פונצ'אק ג'איה (מבוטא כ ˈpʊntʃak ˈdʒaja, נקרא גם קרסטנז פירמיד) הוא הר הנמצא בתחומה של אינדונזיה, בפארק הלאומי לורנץ שבאי גינאה החדשה. ההר הוא הגבוה ביותר באוקיאניה, ובשל כך נחשב לעתים כחלק משבע הפסגות. גובהו 4,884 מטרים. ההר נושא גם בתארים הנקודה הגבוהה ביותר הנמצאת על אי והנקודה הגבוהה ביותר בין ההימלאיה והאנדים. בצדו של ההר, במרחק מאות מטרים מן הפסגה נמצא מכרה ענק, שנכרים בו זהב, נחושת וכסף.
ההר וסביבתו היו מיושבים עוד בטרם דרכו האירופים על אדמת האי. החוקר ההולנדי יאן קרסטנז היה האירופי הראשון שראה את ההר ואת קרחוניו, בשנת 1623. קרסטנז זכה לבוז באירופה עקב טענתו כי ראה שלג בקרבת קו המשווה. שמו השני של ההר נושא את שמו. ההעפלה המוצלחת המתועדת הראשונה נעשתה על ידי היינריך הארר, סופר אוסטרי שכתב את הספר שבע שנים בטיבט, עם שלושה מחבריו בשנת 1962. ב-1 במאי 1963, תפסה אינדונזיה בעלות של שטח ההר ושמה של הפסגה שונה לפונצ'ק סוקארנו (פונצ'אק פירושו פסגה) על שמו של נשיאה הראשון של אינדונזיה. מאוחר יותר שונה השם לפונצ'אק ג'איה. ג'איה פירושו ניצחון או תהילה.
בשנת 1994 הובילה מדריכת תיירים אינדונזית קבוצת תירים אל הפסגה ביום גשום. היא הייתה האדם הראשון מאינדונזיה שהגיע אל הפסגה. גישה להר דורשת אישור ממשלתי. הגישה למטיילים ותיירים הייתה אסורה בין השנים 1995–2005. משנת 2006 ניתן להשיג אישורי טיפוס דרך מגוון סוכנויות באי. פסגת ההר אינה מושלגת, אך חלק ממורדותיו מכוסים קרחונים. קרחונים אלה, עקב קרבתם לקו המשווה, הם מושא למחקרים רבים בנושא ההתחממות העולמית ומבנה והתנהגות של קרחון יבשתי. הטיפוס להר הוא טיפוס מצוקים קשה וטכני, הנעשה לרוב מהמפנה הצפוני של ההר. מחנה הבסיס של ההר נמצא במרחק של 100 קילומטרים משדה התעופה הקרוב, מהלך ארבעה - חמישה ימי הליכה.