חוקרים: גילינו כוכב תשיעי בקצה מערכת השמש

אסטרונומים במכון הטכנולוגי של קליפורניה מצאו עדויות חדשות לכוכב לכת קרחוני במערכת השמש, הרחק מעבר לפלוטו. על פי המאמר שלהם, מסתו של הכוכב פי 5 עד 10 מזו של כדור הארץ

 

האם יש כוכב לכת נוסף במערכת השמש שלא ידענו על קיומו? אסטרונומים במכון הטכנולוגי של קליפורניה הודיעו הערב (יום ד') כי מצאו עדויות חדשות לכוכב לכת קרחוני במערכת השמש, הרחק מעבר לפלוטו. כך פורסם ב"וושינגטון פוסט". על-פי האסטרונומים שפרסמו את התגלית ב-Astronomical Journal הקפה אחת של כוכב הלכת סביב השמש נמשכת בין 10-20 אלף שנים.

האם יש כוכב לכת נוסף במערכת השמש שלא ידענו על קיומו? אסטרונומים במכון הטכנולוגי של קליפורניה הודיעו הערב (יום ד') כי מצאו עדויות חדשות לכוכב לכת קרחוני במערכת השמש, הרחק מעבר לפלוטו. כך פורסם ב"וושינגטון פוסט". על-פי האסטרונומים שפרסמו את התגלית ב-Astronomical Journal הקפה אחת של כוכב הלכת סביב השמש נמשכת בין 10-20 אלף שנים.

הם קראו לו "כוכב הלכת 9". על פי המאמר שלהם, מסתו של הכוכב פי 5 עד 10 מזו של כדור הארץ. אבל כותבי המאמר, מייקל בראון וקונסטנטין בטייגין הודו כי לא בחנו ישירות את הכוכב.

על-פי האסטרונומים, המרחק שלו מכדור הארץ הוא פי 200 מהמרחק בין כדור הארץ לשמש. כוכב הלכת נמצא בחגורת קויפר, הנמצאת בקצה מערכת השמש.

 

בכתב העת "nature" פורסם כי אף אחד לא ראה את כוכב הלכת, אבל על-פי תנועת עצמים בחגורת קויפר - ניתן להניח כי כוכב לכת כזה קיים.

 

האסטרונום מייק בראון אמר: "אם הייתי קורא על הדבר הזה לראשון הייתי

 

חושב שזה מטורף. אבל אם מסתכלים על הסטטיסטיקה והעובדות קשה לטעות במסקנה".

 

אל לווינסון מומחה מאוניברסיטת קולרדו אמר ל-nature: "לאורך הקריירה ראיתי הרבה שטענו את הטענות האלה וכל הטענות האלה היו עד כה שגויות. אלסנדרו מורבידלי, מומחה לתנועת כוכבי לכת מאוניברסיטה בניס שבצרפת, אמר כי הוא די משוכנע שהכוכב אכן קיים.

 

הטענות לקיומו של כוכב הלכת תשע מזכירים תקופה  מהמאה התשע עשרה כאשר אסטרונומים חזו ואז גילו את נפטון, על-ידי לימודה של סטיה קטנה ביותר במסלולו של אורנוס. הם הניחו שלפי כוח המשיכה של אורנוס, ישנם גופים שלא ניתן לראות באופן ישיר - קיימים ונמשכים אליו - והם צדקו. "במובן מסויים אחנו מקווים להחיות מעט את ההיסטוריה", מוסיף בטייגין.

 

סיפורו של כוכב הלכת תשע מתחיל בשנת 2014, כשצמד אסטרונומים דיווח על מציאת כוכב לכת בחגורת קויפר שנקרא 2012VP 113. המרחק הכי קרוב אל השמש אליו הגיע מסלולו המורחב של כוכב הלכת היה פי 80 מהמרחק של כדור הארץ מהשמש (לשם ההשוואה - המרחק הכי קרוב אליו הגיע פלוטו מהשמש הוא פי 48 מהמרחק של כדור הארץ מהשמש).

 

VP113 מצטרף לכוכב הלכת הננסי סדנה בתור האובייקט השני המוכר לנו, בעל מסלול כה רחוק. שני האסטרונומים - צ'אדוויק טרוחילו, ממצפה הילו שבהוואי וסקוט שפרד, מהמכון המדעי קרנגי שבוושינגטון, אמרו שהמסלול של העצמים האלו מציע שקיים לפחות עוד עצם אחד, כוכב לכת גדול יותר מכדור הארץ ומסלולו נמצא במרחק של פי 250 מהמרחק של כדור הארץ מהשמש.

כתבתה של רפאלה גויכמן - ידיעות אחרונות

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - קרס - מחקר רובוטי

ב-27 בספטמבר 2007 שיגרה נאס"א את הגשושית שחר במטרה לחקור מקרוב את הגופים הגדולים בחגורת האסטרואידים. הגשושית החלה בהתקרבות אל קרס בדצמבר 2014, היא מצלמת את קרס, כולל תמונות ראשונות מהצד האפל שלו. היא נכנסה למסלול במאי 2015, וחוקרת את צורתו והרכבו של קרס.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - קרס - נתונים פיזיקליים

קרס הוא העצם השמימי הידוע הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים, שנמצאת בין המאדים לצדק. קוטרו כ־900 קילומטרים. בתנאים מסוימים, ניתן קרס לצפייה בעין בלתי מזוינת, ופרט לוסטה הוא העצם היחידי בחגורה שניתן לראותו ללא טלסקופ או מכשיר הגדלה אחר, זאת בשל גודלו הרב יחסית לשאר העצמים בחגורה.

 

בשל מסתו הגדולה, צורתו של קרס כדורית. מסתו כה גדולה עד שהוא מהווה 40% מהמסה הכוללת של כל האסטרואידים באזור זה של מערכת השמש.

 

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - קרס - מקור השם

במקור הציע פיאצי את השם "צרס פרדיננדי" המהווה שילוב של קרס אלת הצמחים והאדמה במיתולוגיה הרומית ושמו של פרדיננד הראשון, מלך שתי הסיציליות. אך כיוון שבמדינות רבות לא קיבלו את השם פרדיננדי, הוא הושמט ושמו של העצם נותר "קרס". ביוון, שמו של העצם הוא "דמטר" על שמה של אלת האדמה והתבואה דמטר, האלה המקבילה של קרס במיתולוגיה היוונית. בשפה האנגלית אימצו דווקא את השם "קרס" ולא "דמטר" מאחר שהאחרון היה תפוס על ידי האסטרואיד 1108 דמטר.

 

בשנת 1803, כשנתיים אחרי גילוי קרס, התגלה היסוד צריום (מספר אטומי 58). היסוד נקרא על שמו של קרס (באנגלית "צרס"). יסוד נוסף, פלדיום, שהתגלה באותה שנה נקרא על שם אסטרואיד פאלאס הנמצא בחגורת האסטרואידים יחד עם קרס. נציין שתחילה הפלדיום נקרא קרסיום, אולם עד שהתפרסמה התגלית, השם כבר היה תפוס, ולכן הוחלף לפלדיום.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - קרס - הגילוי

קרס התגלה במקרה כאשר האסטרונום האיטלקי ג'וזפה פיאצי חיפש אחר כוכב לכת אחר, אך בגלל טעות בקואורדינטות הוא זיהה אובייקט דמוי כוכב, אך קטן בהרבה. פיאצי חשב שזהו שביט. הוא צפה בקרס 24 פעמים נוספות, עד שלבסוף החליט לפרסם את תגליתו ברבים. הוא שלח מספר מכתבים שבהם הוא כתב "כיון שהוא זז כה לאט ובגלל צורתו, סבורני שיש סיכוי שזהו משהו טוב יותר מסתם כוכב שביט". התברר שהוא צדק.

 

פיאצי הצליח לעקוב אחר קרס למשך מספר חודשים בלבד, לאחר מכן הוא נעלם באופן זמני מאחורי הילת השמש. מספר חודשים מאוחר יותר, כשקרס היה אמור להופיע שוב, פיאצי לא היה מסוגל לאתרו מחדש, הכלים המתמטיים של התקופה לא היו מסוגלים לבצע חיזוי של מיקום האסטרואיד בכמות זעומה כזו של מידע. קרל פרידריך גאוס אשר שמע על הבעיה החליט לנסות לפותרה. ואכן, לאחר 3 חודשי עבודה, גאוס הציג תאוריה מתמטית המאפשרת לחזות את מיקום הכוכב, ולשם חיזוי זה - פיתח את שיטת הריבועים הפחותים, שבעזרתה אפשר למזער שגיאות במדידות ולאפשר חישוב מסלול של עצם שמימי על פי נתוני תצפיות, גם כאשר יש בהן שגיאות אקראיות. מספר שבועות לאחר מכן, גאוס חישב את מסלולו של קרס, ושלח את התוצאה לברון פרנץ פון זאך שהיה עורכו של העיתון המדעי Monatliche Correspondenz. ב-31 בדצמבר 1801, פרסם פון זאך את התגלית על גילוי קרס.

 

יוהאן אלרט בודה האמין שקרס הוא "כוכב הלכת החסר" שעל-פי חישובי יוהאן דניאל טיטיוס יהיה בין מאדים לצדק, במרחק 419 מיליון קילומטרים מהשמש. בשנים לאחר מכן, קרס קיבל מעמד של כוכב לכת (יחד עם פאלאס, יונו ווסטה אסטריה), אולם בשנת 1852 הוא סווג מחדש כאסטרואיד לאחר שחוקרים חקרו את האזור והבינו כי כוכב הלכת החסר אינו קיים ובמקומו קיימים אלפי גופים קטנים.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - קרס

קרס (מלטינית: Cerēs; לעתים נקרא צרס; שם מלא: 1 קרס; באנגלית: 1 Ceres, היגוי באנגלית סיריז) הוא כוכב לכת ננסי בחגורת האסטרואידים והעצם הגדול ביותר בין מאדים לצדק. הוא התגלה ב-1 בינואר 1801 על ידי האסטרונום האיטלקי ג'וזפה פיאצי והיה לגוף הראשון שהתגלה באזור זה בחלל. שנים ספורות לאחר הגילוי סווג ככוכב לכת (יחד עם פאלאס, יונו, וסטה, ואסטריה) אולם בשנת 1852 סווג מחדש כאסטרואיד לאחר שחוקרים שחקרו את האזור הבינו כי בחלל בין מאדים לצדק אין כוכב לכת אלא אלפי גופים קטנים. מעל 150 שנה קראו המתנגדים לשינוי סיווגו של קרס בשל גודלו, ובשנת 2006 הוחלט לשנות את סיווגו לכוכב לכת ננסי. העצם נקרא בתחילה "קרס פרדיננדי" על שם האלה הרומית קרס ועל שמו של המלך פרדיננד הראשון, מלך שתי הסיציליות אולם רק השם "קרס" תפס.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - פאלאס - מאפיינים

פאלאס נצפה כשהוא מסתיר כוכב כמה פעמים כולל אוסף תצפיות האסטרואידים הטובות במיוחד ב-29 במאי 1983, כשתצפיות ממוקדות במיוחד תוזמנו מצוין על ידי 140 חוקרים. תצפיות אלה סייעו לגלות את קוטרו המדויק. במהלך הליקוי ב-29 במאי 1983 התגלה סיכוי לכך שהוא בעל ירח קטן במיוחד, שקוטרו קילומטר אחד. עד היום לא נמצא אישור שירח כזה אכן מקיף אותו. בשנת 1980 הדמיית וידאו מצאה ירח גדול בהרבה שקוטרו 175 ק"מ אך ההשערה בדבר קיומו נדחתה מאוחר יותר.

 

נעשה שימוש בגלי רדיו מחללית במסלול סביב מאדים, וסביב פני השטח שלו, כדי לקבוע את מסת פאלאס בעזרת תהודות זעירות שאותן החזיר אל פני מאדים.

 

תצפיות טלסקופיות של פאלאס לא סיפקו כל מידע על מאפייניו. אף חללית עוד לא ביקרה פאלאס אך אם מחקרה העתידי של הגשושית שחר יהיה מוצלח בקרס ובוסטה, יש סיכוי שהמשימה תורחב גם אל פאלאס.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - פאלאס - מאפיינים

פאלאס הוא הגוף השלישי בגודלו בחגורת האסטרואידים, ודומה ל-4 וסטה בנפחו (לא ודאי במאת האחוזים), אך הוא מעט קטן יותר במסתו.

 

לפאלאס יש מאפיינים דינמיים יוצאי דופן יחסית לגוף כל כך גדול. מסלולו מוטה בזווית גבוהה מאוד ואקסצנטרי במידה מסוימת, אף על פי שהוא נמצא באותו מרחק מהשמש כמו החלק העיקרי בחגורת האסטרואידים.

 

יתר על כן, הזווית שקובעת את הציר סביבו הוא מסתובב היא גדולה מאוד, וקרובה ל-600 (מוערכת בין 560 ל-810). זה אומר, שבכל קיץ וחורף פאלאדי (של פאלאס) חלקים גדולים של פני השטח חשופים תמידית לאור ומואפלים לחלוטין (בהתאמה) למשך זמן הקרוב לשנה ארצית אחת. עדיין לא ברור אם סיבובו של פאלאס סביב הוא בכיוון האופייני לחגורת האסטרואידים או בכיוון ההפוך.

 

יש ראיות שפני השטח של פאלאס דומים לאלה של מטאוריטים פחמניים העשירים במים ובחומרים אורגניים.

ממדיו - 570×525×482 קילומטרים. באפהליון (הנקודה הרחוקה ביותר שלו מן השמש) הוא מצוי במרחק של כ-510 מיליון קילומטרים ממנה ובפריהליון (הנקודה הקרובה ביותר שלו אל השמש) הוא מצוי במרחק של כ-319 מיליון קילומטרים ממנה. פאלאס מקיף את השמש אחת ל־1,686 ימים בקירוב.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - פאלאס - מקור השם

האסטרואיד קרוי על שמה של פאלאס, בתו של טריטון וחברתה למשחק של אתנה במיתולוגיה היוונית. קיימות מספר דמויות גבריות באותו שם במיתולוגיה היוונית, אך האסטרואידים הראשונים קיבלו בקביעות שמות של דמויות נשיות.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - פאלאס

פאלאס (שם מלא: 2 פאלאס; באנגלית: ‎2 Pallas) הוא האסטרואיד השני שהתגלה, מיד אחרי קרס. הוא התגלה על ידי היינריך וילהלם אולברס ב-28 במרץ 1802. פאלאס הוא אחד האסטרואידים הגדולים שבחגורת האסטרואידים העיקרית, ומעריכים כי מסתו מכילה 7% מהמסה של כל החגורה. הוא החבר המרכזי במשפחת האסטרואידים פאלאס.

 

פאלאס, יחד עם קרס, יונו, וסטה ואסטריה, נחשב ככוכב לכת עד שהחוקרים שחקרו את האזור הבינו כי המקום בין מאדים לצדק מכיל אלפי גופים המרכיבים את החגורה המרכזית. בעקבות הגילויים, סווגו גופים אלה מחדש כאסטרואידים ולא ככוכבי לכת. ייתכן כי בעתיד פאלאס יסווג מחדש ככוכב לכת ננסי אם יוכח כי צורתו כדורית בגלל כוח המשיכה שלו.

 

היסוד פלדיום (Palladium) נקרא כך על שמו של פאלאס. זהו יסוד כימי שסמלו הכימי Pd ומספרו האטומי 46.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - יונו - תצפיות

אלו הן כמה מאבני הדרך בהיסטוריה של תצפיות על יונו:

 

יונו הוא האסטרואיד הראשון עליו נצפה ליקוי. הוא חלף על פני כוכב עמום (SAO 112328) ב-19 בפברואר 1958 והסתיר אותו לזמן קצר. מאז, כמה ליקויים נוספים נצפו, כשהפורה מביניהם הוא ב-11 בדצמבר 1979, שתועד על ידי 11 אסטרונומים.

 

אותות רדיו מחללית במסלול סביב מאדים עזרו להעריך את גודלו של יונו בעזרת התנודות הזעירות שהוחזרו ממנו ומפני השטח שלו אל מאדים.

 

מחקר של ג'יימס ל. הילטון (1999) מעלה סברה, "מאוד הגיונית" לדבריו, שמסלולו של יונו השתנה באופן קל ב-1893 בגלל תנודות שהשפיעו על אסטרואיד חולף שזהותו לא וודאה. ואפשרות נוספת, הרבה פחות סבירה היא שבאותו זמן פגע גוף בעל גודל משמעותי ביונו.

 

בשנת 1996 יונו צולם על ידי טלסקופ הוקר במצפה הר וילסון בעזרת עזרי וידאו משופרים. הצילומים הציגו מבחר תמונות וחשפו צורה יוצאת דופן (גושית) עם אזור אפל על האסטרואיד שמצביע על התנגשות טרייה.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - יונו - מאפיינים

יונו הוא האסטרואיד העשירי בגודלו בחגורת האסטרואידים, ומסתו מהווה 1.0% לערך ממסת חגורת האסטרואידים. הוא מתחרה עם אונומיה על התואר הגוף הגדול ביותר מהסוג הסלעי S. ההערכות העדכניות ביותר מציבות את יונו במקום השני. נדיר שאסטרואידים מסוג S מחזירים אור, מה שמצביע על אפשרות למאפיינים שונים מהרגיל של פני השטח. שילוב בין החזרת האור לאקסצנטריות גבוהה מאוד (הכי גבוהה של כל אובייקט מוכר עד לגילוי פולהימניה ב-1854) מסביר את גודלו היוצא דופן, ומהווה בסיס לגילוי אסטרואידים גדולים נוספים כמו היגיאה, אירופה, דוידה, ואינטרמניה. זהו הגוף הראשי במשפחת יונו. יחד עם קרס, פאלאס, ווסטה הוא נחשב כוכב לכת לפני שגובש והוגדר המבנה העדכני של מערכת השמש. עם גילוים של אסטרואידים רבים נוספים הוא, יחד עם קרס, פאלאס ווסטה, סווג כאסטרואיד. גודלו הקטן יחסית וצורתו יוצאת הדופן לא מאפשרת לו להיות מסווג מחדש ככוכב לכת ננסי לפי הגדרות האיגוד האסטרונומי הבינלאומי.

 

יונו מסתובב בכיוון האופייני לגופים שמיימיים סביב ציר של 510.

 

מחקרים של פני השטח שלו מצביעים שייתכן והוא כונדריט - קבוצת מטאוריטים מוכרת המאופיינת בסיליקטים מתכתיים כמו אוליבין ופירוקסן. הטמפרטורה המקסימלית שנמדדה על פני הכוכב כשהוא פונה לשמש היא 293 קלווין, ב-21 באוקטובר 2001. בהתחשב בשלב הקפתו סביב השמש הטמפרטורה המקסימלית האפשרית עומדת על 301 קלווין, (+310) בפריהליון.

 

על יונו מכתש בקוטר 100 ק"מ, שנוצר בשלב בו היה צעיר גאולוגית.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - יונו

יונו (שם מלא: 3 יונו; באנגלית: ‎3 Juno) הוא האסטרואיד השלישי שהתגלה, מיד אחרי קרס ופאלאס. הוא התגלה על ידי האסטרונום הגרמני קארל לודוויג הרדינג ב-1 בספטמבר 1804, ונחשב כאסטרואיד השני בגודלו בקבוצת האסטרואידים הסלעיים מסוג S. יונו הוא אחד האסטרואידים הגדולים שבחגורת האסטרואידים העיקרית, ומעריכים כי מסתו מכילה 1% מהמסה של כל החגורה.

 

יחד עם קרס, פאלאס, וסטה ואסטריה נחשב יונו לכוכב לכת עד שהתגלה כי המקום בין מאדים לצדק מכיל אלפי גופים המרכיבים את החגורה המרכזית. בעקבות הגילויים, גופים אלה סווגו מחדש כאסטרואידים ולא ככוכבי לכת.

 

האסטרואיד קרוי על שמה של אחת מהאלות החשובות ביותר מהאלים במיתולוגיה הרומית - יונו. יונו הייתה מלכת האלים ומקבילתה של הרה במיתולוגיה היוונית.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - וסטה - מחקר רובוטי

ב-27 בספטמבר 2007 שוגרה הגשושית "שחר" אשר נכנסה למסלול סביב וסטה ב-17 ביולי 2011. הגשושית עזבה את וסטה ב-9 ביולי 2012. משם היא המשיכה לחקור את כוכב הלכת הננסי קרס, ונכנסה למסלול סביבו במרץ 2015.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - וסטה - מאפיינים

 

וסטה האסטרואיד השני במסתו בחגורת האסטרואידים, צורתו היא ספרואיד אובלי. מדידות של הגשושית שחר מראות כי כרגע וסטה לא נמצא בשיווי משקל הידרוסטטי.

‏

הערכות שבוצעו כאשר וסטה היה בפריהיליון במאי 1996 קבעו כי הטמפרטורה על פני השטח היא בין 20°C- כשהשמש בדיוק מעל ועד 190°C- בחורף. טמפרטורות ממוצעות של יום ולילה הם בין 60°C- ו-130°C- בהתאמה‏.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - וסטה - סיווג

אחרי גילוי האסטרואיד בשנת 1807, לא התגלו אסטרואידים נוספים במשך 38 שנה ולכן וסטה וכן קרס, פאלאס ויונו נחשבו ככוכבי לכת וכל אחר מהם קיבל סמל פלנטרי משלו. וסטה קיבלה את הסמל Vesta symbol.svg שמסמל את הלב.

 

מאוחר יותר באותה המאה, חוקרים שחקרו את האזור הבינו כי האזור בין מאדים לצדק מכיל אלפי גופים המרכיבים את החגורה המרכזית. בעקבות הגילויים, גופים אלה סווגו מחדש כאסטרואידים ולא ככוכבי לכת.

 

בשנת 2006, בעקבות סיווגו מחדש של קרס ככוכב לכת ננסי, הפך וסטה לאסטרואיד הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים. ייתכן שבעתיד גם וסטה יסווג מחדש ככוכב לכת ננסי במידה ויוכח כי צורתו כדורית כך שהוא יענה לתנאים הבסיסיים להגדרת כוכב לכת ננסי.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - וסטה - מקור השם

האסטרואיד קרוי על שמה של אלת הבית, המשפחה ואש האח במיתולוגיה הרומית - וסטה. וסטה הייתה אלת המשפחה ומקבילתה של הסטיה במיתולוגיה היוונית אשר הייתה בהתחלה אחת משנים עשר האלים האולימפיים, אך בהמשך הוחלפה על ידי אל היין דיוניסוס. הסטיה נחשבה לעדינה, לרכה ולרחמנית מבין האלים היוונים.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - וסטה

וסטה (שם מלא: 4 וסטה; באנגלית: ‎4 Vesta) הוא האסטרואיד הרביעי שהתגלה, מיד אחרי קרס, פאלאס ויונו. וסטה התגלה על ידי האסטרונום הגרמני היינריך וילהלם אולברס ב-29 במרץ 1807, והוא נחשב לגוף השני בגודלו בחגורת האסטרואידים עם קוטר ממוצע של 530 ק"מ ומסה מוערכת של 9% מהמסה הכוללת של חגורת האסטרואידים בכלל. מסתו והבהירות שלו הופכים אותו לאסטרואיד הבהיר ביותר באזור זה ולגוף היחיד, מלבד קרס, אותו ניתן לראות מכדור הארץ בעין בלתי מזוינת.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - היגיאה - תצפיות

היגיאה הוא בעל אלבדו נמוך וקשה לראותו בתצפיות מכדור הארץ, ולכן, למרות גודלו, הוא האסטרואיד ה-10 שהתגלה. באפהליון, הנקודה הרחוקה ביותר מהשמש במסלולו, בהירותו היא 10.2 ונדרש טלסקופ בעל קוטר עדשה של 100 מ"מ, אולם בפריהליון, הנקודה הכי קרובה לשמש במסלולו, יש לו בהירות של 9.1 וניתן לראותו במשקפה בעלת קוטר של 50 מ"מ.

 

היגיאה נצפה כשהוא מסתיר כוכב כמה פעמים וממנו למדו מעט אודות צורתו. תצפית של טלסקופ החלל האבל קבעה כי הוא אסטרואיד ואין לו ירחים משלו הגדולים מקוטר 16 ק"מ.‏

טיוטת הצעת הIAU להוסיף עשרה כוכבי לכת חדשים למערכת השמש ב-2006
ב-2006, במסגרת הדיונים של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. היגיאה היה אחד מעשרת הגופים שנשקלו להחשב בכוכב לכת‏, אולם החלטה זו נפסלה, ואסטרואיד סווג כאחד מהגופים קטנים במערכת השמש.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - היגיאה - מאפיינים

היגיאה הוא האסטרואיד הרביעי בגודלו במערכת השמש. צורתו כספרואיד אובלי וממדיו הם 530×407×370 ק"מ‏. קוטרו הממוצע 407 ק"מ‏, ומסתו מוערכת להיות כ2.9% מכלל מסת חגורת האסטרואידים, בסביבות ה‎8.67×1019‎ ק"ג.

 

האסטרואיד הוא הגדול מהאסטרואידסים מסוג C-type אשר עשויים ברובם מפחמימנים סלעיים. כמו קרס היגיאה בעל צפיפות נמוכה, ודומה בכך לירחים של שבתאי.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - היגיאה - גילוי ומקור השם

האסטרואיד התגלה על ידי החוקר אניבאלה דה גאספריס ב-12 באפריל 1849. היה זה האסטרואיד הראשון מבין תשעת האסטרואידים שהוא גילה. מנהל מצפה הכוכבים בנאפולי, ארנסטו קפוצ'י קרא לאסטרואיד Igea Borbonica (היגיאה בורבוניקה, על שם בית בורבון, ששלטו בממלכת שתי הסיציליות בו נאפולי נמצאת. אולם כבר ב-1852, האסטרונום ג'ון ראסל הינד אמר שהשם הנפוץ הוא "היגיאה" ושלא משתמשים בשם המקורי המלא.

 

האסטרואיד קרוי על שמה של היגיאה, אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומאית. הספרה "10" מציינת כי זהו האסטרואיד ה-10 אשר התגלה במערכת השמש.

 

 

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - היגיאה

היגיאה (שם מלא: 10 היגיאה; באנגלית: ‎10 Hygiea) הוא האסטרואיד הרביעי בגודלו שבחגורת האסטרואידים העיקרית. הוא התגלה על ידי אניבאלה דה גאספריס (Annibale de Gasparis) ב-12 באפריל 1849.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - תכונותיו

ארוס הוא אסטרואיד המורכב בעיקרו מסלע - S-type asteroid, כמו בערך 17% מהאסטרואידים במערכת השמש. בשונה מקבוצה זו, רובם הגדול של האסטרואידים, כ-75%, מורכבים מתרכובות פחמן - C-type asteroids.

 

אורכו של ארוס כ-32 ק"מ, עם רוחב ועובי של כ-11 ק"מ על 11 ק"מ. כתוצאה מכך הוא נחשב בין האסטרואידים הגדולים - השני בגודלו בקבוצת האסטרואידים הקרובים לכדור הארץ.

 

שנת ארוס, דהיינו משך הזמן שלוקח לו להקיף את השמש, היא בת כ-643 ימים, בערך שנת ארץ ושלושה רבעים. ארוס סובב סביב עצמו ומשלים הקפה אחת, מידי 5.27 שעות.

 

מסלולו סביב השמש, מרוחק ממנה, בממוצע, פחות ממאדים ויותר מכדור הארץ, אבל זהו רק הממוצע. בשל מסלולו האליפטי עד מאוד, בנקודה הקרובה ביותר שלו לשמש (פריהליון), הוא אמנם מרוחק מהשמש מעט יותר מאשר כדור הארץ (כ-1.1 AU), אך בנקודה הרחוקה (אפהליון), הוא רחוק ממנה אף יותר מאשר המאדים (כ-1.8 AU) ‏(AU = יחידה אסטרונומית = המרחק הממוצע של כדור הארץ מהשמש). סוג מסלול זה מכליל את ארוס בקבוצת האסטרואידים הקרויה אסטרואידי אמור, על שם האסטרואיד אמור, שהיה הראשון שהתגלה מקבוצה זו ואשר זהו אופי מסלולו. סוגי מסלולים אחרים של האסטרואידים מכלילים אותם בהתאמה בקבוצות אחרות, כל אחד על פי מסלולו, למשל אסטרואידי אפולו, אסטרואידי אטן וכו'.

 

על פי מחקרים מסוימים, קיים סיכוי סביר, שבתוך מיליארד שנים פחות או יותר, יתנגש ארוס בכדור הארץ. עוצמתה הצפויה של התנגשות שכזו, אם תתרחש, תהיה אף גדולה יותר מזו שגרמה ככל הנראה להכחדתם של הדינוזאורים‏.

הטמפרטורה השוררת על פני ארוס נעה בין 100+ ל- (150-) מעלות צלזיוס, תלוי במרחק מהשמש ובגורמים אחרים. דחיסותו דומה למדי לדחיסותה של הקליפה הסלעית של כדור הארץ - כ-2.4 טון למ"ק.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - גילוי ומחקר

האסטרואיד ארוס התגלה ב-13 באוגוסט 1898 על ידי האסטרונום הגרמני קרל גוסטב וויט, שעבד בברלין והאסטרונום הצרפתי אוגוסט שרלואה, שעבד בניס, כל אחד מהם בנפרד. הוא כונה ארוס על שם אל האהבה היווני והמספר 433 המופיע לפני שמו באנגלית מציין את היותו האסטרואיד ה-433 שהתגלה למדע (הראשון הוא קרס, הקרוי באנגלית - 1 Ceres, השני פאלאס - 2 Pallas, וכו').

 

ב-17 בפברואר 1996 שיגרה נאס"א חללית מחקר, שכעבור כשנה כונתה NEAR Shoemaker, על שם המדען יוג'ין שומייקר, שנפטר ב-1997. החללית התקרבה לארוס לראשונה בינואר 1998, נכנסה למסלול סביבו ב-14 בפברואר 2000 ונחתה על פניו ב-12 בפברואר 2001. היא שידרה את ממצאיה הרבים, לרבות צילומים, לאורך כל התקופה הזו והמשיכה בכך גם כמעט חודש לאחר הנחיתה, עד שככל הנראה הקור השורר על פני האסטרואיד שיתק את מכשיריה.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - ארוס

ארוס (שם מלא: 433 ארוס; באנגלית: Eros‏ 433) הוא אסטרואיד השייך לקבוצת אסטרואידי אמור השני בגודלו בקבוצת הגופים קרובי ארץ אחרי גנימד, אחד האסטרואידים הראשונים שגשושית התקרבה אליו (ב-1998), והאסטרואיד הראשון שגשושית כזו הקיפה אותו (ב-2000) ואף נחתה עליו (ב-2001).

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - בספרות ובקולנוע

הנושא של התנגשות אפשרית בין אסטרואיד ובין כדור הארץ נפוץ למדי בסוגת המדע הבדיוני. כך למשל, "פטיש השטן", ספרם של לארי ניבן וג'רי פורנל משנת 1976, עוסק בפגיעת אסטרואיד בכדור הארץ. הספר דן בנזקים הפיזיים שעלולים להיגרם כתוצאה מהפגיעה, כמו רעידות אדמה וגלי צונמי, וגם בהיבטים החברתיים של ההתמודדות עם הנזקים.

 

ארתור סי. קלארק כתב שני ספרים בהם הוא מספר על מפגש של אסטרואיד עם כדור הארץ. הראשון, "מפגש עם ראמה", בו מתואר כיצד בעקבות מפגש קטלני שכזה הוקמה סוכנות מיוחדת לבחינת עצמים המסכנים את כדור הארץ. השני, "פטיש האלוהים" משנת 1993 מתאר ניסיון להסיט אסטרואיד ממסלול התנגשות עם כדור הארץ. סטיבן ספילברג רכש את זכויות ההסרטה של הספר, אך לעלילת הסרט שהופק לבסוף ב-1998, "פגיעה קטלנית" (Deep Impact) אין קשר לסיפור המקורי של קלארק. בסרט מתואר משלוח של ספינת חלל בשם "משיח" לפוצץ כוכב שביט המצוי במסלול התנגשות עם כדור הארץ.

 

התרחשות דומה תוארה בסרט הפעולה ההוליוודי "ארמגדון" בכיכובו של ברוס ויליס. בסרט מתגלה אסטרואיד שנמצא במסלול התנגשות ישיר עם כדור הארץ ולרשות נאס"א עומד פרק זמן של 18 ימים בלבד על מנת למנוע את ההתנגשות. כיוון שאין דרך להסיט אותו ממסלולו, ננקט בסרט פתרון של הנחתת שני צוותים מאוישים על האסטרואיד הנע במהירות של 50 אלף קמ"ש. צוותים אלה קדחו באסטרואיד קידוח בעומק 250 מטרים, ופוצצו בקרקעית בור הקידוח פצצה גרעינית. הפיצוץ חילק את האסטרואיד לשני חלקים נפרדים שעקפו את כדור הארץ משני צדדיו. במציאות, פיתוח טכנולוגיה שתאפשר הנחתה בטוחה של אנשים על אסטרואיד, שלא לדבר על קידוח בו, עדיין רחוק מאוד. בנוסף, שיטה זו לא יכולה למנוע בוודאות התנגשות של חלקי האסטרואיד בכדור הארץ.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - גופים קרובי ארץ וסכנות פגיעה

גופים שמימיים קטנים שהפריהליון שלהם קטן מ-1.3 יחידות אסטרונומיות קרויים גופים קרובי ארץ, ומתוכם אלו שצפויים להתקרב לכדור הארץ עד כדי 0.05 יחידות אסטרונומיות וקוטרם גדול מ-150 מטר נחשבים למסוכנים‏. 99942 אפופיס נמנה עם גופים אלו, ונכון לשנת 2007 הוא הגיע לרמה הגבוהה ביותר בסולם טורינו אי פעם, כאשר בסוף שנת 2004 קיבל את הערך 4 שמצביע על אפשרות של נזק אזורי וסיכוי פגיעה גדול מ-1%. סיכויי הפגיעה הוערכו באותו זמן ב-2.7%.

 

מומחים לחקר אסטרואידים בעולם החלו לשכנע ממשלות רבות להקצות יותר משאבים בתוכניות לחקר אסטרואידים, בתוכניות הגנה ובמחקר בסיסי של שביטים ואסטרואידים. עד שנת 2012 תשקיע נאס"א 4.1 מיליון דולר בכל שנה בחיפוש אחר אסטרואידים המסכנים את כדור הארץ. מחקר בסיסי של הרכב האסטרואידים יכלול משימות רובוטיות, תצפיות מטלסקופים קרקעיים ומחקרים תאורטיים‏. עד עתה לא הוקצו תקציבים לחקר האפשרויות להסרת האיום אם יתגלה. לפני שהמדענים יוכלו לדעת כיצד לעשות זאת, יש צורך ביותר מידע אודות השכיחות של עצמים קרובים לכדור הארץ והרכבם, וייתכן שהופעתו של 99942 אפופיס תאיץ את השקעת המשאבים במחקרים אלו.

 

אם 99942 אפופיס יתנגש בכדור הארץ אז עוצמת הפגיעה תגרום כנראה לנזק אזורי, כלומר נזק מיידי בטווח של מאות עד אלפי קילומטרים ונזק כלל עולמי בתהליכים משניים כמו רעידות אדמה, גלי צונמי בגובה מאות מטרים או יצירת שכבת אבק כלל עולמית. הנזק צפוי להיות גדול הרבה יותר מאשר אירוע טונגוסקה שאירע בלב יער הטונדרה בסיביר בשנת 1908. האירוע גרם להרס סביבתי עצום, ואולם בשל ריחוק המקום ממקום יישוב, לא אבדו חיי אדם. עוצמת הפיצוץ מוערכת ב-10 עד 20 מגהטון TNT. משערים שהאירוע נגרם כתוצאה מפיצוץ של אסטרואיד או חלק משביט בגובה של מספר קילומטרים מעל פני השטח. גודלו של הגוף שהתפוצץ מוערך במספר עשרות מטרים, כלומר גוף הרבה יותר קטן מאפופיס. הנזק הצפוי כתוצאה מהתנגשות עם אפופיס צפוי להיות גדול אף יותר מההתפרצות הקטלנית של הר הגעש קרקטואה ב-1883, אשר ענני האפר והפיח שלה החשיכו קמעה את שמי כדור הארץ במשך 3-2 שנים, ועוצמתה מוערכת ב-200 מגהטון TNT.

 

עם זאת, לא צפויה להיגרם הכחדה המונית כמו זו שאירעה לפני כ-65 מיליון שנה, כנראה בעקבות פגיעת אסטרואיד גדול. משערים שפגיעתו יצרה את מכתש צ'יקשולוב הקבור מתחת לחצי האי יוקטן במקסיקו. עצמת הפגיעה, שיצרה מכתש בקוטר של 10 ק"מ, מוערכת ב-100 טרהטון TNT, או פי 200,000 מפגיעתו של אפופיס, אם יפגע. פגיעה זו חוללה גלי מגה צונמי שהתפשטו לכל עבר, וסביר להניח שהכו בחופי הים בכל העולם. האבק והחלקיקים התפזרו לכל עבר תוך שהם מסתירים את עין השמש, וגורמים לשינויי אקלים דרסטיים בדומה לחורף גרעיני. תופעה זו נמשכה מספר שנים וגרמה לירידה ניכרת בטמפרטורת כדור הארץ. יש המשערים שירידה זו בטמפרטורה גרמה להכחדת רוב בעלי החיים בעלי דם קר, אם כי קיימות עדויות לכך שההכחדה החלה כבר טרם הפגיעה.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - מניעת ההתנגשות

להתנגש בו - התנגשות באסטרואיד בעזרת חללית בעלת מסה של כטון. אנרגיה קינטית של טון אחד במהירות של 8,000 קמ"ש, תשנה את מהירותו ב-0.00016 קמ"ש. תוך 3 שנים הוא יסחף ממסלולו בכמה קילומטרים, מחוץ למסלול הלכידה הכבידתית. יש לנאס"א יכולת לבצע תמרון זה. ב-4 ביולי 2005 התנגשה במכוון הגשושית פגיעה עמוקה (Deep Impact) בכוכב השביט טמפל 1. מניתוח צילומים של סילון האבק שנפלט לאחר הפגיעה התברר כי פני השטח שלו גרגריים ורופפים מאוד עד לעומק של כמה עשרות מטרים. אומנם ייתכן שזה לא המרקם של אפופיס, אבל יש חשש כי יעילותה של דרך פעולה זו נמוכה. אפופיס יכול להתבקע לכמה שברים או שהתנגשות שלא במרכז תגרום לסיבוב האסטרואיד במקום להיסחפותו.

לדחוף אותו - הצמדת רקטה לאסטרואיד שתגרום לו לסטות ממסלולו. כך למשל, הפעלה במשך מספר חודשים של רקטה מונעת במנוע יונים, שמקור האנרגיה שלה הוא סולארי או גרעיני, תגרום לאפופיס להאיץ למהירות הרצויה. טכנולוגיה זו כבר נוסתה על ידי נאס"א ב-1998, אולם הנחתת רקטה כזו ועיגונה על פני האסטרואיד היא משימה מסובכת.

לגרור אותו - כוח הכבידה בין האסטרואיד ובין חללית שתרחף מעליו ימשוך את החללית אליו. כשהחללית תפעיל מנועים על מנת שלא ליפול על האסטרואיד, חוק שימור התנע יגרום למערכת חללית-אסטרואיד לשנות מעט את מסלולה. לשם כך דרושה חללית במסה של טון בערך שתרחף מעל האסטרואיד בגובה של כ-250 מטר. גרירה תמנע את סכנת סחרור האסטרואיד משום שלא יהיה מגע עמו, וכן תוצאות הפעולה ניתנות לשליטה. אולם, ריחוף מעל אסטרואיד אינו פשוט, ויידרש דלק רב על מנת לייצב את החללית. ככל שמסתה של החללית גבוהה יותר כך יגדל כוח הכבידה, והשיטה תהיה יעילה יותר. אם אפופיס מכיל מים בצורת קרח או כמים הספוחים לחומרים אחרים, ניתן יהיה לאייד אותם תוך שימוש בחום, ולהקפיא אותם חזרה בתוך החללית, בכך תגדל מסתה של החללית, ותקטן מסתו של האסטרואיד.

לפוצץ אותו - פצצה גרעינית שתוחדר לחור שייקדח באסטרואיד תפוצץ אותו לאלפי חלקים קטנים, ובכך תקטין את יכולתו לגרום נזק חמור. אולם, טכנולוגיית קדיחה בחלל עדיין אינה קיימת וגם כלל לא בטוח שאלפי גופים קטנים ורדיואקטיביים יהיו פחות מסוכנים מאסטרואיד אחד גדול. אפשרות אחרת היא לפוצץ פצצה גרעינית מעל פני השטח. פיצוץ כזה יכול יגרום לאפופיס לשנות את מסלולו, אך כרגע, על פי אמנת החלל החיצון, אסור לפוצץ מתקנים גרעיניים בחלל. בנוסף, יהיה קשה לוודא שהפיצוץ יגרום לאסטרואיד לסטות בכיוון הנכון ובמידה הנכונה.

 

קיימות בנאס"א תוכניות לשגר חללית מאוישת לאפופיס. לדעתם, תכנון טיסה מאוישת לאסטרואיד יגרור שיגור גשושיות כהכנה למבצע זה, ובכך יאיץ את מחקר האסטרואידים‏.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - פגיעה אפשרית

אסטרואיד כמו אפופיס הפוגע בכדור הארץ, עלול ליצור פיצוץ בעוצמה שוות ערך לפיצוץ תרמו-גרעיני בעוצמה של 510 מגהטון TNT. לשם ההמחשה, זהו פיצוץ המשתווה בעוצמתו לפיצוצן של 34,000 פצצות מהסוג שהוטל על הירושימה, אך עם זאת, לא רדיואקטיבי. אם יפגע ביבשה, הוא יכול למחוק מעל פני האדמה מדינה קטנה. פגיעה בים עלולה לחולל גלי צונמי בגובה של 250 מטרים ואף יותר.

 

תצפיות אחרונות שביצעה נאס"א שוללות אפשרות להתנגשות ב־2029, וההערכה היא שהאסטרואיד יחלוף במרחק של לפחות מ־29,451 ק"מ מכדור הארץ (לשם השוואה, הירח נמצא במרחק הנע בין 360,000 ק"מ עד 400,000 ק"מ מכדור הארץ). סביר מאוד שהמפגש הקרוב ב־13 באפריל 2029 יגרום לאפופיס לשנות את מסלולו, וייתכן שהוא יהפוך לאסטרואיד אפולו, כלומר כזה שמרחקו הממוצע מהשמש גדול מיחידה אסטרונומית אחת ובכל זאת חוצה בדרכו את מסלול כדור הארץ.

 

נכון לינואר 2013 תצפיות של מרכז גולדסטון לתקשורת חלל עמוק, בשילוב מידע ממצפה הכוכבים מגדלנה בניו מקסיקו שבארצות הברית ומערכת Pan-STARRS בהוואי, הורידו את הערכת הסיכוי להתנגשות ב-2036 ל-1:10,989,000.

בעבר העריכו מדענים שאם אפופיס ייכנס דרך אזור בחלל המכונה "חור המנעול", כלומר הוא יעבור במרחק שכיום מוערך בתור 30,399 ק"מ מפני כדור הארץ, בסטייה של 800 מטרים לכל היותר, הוא יילכד בכוח הכבידה של כדור הארץ, וייכנס אתו לתהודה מסלולית, שתגרום להתנגשות כמעט ודאית ב-13 באפריל 2036, אחרי שש הקפות של אפופיס סביב השמש ושבע הקפות של כדור הארץ סביבה. אך התצפיות החדשות הראו שהסיכוי להתנגשות בשנת 2036 הוא כ־1:250,000, ובערך 1:333,000 בשנת 2068.

 

יחד עם זאת, הטווח הקטן באופן יחסי וקרבת האירוע מחייבים את מקבלי ההחלטות להתחיל להתכונן להתמודדות אפשרית עם האסטרואיד. כדי למנוע כל סיכוי שאפופיס אכן יעבור דרך "חור המנעול" יש לטפל בו עד שנת 2029, משום שאם האסטרואיד אכן יעבור דרך "חור המנעול", יהיה קשה ביותר למנוע את הפגיעה בכדור הארץ 7 או 8 שנים לאחר מכן, ולא תהיה ברירה אלא לתכנן מבצע פינוי ענק מאזור הפגיעה הצפוי. יש לזכור כי לסוכנויות החלל השונות, ובראשן נאס"א, יידרשו מן הבחינה הטכנית מספר שנים כדי לבנות חללית שתגיע לאפופיס ותבצע את הפעולה הנדרשת.

 

הואיל והרכבו של אפופיס וצורתו המדויקת עדיין לא ידועים, לא ניתן כיום לדעת בוודאות כיצד המעבר בסמוך לכדור הארץ ישפיע עליו, גם אם הוא לא יעבור דרך "חור המנעול". בפרט, קשה לשער את השפעת כוחות הגאות והשפל על צורתו, ואף ייתכן שהוא יתפרק לחלקים כפי שקרה לשביט שומייקר-לוי 9 לפני שהתנגש בכוכב הלכת צדק כאשר עבר את גבול רוש. אחד האתגרים בחקר החלל בשנים הקרובות יהיה למדוד בדיוק רב יותר את מסלולו של אפופיס ולנסות להבין את הרכבו. לשם כך יהיה צורך לבנות גשושית שתתקרב אליו‏[4] וייתכן שתצטרך אף לנחות עליו. טכנולוגיית נחיתה על אסטרואיד כבר קיימת. הגשושית היאבוסה נחתה על 25143 איטוקוואה ב-26 בנובמבר 2005, וחזרה לכדור הארץ ב-13 ביוני 2010.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - גילוי האסטרואיד

האסטרואיד התגלה ב-19 ביוני 2004 על ידי רוי טאקר, דייוויד ת'ולן ופבריציו ברנרדי, החוקרים מאוניברסיטת הוואי שהשתמשו בטלסקופ של מצפה הכוכבים הלאומי קיט-פיק שבאריזונה במשך שני לילות כדי לבצע סקר אסטרואידים. מזג אוויר גרוע מנע מהם להמשיך ולעקוב אחר העצם. ב-18 בדצמבר 2004 נראה שוב אותו אסטרואיד על ידי גורדון ג'אראד מאוסטרליה ועל ידי אסטרונומים נוספים מחצי הכדור הדרומי. המרכז לגופים קטנים במערכת השמש איחד את שתי התצפיות והעניק לאסטרואיד את השם הזמני 2004 MN4.

 

תצפיות במרווח זמן ארוך מספיק, כמו שתי תצפיות בהפרש של חצי שנה, עבור גוף שמסלולו קרוב למסלול כדור הארץ, מאפשרות את מציאת מסלול העצם סביב השמש. כבר בדצמבר 2004 נעשתה השוואה בין מסלולו של 2004 MN4 ובין מסלולו של כדור הארץ, והתגלה שהאסטרואיד יחלוף ליד כדור הארץ בקרבה מעוררת דאגה בשנת 2029. אומנם, בהערכה הראשונית דובר על מרחק מינימלי של 780,000 ק"מ ביניהם, אולם שגיאת המדידה הייתה גבוהה מאוד בשלב זה. על פי סולם טורינו, שמשמש להערכת הנזק האפשרי כתוצאה מפגיעה, קיבל האסטרואיד את הדרגה 2 בסולם של 0 עד 10. על פי חישוב מדויק יותר, שהתבצע כעבור מספר ימים בעזרת מדידות חדשות, ירד המרחק המינימלי באופן משמעותי,

והאסטרואיד עלה לדרגה 4 בסולם טורינו. אם ההתנגשות הייתה צפויה להתרחש תוך פחות מעשר שנים, אז דרגה כזו הייתה מחייבת את האסטרונומים במדינות השונות ליידע את גורמי השלטון בדבר הסכנה; פרק זמן ארוך יותר משאיר את שיקול הדעת בידי סוכנות החלל המקומית. כך למשל, סוכנות החלל הישראלית העדיפה להמתין למדידות נוספות לפני הדיווח.

 

ב-24 בדצמבר 2004 התפרסם המידע על האסטרואיד באמצעי התקשורת השונים, ובאתרים אסטרונומיים מקצועיים באינטרנט הוא היה מצוי כבר קודם לכן. באופן אירוני, דווקא רעידת האדמה באוקיינוס ההודי שאירעה יומיים לאחר מכן, וגרמה לנפגעים רבים כתוצאה מגלי צונמי, משכה את תשומת הלב, וסיפורו של האסטרואיד עבר לשולי החדשות. עוד לפני סוף 2004, נבירה בתצלומים ישנים יותר גילתה שאותו אסטרואיד נראה כבר בחודש מרץ 2004. בעזרת אוסף התצפיות הטלסקופיות, יחד עם מדידות מכ"ם חדשות, ניתן היה להקטין את השגיאה בחישוב המסלול ולחשב שוב את המרחק המינימלי בעת המעבר של האסטרואיד בסמוך לכדור הארץ בשנת 2029. השגיאה הנמוכה בחישוב החדש אפשרה להוריד את האסטרואיד לדרגה 0 בסולם טורינו.

 

ב-24 ביוני 2005, לאחר שחושב מסלולו המדויק של האסטרואיד, ניתן לו המספר הסידורי הקבוע 99942. מאוחר יותר, ב-19 ביולי 2005, הוא קיבל בנוסף את השם אפופיס. השם אפופיס נבחר מבין מספר אפשרויות, לא רק בהיותו מתאים לאסטרואיד שעלול להתנגש בכדור הארץ ולזרוע חורבן, אלא גם בגלל חיבתם של שניים מהמגלים, רוי טאקר ודייוויד ת'ולן, לסדרת הטלוויזיה סטארגייט SG-1, שבה מופיעה דמות של חייזר מסוכן בשם "אפופיס"‏.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס - נתונים בסיסיים

אפופיס שייך לקבוצת אסטרואידים הקרויה אסטרואידי אטן, כלומר אסטרואידים שרדיוס מסלול ההקפה שלהם סביב השמש קטן מיחידה אסטרונומית אחת. אפופיס מקיף את השמש במשך 323.59 יממות, והוא חוצה את מסלולו של כדור הארץ פעמיים בשנה. מדידות המסלול, שהתבססו תחילה על תצפיות אופטיות, נערכות כיום בעיקר על סמך נתוני מכ"ם המתקבלים מהרדיו-טלסקופ במצפה ארסיבו שבפוארטו ריקו. לפי החישובים הנוכחיים, אפופיס יימצא בסבירות גבוהה במרחק של 31,300 ק"מ מכדור הארץ ב-13 באפריל 2029, כעשירית מהמרחק בין כדור הארץ והירח, ובהירותו תגיע בשיאה ל-3.3+, בהירות הקרובה לגלקסיית אנדרומדה. אסטרואיד בסדר גודל כזה חולף כה סמוך לכדור הארץ רק אחת ל-1,300 שנים.

 

רדיוסו הממוצע הוערך תחילה ב-415 מטרים בעזרת תצפיות בהירות. בהתאם לתצפיות ספקטרוסקופיות מדויקות יותר שנערכו על ידי טלסקופ נאס"א לצפייה באור תת אדום הממוקם במצפה קק בהוואי, בתוספת שתי תצפיות מכ"ם, חמש תצפיות אפקט דופלר ו-731 תצפיות אופטיות, אורכו מוערך כעת ב-270 מטרים ומסתו ב-‎2.7×1010‎ ק"ג (27 מיליון טונות).

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - אפופיס

 

אפופיס (שם מלא: 99942 אפופיס; באנגלית: 99942 Apophis) הוא אסטרואיד ממשפחת הגופים קרובי הארץ ונמנה עם אסטרואידי אטן. קוטרו כ-270 מטרים ומסתו היא כ-27 מיליון טונות. מסלולו של האסטרואיד סביב השמש חוצה את מסלולו של כדור הארץ פעמיים בשנה, והוא צפוי להימצא במרחק קטן מאוד במונחים אסטרונומיים מכדור הארץ ב-13 באפריל 2029 וגם שבע שנים לאחר מכן, ב-13 באפריל 2036 - תאריך בו העריכו בעבר שיש סיכוי להתנגשות בכדור הארץ.

 

נכון לינואר 2013 תצפיות של מרכז גולדסטון לתקשורת חלל עמוק בשילוב מידע ממצפים נוספים הורידו את הערכת הסיכוי להתנגשות ב-2036.

 

במקרה של התנגשות, מהירות הפגיעה צפויה להיות 45,300 קמ"ש ואנרגיה המשוחררת מהפגיעה שקולה לפיצוץ של כ-510 מגהטון TNT.‏‏[2] בהתאם לכך קרוי האסטרואיד על שם אפפ (ביוונית: אפופיס), אל החשיכה והרשע במיתולוגיה המצרית.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים - איטוקוואה

איטוקוואה (שם מלא: 25143 איטוקוואה; באנגלית: ‎25143 Itokawa) הוא אסטרואיד הנמנה עם אסטרואידי אפולו, והוא חוצה את מסלול מאדים. אסטרואיד זה היה במוקד תשומת הלב המדעית בשל נחיתתה של הגשושית היאבוסה עליו ב-21 בנובמבר 2005. מדובר בנחיתה השנייה על אסטרואיד לאחר שהגשושית NEAR Shoemaker נחתה על ארוס ב-12 בפברואר 2001.

 

איטוקוואה התגלה בשנת 1998 על ידי מיזם לינקולן לחקר אסטרואידים קרובי ארץ. הוא נקרא על שמו של היידו איטוקווה, מדען טילים יפני. החללית היאבוסה הגיעה לקרבתו ב-12 בספטמבר 2005 והיא אף נחתה על פניו ב-20 בנובמבר 2005 למשך כחצי שעה, אך בשל תקלה היא לא הצליחה ליטול דוגמאות קרקע מפני השטח של האסטרואיד בטרם המריאה שוב. ב-25 בנובמבר 2005 בצעה החללית ניסיון שני לאסוף דגימות קרקע מהאסטרואיד. הקפסולה עם דגימות הקרקע נחתה בוומרה, אוסטרליה ב-13 ביוני 2010. ב-16 בנובמבר 2010 הודיעה הסוכנות היפנית לחקר החלל כי אכן נמצאו דגימות מהאסטרואיד בקפסולה שהושבה לכדור הארץ, לאחר מסע שנמשך שבע שנים‏.

 

לאיטוקוואה צורה המזכירה את האות S. צילומי מכ"ם שצולמו מכדור הארץ חשפו כי האסטרואיד מסתובב סביב צירו העיקרי אחת ל-12.5 שעות.

 

תוואי השטח העיקריים על איטוקוואה זכו לשמות בידי מדעני היאבוסה. שמות אלה עדיין לא רשמיים, אך הם נבחרו לפי הקווים המנחים של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי והם מכונים בשמם של אתרים ידועים בכדור הארץ ולפי מידת הקשר שלהם לפרויקט היאבוסה.

 

התכונה	סוג תוואי השטח	נקראת על שם	הערות
ים המוזות	'ים' אבק	המוזות במיתולוגיה היוונית	שיבוש שמה המקורי של החללית MUSES-C
מפרץ יוניצ'ורה	ככל הנראה מכתש פגיעה שחוק	מרכז החלל יוניצ'ורה, יפן	נקרא על שם אתר השיגור של היאבוסה
מדבר וומרה	ככל הנראה מכתש פגיעה שחוק	וומרה, דרום אוסטרליה	נקרא על שם המקום שבו אמורה לנחות הקפסולה עם דגימות הקרקע שתביא היאבוסה מאיטוקוואה

חגורת האסטרואידים - מחקר רובוטי

הגשושית הרובוטית הראשונה שחצתה את חגורת האסטרואידים הייתה פיוניר 10, שנכנס לאזור ב-16 ביולי 1972. באותו הזמן היה חשש כי פסולת בחגורת האסטרואידים עשויה להוות סכנה לחלליות, אך מאז חצו את האזור 11 חלליות ללא שום תקלה. כיום ידוע שבשל הצפיפות הנמוכה של חומרים בתוך החגורה, הסיכויים שחללית הפועלת באזור תיפגע מאסטרואיד מוערכים בפחות מאחד למיליארד.

 

פיוניר 10, וויאג'ר 1, וויאג'ר 2 ויוליסס עברו באזור ללא ביצוע צילומים של אסטרואידים. גלילאו צילמה את האסטרואיד 951 גספרה בשנת 1991 ואת 243 אידה בשנת 1993. NEAR Shoemaker צילמה את 253 מתילדה בשנת 1997. קאסיני צילמה את 2685 מסורסקי בשנת 2000. סטארדאסט צילמה את 5535 אנהפרנק בשנת 2002. ניו הורייזונס צילמה את 132524 APL בשנת 2006. רוזטה צילמה את 2867 טיינס בשנת 2008. השחר הקיפה את וסטה בין יולי 2011 לספטמבר 2012.

 

רוב צילומי האסטרואידים בוצעו עד כה על ידי חלליות שהיו בדרך למשימה אחרת, ובדרך התקרבו למשך תקופה קצרה לגופים שונים בחגורת האסטרואידים. רק שלוש חלליות - השחר, NEAR Shoemaker והיאבוסה הן החלליות היחידות שמטרתם העיקרית לחקור אסטרואידים לתקופה ממושכת במסלול או על פני השטח. השחר חקרה את וסטה בין יולי 2011 לספטמבר 2012. במרץ 2015 היא נכנסה למסלול סביב כוכב הלכת הננסי קרס. אם החללית תהיה עדיין מבצעית לאחר חקר קרס, אולי תתבצע טיסת ההתקרבות ומחקר אל פאלאס.

חגורת האסטרואידים - רשימת אסטרואידים

נכון ל-8 במרץ 2015 התגלו מעל 430,405 אסטרואידים בחגורה המרכזית‏[2]. להלן רשימה של האסטרואידים הגדולים והמוכרים יותר:

איטוקוואה
איירס
אסטריה
אפופיס
ארוס
היגיאה
הייבה
וסטה
יונו
מטס
פאלאס
פלורה
קרס

חגורת האסטרואידים - שמות האסטרואידים

האיגוד האסטרונומי הבינלאומי עוסק גם במתן שמות לאסטרואידים. נכון ל-8 במרץ 2015, 19,112 אסטרואידים זכו לשם. המנהג להעניק שמות לאסטרואידים, מאפשר להנציח באמצעותם אלפי אנשים מתחומים רבים, כגון, מלחינים כבאך וג'ובאני פלסטרינה, זמרים כאלביס ופיאף, אנשי מדע כגדל, איינשטיין ופון נוימן, תוכנים כהרשל, אולברס ואילן מנוליס, ציירים כרנואר ופיקאסו, אסטרונאוטים כאילן רמון, ואפילו תלמיד תיכון ישראלי, רון נוימן. ישנם גם אסטרואידים שאינם נקראים על שם אנשים, כגון ASCII, נמיביה, אפריקה, אפופיס ועוד.

חגורת האסטרואידים - היווצרות

בשנת 1802, זמן קצר אחרי גילוי פאלאס, הציע ויליאם הרשל כי קרס ופאלאס הם שברים של כוכב לכת גדול יותר שהיה בין מאדים לצדק. לפי ההיפותזה, מסיבה בלתי ידועה כוכב הלכת התפוצץ או התפרק, והאסטרואידים הם חלקים שנותרו ממנו ונעים במסלולו. עם הזמן ההיפותזה נפלה, בגלל האנרגיה הגדולה שנדרשה להרוס כוכב לכת ובגלל כמות המסה הקטנה של האסטרואידים שנותרו, כ-4% מהירח. כמו כן, השוני בהרכב הכימי של האסטרואידים מעיד על כך שהם לא הגיעו מאותו המקור.

 

תאוריה אחרת גורסת כי האסטרואידים הם גרעינים של כוכבי שביט שנלכדו במערכת השמש. אך התאוריה המקובלת כיום היא שהאסטרואידים הם "פלנטיסימלים", גופים קטנים שנוצרו מהענן ההתחלתי של מערכת השמש שלא התמזגו לכדי גוף אחד בגלל השפעת כוח הכבידה של צדק.

חגורת האסטרואידים - גילוי

במשך זמן רב ניסו האסטרונומים למצוא חוקיות המתארת את סידורם של כוכבי הלכת במסלולם סביב השמש. בשנת 1766 נמצאה חוקיות מתמטית על ידי יוהאן טיטיוס ובהמשך היא התפרסמה על ידי יוהאן אלרט בודה. נוסחה זו ידוע כיום בשם "חוק טיטיוס-בודה". בהתאם לסידורם של ששת כוכבי הלכת המוכרים, החוק חזה את קיומו של גוף נוסף שהיה אמור להימצא בחלל באזור שבין מאדים לצדק, תחזית זו ניתנה בשנת 1768. גילוי כוכב הלכת השביעי, אורנוס, על ידי ויליאם הרשל בשנת 1781 התאימה בצורה כמעט מושלמת לתחזיות החוק. הדבר דחף אסטרונומים רבים לחפש את כוכב הלכת החסר באזור שבין מאדים לצדק. התגלית הגיעה בשנת 1801, כאשר בהתאם לתחזיות החוק, ג'וזפה פיאצי גילה את קרס באזור זה בחלל וסיפק חיזוק משמעותי למעמדו של חוק טיטיוס-בודה. יעברו עוד 45 שנה עד שיתברר שהחוק היה שגוי מיסודו, והתאמתו למיקום כוכבי הלכת היא מקרית לחלוטין.

 

בשנת 1802, ארבע-עשר חודשים אחרי גילוי קרס, מצא היינריך וילהלם אולברס עצם נוסף באותו האזור - פאלאס. בשנים העוקבות נמצאו עצמים רבים נוספים במסלול זה. במשך 5 עשורים גופים אלה נחשבו ככוכבי לכת. בשנת 1851 רשימת כוכבי הלכת המוכרים גדלה ל-23. רק בשנת 1852 הוחלט כי רק 8 הגופים הגדולים במערכת השמש יחשבו ככוכבי לכת וכל הגופים שבין מאדים לצדק יסווגו מחדש כאסטרואידים. בשנים הבאות, המונח "חגורת האסטרואידים" החל לשמש אסטרונומים, למרות שלא ניתן להצביע במדויק מי טבע אותו.

 

בשנת 1918 הראה האסטרונום היפני קיוצוגו היראיאמה שניתן לקבץ מקצת מהאסטרואידים בחגורה למשפחות.

חקר החגורה נמשך בעשורים העוקבים. עד שנת 1921 התגלו 1,000 אסטרואידים, עד 1981 התגלו 10,000 גופים, ועד שנת 2000 מספר הגופים המוכרים הגיעה ל-100,000. סקרי שמיים מודרניים אפשרו לגלות עצמים קטנים בהרבה בפרקי זמן קצרים עוד יותר. כיום ידוע על כ-380,000 עצמים ומעריכים שיש מיליונים בקוטר העולה על קילומטר.

חגורת האסטרואידים

חגורת האסטרואידים (באנגלית: Asteroid Belt) היא אזור במערכת השמש שבו מצויים רוב (מעל 95%) האסטרואידים, שהם עצמים קטנים ומוצקים הסובבים את השמש. היא משתרעת בין מסלולו של מאדים לבין מסלולו של צדק ובמרחק של כ-350 עד 500 מליון ק"מ מהשמש או 2.33 יחידות אסטרונומיות עד 3.33 יחידות אסטרונומיות מהשמש. במובן הרחב יותר בין כוכבי הלכת הסלעיים (כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים) לבין כוכבי הלכת הגזיים (צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון).

 

מספרם המדויק של האסטרואידים באזור זה איננו ידוע. עד היום נתגלו למעלה מ-380,000 עצמים. בשל גודלה העצום של החגורה, המרחק בין האסטרואידים השונים גדול מאוד. גודלם של האסטרואידים באזור זה נע בין גודלו של כדור טניס למאות קילומטרים. רק לכ-200 אסטרואידים קוטר העולה על 100 ק"מ. האסטרואיד הגדול ביותר בחגורה הוא קרס, קוטרו כ־975 ק"מ, הוא בעל צורה כמעט-כדורית, והחל משנת 2006 הוא מוגדר ככוכב לכת ננסי. לרוב האסטרואידים צורה אמורפית, והם קטנים במידה משמעותית מקרס (וסטה, האסטרואיד השני בגודלו, קטן ממנו כמעט פי שניים). ארבעת האסטרואידים הגדולים קרס, וסטה, פאלאס והיגיאה אחראים למחצית מהמאסה בחגורה המרכזית. האסטרואידים עשויים מסלעים וממתכות - מכל האסטרואידים שנבדקו, 92.8% עשויים מסלע, ו־5.7% עשויים מתערובת של ברזל וניקל.

בניגוד לעצמים קרובי ארץ, אסטרואידים הנמצאים בחגורת האסטרואידים אינם מסכנים את כדור הארץ.

אסטרואיד - הסכנות הטמונות באסטרואידים

בעקבות הפחד מפגיעה של אסטרואיד בכדור הארץ (ראו למשל אפופיס), ישנן תוכניות רבות למיגור הסכנה. כך לדוגמה התאגד איגוד ללא מטרות רווח בקליפורניה, ארצות הברית בשם קרן B612. המטרה של התאגדות זו היא לפתח משימת חלל שבה תונחת חללית על אסטרואיד קטן, תחקור את פניו, ותתקין עליו מנוע רקטי שבפעולתו יגרום לשינוי משמעותי במסלול האסטרואיד. האיגוד מנסה להשלים את המשימה עד שנת 2015.

 

במקביל מתקיימות תוכניות לגילוי אסטרואידים שיעזרו בפיקוח על כל אחד מהם, וכך יוכלו להתריע מראש על התקרבות אסטרואיד לכיוון כדור הארץ. אם התוכניות המוצעות להרחיב את גילוי האסטרואידים לגופים קטנים יותר יתממשו, ניתן יהיה לקבל התרעה מספר שנים מראש על פגיעה אפשרית. במקרה זה, הטסת חללית רובוטית או גשושית אל האסטרואיד, היצמדותה אל פניו, והפעלת המנוע לתקופה ארוכה, תוכל לשנות את כיוון האסטרואיד במספר סנטימטרים לשנייה. שינוי זה מספיק כדי שהאירוע יהפוך מפגיעה בכדור הארץ למעבר לידו, ובכך לבטל את הסכנה.

 

במצפה הכוכבים על שם וייז במצפה רמון מופעל פרויקט מגיני ארץ אשר סורק ועוקב אחר אסטרואידים.

אסטרואיד - מקור השם

 

"אסטרואיד" (Asteroid) ביוונית משמעו "דמוי כוכב" (Star-Like), והוא השם המועדף על האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. שם זה הוצע על ידי האסטרונום הנודע ויליאם הרשל בתחילת המאה ה-19, משום שבתצפיות הראשונות באסטרואידים, נראו הללו כמקור אור נקודתי כמו כוכבים ולא כבעלי דיסקה ככוכבי לכת או הילה כשביטים. בשפות אחרות מקובל לתאר אסטרואיד כגוף "דמוי כוכב לכת" (Planet-Like); אולם המונח הנכון הוא Planetoid.