צבע פניו של מאדים אדום בשל ריבוי בתחמוצות ברזל בקרקעו, ומכאן שמו העברי והכינוי "כוכב הלכת האדום". כמו כן מבין שבע המתכות הקדומות הברזל יוחס לו. שמו בלעז הוא מארס (Mars), משום שהוא זוהה במיתולוגיה הרומית עם אל המלחמה בשם זה (המקביל לארס מהמיתולוגיה היוונית). שם זה ניתן לו בשל מראהו האדום בשמי הלילה, שהרי הצבע האדום מתקשר למלחמה. באסטרונומיה הבבלית זוהה מאדים עם אל המלחמה, האש וההרס נרגל. מארס נשאר מזוהה בתרבות עם מלחמה ואלימות. במסכת שבת נאמר כי אדם הנולד ב"מזל מאדים" יעסוק בהוצאת דם:
האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא אמר רב אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא
– מסכת שבת דף קנ"ו ע"א, אמר רב אשי: או שיהיה מקיז דם או שודד או שוחט או מוהל
כיוון שמאדים נקשר ליום שלישי אסר שמואל על הקזת דם בימי שלישי[15] רש"י מסביר את האיסור בכך ש"מזל מאדים ממונה על החרב ועל הדבר ועל הפורעניות". הקשר בין מאדים לשפיכות דמים ואלימות מופיע גם ב"כתר מלכות" של רבי שלמה אבן גבירול לעיל.
סמלו של מאדים מקורו במיתולוגיה הרומית - מגינו וחניתו של מארס. משמש בביולוגיה לציון המגדר זכר ובאלכימיה לציון היסוד ברזל.
במאה ה-19 הרזולוציה של טלסקופים השתפרה מספיק כדי לאפיין את פני השטח של מאדים. בספטמבר 1877 התקרב מאדים לשמש והיה על הקו שבין השמש לכדור הארץ (Perihelic Opposition) כלומר בתנאי צפייה אופטימליים – מצב המתרחש פעם ב-15 - 17 שנים. האסטרונום ג'ובאני סקיאפָּרֶלִי Giovanni Schiaparelli השתמש אז בטלסקופ של 22 סנטימטרים כדי למפות לראשונה את פני הכוכב. במפות הופיעו "תעלות" שלימים התבררו כטעויות אופטיות. סקיאפרלי תיאר את הקוים הללו במילה האיטלקית canali כלומר ערוצים וכינה אותם על שמות נהרות מיתולגיים. לאנגלית תורגם המושג כ-canals - תעלות כלומר כתוצר של פעילות כריה של יצורים תבוניים. ה"תעלות" דווחו גם על ידי האסטרונום פרסיוול לוול בהזדמנות הצפיה הבאה ב-1894 באמצעות טלסקופים משוכללים יותר (300 ו-450 מ"מ). התעלות וכן השינויים העונתיים בצבעים ביססו את הרעיון שמאדים מיושב. אלא שככל שהשתכללו הטלסקופים נצפו פחות תעלות וב-1909 באמצעות טלסקופ של 840 מ"מ נצפו קוים לא ישרים
מאמרים על הביולוגיה של מאדים הופיעו עד לשנות ה-60 של המאה ה-20 כשחלליות מארינר בקרו בכוכב. הרעיון שכוכב מאדים מיושב היווה בסיס ליצירות מדע בדיוני רבות שהראשונה שבהן מלחמת העולמות של ה. ג'. וולס. בין יצירות אלו נכללים גם "כוכב אדום" של הסופר והפילוסוף הרוסי אלכסנדר בוגדנוב, סדרת ספרי בארסום של אדגר רייס בורוז, "אאליטה" של סופר המדע בדיוני אלכסיי ניקולייביץ' טולסטוי, "מכוכב הדממה" של ק. ס. לואיס, "הרפתקה בחלל" של פרדריק בראון, "רשימות מן המאדים" של ריי ברדבורי, "The Outward Urge" של ג'ון וינדהם, "חולות מאדים" של ארתור סי. קלארק ו"כדרך בני מאדים" של אייזק אסימוב. דמויות ממאדים הופיעו למשל בלוני טונס (מרווין ממאדים Marvin the martian) ובסרטי מדע בדיוני רבים.
מאדים מופיע ביצירה כוכבי הלכת של גוסטב הולסט כמביא המלחמה והכעס. זאת לצד יופיטר מביא השמחה, ונוס ונפטון.
בשירה העברית החדשה מאדים וכיבושו מופיע כמוטיב מרכזי ומאפיין בשירתו של מיכאל 'טלאש' פרלמוטר, גם כפשוטו וגם כמטפורה ליחסים אינטימיים:
זֶה הַלַּיְלָה מָלֵא בְּתִקְוָה, כִּי תִּקְוָה לֹא נִגְמֶרֶת לָעַד.
זֶה לִבֵּנוּ פּוֹעֵם בִּמְהִירוּת יְתֵרָה וּמַחְסִיר פְּעִימָה
יַעֲדֵנוּ רָחוֹק חֳדָשִׁים שֶׁל מָעוֹף בֶּחָלָל, אַךְ לְבַד
לֹא נִהְיֶה לְעוֹלָם בֶּאֱמֶת. גַּם הַשֶּׁקֶט הוּא כְּמוֹ נְעִימָה.
מַאְדִּים הִיא פְּלָנֶטָה שֶׁל רֹךְ
וְהָרֹךְ יִשָּׂאֵךְ, כְּגַלְגֶּשֶׁת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה