השטח שנקרא היום צ'אד עשיר בממצאים פלאונטולוגיים וארכאולוגיים. בשנת 1996 האנתרופולוג הצרפתי מישל ברונה (Michel Brunet) מצא באזור בחר אלע'זאל (ערבית: بحر الغزال) לסת הומינינית שגילה תוארך ל-3 מיליון שנים, שקיבלה את השם המדעי Australopithecus bahrelghazali וכן את הכינוי הבלתי רשמי הבל (Abel), על שם ידידו של ברונה. בשנת 2002 מצאו ברונה ושותפיו באזור בורקו (Borkou) בצפון צ'אד גולגולת של הומינין, שגילה תוארך לכ-7 מיליון שנים; לה הוענק השם המדעי סהלאנתרופוס צ'אדנסיס. באזור אנדי (Ennedi) נמצאו פטרוגליפים שלהערכת הארכאולוגים נוצרו באלף השביעי לפני הספירה. ממצאי קדרות מאותו אזור מתוארכים לזמנים עתיקים יותר מאלה שנמצאו בעמק הנילוס.
בדומה לאזורים רבים בעולם, ראשוני המתיישבים באזור בו שוכנת כיום צ'אד היו בני שבטים מבודדים. גולגלות אנושיות וציורי מערות מצויים לרוב באזור זה. במהלך ההיסטוריה חיו השבטים הללו במסגרת ממלכות שונות. צ'אד נשלטה על ידי מספר ממלכות מקומיות חלשות עד שנכבשה על ידי האימפריה האפריקנית של קאנם-בורנו.
לקראת סוף האלף הראשון לספירה החלו להיווצר מדינות ראשונות באזור הסאהלי שבין המדבר לסוואנה. לאורך האלף השני, ההיסטוריה של צ'אד היא ההיסטוריה של המדינות האלה ויחסיהן עם שבטים שלא חיו במסגרת מדינתית. מחקרים אחרונים מראים כי המדינות הללו נוסדו על ידי אפריקאים מקומיים, ולא על ידי מהגרים ערבים, כפי שההיסטוריונים נהגו לחשוב עד כה, אף כי לכל הדעות שיחקו המהגרים הערבים תפקיד חשוב בהיווצרותן.
המדינות החלו בדרך כלל כממלכות שבהן המלך נחשב לאל. לכל ממלכה היה צבא, אך אף אחת מהן לא התפשטה לדרום צ'אד, בה הג'ונגל וזבובי הצה צה הקשו על השימוש בחיל פרשים. הכלכלה של הממלכות הללו התבססה בעיקר על נתיבי המסחר שעברו דרך מדבר סהרה. ההיסטוריה הידועה של המדינות הללו מתבססת על רישומים של סוחרים וחוקרים ערבים.
מאוחר יותר, ישויות חוץ-אפריקניות החלו להשפיע באופן הולך וגובר על צ'אד. עוד בימי הביניים הייתה צ'אד צומת דרכים חשובה שקישרה בין סוחרים מוסלמים מהמזרח לבין השבטים הילידים. ב-1891 נעשתה צ'אד קולוניה צרפתית, וב-1910 נכללה בפדרציה של אפריקה המשוונית הצרפתית. במלחמת העולם השנייה הייתה צ'אד, שהונהגה על ידי המושל השחור פליקס אבואה, המושבה הצרפתית הראשונה שתמכה בצרפת החופשית והצטרפה לבעלות הברית. ב-11 באוגוסט 1960 זכתה המדינה לעצמאות מלאה מצרפת, בראשות פרנסואה טומבלבי.
ב-1965 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה בפועל רק ב-1996. בשנה זו כוננה חוקה כתובה, ואידריס דבי נבחר לנשיאות. הממשלה הצליחה לדכא או ליישב הסכסוכים עם הפלגים הצבאיים-פוליטיים במדינה, ואף הגיעה להסכם מועדף עם לוב בדבר שיוכו הפוליטי של השטח המהווה כעת את צפון צ'אד. ב-1998 פרץ מרד נוסף, שטרם שכך במלואו חרף שני הסכמי השלום שנחתמו בשנים 2002 ו-2003. הסכסוך בדארפור החל לגלוש במרוצת 2004 לתחומי צ'אד, מה שהגביר את המתיחות בין המדינות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה