יום שישי, 13 בינואר 2017

רוברט וילסון - חייו ועבודתו



אביו של וילסון היה כימאי שעבד עבור חברת נפט, ורוברט הוא בנו הבכור.
 
רוברט נולד ביוסטון שבטקסס ויש לו שתי אחיות. בילדותו עסק באלקטרוניקה ובמוזיקה בתור תחביב, ובלימודיו בבית הספר הוא הצטיין במתמטיקה ובמדע. את לימודיו הגבוהים החל וילסון באוניברסיטת רייס ביוסטון, שם למד פיזיקה. לאחר סיום לימודי התואר הראשון הוא החל את לימודי הדוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). מחקרו של וילסון התמקד במיפוי אזורים בשביל החלב בעזרת רדיו-טלסקופ. הוא קיבל תואר דוקטור בשנת 1962, והמשיך לעסוק במחקר בקלטק במשך שנה נוספת.

בשנת 1963 הצטרף וילסון למעבדות בל והחל לעסוק שם ברדיו-אסטרונומיה יחד עם ארנו פנזיאס. במסגרת זו, הם גילו את קרינת הרקע הקוסמית, והמשיכו במחקרים נוספים לחפש אחר קווי ספקטרום באזורים שונים בשביל החלב. כך למשל, הם מצאו סימנים ברורים לנוכחות פחמן חד-חמצני בענן מולקולרי שנמצא מאחורי ערפילית אוריון. מחקר המשך התמקד בניסיון לזהות מולקולות אלו, ומולקולות פשוטות נוספות, בעננים מולקולריים ברחבי הגלקסיה. מדידת כמות האיזוטופים של פחמן וחמצן במולקולות פחמן חד-חמצני נתנה אפשרות לבחון מודלים שונים של נוקליאוסינתזה שהתרחשה זמן קצר לאחר המפץ הגדול. וילסון עסק גם בהקמה ובניהול של מצפי רדיו-טלסקופ.

רוברט וילסון נישא בשנת 1958 לאליזבת רודס סאווין והוא אב לשלושה ילדים: שני בנים ובת.

רוברט וילסון - קרינת הרקע הקוסמית



וילסון ופנזיאס קיבלו לידיהם, בשנת 1963, אנטנת שופר ששימשה קודם לכן לעבודה עם לוויינים. לאנטנה זו, שהם תכננו להכין אותה לצורך מחקרים אסטרונומיים עתידיים, היו שני יתרונות מרכזיים: ניתן היה לחשב את הרגישות שלה בדיוק, וניתן היה לכייל אותה בצורה מדויקת בעזרת משדר במרחק של קילומטר אחד. לווילסון היה ניסיון בעבודה עם אנטנה דומה בלימודי הדוקטורט, והדבר האיץ את שלבי הכנת הניסוי.
 
לאחר ביצוע מדידות הכיול הראשונות, מצאו וילסון ופנזיאס שרעש הרקע המתקבל מהאנטנה גם כשאינה מכוונת לאף מקור ידוע, גבוה מזה המחושב. הם בחנו מספר אפשרויות שיכלו להביא לרעש רקע זה ובהם מקורות מעשה ידי אדם, מקורות משביל החלב או מקורות אחרים מאזורים מסוימים ביקום.
 
אולם, האופי האיזוטרופי של רעש הרקע שעוצמתו לא השתנתה כאשר הם הפנו את האנטנה לכיוונים שונים, כמו למשל לכיוון העיר השכנה ניו יורק, העיד על כך שאף מקור ספציפי אינו אחראי לרעש זה. בשלב מסוים, הם חשדו כי הרעש נובע מירידה ביכולת הקליטה של האנטנה עקב נוכחות של לשלשת יונים בתוכה, אך גם ניקוי הלשלשת לא שינה את עוצמת הרעש.
 
וילסון ופנזיאס לא מצאו הסבר לרעש הרקע, ולמעשה בשנת 1965 הוחלט לצמצם במעבדות בל את התקציב שניתן לרדיו-אסטרונומיה ונשאר תקן למשרה אחת בלבד. הם החליטו להמשיך ולעבוד יחד בתחום זה, כל אחד בחצי משרה, ובמקביל לעסוק במחקרים נוספים. בתקופה זו, נודע להם במקרה כי קבוצת אסטרונומים, ובראשה רוברט דיקה, מכינה ניסוי דומה, שבו היא מחפשת אחר קרינת הרקע הקוסמית. לאחר שהם נפגשו עם הקבוצה, התברר שעל פי החישובים, מאפייניה של קרינה זו היו צפויים להיות זהים לרעש הרקע שווילסון ופנזיאס מצאו.
 
על פי תאוריית המפץ הגדול, הפוטונים, שמרכיבים את קרינת הרקע הקוסמית, החלו לנוע בחופשיות ביקום, כאשר נוצרו בו האטומים הראשונים, והאינטראקציה בין החומר לקרינה פחתה באופן ניכר. האירוע התרחש ביקום בן 380,000 שנה לערך שהטמפרטורה בו הייתה כ-3,000 קלווין. מאז, הקרינה עברה הסחה לאדום, וכיום היא מתאימה בדיוק רב לקרינת גוף שחור של 2.7 קלווין בעלת שיא בתדירות של 160.2 ג'יגה-הרץ.

לואיס הניי



לואיס ג'ורג' הניי (באנגלית: Louis George Henyey;‏ 3 בפברואר 1910 - 18 בפברואר 1970) היה אסטרונום אמריקאי.

לואיס הניי - ביוגרפיה



הוריו, אלברט ומרי הניי, היגרו מהונגריה לארצות הברית. לואיס הניי נישא לאליזבת רוז בלאק, ילידת בודפשט, ב-1934. לזוג נולדו שלושה ילדים.
 
את לימודי התואר הראשון (1932) והשני (1933) עשה לבית הספר ע"ש קייס למדע יישומי שבמדינת קליבלנד, אוהיו. את לימודי הדוקטורט השלים במצפה Yerkes של אוניברסיטת שיקגו בשנת 1937, בו כתב תזה מתמטית בנושא ערפיליות החזרה. בשנת 1947 קיבל משרת עוזר פרופסור במחלקת האסטרונומיה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ובשנת 1954 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. בברקלי הפך לראש קבוצת המחקר בנושא התפתחות כוכבים. במהלך השנים הנחה סטודנטים רבים לתארים גבוהים, וכן ערך שיתופי פעולה רבים עם מדענים אחרים. בשנת 1970 מת באופן פתאומי בשל דימום תוך-גולגולתי.
 
לואיס הניי ידוע בעיקר בזכות שתי תרומות מדעיות משמעותיות בתחום מבנה והתפתחות כוכבים. ראשית, הוא פיתח שיטה לפתרון אוטומטי של משוואות אבולוציה של כוכבים, מתאימות למחשבים וישימה למגוון רחב של תנאים פיזיים ושלבים בחייו של כוכב. שנית, הוא עשה חישוב חדש של האבולוציה של כוכבים במהלך ההיסטוריה המוקדמת שלהם, כאשר התכווצות הכבידה מספקת את מקור האנרגיה העיקרי, ובמהלך שלב המעבר, כאשר האנרגיה גרעינית גוברת על הכבידה.
 
המכתש הניי (אנ') על הירח נקרא על שמו.

אסף הול



אסף הול השלישי (אנגלית: Asaph Hall III;‏ 15 באוקטובר 1829 – 22 בנובמבר 1907) היה אסטרונום אמריקני שעיקר תהילתו באה לו מגילוי שני ירחי מאדים (פובוס ודימוס) בשנת 1877. בין הישגיו האחרים נמנים חישוב מסלוליהם של לווייני כוכבי לכת ושל כוכבים כפולים, חישוב סיבובו העצמי של צדק וחישוב מסתו של מאדים.

אסף הול - חייו



הול נולד בעיירה גושן שבקונטיקט, ובצעירותו עבד כנגר. מאוחר יותר הצטרף למכללה המרכזית שבמדינת ניו יורק. הוא נישא לאנג'לינה סטיקניי בשנת 1856.
 
בשנת 1856 התגלה הול כחשב מסלולים מעולה, לאחר שזכה במשרה במצפה מכללת הרווארד. הוא התמנה לעוזר האסטרונום במצפה הצי האמריקני שבוושינגטון הבירה בשנת 1862, ומונה לפרופסור תוך שנה בלבד מיום שהגיע.
 
בשנת 1875 התמנה לתפקיד האחראי על טלסקופ ה-62 ס"מ, הגדול בעולם באותה עת. הול הבחין בנקודה על פני צדק, בה השתמש כסימון למדידת זמן הסיבוב של כוכב הלכת.
 
ב-11 באוגוסט 1877 גילה את הירח פובוס ולאחר מספר ימים את הירח דימוס.
 
בשנת 1884 הראה הול כי מיקום מסלולו של אחד מירחי שבתאי, היפריון, משתנה ב-20 מעלות מדי שנה. הוא עסק בחקר היסטים כוכביים ומיקומם של כוכבים בצביר הגלקסיות פלאידות.

אסף הול - פרסים והנצחה

 
 
 
הול זכה בפרס ללנד של האקדמיה הצרפתית למדעים ב-1878, זכה במדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה בשנת 1879 והוכתר כאביר לגיון הכבוד ב-1896. מכתש הול שעל פני הירח ומכתש הול על פובוס קרויים על שמו.

יום חמישי, 12 בינואר 2017

הנרי דרייפר

 
הנרי דרייפר (7 במרץ 1837 - 20 בנובמבר 1882) היה רופא אמריקאי, ואסטרונום חובב. הוא ידוע בעיקר מצילומיו של גרמי חלל.

הנרי דרייפר - חייו ופעליו


הנרי דרייפר נולד בארצות הברית ב-1837 לאביו ג'ון ויליאם דרייפר שהיה רופא, כימאי ובוטנאי, והיה פרופסור באוניברסיטת ניו יורק. אמו אנטונינה קאהטנו דה פריירה פאיוה גרנדר (Antonia Coetana de Paiva Pereira Gardner) הייתה בתו של רופאו האישי של קיסר ברזיל.
 
דרייפר סיים את לימודיי הרפואה שלו ב-1857 בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, בגיל 20. הוא עבד תחילה כרופא בבית החולים בלוויו, ומאוחר יותר שימש כדיקן לרפואה באוניברסיטת ניו יורק (NYC). ב-1856 הוא התחתן עם אנה מרי פאלמר.
 
הירח כפי שצילם



דרייפר היה אחד מגדולי הצלמים של החלל. ב-1872 הוא צילם את הספקטרום של הכוכבים שהראו קווי בליעה, והיה גם הראשון שצילם את ערפילית אוריון. ב-1880 הוא צילם גם את הקשת של צדק. ב- 1863, הוא צילם הרבה תמונות ירח באיכות גבוהה.
 
ב-1873 הוא פרש מהמחלקה לרפואה כדי לאפשר לעצמו לחקור.
 
דרייפר מת מדלקת ריאות בשנת 1882. אלמנתו מימנה את מדליית הנרי דרייפר שניתנה בעבור תרומות יוצאות דופן באסטרופיזיקה.
מכתש קטן בירח נקרא על שמו.

הנרי דרייפר - מאמרים שפרסם



השינויים של דם תאים בטחול, תזה, 1858.

האם יש עולמות אחרים מיושבים?, 1866.

מחשבות שווא לרפואה, קסמי, קמעות, קמעות, אסטרולוגיה, והיפנוזה, 1873.

יום רביעי, 11 בינואר 2017

פרנק דרייק



פרופסור פרנק דרייק (באנגלית: Frank Drake; נולד ב-30 במאי 1930) הוא אסטרונום ואסטרופיזיקאי אמריקאי.
 
דרייק נולד בשיקגו ב-1930. בשנת 1961 אירגן, יחד עם ג'. פטר פירמן, את הוועידה הראשונה של פרויקט סט"י (SETI) שהתקיימה במערב וירג'יניה.
 
באותה התכנסות צנועה, בנוכחות שנים-עשר מדענים בלבד, הציע את הנוסחה ההסתברותית הנושאת את שמו, נוסחת דרייק. מטרת הנוסחה לקבוע את מספר הציוויליזציות בגלקסיית שביל החלב שמנסות ליצור עמנו תקשורת רדיו, ובכך להגיע לאומדן של הסיכוי ליצור קשר עם חיים מחוץ לכדור הארץ.
 
בשנת 1972 עיצב עם קרל סייגן את דיסקית פיוניר, המסר הראשון שנשלח לתרבויות חוצניות תבוניות, וצורף לחלליות פיוניר 10 ו-11, שנשלחו אל מחוץ למערכת השמש.
 
דרייק הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ואף שימש כחבר בוועד המנהל של המועצה לפיזיקה ואסטרונומיה בשנים 1989 עד 1992. כמו כן, היה נשיא האגודה הפסיפית לאסטרונומיה. היה פרופסור לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת קורנל בשנים 1964 - 1984 ומנהל מצפה הכוכבים של ארסיבו.
 
דרייק הוא פרופסור אמריטוס לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שם היה גם דיקן מדעי הטבע בשנים 1984 - 1988.

ניל דה-גראס טייסון


 
ניל דה-גראס טייסון (באנגלית: Neil deGrasse Tyson; נולד ב-5 באוקטובר 1958 בניו יורק) הוא אסטרופיזיקאי ואסטרונום אמריקאי, ומנהלו של פלנטריום היידן במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע. נוסף למחקרו האקדמי הוא ידוע בכך שהוביל את ההחלטה להחריג את כוכב הלכת פלוטו ככוכב לכת ולהגדירו מחדש ככוכב לכת ננסי. טייסון מתראיין רבות בגופי תקשורת ואף מנחה תוכנית רדיו אינטרנטית שבועית המופנית לקהל הרחב.

ניל דה-גראס טייסון - הופעות טלוויזיוניות



בשנת 2014 הנחה את הגרסה המחודשת לסדרת המדע קוסמוס שנוצרה במקור על ידי קרל סייגן בשנת 1980, ושודרה ברשת פוקס בארצות הברית ובנשיונל ג'יאוגרפיק בשאר העולם.

בשנת 2010 הופיע בסדרת הקומדיה המפץ הגדול בתפקיד עצמו, שם הוא מתנצל בפני שלדון קופר על חלקו בהגדרת פלוטו מחדש ככוכב לכת ננסי.

הופיע בסדרת הקומדיה איש משפחה בעונה 14 פרק 12 ובסרט סופרמן נגד באטמן.

פמלה גיי



פאמלה אל. גיי (באנגלית: Pamela L. Gay; ‏12 בדצמבר 1973) היא אסטרונומית אמריקנית, מחנכת, פודקאסטרית, ידועה בשל שידורי פודקאסטים בנושאי אסטרונומיה ובשל פרויקטים של מדע לאזרחים. מחקריה עוסקים בניתוח מידע אסטרונומי. היא השתתפה גם במספר בסרטים תיעודיים. גיי פעילה בנושאי מדע פופולרי ומשמשת כמנהלת במיזם קוסמוקווסט המעודד מדע לאזרחים.

פמלה גיי - קריירה



גיי קיבלה תואר ראשון באסטרופיזיקה מאוניברסיטת המדינה של מישיגן בשנת 1996, היא עשתה את התואר השני שלה ברוסיה בתוכנית חילופי סטודנטים ואת הדוקטורט שלה באסטרונומיה קיבלה מאוניברסיטת טקסס באוסטין בשנת 2002. גיי משמשת כעמיתת מחקר באוניברסיטת דרום אילינוי, אדוארדסוויל. היא בדירקטוריון של האגודה האמריקאית לצופי כוכבים משתנים ופעילה בוועדת החינוך. גיי מפעילה את הפודקאסט הפופולרי אסטרונומיקאסט בנושא אסטרונומיה ביחד עם פרייזר קיין.
 
גיי הייתה אחת מיושבי הראש של שנת האסטרונומיה הבינלאומית ב-2009.

פמלה גיי - פרסים



חוקרת השנה של Sigma Xi מטעם אוניברסיטת דרום אילינוי, אדוארדסוויל - 2012
מחנכת מדעים מצטיינת מטעם האקדמיה למדעים - סיינט לואיס - 2012
פרס פארסק עבור הפודקאסט האינפורמטיבי ביותר - עבור הפודקאסט 365 ימים של אסטרונומיה - 2009

פמלה גיי - חיים אישיים



גיי נשואה וחיה עם בעלה בדרום אילנוי. היא חובבת סוסים.

אדוארד ברנרד - שנותיו הראשונות



אדוארד אמרסון ברנרד (אנגלית: Edward Emerson Barnard; ‏16 בדצמבר 1857 – 6 בפברואר 1923) היה אסטרונום אמריקאי שהתמחה בתחום האסטרונומיה התצפיתית, המוכר בעיקר הודות לגילוי כוכב ברנרד ב-1916, אשר גם נקרא על שמו.

אדוארד ברנרד - שנותיו הראשונות


ברנרד נולד בנאשוויל, טנסי, לראובן ברנרד ואשתו אליזבת' ג'יין, אחד משני ילדים. אביו נפטר לפני לידתו, וברנרד גדל במשפחה ענייה ולא קיבל השכלה יסודית בסיסית. תחום העניין הראשון שלו היה צילום, ובגיל 9 עבד כעוזר צלם. מאוחר יותר פיתח עניין גם באסטרונומיה. ב-1876 הוא קנה טלסקופ שובר-אור של 130 מ"מ, וב-1881 גילה את כוכב השביט הראשון שלו (אך לא הצליח להכריז על הגילוי). באותה שנה גילה גם את השביט השני שלו, ואת השלישי ב-1882.
 
