ב-4 באוקטובר 1927 החלו עבודות הבנייה בהר. על מנת להסיר את הסלעים העבים מההר נעשה שימוש בדינמיט, עד לקבלת שכבה בעובי של 8 עד 15 סנטימטרים. שכבה זו הוסרה בתהליך חירור, ולאחר מכן שוטחו פני ההר. הפסל הראשון שנבנה היה זה של ג'ורג' וושינגטון. הראש שלו גולף תחילה בצורת ביצה, ומאפייני הפנים שלו הוספו לאחר מכן. לימינו של וושינגטון החלה בניית פסלו של ג'פרסון, אך שנתיים לאחר מכן התברר כי הגרניט נסדק יתר על המידה ובורגלם הורה לפוצץ את הפסל. לאחר מכן החלה בנייתו המחודשת של הפסל, הפעם לשמאלו של וושינגטון.
בורגלם ו-400 הפועלים שעבדו תחתיו התמודדו עם תנאי מזג אוויר משתנים, שנעו בין חום גבוה בקיץ לקור מקפיא בחורף. הם טיפסו במעלה גרם של 700 מדרגות לראש ההר, ולאחר מכן הורדו באמצעות כבלים וכיסאות מיוחדים לאזור העבודה. הפועלים השתמשו במערכת כיווניות מיוחדת על מנת לתרגם את הדגם של בורגלם לתנאי השטח שעל ההר, שהיה גדול ממנו פי 12. לאחר שהמידות הדרושות סומנו על ההר, החלו פועלים בקדיחת חורים בגרניט, כך שניתן יהיה להטמין בהם דינמיט. העבודה הייתה מסוכנת מאוד בגלל הדינמיט, ומכיני המטענים היו צריכים לעבוד ברמת דיוק גבוהה ביותר על מנת לפוצץ כמויות מדויקות של סלעים. פיצוצי הדינמיט נמשכו עד שנותרה שכבת סלע בעובי 8 עד 15 סנטימטרים, ולאחר הסרתה נחשפה שכבת הגילוף. בשלב זה קדחו וחצבו העובדים חורים קרובים מאוד בגרניט, שסייעו להסירו בקלות. לאחר מכן שיטחו הפועלים את פני השטח של ההר. כתוצאה מהשימוש בדינמיט נוצרו שברי סלע רבים, ולאור הקושי בשינועם לאתר פסולת הוחלט לבסוף להשאירם כחלק מהאנדרטה.
שירות הפארקים קיבל את הסמכות המנהלית על האנדרטה ב-1933. ג'וליאן ספוטס, מהנדס מטעם השירות, נשלח על מנת לעבוד לצידו של בורגלם. הוא ייעץ לבורגלם בסוגיות טכניות אחדות, ושידרג את הקרונית שהובילה את הפועלים לראש ההר כך שתהיה יעילה ובטוחה יותר. פסלו של וושינגטון הושלם ב-4 ביולי 1934. בניית הפסלים התבצעה כלהלן:
ג'ורג' וושינגטון: פסל זה נבנה ראשון. כתוצאה מהמשבר הכלכלי שנגרם בשפל הגדול נמשכה הבנייה שבע שנים, והסתיימה רשמית ביום העצמאות של 1934. לפני טקס חנוכת הפסל הונח עליו דגל אמריקני גדול, ומסורת זו נמשכה עם בנייתם של שאר הפסלים.
תומאס ג'פרסון: פסל זה נבנה תחילה לימינו של וושינגטון, אך בורגלם הורה לפוצץ אותו כיוון שלא היה מרוצה מאיכות הסלע. הפסל נבנה מחדש, אך הפעם לשמאלו של וושינגטון. הפסל נחנך ב-1936.
אברהם לינקולן: בנייתו של הפסל בקצה הימני של הצוק הייתה מורכבת יותר בגלל הזקן שאפיין את לינקולן. הפסל נחנך ב-17 בספטמבר 1937, ביום השנה ה-150 לחתימה על חוקת ארצות הברית ב-1787.
תאודור רוזוולט: במקביל לבניית הפסל נבנו גם מתקנים שונים עבור התיירים. הפסל נחנך ב-2 ביולי 1939.
בורגלם רצה לחצוב כתובת לאורך פסלי הנשיאים, ולתאר בה את תשעת האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. אולם, בגלל גודל האותיות התאורטי לא ניתן היה להבחין בהן ממרחק. בגלל בעיות שנוצרו בגרניט הועבר פסלו של ג'פרסון למקומו הנוכחי, והפסל של לינקולן הועבר למקום שבו הייתה אמורה להיחצב הכתובת. במקום הכתובת הזאת החליט בורגלם לבנות את היכל התעודות. בורגלם החליט לבנות בקניון שמאחורי פסלי הנשיאים כניסה גדולה, עם דלתות בגובה 6 מטרים וברוחב 4 מטרים. לפי בורגלם מידות החדר היו 80 על 100 רגל, והוא ייעד אותו לאחסון מסמכים היסטוריים, כגון חוקת ארצות הברית ומסמך הכרזת העצמאות של ארצות הברית. הוא רצה גם להכניס לחדר פסלי ראש של אמריקנים בעלי הישגים חשובים, ורשימת תרומות אמריקניות למדע, לאמנות ולתעשייה.
ב-1938 החלה בניית הכניסה לחדר. הגרניט היה קשה יותר לחציבה בהשוואה לפסלי הנשיאים, והיה צורך להחליף את המקדחים בתדירות גבוהה. מעבר לכך, כמות האבק הייתה כה רבה עד שלעיתים קרובות היא הפריעה לעבודות. אולם, כעבור שנה הצליחו הפועלים לסיים את הכניסה, ולהתקדם לעומק של 70 רגל בתוך ההר. בתקופה זו הייתה ארצות הברית על סף הצטרפות למלחמת העולם השנייה שהתחוללה באירופה, והמימון הוקטן. בורגלם רצה לסיים את העבודה לאחר המלחמה, ולהגדיל את החדר בהשוואה לתוכניתו המקורית. אולם, במרץ 1941 מת בורגלם בעקבות תסחיף שנגרם לו לאחר ניתוח שעבר בשיקגו. בנו, לינקולן, המשיך בעבודות עד שנאלץ להפסיק את הפרויקט ב-31 באוקטובר 1941 בגלל היעדר מימון. הוא לא הספיק לסיים את ההיכל. העלות הכוללת של הפרויקט הייתה כמעט מיליון דולרים.
ב-1998 הסתיימה בניית ההיכל באמצעות שיתוף פעולה בין מערכת הפארקים הלאומיים למשפחת בורגלם. ההיכל לא נחצב, ובמקומו הותקנה כספת טיטניום ברצפת הגרניט שבכניסה. הכספת מכילה 16 אריחי פורצלן מצופים באמייל. על האריחים נכתבו מילות החוקה, הכרזת העצמאות, היסטוריה וסיבות לחציבה בהר, ביוגרפיה וציטוטים של ארבעת הנשיאים, ביוגרפיה של גאטסון בורגלם, והיסטוריה של ארצות הברית. הקפסולה המכילה את האריחים נאטמה עם פיסת גרניט. באותה שנה הסתיימו עשר שנים של עבודות פיתוח שכללו, בין השאר, הקמת מתקנים עבור המבקרים ובניית שבילי טיולים.
ב-15 באוקטובר 1966 הוסף ההר לרשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה