפעילות הגעשית הרציפה של ההר ניתן למצוא בכך ש-90% משטח ההר מכוסה בבזלת פונה צעירה מ-1,100 שנים וכ-70% משטח ההר בבזלת צעירה מ-500 שנים.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - היסטוריה
בחינה של התפרצויות ההר במאתיים השנים האחרונות, מיפוי גאולוגי מפורט, תיארוך פחמן-14, ומחקר פליאומגנטיזם הובילו למסקנה כי קילוואה התפרץ לעיתים תכופות מפסגתו ולאורך שתי רצועות הבקעים שלו במהלך תור הרביעון.
הר הגעש התפרץ לעיתים תכופות, אם כי מידע כתוב קיים רק מ-1820. במאורע קודם, סביב 1790, נהרגו בהתפרצות של קילואה חבורה של לוחמים ומשפחותיהם. חבורת חיילים זו הייתה חלק מצבאו של קאווה קואהואולה (Keōua Kuahuʻula), המנהיג השבטי האחרון שהנהיג התנגדות צבאית לקמחאמחה הראשון.
ב-1825 ביקר אדמירל לורד ביירון, בן דודו של המשורר הידוע לורד ביירון, את הר הגעש. המקום שבו הקים את מחנהו ידוע עדיין כ"מדף ביירון" וממוקם בקוארדינטות 19°24′54″N 155°15′23″W.
בעוד שכיום קילוואה ידוע בשל התפרצויותיו השקטות יחסית, הרי בעבר התרחשו בו כמה התפרצויות סוערות במיוחד. ההתפרצות האלימה האחרונה התרחשה ב-1924, כאשר המאגמה באה במגע עם מי תהום כאשר אגם הלבה בלוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu) התרוקן. משערים כי עמוד ההתפרצות הגיע אז לגובה של 9 ק"מ וייתכן שאף לגבהים שבין 15 ל-20 ק"מ – גבוה מגובה השיוט של מטוסי הנוסעים. מזרקת לבה מרהיבה נוצרה ב-1959, בעת התפרצות במכתש השקיעה קילוואה איקי (Kīlauea Iki). מזרקת הלבה התרוממה עד לגובה של 580 מטרים. ההתפרצויות מקילוואה ידועות גם ביצירת ערפיח געשי, שמקורו בפליטת הגז גופרית דו-חמצנית מהלועות שבהר, שבדרך כלל מתפשט על חלקים באי הוואי, אבל יכול להתפשט גם על אזורים נרחבים של איי הוואי כאשר במקביל להתפרצות נושבת רוח שכיוונה צפון או צפון מערב. פליטת הגופרית הדו-חמצנית אחראית גם להיווצרות מדבר געשי - מדבר קאו (Kaʻū Desert) - שטח נטול הצמחייה לחלוטין מדרום מערב לקלדרה של קילוואה. אף שבאזור זה יורדים גשמים מרובים (מעל ל-1,000 מ"מ גשם בשנה), הרי שהתגובה הכימית בין הגופרית הדו-חמצנית ללחות באוויר יוצרת טיפות של חומצה גופריתית הנושרת כטיפות של גשם חומצי, שערך ה-pH שלו מגיע לרמה של 3.4, על הקרקע. החומציות הגבוהה של המים מונעת היווצרות צמחייה באזור זה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצויות בעת החדשה
ההתפרצויות של קילוואה מתרחשות בעיקר מהקלדרה של פסגת ההר או לאורך אזורי ההעתקים: המזרחי והדרום מערבי המשתרעים החל מהקלדרה ומשתרעים פחות או יותר במקביל לקו החוף. בעשרות השנים האחרונות היו ההתפרצויות רציפות, כשבדרך כלל מגיעים זרמי הלבה לחוף האוקיינוס השקט. כ-90% מפני השטח של קילוואה מכוסים בזרמי לבה שהם בני פחות מ-1,000 שנים, 70% מפני השטח מכוסים בלבה שנוצרה ב-600 השנים האחרונות. במהלך המאה ה-20 היו 45 התפרצויות בקילוואה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצות מאונה אואלו, 1974-1969
התפרצות מאונה אולו של קילוואה החלה ב-24 במאי 1969 והסתיימה ב-22 ביולי 1974. בזמנה הייתה זו ההתפרצות הצדית הממושכת ביותר של איזשהו הר געש בהוואי מאז הוחל בתיעוד ההתפרצויות. ההתפרצות יצרה לוע חדש, כיסתה שטחים נרחבים בלבה והרחיבה את שטח האי.
התפרצות מאונה אולו החלה תחילה כסדק שנפער בין שני מכתשי שקיעה, אלואי (ʻĀloʻi) ואלאה (ʻAlae), שממנה נוצר חרוט המגן של מאונה אולו. הן לבת טרשים (אָאָ) והן לבת מקלעות (פָּהוֹיהוֹי) נפלטו מהחרוט. קודם לכך נפלטו מהר הגעש מזרקות של לבה שהגיעו לגובה של 540 מטרים. בתחילת 1973 התרחשה רעידת אדמה שגרמה להפסקת פליטת הלבה בסמוך לאתר המקורי של מאונה אולו והיא החלה התפרץ בסמוך למכתשים פאואהי (Pauahi) והיאיאקה (Hiʻiaka). עם זאת תוך זמן קצר חזרה ההתפרצות לאתר ההתפרצות הקודם.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - ההתפרצות הנמשכת מ-1983
ההתפרצות הנוכחית של קילוואה החלה ב-3 בינואר 1983, לאורך רצועת הבקעים המזרחית משני אתרים: לוע פּוּ אוֹאוֹ וכן מלוע קופאינהה (Kūpaʻianahā). לבה הזורמת למרחק של 11 עד 12 קילומטרים מלועות אלו דרך מערכת של צינורות לבה נשפכת לים בשני אתרים: ואהאולה (Wahaula) וקמוקונה (Kamokuna).[8] התפרצות זו כיסתה 117 קמ"ר בחלקו הדרומי של קילוואה והוסיפה לאי 2 קמ"ר של אדמה על חשבון הים. מאז 1983 נפלטו מההר יותר מ-2.7 קילומטרים מעוקבים של לבה, ההתפרצות הגדולה ביותר בהיסטוריה הידועה של קילוואה. 189 מבנים נהרסו. בתחילת שנות ה-80 היה קילוואה ידוע כהר הגעש שניתן להגיע אליו בנסיעה ברכב. כל אחד היה יכול להגיע ולראות את מזרקות הלבה, חלק שהגיעו לגובה של 300 מטרים, מתוך מכוניתו.
ב-1987 קברו זרמי הלבה את מרבית אזור רויאל גרדנס (Royal Gardens), שהיה בסמוך לגבול הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי. זרמי הלבה של 1990 ידועים לשמצה במיוחד בשל ההרס שגרמו; העיירות קלפנה (Kalapana) וקאימו (Kaimu) נהרסו כליל, כמו גם מפרץ קאימו וחוף החול השחור של קלפנה, וקטע גדול מכביש מספר 130, שכיום הוא חסום בזרמי הלבה שנקרשו.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - התפרצות לוע הפסגה ב-2008
בשעות הבוקר המוקדמות של 19 במרץ 2008 התרחשה ההתפרצות הראשונה של לוע האלמאומאו מאז 1924 וההתפרצות הראשונה בקלדרה שבפסגת קילוואה מאז ספטמבר 1982. לוע קיטור שנפתח קרוב לאזור המצפה התפוצץ, גרם לרעידת אדמה בעוצמה של 3.7, ופיזר סלעים על שטח בגודל של 750 דונם. יישוב סמוך דיווח גם על כמות קטנה של אפר שניתכה עליו. השברים מהפיצוץ כיסו חלקים מהדרך המקיפה את שולי הקלדרה וגרמו נזק למצפה האלמאומאו. מהתפרצות זו לא נפלטה לבה, מה שמעיד לדברי המדענים שמקורה הידרותרמי או מגזים. לאחר אירוע התפרצות התגברה כמות הגופרית הדו-חמצנית שנפלטה מהלוע לרמות מסוכנות שחייבו את סגירת כל הדרכים המובילות ללוע וסביבו.
בשעות הבוקר המוקדמות של 24 במרץ 2008 השתנתה הפליטה מהלוע מגז לבן לאפר חום-אפור, וחלקיקי לבה ניתזו מהלוע, כשהם יוצרים דמעות פלה ושערות פלה (טיפות לבה שחורות בעלות מבנה אווירודינמי או סיבים שנוצרו מטיפות לבה שהועפו באוויר ונמתחו, קרויות על שם אלת האש והרי הגעש של הוואי) ונתזים בקוטר של 10 ס"מ סביב הלוע. היה זה הפעם הראשונה מ-1982 שלבה התפרצה בלוע.
החל בשנים 2008 והלאה התגברה הפעילות ההרסנית של הלבה וביולי 2010 היא קברה בנינים נטושים בקלפנה גרדנס (Kalapana Gardens).
בספטמבר 2014 הוכרז מצב חירום באי הגדול בשל קילוח לבה מקילוואה שהגיע למרחק של קילומטר וחצי מיישוב באי.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - ההתפרצות ב-2018
בתחילת מאי 2018 התרחשו באזור רצועת הבקעים המזרחית מאות רעידות אדמה קטנות. בעקבות הרעידות הוחלט על פינו האזור מחשש להתפרצות קרובה. ב-3 במאי החלה התפרצות מרכס פונה שכללה זרמי לבה, מזרקות לבה ופליטת גזים כמו גופרית דו-חמצנית. ב-4 במאי התרחשה באזור רעידת אדמה חזקה בעוצמה 6.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט אשר גרמה לסדקים בכבישים, הרס מבנים ומפולות. זרם הלבה המשיך להתקדם ופגע בבתים בראשונה בעיירה הסמוכה לילאני אסטייטס. נכון ל-6 במאי 2018, 26 בתים נהרסו כתוצאה מזרם הלבה או משריפות.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - התפרצויות - עתיד ההר
עוצמת מחדרי הדייקים, הנקבוביות והחדירות של המאגמה, התגברות השינוי בפעילות ההידרותרמית ככל שהעומק גדל (כפי שנתגלה בקידוחים), והידע שהצטבר על הפעילות הגעשית והסיסמית בעבר של הר הגעש מעידים כי מאגמה ממשיכה להיות מסופקת לתאי המאגמה העמוקים והרדודים שמתחת להר. מכאן מסיקים כי הפעילות הגעשית והסיסמית בהר עתידה להימשך במשך אלפי שנים בעתיד.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קילוואה - קילוואה במיתולוגיה המקומית
במיתולוגיה של ילידי הוואי שוכנת בקילוואה פלה אלת האש והרי הגעש של הוואי. כמה תצורות מיוחדות של לבה קרויות על שמה, כולל דמעות פלה (טיפות קטנות של לבה שמתקררות באוויר ושומרת על צורת הדמעה) ושערות פלה (סיבי זכוכית געשית דקים ופריכים שנוצרים לעיתים קרובות במהלך התפוצצויות הנגרמות מכניסת לבה לאוקיינוס).
במיתולוגיה של הוואי התרחש בקילוואה מרבית העימות בין פלה ואל הגשם, קמפפואה (Kamapua'a). מקור השם האלמאומאו, "בית שרך האמאומאו" (שרך מהסוג Sadleria), במאבק הסופי בין שני האלים. מכיוון שקמפפואה נלחץ מיכולתה של פלה לגרום לקילוחי לבה להיפלט מהאדמה כרצונה, הוא כיסה מקום זה, שהיה משכנה החביב של פלה, בעלי שרכים. הדבר הוציא את פלה מרבצה כשהיא נחנקת מהעשן שלא היה לו לאן להתפזר יותר. כשהוא מבינים כי כל אחד מהם יכול להביא את חורבנו של השני החליטו שני האלים להסכים לתיקו בקרב ביניהם, וחילקו את האי ביניהם. קמפפואה קיבל את חלקו הצפון מזרחי הפונה לרוח, ופלה קיבלה את קונה (הצד המוגן מהרוח) הצחיח יותר. האגדה טוענת כי צורתם החלודה והצרובה של עלים צעירים של שרך הSadleria הם תוצאה של מאבק אגדי זה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - מאונה קיאה
מאונה קיאה (באנגלית: Mauna Kea, מבוטא כ-ˈmounə ˈkɛjə על ידי תושבי הוואי) הוא הר געש רדום המהווה את אחד מחמשת ההרים המרכיבים את האי הוואי. בשפה המקומית משמעות שמו היא הר לבן, כיוון שמדי חורף מתכסה ראש ההר בשכבת שלג. פסגת המאונה קיאה נמצאת בגובה 4,207 מטרים מעל גובה פני הים אך בגובה 10,203 מטרים מעל קרקעית האוקיינוס השקט ובכך הוא ההר הגבוה ביותר בעולם לפי מדידה זו.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - מאונה קיאה - הפסגה
פסגת המאונה קיאה משמשת כמצפה כוכבים כבר מהעת העתיקה של ההתיישבות בהוואי. הפסגה נמצאת מעל כ-40% מאטמוספירת כדור הארץ וכ-90% מלחץ האדים של המים ובכך יוצרת תנאים מצוינים לצפייה בשמי הלילה. בנוסף, הפסגה נמצאת מעל שכבת האינוורסיה ולכן מתאפשרים בה מעל ל-300 לילות בשנה בהם ניתן לצפות בשמיים נקיים. מיקומה על כדור הארץ מאפשר תצפית לשני חלקי השמיים של כדור הארץ, הצפוני והדרומי. מבנה ההר איפשר סלילת דרך ובכך הקל על קביעת המצפים בפסגה. בשל מספר התושבים המועט על האי, זיהום האור הוא קטן, ומשפר את תנאי הצפייה.