בעודו עובד בסטודיו צילום, ב-1881 נשא לאשה את רודה קלברט, ילידת אנגליה. בשנות ה-80 של המאה ה-19, התעשיין הלברט וורנר הציע פרס של 200 דולר על כל גילוי של כוכב שביט חדש. ברנרד גילה 8 שביטים והשתמש בכסף לבניית בית לו ולאשתו.
 
כאשר שמו הובא לתשומת לבם של אסטרונומים חובבים בנאשוויל, הם אספו מספיק כסף כדי לתת לברנרד מלגה לאוניברסיטת ואנדרבילט. למרות שמעולם לא סיים תיכון, הוא סיים את הלימודים לתואר ראשון וקיבל את תואר הכבוד היחיד שהאוניברסיטה העניקה אי פעם. גם במהלך לימודיו לתואר ראשון המשיך לעסוק באסטרונומיה ומספרים כי היה עורך תצפיות בקמפוס, אליהן הגיעו סטודנטים רבים.
 
לאחר סיום התואר הראשון ב-1887 ברנרד הצטרף לצוות מצפה הכוכבים ליק.
בסה"כ, בין השנים 1881 ו-1892, גילה 14 שביטים שונים לבדו (אשר 3 מתוכם היו מחזוריים), ושניים נוספים יחד עם מגלים נוספים.

אדוארד ברנרד - מחקר אסטרונומי



בשנת 1892 ברנרד ביצע תצפיות על נובה והיה הראשון לשים לב לפליטות גזיות במהלך האירוע, מהן הוא הסיק כי מדובר בהתפוצצות כוכבית. באותה שנה הוא גם גילה את אמלת'אה, הירח החמישי של צדק. היה זה הגילוי הראשון של ירח חדש סביב צדק מאז גלילאו גליליי, שצפה על ארבעת הירחים הגדולים של כוכב הלכת, בשנת 1609. כמו כן, היה זה הירח האחרון שהתגלה בשיטה של תצפית ישירה (ולא לוחות צילום או סוג אחר של תמונות).
 
ב-1895 ברנרד הצטרף לאוניברסיטת שיקגו כפרופסור לאסטרונומיה. שם יכל להשתמש בטלסקופ בקוטר 1 מטר במצפה הכוכבים ירקס. חלק גדול מעבודתו באותה תקופה הייתה לצלם תמונות של שביל החלב. יחד עם מקס וולף הוא גילה שאזורים חשוכים יותר של הגלקסיה הם למעשה ענני גז ואבק אשר מסתירים את הכוכבים הרחוקים יותר. החל מ-1905, אחייניתו, מרי קלברט, עבדה איתו כעוזרת וחשבת.
 
בשנת 1916 ברנרד גילה כוכב חיוור, שמאוחר יותר נקרא על שמו, וראה כי הכוכב הוא בעל תנועה עצמית גדולה מאוד, יחסית לכוכבים אחרים. כוכב ברנרד הוא מערכת הכוכבים השנייה הכי קרובה לשמש, אחרי מערכת אלפא קנטאורי.
 
בנוסף, ברנרד קטלג סדרה של ערפיליות אפלות ונתן להם סימון מספרי (בדומה לקטלוג מסיה), אשר החל בברנרד 1 והסתיים עם ברנרד 366. הוא פרסם את הרשימה הראשונית ב-1919, כחלק ממאמר בשם "אודות הסימנים הכהים בשמיים, כולל קטלוג של 182 עצמים אלה", בכתב העת לאסטרופיזיקה.
 
ברנרד נפטר ב-6 בינואר 1923, בוויליאמס ביי, ויסקונסין, ונקבר בנאשוויל. אוסף הצילומים יוצא הדופן שלו פורסם בשנת 1927 תחת הכותרת "האטלס המצולם של אזורים נבחרים בשביל החלב", לאחר שנאסף ונערך על ידי אדווין פרוסט, מנהל מצפה ירקס, ומרי קלברט.

אדוארד ברנרד - קרויים על שמו



מכתש ברנרד על הירח

מכתש ברנרד על מאדים

אזור ברנרד, על גנימד

אסטרואיד "819 ברנרדיאנה"

כוכב ברנרד - ננס אדום קרוב לשמש

לולאת ברנרד - ערפילית פליטה בקבוצת אוריון

אולם ברנרד - אולם באוניברסיטת וונדרבילט

מייקל בראון (אסטרונום)


 
מייקל בראון (באנגלית: Michael E. Brown‏; נולד ב-5 ביוני 1965) הוא אסטרונום אמריקני, המשמש כפרופסור במדעים פלנטריים במכון הטכנולוגי של קליפורניה משנת 2003. בראון עומד בראש צוות שגילה גופים טרנס-נפטוניים רבים במערכת השמש החיצונית, שהעיקרי שבהם הוא אריס - כוכב לכת ננסי גדול יותר מפלוטו - הגילוי הוביל לשינוי סיווגו של פלוטו מכוכב לכת לכוכב לכת ננסי. נכון לאוגוסט 2014 גילה 17 גופים ובהם 16 גופים טרנס-נפטוניים. בינואר 2016 פרסם יחד עם קונסטנטין בטיגין מאמר אודות חיזוי תאורטי של כוכב לכת תשיעי במערכת השמש.

מייקל בראון (אסטרונום) - חיים אישיים



בראון נישא לדיאנה ביני ב-1 במרץ 2003. לזוג יש בת אחת שנולדה ב-7 ביולי 2005.
 
ב-2010 פרסם ספר זיכרונות המתאר את האירועים שקרו סביב ההחלטה לסווג מחדש את פלוטו ככוכב לכת ננסי, תחת הכותרת How I Killed Pluto and Why It Had It Coming

רלף אלפר



רלף אשר אלפר (באנגלית: Ralph Asher Alpher; ‏3 בפברואר 1921 – 12 באוגוסט 2007) היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי.

רלף אלפר - ביוגרפיה



הוריו של אלפר היגרו מהעיר ויטבסק ברוסיה (אזור בלארוס) לארצות הברית, שם נולד. הוא סיים את לימודיו בתיכון ע"ש תיאודור רוזוולט בוושינגטון בגיל 15. בזמן הלימודים עבד בתיאטרון של התיכון כמנהל במה כדי לסייע בפרנסת משפחתו בזמן המשבר הכלכלי הגדול. בגיל 16 הוצעה לו מלגה מלאה למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אבל ההצעה בוטלה אחרי ראיון עם בוגר MIT. אלפר עצמו האמין שהביטול נבע מאנטישמיות. במקום ב-MIT, עבר אלפר ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (GWU), שם סיים תואר ראשון, שני ושלישי. לימודיו התקיימו בשעות הערב, ובשעות היום עבד למחייתו. הוא למד גם קצרנות, ובשנת 1939 התחיל לעבוד כקצרן עבור המנכ"ל של מכון קרנגי. כשנודע להם שהוא לומד גם פיזיקה בערבים הם שינו את הגדרת תפקידו לפיזיקאי זוטר.
 
אלפר המשיך לעבוד כפיזיקאי שימושי במשך מלחמת העולם השנייה, תחילה כקבלן עבור חיל הים האמריקני ואחר כך במעבדה לפיזיקה שימושית של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. הוא תרם לפיתוח הנפצים מרק 32 ומרק 45, טורפדות, מרעום קירבה, ועוד פרויקטים סודיים אחרים. בסוף המלחמה קבל אות פיתוח אמל"ח מטעם חיל הים. בגלל סודיות עבודתו, נשארה תרומתו המדויקת מעורפלת עד היום. לאלפר עצמו היו רגשות מעורבים על עבודה זאת.
 
ב-GWU פגש את הפיזיקאי ג'ורג' גאמוב שהסכים להדריך את עבודת הדוקטורט שלו. עבודתו של אלפר הייתה שימושית גם עבור גאמוב עצמו בכך שהיוותה את הבסיס המתמטי לתאוריות שלו. תוך כדי הלימודים פגש את לואיז, לה נישא חודש לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור.
 
בשנת 1954 עבר לעבוד במעבדת המחקר של ג'נרל אלקטריק, מקום בו עבד 30 שנה. הוא המשיך לפרסם שורה של מאמרים. בשנת 1987 הצטרף כפרופסור למכללת יוניון של אוניברסיטת יוניון בסקנקטדי ניו יורק, שם נשאר עד שנת 2004. בין השנים 1987-2004 כיהן גם כמנכ"ל מצפה כוכבים דודלי (Dudley Observatory).

רלף אלפר - תאוריית אלפא-בתה-גמה



עבודת הדוקטור של אלפר דנה בנושא שנקרא מאוחר יותר נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול. "המפץ הגדול" הוא כינוי (ניתן במקור כלשון גנאי על ידי פרד הויל) לתיאור התפתחות היקום ממצב לחץ וטמפרטורה אדירה, דרך התפשטות והתקררות, עד היקום הקר והדליל (יחסית) שאנו רואים סביבנו היום.
 
"נוקליאוסינתזה" הוא ההסבר כיצד יסודות מורכבים נוצרו מיסודות פשוטים (חלקיקים) לאחר המפץ הגדול. מיד אחרי המפץ הגדול, כשהטמפרטורה הייתה גבוהה מאוד, חומר מורכב לא יכול היה להיווצר, כי גם אם הוא נוצר, הפוטונים (קוונטות של אנרגיה) ה"חמים" של הסביבה היו מפרקים אותו לגורמים. כלומר, האנרגיה של הפוטונים הייתה מתגברת על הכח החזק המושך. אם פרוטון ונייטרון היו מתחברים לייצר גרעין של דאוטריום, היסוד החדש היה נהרס (בחזרה לפרוטון ונייטרון בודדים) על ידי פוטון בעל אנרגיה גבוהה. עם הזמן היקום התפשט, הטמפרטורה ירדה, והאנרגיה (הממוצעת) של הפוטונים ירדה. בשלב כלשהו, בערך שנייה אחרי המפץ הגדול, הכח החזק המושך התחיל לנצח את כח המפריד של הפוטונים, ודאוטריום התחיל להיווצר ולהשאר. כשהיקום התקרר עוד, נייטרונים ופרוטונים נופסים יכלו לקשור עצמם לדאוטריום, כדי ליצור הליום ויסודות אחרים.
 
אלפר וגאמוב חשבו שבצורה זו ניתן להסביר את היווצרותם של כל היסודות הכבדים, יסוד אחר יסוד. מאוחר יותר נודע שתאוריה זאת לא יכולה להיות נכונה, כי אין יסודות יציבים במשקל אטומי של 5 ו-8, מה שמונע את היווצרותם (במנגנון זה) של יסודות כבדים מהליום.
 
יותר מ-300 אנשים באו לשמוע את הגנת התיזה של אלפר, כולל אנשי תקשורת, וכתוצאה מכך נכתבו מאמרים רבים בכלי התקשורת על העבודה, תופעה יוצאת דופן עבור עבודת דוקטורט. העבודה הופיעה בעתון "Physical Review" ב-1 באפריל 1948 עם שלושה מחברים – אלפר, גמאוב והפיזיקאי המפורסם האנס בתה. האמת היא שבתה לא תרם מאומה למאמר הספציפי (אמנם הוא תרם רבות לתחום הכללי) וגאמוב רק צירף את שמו כבדיחה כדי שרצף שמות המחברים יישמע כמו האותיות הראשונות של ה-אלפבית היווני – אלפה, בטה, גמה.

רלף אלפר - קרינת הרקע הקוסמית



בהמשך השנה (1948), חישבו אלפר ורוברט הרמן את הטמפרטורה של קרינת הרקע הקוסמית, קרינה אלקטרומגנטית כזו שמקרין גוף שחור בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין, שצפויה הייתה להשאר מהמפץ הגדול. במאמר הראשון הם העריכו שהטמפרטורה תהיה 5^0 קלווין ואחרי שנתיים הם "תיקנו" את השיערוך ל- 28^0. התחזיות של אלפר די נשכחו ונתגלו מחדש בשנות ה-60 על ידי רוברט דיקי (Robert Dicke) ויעקב זלדוביץ'.
 
קרינת הרקע הקוסמית נמדדה בשנת 1964 על ידי שני פיזיקאים ממעבדות בל – ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, שקבלו פרס נובל לפיזיקה בשנת 1978. אלפר והרמן קבלו פרסים רבים על עבודתם החשובה – פרס דרפר (Henry Draper Medal) מהאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1993, פרס מג'לן מן החברה הפילוסופית האמריקאית, מדליית זהב ממכון פרנקלין, ופרס מהמכון הבלגי לאסטרונומיה, אבל לא את פרס נובל. בשנת 2005 הוענק לאלפר הפרס היוקרתי ביותר במדע בארצות הברית – "המדליה הלאומית למדעים" (National Medal of Science). בכתב ההקדשה נכתב:

עבור תרומותיו החלוציות בנושא נוקליוסנתיזה, לחיזוי שהתפשטות היקום משאיר קרינת רקע קוסמית, ועבור המודל שמאחורי המפץ הגדול.
 
המדליה הוענקה לבנו ויקטור על ידי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש ביולי 2007, כי רלף היה חולה מדי לנסוע לטקס ההענקה. רלף אלפר נפטר זמן קצר לאחר מכן, ב-12 באוגוסט 2007.
 

וולטר סידני אדמס

 
וולטר סידני אדמס (באנגלית: Walter Sydney Adams;‏ 20 בדצמבר 1876 - 11 במאי 1956) היה אסטרונום אמריקאי.

וולטר סידני אדמס - חייו ועבודתו



אדמס נולד באנטיוכיה שבטורקיה ללוסיאן הארפר אדמס וננסי דורנס פרנסיס אדמס, שהיו בשליחות מיסיונרית[1]. הם חזרו לארצות הברית בשנת 1885.
 
הוא סיים את לימודיו בדרטמות' קולג' שבניו המפשייר בשנת 1898 ולאחר מכן המשיך את לימודיו בשיקגו ובגרמניה. אחרי שחזר לארצות הברית, הוא החל את עבודתו באסטרונומיה שהגיעה לשיאה כשהפך למנהל מצפה הכוכבים הר וילסון שבקליפורניה.
 
תחומו העיקרי היה חקר הספקטרוסקופיה האסטרונומית. הוא עבד על ספקטרוסקופיה סולארית והוא אחד מהמגלים של היחס בין האינטנסיביות היחסית של קווים ספקטרלים מסוימים לבין הבהירות המוחלטת של כוכב. הוא הצליח להוכיח שאפשר להשתמש בספקטרום כדי לקבוע האם כוכב מסוים הוא ענק או ננס. בשנת 1915 החל לחקור את הכוכב המשני במערכת הכוכבים הכפולה של סיריוס. הוא גילה שלמרות גודלו הזעיר של אותו כוכב אשר קצת יותר גדול מכדור הארץ, פני השטח של כוכב זה היו בהירים יותר מבחינת יחידת שטח מהשמש שלנו, מסתו של כוכב זעיר זה הייתה כמסת השמש.
 
כוכב מסוג זה נודע מאוחר יותר כננס לבן. יחד עם תאודור דונהאם, הוא גילה את נוכחותו החזקה של פחמן דו-חמצני בספקטרום התת-אדום בכוכב הלכת נוגה.
 
אדמס נפטר בגיל 79 בפסדינה שבקליפורניה, ארצות הברית.

וולטר סידני אדמס - פרסים והנצחה



מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (1917)

מדליית הנרי דרייפר של האקדמיה הלאומית למדעים (1918)

חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1922)

מדליית ברוס (1928)

מדליית ג'נסן מהאקדמיה הצרפתית למדעים (1934)

עמית זר של החברה המלכותית (1950)

וולטר סידני אדמס - הנצחתו



האסטרואיד "3145 וולטר אדמס" נקרא על שמו.

מכתש בכוכב הלכת מאדים אשר נקרא על שמו.

"מכתש אדמס" על הירח, הנקרא על שמם של וולטר, אנסל אדמס וג'ון קאוץ' אדמס.

אבי לייב - ביוגרפיה וקריירה מדעית


אברהם (אבי) לייב (נולד ב-1962) הוא פרופסור ישראלי-אמריקני לפיזיקה תיאורטית ולאסטרופיזיקה, ראש המחלקה לאסטרונומיה של אוניברסיטת הרווארד, מנהל המכון לתיאוריה וחישוב ב-Harvard-Smithsonian Center for Astrophysics ומייסד ומנהל מיזם המחקר על חורים שחורים (Harvard Black Hole Initiative). ב-2016 מונה לתפקיד יושב ראש הוועדה המייעצת של פרויקט Breakthrough Starshot, שמטרתו לשגר חללית זעירה אל מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי.

אבי לייב - ביוגרפיה וקריירה מדעית



לייב נולד ב-1962 במושב בית חנן, שם עסקו הוריו בחקלאות. הוא בוגר המחזור השני של תוכנית תלפיות וקיבל תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה ב-1983, תואר שני בפיזיקה ב-1985 ותואר דוקטור בפיזיקה ב-1986, כולם מהאוניברסיטה העברית. במסגרת שירותו הצבאי עבד במרכז למחקר גרעיני - שורק כתאורטיקן הראשי של קבוצה שעסקה בפיתוח טכנולוגיית הנעה אלקטרומגנטית. לאחר שתעשיית ההגנה האמריקנית גילתה עניין באפשרות לשלב את הטכנולוגיה שפיתח ביוזמת ההגנה האסטרטגית, הוא הגיע לארצות הברית, שם היה חבר במשך חמש שנים בסגל המכון למחקר מתקדם (IAS) בפרינסטון. ב-1993 מונה לפרופסור במחלקת האסטרונומיה של אוניברסיטת הרווארד. מאז 2011 הוא עומד בראש המחלקה.
 
לייב כתב או השתתף בכתיבתם של למעלה מ-500 מאמרים אקדמיים, על מגוון רחב מאוד של נושאים, לרבות המפץ הגדול, קרינת הרקע הקוסמית, התפתחות הכוכבים הראשונים, אסטרונומיה של קו המימן, תנועת הגלקסיות, פיזיקת חלקיקים, קרניים קוסמיות, חורים שחורים, גלי כבידה, אסטרוביולוגיה, מערכת השמש, מכשור מדעי ואסטרונאוטיקה.
 
לייב מרבה לכתוב על בעיות שונות בסוציולוגיה של המדע, כגון נטייתם של אקדמאים בכירים לקדם עמיתים צעירים בעלי דעות דומות לשלהם; הנטיה, כאשר נשקל קידומו של אקדמאי, לבדוק בעיקר את הישגיו המוקדמים, תוך התעלמות מפועלו בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה;[2] או הנטיה של פיזיקאים תאורטיים להאמין בנכונותה של תאוריה, כגון תורת המיתרים, גם כאשר אין שום מידע ניסויי המאשר אותה.
 
ב-2016 יסד והתמנה למנהל הראשון של מיזם המחקר על חורים שחורים (Harvard Black Hole Initiative), שהינו מרכז מחקר בינתחומי ראשון מסוגו, המשלב חוקרים מתחומי האסטרונומיה, הפיזיקה, המתמטיקה והפילוסופיה.
 
לייב כתב שני ספרים אקדמיים, How Did The First Stars and Galaxies Form? ב-2010 ו-The First Galaxies in the Universe ב-2012 (עם סטיבן פורלאנטו), על התפתחות המבנים הקוסמיים הראשונים, הגרסה המדעית לסיפור הבריאה של "ויהי אור". ב-2015 פרסם את ספר המדע הפופולרי מהכוכב הראשון עד לאחרית הימים (From the First Star to Milkomeda), המשלב כתיבה מדעית על סוגיות חלליות עם קטעים ממחברות שכתב לייב בשנות נעוריו. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת כרמל.
 
ב-2016 מונה לתפקיד יושב ראש הוועדה המייעצת של פרויקט Breakthrough Starshot, שנוסד על ידי היזם יורי מילנר. חברים נוספים בוועדה המייעצת כוללים את הפיזיקאים סטיבן הוקינג ופרימן דייסון וזוכי פרס נובל לפיזיקה סטיבן צ'ו וסול פרלמוטר. מטרת הפרויקט היא להביא חלליות זעירות, שמאסת כל אחת מהן כגרם, אל מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי, המרוחקת כ-4.3 שנות אור מכדור הארץ, תוך כ-20 שנים ממועד שיגור החללית. לשם כך, ידרש להאיץ את החלליות לכ-20% ממהירות האור, דבר שלא ניתן לעשותו באמצעות טכנולוגיות ההנעה הכימית המוכרות כיום.
 
תחת זאת, מוצע להשתמש במפרש לייזר שיחובר אל החללית הזעירה ואשר יונע על ידי מערך מופע של קורני לייזר על פני כדור הארץ, עם הספק כולל של כ-100 ג'יגאוואט. אם הפרויקט ישיג את מטרתו, תהפוכנה החלליות לעצמים מעשה ידי אדם המהירים והרחוקים ביותר אי פעם. לייב כותב מאמרים אודות סוגיות שונות הנוגעות לפרויקט השאפתני, כגון הבעיה של פגיעת אבק קוסמי בעצם שמהירותו כה גבוהה, או שיטות ליצוב המפרש כאשר קרן הלייזר מאיצה אותו.
 
אבי לייב נשוי, אב לשתי בנות ומתגורר בלקסינגטון, מסצ'וסטס.

יום רביעי, 4 בינואר 2017

ויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי



ויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי (אנגלית: William Parsons, 3rd Earl of Rosse‏, 17 ביוני 1800 - 31 באוקטובר 1867) היה אסטרונום אנגלי - אירי שנודע בעיקר בשל הטלסקופים הגדולים שנבנו עבורו ובפרט טלסקופ עם מראה בקוטר 1.80, מטר שהיה הגדול ביותר בעולם עד לתחילת המאה ה-20, ובתצפיותיו בערפיליות שבמהלכן גילה את המבנה הספירלי של חלק מהגלקסיות.

ויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי - קורות חייו



ויליאם פרסונס נולד בעיר יורק שבאנגליה למשפחת אצולה אירית. הוא התחנך בטריניטי קולג' ובאוניברסיטת אוקספורד וסיים את לימודיו במתמטיקה בהצטיינות בשנת 1822. בשנת 1841 עם מותו של אביו לורנס פרסונס, רוזן רוס השני, הוא ירש את אחוזת המשפחה במחוז אופאלי שבפרובינציית לנסטר, באירלנד, וכן את התואר רוזן רוס השלישי. הוא התחתן בשנת 1836 עם מארי פילד, שבדומה לו הייתה חובבת אסטרונומיה, ונולדו להם 13 ילדים, ארבעה מהם הגיעו לבגרות. מחוץ לעיסוקיו באסטרונומיה, פרסונס כיהן כחבר הפרלמנט של בריטניה בין השנים 1821 ו-1834 וכחבר בית הלורדים בין השנים 1862 ו-1867. הוא התקבל לחברה המלכותית בשנת 1834 והתמנה לנשיאה בשנת 1849 וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1854. כמו כן הוא כיהן גם כנשיא האוניברסיטה של טריניטי קולג' בדבלין משנת 1862 ועד למותו בשנת 1867.

ויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי - עבודתו המדעית



כחובב אסטרונומיה בעל אמצעים, פרסונס בנה מספר טלסקופים מחזירי אור כשהוא בכל פעם מגדיל את קוטר המראה הראשית. הטלסקופ הראשון היה עם מראה בקוטר של 38 סנטימטר, השני בקוטר של 61 סנטימטר, השלישי בקוטר של 91 סנטימטר והרביעי, שהושלם בשנת 1945, היה עם מראה בקוטר של 180 סנטימטר וכונה "הלווייתן של פרסונס". יציקה וליטוש של מראות בקוטר כה גדול הצריכה פיתוח של טכניקות חדשות והמשקל של הטלסקופ הצריך בניית מערכת תמיכה חזקה שפותחה שעל ידי פרסונס ואשתו. באמצעות טלסקופים אלה היה פרסונס הראשון לגלות שלחלק מהערפיליות יש מבנה ספירלי, שאותו שרטט, ושמאוחר יותר התברר שאלו בגלקסיות. פרסונס היה זה שטבע את השמות ערפילית הסרטן וערפילית המערבולת. ג'ון דרייר ייחס לפרסונס גילוי של 225 ערפיליות שנכנסו לקטלוג הכללי החדש, אבל כנראה שרק 2 מהן היו תגליות שלו והשאר נצפו על ידי עוזריו.

ויליאם רואן המילטון



סר ויליאם רואן המילטון (באנגלית: William Rowan Hamilton;‏ 4 באוגוסט 1805 - 2 בספטמבר 1865). מתמטיקאי ואסטרונום אירי. ידוע בעיקר בזכות עבודותיו באנליזה וקטורית, במכניקה אנליטית ובאופטיקה.
 
המילטון נולד בדבלין ולמד בטריניטי קולג'. ב-1827, בעודו תלמיד בקולג', מונה לפרופסור לאסטרונומיה. שנה לאחר מכן מונה לאסטרונום הראשי של אירלנד, וב-1853 הוענק לו תואר אבירות. הוא בילה את שארית חייו בקולג' ובמצפה הכוכבים בדאנסינק. אחד מפיתוחיו החשובים ביותר הוא מושג ההמילטוניאן במכניקה אנליטית, פונקציה ממנה ניתן לקבל את משוואות התנועה של מערכת פיזיקלית. להמילטוניאן חשיבות מרכזית הן בפיזיקה קלאסית והן במכניקת הקוונטים.

ג'ון דרייר



ג'ון לואיס אמיל דרייר (נולד כיוהאן לודוויג אמיל דרייר, דנית: Johan Ludvig Emil Dreyer, אנגלית: John Louis Emil Dreyer‏, 13 בפברואר 1852 - 14 בספטמבר 1926) היה אסטרונום דני - אירי שנודע בעיקר בשל הקטלוג הכללי החדש של ערפיליות, צבירי כוכבים וגלקסיות שערך.

ג'ון דרייר - קורות חייו



ג'ון דרייר נולד בקופנהגן למשפחה של אנשי צבא, אביו היה לוטננט גנרל בצבא דנמרק ונלחם במלחמת שלזוויג הראשונה ולאחר מכן מונה לשר המלחמה והצי של דנמרק. במהלך לימודיו בבית ספר בקופנהגן הוא קרא ספר על האי ון ומצפה הכוכבים של טיכו ברהה והחליט שהוא רוצה להיות אסטרונום. הוא החל לבקר במצפה הכוכבים של קופנהגן והתידד עם האסטרונום הדני האנס שילרופ שהדריך אותו ועזר לו בלימודי האסטרונומיה.
 
הוא למד מתמטיקה, אסטרונומיה ופיזיקה באוניברסיטת קופנהגן ולאחר סיום לימודיו בשנת 1784 הוא עבר לאירלנד כדי לעבוד כעוזרו של ויליאם פרסונס בטירת ביר, שם ערך תצפיות בעזרת הטלסקופים הגדולים של פרסונס, שלגדול שבהם הייתה מראה בקוטר של 1.8 מטר. הוא התחתן בשנת 1875 עם אישה אירית ונולדו לו שלושה בנים ובת. בשנת 1878 הוא עבר למצפה דנסינק, ששימש כמצפה הכוכבים של טריניטי קולג', ושם עבד עד לשנת 1882, שבה עבר למצפה הכוכבים בארמה שבצפון אירלנד. בשנת 1916 הוא פרש מעבודתו ועבר לאוקספורד, שם התגורר עד מותו.

ג'ון דרייר - עבודתו



בשנת 1877 הציג דרייר לאקדמיה המלכותית של אירלנד תוספת לקטלוג הכללי של ג'ון הרשל שכללה 1,136 ערפיליות שהתגלו על ידי אסטרונומים שונים מאז שהרשל פרסם את הקטוג שלו וכן תיקוני שגיאות ועדכונים של מיקומי הערפיליות שבקטלוג של הרשל. בשנת 1866 הוא פרסם קטלוג כוכבים שכלל כ-3,300 כוכבים ולאחר מכן בשנת 1888 הוא פרסם את המהדורה הראשונה של הקטלוג הכללי החדש שהכיל את כל הערפיליות מהקטלוג הכללי של הרשל, את התוספות שפרסם דרייר בשנת 1877 וערפיליות נוספות שהתגלו מאז ובסך הכל הכיל תיאור ומיקום של 7,840 ערפיליות. דרייר המשיך לאסוף נתונים על תצפיות של ערפיליות חדשות ובשנים 1895 ו-1908 פרסם שני קטלוגים נוספים של ערפיליות שהכילו בהתאמה 1,529 ו-3,857 ערכים חדשים.
 
חוץ מעבודתו על הקטלוגים דרייר עסק גם בהיסטוריה של האסטרונומיה ובשנת 1890 הוא פרסם ביוגרפיה של טיכו ברהה. כמו כן הוא ערך והביא לפרסום את כל כתביו ותצפיותיו של טיכו ברהה, כאשר הכרכים האחרונים שערך יצאו לאור רק לאחר מותו. דרייר כתב גם ספר בשם "ההיסטוריה של מערכת השמש מתאלס ועד קפלר" שדן בהתפתחות התפיסה והמחקר של כוכבי הלכת לאורך ההיסטוריה וערך את כתביו של ויליאם הרשל שפוסמו בשנת 1912. בשנת 1916 הוא זכה במדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה, על תרומתו לחקר הערפיליות ובשנת 1923 הוא נבחר לנשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה וכיהן בתפקיד זה שנתיים.