בניית מצפי כוכבים בפסגה, כדוגמת מצפה הכוכבים קק, היוותה גורם מחלוקת פוליטי ומשפטי בשנים האחרונות. בשל הגורמים שצוינו לעיל הועדפה הפסגה על ידי מדענים כמשכן למצפי כוכבים וכיום שוכנים בה כתריסר מצפים. מאידך גיסא, ילידים מקומיים ושוחרי איכות הסביבה טוענים כי המשך הבנייה במקום פוגע בו, הן מבחינה סביבתנית והן מבחינה תרבותית: לפי המסורות, פסגת ההר היא מקום משכנה של פוליהו, אלת השלג, מקום תפילה ומצפה כוכבים מסורתי. בנוסף, הפסגה היא ביתו של חרק אנדמי. דליפות של כספית ושפכים זיהמו גם הן את הפסגה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - מאונה לואה
מאונה לואה (Mauna Loa, שפירושו בשפה המקומית "ההר הארוך") הוא הר הגעש הפעיל הגדול ביותר על פני כדור הארץ. הוא נמצא באיי הוואי שבאוקיינוס השקט. גובה ההר 4,169 מטר מעל פני הים, והוא חלק מהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי המוכרז כאתר מורשת עולמית.
מאונה-לואה, כיתר ארבעת הרי הגעש המהווים יחדיו את הוואי, הוא חלק מתופעה הנקראת נקודה חמה. נקודה חמה היא נקודה הנמצאת מתחת לקרום החיצוני של כדור הארץ ופולטת חום אדיר שעולה אל פני כדור הארץ. החום נובע בעצמה בכמה צורות: גייזרים, מעיינות חמים והרי געש.
החוקרים מעריכים שההר החל להתפרץ לפני כ-700,000 שנה, ועלה מעל פני הים לפני כ-400,000 שנה. הלבה הזורמת מההר נוזלית במיוחד, ולכן מדרונותיו של ההר מתונים במיוחד, מה שהביא לנפחו הגדול, כ-75,000 קמ"ק.
מאז 1832 התפרץ ההר 39 פעמים, ההתפרצות האחרונה של מאונה לואה הייתה בשנת 1984. ההתפרצויות בדרך כלל אינן דרמטיות ואינן גובות קורבנות. ההתפרצות הגדולה האחרונה הייתה ב-11 במרץ 1867 ולוותה ברעידת אדמה בעוצמה 8 לפי סולם ריכטר.
מאונה לואה נמוך בכמה עשרות מטרים מההר הסמוך, מאונה קיאה (Mauna Kea), שהוא הר געש כבוי.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - דאימונד הד
דאימונד הד (באנגלית: Diamond Head) הוא חרוט געשי, הממוקם בחופו הדרום-מזרחי של האי אואהו שבאיי הוואי בארצות הברית. גילו הוא כ-200 אלף שנים והוא מתנשא לגובה של עד 232 מטרים מעל פני הים.
שמו של החרוט בשפת ילידי האיים הוא "לאהי" (Lēʻahi). שמו האנגלי ניתן לו במאה ה-19 על ידי מלחים, שטעו לראות בגבישי קלציט שנמצאו על החוף שלידו יהלומים.
דאימונד הד נוצר במסגרת הסדרה הוולקנית של הונולולו - רצף של אירועים וולקניים שיצרו כמה מתוואי הנוף הידועים באואהו, לרבות מכתש קערת הפונץ', מפרץ הנאומה (Hanauma Bay), קוקו הד (Koko Head) והאי מנמה (Mānana).
בשטח החרוט שכן בעבר הבסיס הצבאי פורט רוגר, שהוקם ב-1906 על מנת לחזק את הגנת פרל הארבור, ומוקמו בו מרגמות כבדות. הבסיס נסגר וכיום שוכנים בחרוט בסיס של המשמר הלאומי של הוואי ושל מערכת ההגנה האזרחית שלה וחוות אנטנות של הממשלה הפדרלית. בשנים 1963-2001 שכן במקום גם מרכז פיקוח על תנועה אווירית.
דאימונד הד הוכרז כמונומנט מדינתי. הוא מהווה תוואי נוף בולט ומוכר לתושבי הוואי ולתיירים בוואיקיקי, שכונה של הונולולו. קרבתו לחופי הרחצה ובתי המלון בהונולולו הופכים אותו לאתר טיולים פופולרי, הגם שחלקו סגור לגישה לציבור. שביל הליכה באורך של 1.1 קילומטר מוביל לשפת המכתש, שממנה נשקף נוף ואקיקי.
החרוט הוא סמל בינלאומי מוכר של איי הוואי ושמו משמש למטרות מסחריות שונות. הוא הופיע בתוכניות טלוויזיה שונות לרבות הסדרות ".Magnum, P.I" והוואי חמש-אפס.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - שדה הניסוי לשיגור טילים
קאואיי (באנגלית: Kauai) הוא אי במחוז קאואיי שבמדינת הוואי שבארצות הברית. האי הוא העתיק ביותר מאיי הוואי ונקרא גם "אי הגן". מקור שמו, קאואיי אינו ידוע ויש על כך פרשנויות רבות. שטחו של האי הוא 1,430.5 קמ"ר והוא הרביעי בגודלו באיי הוואי וה-21 בגודלו בכל האיים שברשות ארצות הברית. הנקודה הגבוהה ביותר באי מגיעה לגובה של כ-1,598 מטר והשנייה בגובהה היא ההר ואיאלהאלה שגובהו 1,569 מטר והנחשב למקום הגשום בעולם. במפקד האוכלוסין של שנת 2010 נמצא כי באי 67,091 איש. סמלי האי הם הצבע הסגול והפרח מוקיהאנה.
בחלקו הצפוני של האי, באזור המכונה "הנליי ביי", ישנה תצפית לעבר העמק שתוחם את נהר "הנליי". תצפית זו נחשבת לאחת היפות בעולם, לעבר סוג כזה של נוף[1]. האזור משמש בית גידול עיקרי של איי הוואי לצמח המכונה "אוזן פיל"Colocasia esculenta.
הסרטים פארק היורה וקינג קונג צולמו באי זה, שכן הוא מאד פורה ומרהיב ביופיו.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - קאואיי - שדה הניסוי לשיגור טילים
בחלקו המערבי של האי, באזור המכונה "החולות הנובחים", ממוקם אחד משדות הניסוי הגדולים והמתקדמים בעולם לירי טילים (PMRF - Pacific Missile Range Facility). זה הוא אחד השדות הבודדים שבהם ניתן לנהל ניסויים מבוקרים המשלבים בו-זמנית, צוללות, ספינות שטח, מטוסים, טילים "רגילים" וטילים בליסטיים. הוא משמש בין השאר את תוכניות ה-THAAD של צבא היבשה האמריקאי וה-Aegis Ballistic Missile Defense System של הצי האמריקאי. אלו תוכניות לפיתוח והצטיידות ביכולת הגנה מטילים בליסטיים על ידי יירוטם במנגנון של "פגיעת גוף בגוף".
בשנת 2009 נפרסו בשדה סוללות THAAD מבצעיות, כנגד האיום של טילים בליסטיים מצפון קוריאה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי
הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי (באנגלית Hawaii Volcanoes National Park) הוא פארק לאומי אמריקני ושמורת טבע באי הוואי. הפארק הוקם בשנת 1916 והוא מהווה שמורה של הרי געש פעילים, שהם בבחינת מערכת אקולוגית ייחודית. הפארק מתפרס על פני שטח של 1,348 קילומטרים רבועים, ומוכר כשמורה ביוספרית וכאתר מורשת עולמית.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי - הרי הגעש בפארק
האי הוואי מורכב מחמישה הרי געש מסוג חרוט מגן. בעת התפרצות הייתה בדרך כלל חפיפה בין התפרצויות של שניים מהם. הרי הגעש הם (מהקדום ביותר לצעיר ביותר):
קוהלה (Kohala; כבוי)
מאונה קיאה (רדום)
הואלאילאי (Hualālai; רדום)
בתחום הפארק שוכנים ההרים הבאים:
מאונה לואה - פעיל, אחד מהרי הגעש האדירים על-פני כדור הארץ, גובהו 4,169 מטרים מעל פני הים.
קילוואה - פעיל ביותר. ההר מהווה מיצג חי לתהליך היווצרות איים ומקור ידע למדענים על התגבשות הוואי. ההר מספק גם מראות ונופים געשיים לתיירים התרים את המקום.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי - היסטוריה
הר הגעש קילוואה והקלדרה שלו נחשבו למשכנה של האלה פלה, ובני האי ביקרו תכופות בלוע הר הגעש להציע לה מנחות. לראשונה בשנת 1823 ביקרו בהרי הגעש תיירים מהמערב, המיסיונר האנגלי ויליאם אליס והאמריקני אסה תורסטון. אליס תיאר את תגובתו הראשונית כשחזה בהרי הגעש:
מראה נשגב ואף מטיל מורא מתגלה לפנינו. עמדנו דום ברעד. לרגעים נאלמנו דום לנוכח תחושת ההשתוממות ויראת הכבוד שמילאו אותנו, ונעמדנו במקומנו משל היינו פסלים בעוד המבט מרותק בתהום תחת רגלינו.
לורין א. תורסטון, נכדו של אסה, נמנה עם הכוחות המניעים להקמת הפארק בשנת 1916.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - הוואי - הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי - התפרצויות בולטות של הרי הגעש
ב-19 במרץ 2008 התרחש פיצוץ קטן בלוע הלמאומאו, שהיה הפיצוץ הראשון מאז שנת 1924 וההתפרצות הראשונה בהר קילאואה מאז ספטמבר 1982. הפיצוץ זרע הרס בתחום ששטחו כ-74 אקר (כ-300 דונם). באזור יישוב בסמוך להר נמצאה גם כמות קטנה של אפר געשי שנפלט במהלך ההתפרצות. במהלך הפיצוץ לא נפלטה לבה, ועל כן ייתכן כי מקורה בבעיה הידרותרמית.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור
הר ראשמור (באנגלית: Mount Rushmore) הוא הר השוכן בסמוך לעיירה קיסטון במדינת דקוטה הדרומית שבארצות הברית. ההר הוכרז על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כאנדרטה לאומית. האנדרטה, המהווה חלק מההר, היא פסל גרניט מונומנטלי שהוקם על ידי הפסל גאטסון בורגלם.
האנדרטה מייצגת את 150 השנים הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית, והיא בנויה מארבעה פסלי ראש (פרוטומות) גדולי ממדים של נשיאיה, שגובה כל אחד מהם הוא 18 מטרים: ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, תאודור רוזוולט ואברהם לינקולן. ההר כולו משתרע על פני שטח של 5.17 קילומטרים רבועים, והוא מתנשא לגובה של 1,745 מטרים מעל פני הים.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - גאולוגיה
הר ראשמור מהווה את השוליים הצפון-מערביים של פסגת הרני (Harney Peak), בָּתוֹלִית גרניטי שהוא הפסגה הגבוהה ביותר בגבעות השחורות (2,208 מטרים). את הנוף של הר ראשמור עיצבו על פני מיליוני שנים כוחות הטבע: חום, לחץ, השקעה, התרוממות וסחיפה. הסלעים היוצרים והמקיפים את האנדרטה הם חלק מהמסלע העתיק של הגבעות השחורות, המכונה "הליבה הגבישית" (crystalline core), הכולל את הסלעים העתיקים ביותר בדרום דקוטה, ובין העתיקים ביותר במערב ארצות הברית. המסלע אומנם עתיק מאוד, אבל הטופוגרפיה (עיצוב פני השטח) צעירה יחסית מבחינה גאולוגית.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - גאולוגיה - המסלע - סלעים מותמרים
סלעים מותמרים – סלעים אלו נוצרו במקור כסלעי משקע על קרקעית ים רדוד בתקופת הפרקמבריון, לפני 2.5 עד 1.6 מיליארד שנים. האזור, שנמצא כיום במערב דקוטה הדרומית, היה קרוב לחוף הים. מכיוון שבתקופה זו לא הייתה תכסית של צמחייה על פני השטח שהייתה יכולה להאט את הסחיפה (תהליך איטי המתרחש על פני שנים רבות של התפרקות והתפוררות של סלעים) פעולה הסחיפה הייתה מהירה, וגרמה ליצירת כמויות רבות של חול וחרסית שנשטפו אל הים במי הגשמים והנהרות. המשקל העצמי של משקעים אלו יצר לחץ וגיבש אותם לסלעי משקע - אבני חול ופצלים, שהגיעו בסופו של דבר לשכבות בעובי של קילומטרים אחדים.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - גאולוגיה - המסלע - סלעי גרניט
סלעי גרניט - לפני כ-1.6 מיליארד שנים החלה להתרומם כמות גדולה של סלע מותך עמוק מתוך קרום כדור הארץ. כשהסלעים המותכים החלו להתקרר (עדיין עמוק מתחת לפני השטח) הם הפכו לגרניט, הקרוי כאמור "הליבה הגבישית" של אזור הגבעות השחורות. הסלעים המותכים לא התקררו בדפוס אחיד, וכתוצאה מכך נוצרו גושי סלע גרניט דק-גרגיר שנוצרים בקירור מהיר, או, במקרה הנפוץ יותר, גושי גרניט גס-גרגיר ומחוספס שנוצרים בקירור איטי. החלק העליון של הר ראשמור מורכב מגרניט דק-גרגיר שהוא סלע מעולה לגילוף.
כאשר מסת הסלעים המותכים התקרבה לפני השטח, היא באה במגע עם אבן החול והפצלים. החום והלחץ הגבוהים גרמו להתמוססות של חלק מסלעי המשקע, והיתר עברו התמרה. אבן החול הפכה לסלע זגוגי קשה מאוד הידוע כקוורציט, והפצלים, הנפוצים יותר, הפכו לצפחה נציצית, סלע מותמר המתאפיין בתכונת הפצילות ללוחות דקים. הלחץ הגבוה שפעל על הקוורץ והחרסית גרם לשינוי הרכב המינרלים בסלעים. המינרלים החדשים הנפוצים ביותר בהר היו מוסקוביט וביוטיט, אך גם גארנט, סילימניט, סטאורוליט, קורדיאריט ופצלת השדה. הלחץ גרם לסלעים להתעוות ולהתקפל. ניתן לראות את נקודות המגע המדויקות בין הגרניט והסלעים המותמרים במקומות רבים על פני ההר כאי התאמה. פני השטח של האנדרטה בנויים כולם מסלעי הגרניט ומהסלעים המותמרים (בעיקר צפחה נציצית).
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - גאולוגיה - עיצוב פני השטח
ההיסטוריה הגאולוגית של האזור בפרק הזמן שלפני 1.6 מיליארד עד חצי מיליארד שנים אינה ידועה. ייתכן כי לא נוצרו סלעים חדשים או שהם התבלו לגמרי. במהלך תקופה זו התבלו קילומטרים אחדים של סלעים מעל הגרניט, וחומרי הבליה יצרו את סלעי המשקע הימיים הנמצאים מזרחית לאזור. בתקופה שלפני 500 מיליון שנים ועד 100 מיליון שנים נוצרו סלעי משקע (בעיקר אבן גיר), אלא שבאזור ההר סלעים אלה התבלו לחלוטין, וניתן לראותם רק בשולי הגבעות השחורות, בכל אחד מהכבישים המובילים אל מחוץ למרכז הגבעות השחורות. סלעים אלו הושקעו בימות רדודות עם מותם של מיליוני אורגניזמים ימיים ששקעו לקרקעית, נקברו והפכו לסלעי משקע. מערות נודעות בגבעות השחורות, כדוגמת מערת הרוח (Wind Cave) או מערכת התכשיט (Jewel Cave), נוצרו באבן גיר זו.
לפני כ-70 מיליון שנים החלו הגבעות השחורות להתרומם, תהליך שעדיין נמשך כחלק מתהליך ההתרוממות של הרי הרוקי. ההתרוממות הגיעה עד לגובה שיא של כ-6,100 מטרים מעל פני הים, אך בסופו של דבר פחת גובהן הממוצע של הגבעות השחורות לכ-1,200 מטרים בגלל בליה. בתחילת ההתרוממות החלו סלעי המשקע שמעל הגרניט להיסדק, ולאחר מכן נסחפו כליל. באזור האנדרטה הושלם תהליך הבליה במלואו, וכיום ניתן להבחין בה בגרניט, בפגמטיטים ובסלעים מותמרים בלבד. רוב החומר מבליית הסלעים נסחף למרחק של עד 250 קילומטרים מזרחה, ויצר את סלעי המשקע בפארק הלאומי בדלנדס, שעוברים כיום סחיפה נוספת.
הגבעות באזור האנדרטה נוצרו מגרניט. הקוורציט, הקשה לא פחות, יוצר פסגות משוננות (Arête), אבל הצפחה הנציצית העמידה פחות נוטה לעבור סחיפה ונוצרים בה גאיות וקניונים.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - המערכת האקולוגית
הפלורה והפאונה של הר ראשמור דומות לאלו של אזור הגבעות השחורות. בין העופות ניתן למנות את הקתרטס התרנגולי, עיטם לבן-ראש ומספר מינים של בזים, המקננים במדפי סלע טבעיים בהר. יערות האורן המקיפים את ההר הם בית גידול עבור עופות קטנים כגון ציפורי שיר, סיטיים, ונקריים. היונקים האופייניים לאזור הם עכבר, טמיאס, סנאי, בואשיים, דרבן, דביבון מצוי, בונה, גירית, זאב ערבות, כבש גדול-קרניים, ושונר מצוי. כמו כן, בהר יש בתי גידול של מספר מינים של חסרי זנב ושל נחשים. בהר זורמים שני נחלים, והם בית גידול עבור אוכלוסיות דגים מגוונות. חלק מבעלי החיים האנדמיים שבאזור ההר אינם מקומיים. לדוגמה, צפירי הקורדילרים הם צאצאים של עיזים שהוענקו כמתנה מממשלת קנדה לפארק הלאומי קאסטר ב-1924, אך מאוחר יותר ברחו משטחי הפארק.
האזורים הנמוכים של המונומנט מכוסים בעצים ממחלקת המחטניים, המספקים הגנה מפני נזקי השמש. עצים נוספים הגדלים על ההר הם Quercus macrocarpa (מין של אלון), אשוחית הגבעות השחורות, ו-Aegiros (תת-סוג של צפצפה). בקרבת ההר גדלים תשעה מינים של שיחים. על ההר גדלים מינים רבים של פרחי בר, לוע הארי, חמנית, וסגל. הצמחייה באזורים הגבוהים דלילה יותר. אולם, רק כחמישה אחוזים ממיני הצמחים הנמצאים באזור הגבעות השחורות אינם מקומיים במוצאם.
כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ-460 מילימטרים, והיא לא מספיקה על מנת לקיים את המערכת האקולוגית של ההר. עצים וצמחים אחרים מסייעים בוויסות הסחף העל-קרקעי. המים הזורמים במורד ההר נאגרים על ידי מאגרים שונים שמהם ניזונים בעלי החיים. כמו כן, באזור ההר יש מספר אקוויפרים הנוצרים כתוצאה ממרבצי אבן חול ואבן גיר.
ביערות הפונדרוסה של ההר מתרחשות שריפות לעיתים רחוקות.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - האנדרטה
ההר היה ידוע לבני הלקוטה מבני הסו בשם ששת הסבים (Six Grandfathers). ארצות הברית השתלטה על האזור לאחר סדרה של התנגשויות צבאיות עם האינדיאנים שהתרחשו בין השנים 1876 ל-1877. נושא הבעלות על ההר עודנו שנוי במחלוקת עקב סעיף בהסכם פורט לראמי שנחתם ב-1868 בין ארצות הברית לשבט הלקוטה, ולפיו הובטחה הבעלות על ההר לבני השבט. אנשי הלקוטה מחשיבים את הגבעות כאתר קדוש, אם כי ישנם היסטוריונים הסוברים כי בני הלקוטה עצמם כבשו את ההר מבני השאיין ב-1776. ב-1885 הוחלט לשנות את שם ההר ולקרוא לו על שמו של צ'ארלס ראשמור, איש עסקים ועורך דין ניו יורקי ידוע.
ב-1923 הגה היסטוריון מדרום דקוטה בשם דואן רובינסון את הרעיון להגדיל את נפח התיירות לאזור הגבעות השחורות באמצעות פיסול דמויותיהם של גיבורים ממערב ארצות הברית. רובינסון זכה לתמיכה מקומית בדרום דקוטה, והסתייע בחבר הסנאט פיטר נורבק ובחבר בית הנבחרים ויליאם ויליאמסון. הקונגרס האמריקני קיבל הצעת חוק שהתירה את גילוף ההר בשמורת היער הלאומית הארני, הידועה כיום כיער הלאומי הגבעות השחורות.
ב-1924 הצליח רובינסון לשכנע את האדריכל גאטסון בורגלם לבדוק האם האזור מתאים לבניית האנדרטה. התוכנית המקורית הייתה לחצוב את הפסלים באזור ה"מחטים", אזור של סלעי גרניט גבוהים בגבעות השחורות שצורתם עמודים, מגדלים וצריחים. בורגלם פסל תוכנית זאת בגלל האיכות הנמוכה של הגרניט והבליה הגבוהה, ובגלל העובדה שהמחטים לא היו מספיק יציבות כדי לתמוך בפסלים. לאחר מכן הבחין בורגלם בהר ראשמור, והחליט כי המקום יתאים לצרכיו. לבורגלם היו מספר סיבות שבגללן בחר בהר ראשמור. כוחות הבליה העיקריים הפועלים כיום הם רוח, גשם, שלג וטריזי קרח הנוצרים כתוצאה מטמפרטורה נמוכה. הכוחות הללו שוחקים באיטיות את סלעי האנדרטה. אולם, הגרניט עמיד במידה רבה להשפעה זו, וקצב הבליה שלו הוערך בכ-2 מ"מ לכל אלף שנים. מכך הוסק שהוא יהיה עמיד בפני הגילוף. כתוצאה מתהליך הבליה הטבעי של רכס ההרים ניתן היה לחצוב באמצעות "קילוף" הגרניט מההר ומהשיסטים הרכים הסמוכים. ניתן להבחין באזור המגע בין הגרניט לשיסט הכהה מתחת לפסל של וושינגטון. כיוון שההר פונה לכיוון דרום-מזרח נהנו הפועלים מאור השמש לאורך רוב שעות היום.
בורגלם החליט להקדיש את המונומנט לנשיאי ארצות הברית, ובחר בג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון, אברהם לינקולן ותאודור רוזוולט. הנשיאים הללו נבחרו הודות למאמציהם לשמר את הרפובליקה ולהרחיב את שטחה, ומכיוון שסימלו, לדעת בורגלם, את 150 השנים הראשונות בהיסטוריה של ארצות הברית. וושינגטון ולינקולן נבחרו ראשונים על ידי בורגלם מכיוון שהיו הנשיאים הידועים ביותר. הבחירה בג'פרסון נבעה מכך שהוא היה זה שהכפיל את שטחה של ארצות הברית ב-1803, בעקבות רכישת לואיזיאנה. הנשיא האחרון שנבחר היה תאודור רוזוולט, שהוצע על ידי הנשיא קולידג' על מנת להנציח את תרומתו להקמת שירות הפארקים הלאומיים. בנוסף לכך ביקש קולידג' כי בהר ייחצבו שני פסלים של נשיאים רפובליקניים ואחד דמוקרט, מלבד פניו של וושינגטון. התוכנית המקורית הייתה לפסל את הראש והחזה של ארבעת הנשיאים, אך לבסוף פוסלו רק הראשים כתוצאה ממגבלות תקציביות.
פיטר נורבק תמך בהצעה של בורגלם, ושכנע את הנשיא קלווין קולידג' ואת יורשו פרנקלין דלאנו רוזוולט לתמוך בפרויקט. תמיכתם של הנשיאים סייעה לפרויקט לזכות גם בתמיכת הממשל הפדרלי, וב-3 במרץ 1925, לאחר משא ומתן ארוך, אישר הקונגרס את הקמתה של ועדת האנדרטה הלאומית הר ראשמור.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - בניית האנדרטה
ב-4 באוקטובר 1927 החלו עבודות הבנייה בהר. על מנת להסיר את הסלעים העבים מההר נעשה שימוש בדינמיט, עד לקבלת שכבה בעובי של 8 עד 15 סנטימטרים. שכבה זו הוסרה בתהליך חירור, ולאחר מכן שוטחו פני ההר. הפסל הראשון שנבנה היה זה של ג'ורג' וושינגטון. הראש שלו גולף תחילה בצורת ביצה, ומאפייני הפנים שלו הוספו לאחר מכן. לימינו של וושינגטון החלה בניית פסלו של ג'פרסון, אך שנתיים לאחר מכן התברר כי הגרניט נסדק יתר על המידה ובורגלם הורה לפוצץ את הפסל. לאחר מכן החלה בנייתו המחודשת של הפסל, הפעם לשמאלו של וושינגטון.
בורגלם ו-400 הפועלים שעבדו תחתיו התמודדו עם תנאי מזג אוויר משתנים, שנעו בין חום גבוה בקיץ לקור מקפיא בחורף. הם טיפסו במעלה גרם של 700 מדרגות לראש ההר, ולאחר מכן הורדו באמצעות כבלים וכיסאות מיוחדים לאזור העבודה. הפועלים השתמשו במערכת כיווניות מיוחדת על מנת לתרגם את הדגם של בורגלם לתנאי השטח שעל ההר, שהיה גדול ממנו פי 12. לאחר שהמידות הדרושות סומנו על ההר, החלו פועלים בקדיחת חורים בגרניט, כך שניתן יהיה להטמין בהם דינמיט. העבודה הייתה מסוכנת מאוד בגלל הדינמיט, ומכיני המטענים היו צריכים לעבוד ברמת דיוק גבוהה ביותר על מנת לפוצץ כמויות מדויקות של סלעים. פיצוצי הדינמיט נמשכו עד שנותרה שכבת סלע בעובי 8 עד 15 סנטימטרים, ולאחר הסרתה נחשפה שכבת הגילוף. בשלב זה קדחו וחצבו העובדים חורים קרובים מאוד בגרניט, שסייעו להסירו בקלות. לאחר מכן שיטחו הפועלים את פני השטח של ההר. כתוצאה מהשימוש בדינמיט נוצרו שברי סלע רבים, ולאור הקושי בשינועם לאתר פסולת הוחלט לבסוף להשאירם כחלק מהאנדרטה.
שירות הפארקים קיבל את הסמכות המנהלית על האנדרטה ב-1933. ג'וליאן ספוטס, מהנדס מטעם השירות, נשלח על מנת לעבוד לצידו של בורגלם. הוא ייעץ לבורגלם בסוגיות טכניות אחדות, ושידרג את הקרונית שהובילה את הפועלים לראש ההר כך שתהיה יעילה ובטוחה יותר. פסלו של וושינגטון הושלם ב-4 ביולי 1934. בניית הפסלים התבצעה כלהלן:
ג'ורג' וושינגטון: פסל זה נבנה ראשון. כתוצאה מהמשבר הכלכלי שנגרם בשפל הגדול נמשכה הבנייה שבע שנים, והסתיימה רשמית ביום העצמאות של 1934. לפני טקס חנוכת הפסל הונח עליו דגל אמריקני גדול, ומסורת זו נמשכה עם בנייתם של שאר הפסלים.
תומאס ג'פרסון: פסל זה נבנה תחילה לימינו של וושינגטון, אך בורגלם הורה לפוצץ אותו כיוון שלא היה מרוצה מאיכות הסלע. הפסל נבנה מחדש, אך הפעם לשמאלו של וושינגטון. הפסל נחנך ב-1936.
אברהם לינקולן: בנייתו של הפסל בקצה הימני של הצוק הייתה מורכבת יותר בגלל הזקן שאפיין את לינקולן. הפסל נחנך ב-17 בספטמבר 1937, ביום השנה ה-150 לחתימה על חוקת ארצות הברית ב-1787.
תאודור רוזוולט: במקביל לבניית הפסל נבנו גם מתקנים שונים עבור התיירים. הפסל נחנך ב-2 ביולי 1939.
בורגלם רצה לחצוב כתובת לאורך פסלי הנשיאים, ולתאר בה את תשעת האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. אולם, בגלל גודל האותיות התאורטי לא ניתן היה להבחין בהן ממרחק. בגלל בעיות שנוצרו בגרניט הועבר פסלו של ג'פרסון למקומו הנוכחי, והפסל של לינקולן הועבר למקום שבו הייתה אמורה להיחצב הכתובת. במקום הכתובת הזאת החליט בורגלם לבנות את היכל התעודות. בורגלם החליט לבנות בקניון שמאחורי פסלי הנשיאים כניסה גדולה, עם דלתות בגובה 6 מטרים וברוחב 4 מטרים. לפי בורגלם מידות החדר היו 80 על 100 רגל, והוא ייעד אותו לאחסון מסמכים היסטוריים, כגון חוקת ארצות הברית ומסמך הכרזת העצמאות של ארצות הברית. הוא רצה גם להכניס לחדר פסלי ראש של אמריקנים בעלי הישגים חשובים, ורשימת תרומות אמריקניות למדע, לאמנות ולתעשייה.
ב-1938 החלה בניית הכניסה לחדר. הגרניט היה קשה יותר לחציבה בהשוואה לפסלי הנשיאים, והיה צורך להחליף את המקדחים בתדירות גבוהה. מעבר לכך, כמות האבק הייתה כה רבה עד שלעיתים קרובות היא הפריעה לעבודות. אולם, כעבור שנה הצליחו הפועלים לסיים את הכניסה, ולהתקדם לעומק של 70 רגל בתוך ההר. בתקופה זו הייתה ארצות הברית על סף הצטרפות למלחמת העולם השנייה שהתחוללה באירופה, והמימון הוקטן. בורגלם רצה לסיים את העבודה לאחר המלחמה, ולהגדיל את החדר בהשוואה לתוכניתו המקורית. אולם, במרץ 1941 מת בורגלם בעקבות תסחיף שנגרם לו לאחר ניתוח שעבר בשיקגו. בנו, לינקולן, המשיך בעבודות עד שנאלץ להפסיק את הפרויקט ב-31 באוקטובר 1941 בגלל היעדר מימון. הוא לא הספיק לסיים את ההיכל. העלות הכוללת של הפרויקט הייתה כמעט מיליון דולרים.
ב-1998 הסתיימה בניית ההיכל באמצעות שיתוף פעולה בין מערכת הפארקים הלאומיים למשפחת בורגלם. ההיכל לא נחצב, ובמקומו הותקנה כספת טיטניום ברצפת הגרניט שבכניסה. הכספת מכילה 16 אריחי פורצלן מצופים באמייל. על האריחים נכתבו מילות החוקה, הכרזת העצמאות, היסטוריה וסיבות לחציבה בהר, ביוגרפיה וציטוטים של ארבעת הנשיאים, ביוגרפיה של גאטסון בורגלם, והיסטוריה של ארצות הברית. הקפסולה המכילה את האריחים נאטמה עם פיסת גרניט. באותה שנה הסתיימו עשר שנים של עבודות פיתוח שכללו, בין השאר, הקמת מתקנים עבור המבקרים ובניית שבילי טיולים.
ב-15 באוקטובר 1966 הוסף ההר לרשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - תיירות
התיירות היא אחד הענפים המשמעותיים בכלכלה של דקוטה הדרומית, והר ראשמור הוא אחת מהאטרקציות התיירותיות החשובות ביותר בה. בשנת 2004 ביקרו באנדרטה למעלה משני מיליון תיירים.
מוזיאון לינקולן בורגלם הוא חלק מהאנדרטה, ויש בו תיאטרון של 125 מושבים, בו מוצג סרט תיעודי קצר על בניית ההר. מעל המוזיאון נמצאת גראנוויו טראס, שהיא אחת מנקודות התצפית הטובות ביותר על ההר. השביל הנשיאותי, שהוא שביל הליכה וטיילת, מתחיל בגרנדוויו טראס וחוצה את יערות אורן הפונדרוסה, ומספק מבט מקרוב על האנדרטה. בהר יש גם אמפיתיאטרון שבו מוצגת בזמן השקיעה תוכנית בת 30 דקות על בניית ההר, ולאחריה מואר ההר במשך שעתיים.
באזור נמצא גם הר המחטים המהווה אתר טיפוס הרים פופולרי.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - דקוטה הדרומית - הר ראשמור - בתרבות הפופולרית
במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה מתואר ההר כבסיס צבאי סודי של הממשל הפדרלי של ארצות הברית.
הר ראשמור שימש כאתר של סצנה בסרטו של אלפרד היצ'קוק משנת 1959, "מזימות בינלאומיות".
בסרטים רבים ביצעו פרודיה על ההר בכך שפיסלו עליו ראשים שונים. בסרט ריצ'י ריץ' פיסלו את ראשי משפחת ריץ' על ההר, בגלל הונם הרב. בסרטים קומיים אחדים דמות כלשהי משתלטת על כדור הארץ, והופכת את הר ראשמור להר עם ראשים בדמותה. אחת הדוגמאות הידועות לכך היא בסרט סופרמן 2, בו השתלטו שלושת הפושעים מכוכב קריפטון על כדור הארץ, ובין היתר הרסו את הר ראשמור ופיסלו את דמויותיהם על ההר במקום דמויות הנשיאים. דוגמה נוספת היא מדור הסאטירה של המקומון זמן ירושלים, בו פורסמה בין השאר קריקטורה של הר ראשמור כשבמקום פסלי הנשיאים מופיעים פסלי ראש (משמאל לימין) של אהוד אולמרט (לשעבר ראש ממשלת ישראל), דני דנקנר (לשעבר יושב ראש דירקטוריון בנק הפועלים), אורי לופוליאנסקי (לשעבר ראש עיריית ירושלים) ושולה זקן (מזכירתו לשעבר של אולמרט). קריקטורה זו פורסמה בהקשר של פרשת הולילנד.
לעיתים מוסף להר פסל חמישי, שמיקומו איננו קבוע. לדוגמה, במהדורה המורחבת של מסע בין כוכבים 5: הגבול האחרון ניתן להבחין בראש של אישה אפרו-אמריקנית בלתי מזוהה.
ההר שימש השראה לעטיפת האלבום Deep Purple in Rock של להקת דיפ פרפל.
דגמים של ההר נמצאים במספר פארקי שעשועים ברחבי העולם.
יום שישי, 13 ביולי 2018
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הרי סנטה ריטה
הרי סנטה ריטה (באנגלית: Santa Rita) הם רכס הרים הנמצא כ-65 קילומטר דרומית לעיר טוסון שבמדינת אריזונה, ארצות הברית.
הנקודה הגבוהה ברכס היא הר רייטסון (Mount Wrightson) שפסגתו היא 2,881 מטרים מעל פני הים וזאת הפיסגה הגבוהה ביותר בכל אזור דרום אריזונה. היער לאומי קורונדו ששטחו 7,200 קמ"ר משתרע על הרכס. ההר נקרא על שמו של ויליאם רייטסון שהיה כורה וקבלן באזור ונהרג על ידי לוחמים משבט האפאצ'י בשנות ה-60 של המאה ה-19. ההר מפורסם בזכות התצפית מפסגתו על אזור העיר טוסון בצפון ומקסיקו בדרום.
החלק התחתון של ההר מדברי, ככל שעולים בגובה משתנה הצומח. מעט גבוה יותר ישנם יערות קקטוסים ולאחר מכן צמחייה כגון עצי אלון, קטלבים ועוד.
עם בעלי החיים החיים על ההר נמנים ארנבים, איילים, דובים ופומות.
הרכס הוא חלק מאיי השמים המדרייניים, איי שמים בצפון-מערב מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הרי סנטה קטלינה
הרי סנטה קטלינה (באנגלית: Santa Catalina Mountains) הם רכס הרים צפונית לעיר טוסון שבמדינת אריזונה, ארצות הברית.
ההר הגבוה מביניהם הוא הר למון בגובה של 2,791 מטר מעל פני הים שנודע גם בזכות אטרקציית הסקי. השם לרכס ניתן בשנת 1697 על ידי כומר איטלקי בשם אאוסביו קינו על שם קטלינה הקדושה בדת הנוצרית. רכס ההרים מהווה אטרקציה תיירותית גדולה בזכות פעילויות פנאי רבות המתקיימות בהם ואתרים מיוחדים כמו קניון סבינו בו יש בריכות ונהרות רבים הזורמים מפסגותיו של הר למון אשר בו יורד שלג.
הרכס הוא חלק מאיי השמים המדרייניים, איי שמים בצפון-מערב מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הרי מזאטזל
הרי מזאטזל (באנגלית: Mazatzal Mountains) הם רכס הרים בדרום מרכז מדינת אריזונה שבארצות הברית, כ-50–70 קילומטרים צפונית מזרחית לפיניקס, בירת אריזונה. מקור השם אינו ידוע, אבל אחת האפשרויות שהוא מאצטקית ופירושו "מקום האייל". קו הרכס של הרי מזאטזל מהווה את קו הגבול בין המחוזות מריקופה וחילה. הכביש המדינתי מספר 87 (SR 87), המכונה גם "Beeline Highway" (בתרגום חופשי "דרך הקו האווירי"), חוצה את הרי מזאטזל בדרך לעיירה פאיסון (Payson). בקטע הכביש דרומית ליישוב פיין (Pine) מתמזגים הרי מזאטזל במתלול שולי מגיון (Mogollon Rim), כשהמתלול ממשיך בכיוון צפון מערב לתוך אזור קניון אוק קריק (Oak Creek Canyon).
הפסגה הגבוהה ביותר ברכס היא פסגת מזאטזל (Mazatzal Peak; 2,409 מטרים). הר ידוע נוסף ברכס הוא הר ארבע פסגות (Four Peaks), שכשמו יש לו ארבע פסגות, הגבוהה בהן מכונה פסגת בראון (Brown's Peak; 2,334 מטרים). הר זה נשקף מחלקה המזרחי של העיר פניקס, והוא נקודת ציון בולטת של אזור זה, בייחוד בחורף כשפסגותיו מושלגות.
אזור טבע בראשיתי מזאטזל ("Mazatzal Wilderness Area") הוא אזור טבע בראשיתי מוגן המשתרע על שטח של 1,022 קמ"ר וכולל חלקים מהיער הלאומי טונטו ומהיער הלאומי קוקונינו. חלק מהאזור הוכרז כשטח מוגן ב-1940 והוא הורחב לגודלו הנוכחי ב-1984. האזור משתרע בין גובה של 640 מטרים ב"גשר הכבשים" (Sheeps Bridge, גשר שהוקם ב-1944 ונועד לצמצם את אובדן הכבשים בעת חציית נהר ורדה) בכניסה המערבית לאזור הטבע הבראשיתי, ועד לגובה 2,409 מטרים בפסגת מזאטזל. החלק המזרחי של אזור הטבע הבראשיתי כולל הרים המכוסים בסבך שיחים או בחורשות עצי אורן שמדי פעם חוצים אותם קניונים תלולים צרים. בצדו המערבי של האזור מתחת למורדות ההרים התלולים המכוסים בשיחים זורם הנהר ורדה דרך מדבר סונורה. הנהר ורדה הוכרז על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-1984 כנהר פראי ונופי לאומי (Wild and Scenic River), אחד משני נהרות במעמד זה באריזונה.
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הרי מזאטזל - אי ההתאמה הגדולה באזור הטבע הבראשיתי מזאטזל
ביישוב פיין (Pine), השוכן על הכביש המדינתי מספר 87 באזור הצפון מזרחי של אזור הטבע הבראשיתי מזאטזל, ובקצה הצפוני של הרי מזאטזל, צולח הכביש את נקודת המגע בין שתי יחידות גאולוגיות אופקיות, "אבן חול טפאיטס" (Tapeats Sandstone) שגילה מוערך לפני 525 מיליון שנים, שהורבדה על גרניט שנוצר בפרקמבריון המכונה "גרניט זורואסטר" (Zoroaster Granite). הפרש הזמנים בין יצירת הגרניט להרבדה של אבן הגיר עולה על מיליארד שנים. פער זה מכונה אי ההתאמה הגדולה (Great Unconformity). ייתכן שהורבדו משקעים אחרים, אבל גם אם היו קיימים, הם הורחקו לחלוטין על ידי הסחיפה. את "אי ההתאמה הגדולה" גילה ג'ון וסלי פאוול לראשונה במסעו בגרנד קניון, והיא נתגלתה במקומות רבים אחרים מלבד הגרנד קניון ואזור הטבע הבראשיתי מזאטזל. בין השאר ברכס ההרים הסמוך סיירה אנצ'ה שבו קיימת שכבת אבן חול מקבילה ל"אבן חול טפאיטס".
שמות הרים והרי געש - ארצות הברית - אריזונה - הר למון
הר למון הוא הר השייך לרכס הרי סנטה קטלינה במדינת אריזונה, ארצות הברית. ההר הוא הגבוה מבין הרי סנטה קטלינה, ופסגתו מתנשאת לגובה 2,791 מטר מעל פני הים. הפסגה, הקרויה Windy Point, נגישה לרכב. הר למון ממוקם בשמורת יער לאומי קורונדו המשתרעת על כ-7,200 קילומטר מרובע. השם ניתן להר על שמה של שרה למון, בוטנאית אשר הייתה הראשונה לעלות לפסגת ההר בשנת 1881.
העיר הגדולה ביותר הקרובה להר היא טוסון. ישנן עיירות נוספות על ההר, שהגבוהה ביניהן היא סאמרהבן (בגובה כ-2,500 מטר מעל פני הים). בשנת 2003 נחרבה העיירה כמעט לגמרי בעקבות שריפת יער גדולה שנקראה שריפת אספן. השריפה נמשכה במשך כחודש ימים, ושרפה 343 קילומטרים רבועים של שטח, כולל חלק מבתי ותשתיות העיירה, וכן גם עצים וחי. הנזק נאמד ב-4.1 מיליון דולר; עלות פעולות הכיבוי הייתה כ-17 מיליון דולר, ונדרשו עוד 2.7 מיליון דולר לשיקום היער והחי.
פסגתו של הר למון מושלגת כמעט כל ימות השנה וממוקם בו אתר הסקי הדרומי ביותר של ארצות הברית.
קרוב לפסגת ההר ממוקם מצפה כוכבים אשר היה שייך בעבר לחיל האוויר של ארצות הברית אך כיום אוזרח ומשמש לחקר אסטרונומי.
שתי דרכים מובילות לפסגת ההר: כביש מהיר קטלינה, המתחיל מטוסון ועולה עד העיירה סאמרהבן, ודרך עפר המתחילה מהעיירה אורקל וממשיכה עד Windy point.
הירשם ל-
רשומות (Atom)









